מאירי על גיטין י״ח

1 כבר ידעת שכל אשה שנתאלמנה או נתגרשה צריכה להמתין שלשה חדשים ובמגורשת מיהא נחלקו רב ושמואל מאמתי מונין לה דלרב משעת נתינה ולשמואל משעת כתיבה ונמצא לדעת שמואל שתי נשים בחצר אחת מתגרשות ביום אחד אלא שהגט האחד מוקדם מחבירו אלא שניתנו ביום אחד שזו אסורה עד לאחר שלשה וזו מותרת בתוך שלשה לפי קדימת כתיבת הגט שזו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה ואע"ג דהא איסורא היא הא אפסיקא בגמרא בהדיא כשמואל וכן אמרו המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים כשנתנו לה מותרת להנשא מיד ולגט ישן אין חוששין ר"ל שיכול הוא לגרשה לכתחלה בגט זה שאין חוששין לגט ישן שהרי לא נתיחד עמה וכל שלא נתיחד אחר הכתיבה מגרשין בו לכתחלה הא אם נתיחד אין מגרש בו לכתחלה ואם גרש בו הרי היא מגורשת ולא סוף דבר שנודע בודאי שלא נתיחד אלא אף מן הסתם הואיל והגט נכתב ונחתם אינו מתיחד אחר כן וכן נראה מלשון גדולי המחברים ומה שאמרו למטה לדעת ר' שמעון המכשיר במוקדם שלדעת ריש לקיש לא הכשיר אלא לאלתר ר"ל נכתב ביום ונחתם בלילה אבל נכתב ביום ונחתם לעשרה ימים לא דחיישינן שמא פייס ואתה סבור לומר שאע"פ שאין הלכה כר' שמעון מכל מקום מדידיה נשמע לרבנן לומר דכל שנתרחק הזמן חיישינן שמא פייס התם הרי ר' יוחנן חלוק לומר אפי' מכאן עד עשרה דאף לר' שמעון דלמא התם בנכתב ולא נחתם הוא שהרי אמרוה בנכתב ולא נחתם עד עשרה ימים כמי שכתבנו ומכל מקום יש חולקין לומר מפני קושיא זו שאף מן הסתם חוששין אלא אם כן ידוע בודאי שלא נתיחד ופרשו למטה חיישינן שמא פייס שפייס ובעל והוי גט ישן ומשום דבההיא הואיל והוא בעיר יש לחוש לפיוס ולא אמרו לגט ישן אין חוששין אלא כשנודע שלא נתיחד כגון שלא היה בעיר הא כל שהוא בעיר אף בנכתב ונחתם חוששין שמא פייס ר"ל שמא נתייחד ומכל מקום יש לסתור את שתיהן ולומר שאף כשאינו בעיר וכשנכתב ונחתם יש לחוש לפיוס שהרי בשלישי של מסכתא זו אמרו ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר לא תותביה ניהליה עד תלתין יומין ואתניס ואמרו ליה מסור מילך קמן דלבתר תלתין משוינן שליחא ויהיב לה נהליה ואקשינן עלה ניחוש שמא פייס ואוקמה באומר נאמנת עלי שלא באתי אי נמי בארוסה הא לאו הכי חיישינן לפיוס אע"ג דנכתב ונחתם ואע"פ שאינו בעיר ואע"פ שאפשר לפרשה כשהוא בעיר הדברים מוכיחים יותר שלא היה שם ואף זו קשיא לר' יוחנן דאמר אם איתא דפייס קלא אית ליה:

2 ונראין הדברים בכלל דברים אלו שכל ששולח סתם אין חוששין שמא פייס ואפי' נכתב ולא נחתם לדעת המכשיר במוקדם או בשעת הדחק אבל כל שנותן ואומר דברים שמראה בהם שמשייר לעצמו המלכה כגון הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום האמור בפרק קורדיקוס או שאומר לא תתביה נהליה עד תלתין יומין מוכחא מילתא שאינו גומר בדעתו לגרש ודעתו לפייסה ואין אומרין בזו קלא אית ליה דעבידי אינשי דמפייסי בצנעא ואם כן זו שנזכרה כאן ר"ל המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה פירושה באומר נאמנת עלי שלא פייסתי כדרך שאמרוה בהרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש שהעמדנוה באומר נאמנת עלי שלא באתי או שמא בזו של משליש גט לאשתו האמורה כאן אינו אומר דרך שיור המלכה אלא כמי שאומר אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים כדי שתנשא לאלתר ויש מפרשים שמא פייס ובטל את הגט ולפסלו לגמרי מפני שהם אומרים אם החשש הוא מפני שיבא עליה היאך ראוי לומר נאמנת עלי וכו' והלא החשש לתועלת האשה הוא שמא בעל ויאמרו גיטה קודם לבנה אלא שיש לפרש שהחשש הוא שמא יבא בעל ויאמר גט ישן הוא ולא תתנוהו שאין ראויה להתגרש בו לכתחלה וכיון שאמר נאמנת עלי אין יכול עוד לערער ומאחר שאין הוא מערער אף אנו אין חוששין ולעולם חשש פיוס מטעם יחוד הוא ומדין גט ישן ונראה לי לחזוק הענין שאם תאמר משום חשש בטול מה חשש יש בגט הנשואה יותר מבגט הארוסה עד שאמרו בפרק שלשי אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה וכו' אלא שאפשר שבארוסה אין הפיוס מצוי בה כלל וכבר כתבנו בענין זה בפרק קורדיקוס:

3 הכתובה לא סוף דבר שבעוד שהאשה ברשות בעלה אינה משמטת שהרי אין קורין בה לא יגוש שהרי עכשו לאו בת נגישה היא והרי הוא כמלוה שקבע זמן שלה לעשר שנים שאין שביעית שבתוכן משמטתה אלא אף בשמת או שגירשה אין שביעית משמטתה עד שתצא מתורת כתובה ויבא לכלל חוב וכל שזקפה עליו במלוה הרי היא כחוב וכן כל שפגמה אע"פ שלא זקפה הואיל וקבלה מיניה קצת פירעון הרי היא כשאר שטרי חוב וכן קנסות של אונס ומפתה ומוציא שם רע אין נשמטין ואם זקפם במלוה נשמטים ומאימתי אתה קורא אותם נזקפים במלוה משעת העמדה בדין וכן הדין לפגמן שנשמטין ויש חולקין בזו ובמקומו יתבאר שהקפת החנות ושכר שכיר אין נשמטין ואם זקפן במלוה נשמטין:

4 כל השטרות שנכתבו ביום ולא נחתמו עד הלילה אע"פ שנכתב בסוף היום ונחתם בתחילת הלילה הסמוך לה פסולין משום מוקדם הואיל ולא קנו מבעוד יום ואם היו עסוקים באותו ענין עד שנכנס הלילה וחתמום כשרים שהרי ודאי לא מכר בנתים הואיל ועסוקים היו באותו ענין ומעשה בית דין נכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואע"פ שטורף משעת כתיבה שהגמר דין קנין הוא ובדין הוא טורף משעת פסק דין אע"פ שלא נחתם עדין:

5 וכתובה יש דנין אותה כמעשה בית דין כשמואל דהלכתא כותיה ונכתבת ביום ונחתמת בלילה אע"פ שאין עסוקין באותו ענין ויש חולקין לדונה כשאר שטרות וכן דעת גדולי המחברים ואף גדולי הפוסקים כתבוה בתשובת שאלה ואע"פ שהלכה כשמואל בדיני מכל מקום טעמא דמסתבר לאוקומי כתובה כדין שאר שטרות דמאי פסקא ובגט שנקדם יש אומרים כל זמן שעסוקין באותו ענין כשר וכן כתבוה גדולי הדורות וגדולי המחברים כתבו שהוא פסול הואיל ומשום בת אחותו הוא אין ענין להכשירו בעסוקים באותו ענין:

6 מגאוני הראשונים כתבו בגט חליצה שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר שאינו אלא ראיה בעלמא וכן אינה צריכה להמתין שלשה חדשים משבא גט לידה שהרי המתינה קודם חליצה וקצת גאונים כתבו שכל שאנו מכשירין בכך בלא עסק ענין כגון כתובה לדעת הפוסקין כשמואל וכגון גט חליצה דוקא בלילה הסמוך ליום הכתיבה וכעין מעשה בית דין שאין בית דין מתרשלין בחתימה וכל שאנו מכשירין מוקדם בעסוקין דוקא בדרך שכתבנו ר"ל שנכתב ביום ואחר כך עסקו בענין וחתמו בלילה אבל אם התעסקו בענין כל היום ובלילה כתבו וחתמו וכתבו הזמן מן היום על סמך מה שנתעסקו בענין כל היום ודאי פסול:

7 מי שאמר לעשרה בני אדם כתבו ותנו גט לאשתי ולא אמר להם כלכם אין צריך שיחתמו כלם אלא אחד כותב ושנים חותמין ואפי' אחד מן השנים החתומים יכול לכתבו ואם אמר להם כלכם אחד כותב וכלן חותמין ואף הכותב צריך לחתום עמהם ונמצא שאם מת אחד מהם קודם חתימה בטל הכל ומכל מקום נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש שלדעת ר' יוחנן שנים משום עדים ואידך משום תנאי כלומר כונתו היתה שהשנים יהו חותמין משום עדים והשאר לא היתה כונתו בחתימתם אלא דרך תנאי כדי לביישה ולדעת זה אם חתמו שנים ביום הכתיבה והשאר מכאן ועד עשרה ימים אין כאן משום מוקדם שהרי אותם שבאו בתורת עדות חתמו בו ביום ומשום בת אחותו ליכא דהא יהבוה נהלה בחתימת השנים אי נמי לא יהבו לה דכל דמחתים עשרה קלא אית לה אי נמי בכל גט שנכתב ונחתם כראוי אין בו משום בת אחותו בשהיית הבעל שכל שהיית הבעל דבר שאינו מצוי הוא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ולא עוד אלא דהאי דמפרשי לה בנתנו לה יש מפרשים שאפי' לר' יוחנן פסול ובעינן שיחתמו כלם קודם נתינה ואי לאו הכי פסול ואע"ג דבשאר תנאים מהני אף לאחר נתינה שאני הכא הואיל והתנאי בענין כתיבה וחתימה כי היכי דכתיבה וחתימה בעינן קודם נתינה הכי נמי תנאי הבא עליה וזה חדוש גדול אין ראוי לסמוך עליו ומכל מקום למדת מדבריהם שאם נתן גט לאשתו ולא החתים בו עדים והחזירתהו להחתימו והחתים בו עדים שאין אותה חתימה כלום ומכל מקום בצרפת עשו בה מעשה להכשיר וכן אם חתמו כלם אף ביום אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם כשרה אף בשחתמו במעמד אחד ותתקיים עדות בשאר שהרי שנים לבד משום עדות והאחרים בתורת תנאי והרי זה כמי שאומר כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי על מנת שיחתום בו אביה שחותם לקיים התנאי ואין בכך כלום ולריש לקיש כלם משום עדים וכשחתמו שנים בו ביום הרי הוא כאלו לא חתמו וכשחתמו לעשרה ימים נמצא הגט מוקדם ופסול וכן אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה שכלם להעיד באו הואיל ובמעמד אחד חתמו ומה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה והוא הדין למאה כמו שהתבאר במקומו והלכה כר' יוחנן ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר קודם חתימת השמנה הוו קדושין דכי אקיים תנאה איגרשה לה למפרע אלא שלא תנשא עד שיתקיים התנאי וכן פסקוה גדולי הפוסקים ומגדולי תלמידיהם פוסקים כריש לקיש מדאמרינן לקמן דר' יהושע בן לוי סבירא ליה כותיה ואין הדברים נראין:

8 מכיון שביארנו ששנים משום עדים ואינך משום תנאי אם אותם השנים שחתמו תחלה הם קרובים או פסולים ואחר כך חתמו השאר יש בענין זה ערער ונחלקו בה בסוגיא זו אמרי לה כשר דהא מכל מקום תנאה הוא ומקבלין את הכשרים בעדות והשאר בתנאי והרי זה כמשלים התנאי קודם החתימה ואמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא שיאמר הרואה דקמאי ודאי לאסהודי אתו ויאמרו שקרוב כשר לעדות זו היא גרסת גדולי הרבנים ופירושם ולמדת שהם גורסים ואי חתים בתחלה קרוב או פסול ר"ל קודם האחרים ולדעתם מאן דאמר פסול פסול אף בדיעבד ויש לדון בה שהרי אף בשאר שטרות מכשירין כן בדין האמור במלאהו בקרובים ואומרים על התחתונים רווחא למאן דקשישי מניהו שבקי ובהדיא אמרו היו ארבעה וחמשה חתומים על השטר ונמצאו ראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות בשאר ותירצו בה שבזו הואיל ואין עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה מסתמא במעמד אחד חתמו ואע"פ שאף בגט אשה אמרו בתוספתא גט שחתמו עליו חמשה ונמצאו שלשה הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר הרי אמרו עליה בתלמוד המערב אתיא כמאן דמר עדים חותמין זה בלא זה ומכל מקום יש גורסין ולמחתם לכתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר כלומר שמותר לכתחלה להחתים בו קרוב או פסול ואמרי לה לכתחלה לא ומילאהו בקרובים כשר דוקא בדיעבד ומשום דלא זייפי לאקיומי בקרובים דקרובים מידע ידעי ואע"פ שבגט קרח אמרו לא הכשירו בו אלא עד אחד קרוב אבל תרי לא דלמא אתי לקיומיה בקרובים וחד כשר דוקא אתמר בגט קרח דלא סגיא דלא חתימי ביה תלת וכן בכלכם אפי' כמה שהרי כלם כשנים הם אבל שאר שטרות כיון דלא צריכי למחתם ואין דרך בני אדם לרבות בעדים בגט פשוט ודאי אמרי כי דינא מאי דקמא ומגליא מילתא דקרובים ננהו ולמלאות ריוח חתמו:

9 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר בכל כותבין בדיו ובסם בסיקרא בקומוס ובקנקתוס ובכל דבר שהוא רושם אין כותבין לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא פי' לר"ם דיו אלמדד סיקרא אלמגרה קומוס אלזוג קנקנתוס אלקקות והוא מין הזוג:

10 אמר המאירי בכל כותבין את הגט בדיו והוא דיו של עפצים ובסם והוא הנקרא בלשון לעז אוור פימינט ובסיקרא והוא צבע אדום הנקרא מיני ובקומוס והוא הנקרא רדינא וקנקנתוס ופרשו בגמרא חרתא דאושכפי והוא הנקרא אירמינט ויש אומרים וידרשיל ובכל דבר שהוא מתקיים ופרשו בגמרא לאתויי מי טריא ואפסא ומי טיריא פירושו מים שנתבשלו בו פרי שהוא כמין עפצים ויש מפרשים בו מים הנוטפים מעצים שבתקרת הבית בשעת הגשמים ומקבלים שם אדמימות ואפצא פירושו מים שנישורו בהם עפצים בלא בשול שאם בבשול הרי הוא דיו ויש מפרשים אפצא אף בשנתבשלו בו כל זמן שלא נתערב בו שרף ודיו הוא בשול עפצים במים ועירוב שרף בתוכו ואין מכאן ראיה לאחרוני הרבנים שהיו אומרים שדיו של עפצים פסול בספר תורה מדאמרי' עלה עד שתהא כתובה אשורית בספר ובדיו וכאן אמרו דיו דיותא וחזרו ואמרו ובכל דבר המתקיים לאתויי אפצא אלמא אפצא לאו דיו הוא ולדבריהם אין דיו אלא העשוי מקליפי האילנות ואין זה הכרח שאף דיו סתם דיו של עפצים הוא אם דוקא בבשול אם דוקא בעירוב שרף על הדרך שכתבנו ואע"פ שבמסכת נדה אמרו קורטא דדיותא ודיו של עפצים אינו יבש עד שיהא בו כקורטא מכל מקום כשהוא מתבשל הרבה נעשה ממנו קורט ומאחר שנתרבו שני אלו ר"ל מי טיריא ואפצא ממשנתנו כותבין בו את הגט לכתחלה וכן במי מילין ופירושו מים שנישורו בהם עפצים שחוקים אבל מה שאמרו בגמרא כתבו באבר ובשחור ר"ל פחם ובשיחור ר"ל ניאל כשר דוקא דיעבד ואף בדיעבד באבר מיהא דוקא במיא דאברא ר"ל מים ששרו שחיקת האבר אבל באבר עצמו אינו כלום ואין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ובכל דבר שאינו מתקיים:

11 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: