מאירי על גיטין פ״ז

1 המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקרים עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי באים מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין מבואר לר"ם:

2 אמר המאירי שני גיטין שכתבם זה בצד זה ברחב המגלה כל אחד בדף מיוחד ואלו היו שני עדים עברים או יונים באים לתחתיו של זה וכן שנים אחרים עברים או יונים תחתיו של זה אין ספק שכשרים וניתן לכל אחד מהן ואותה שיצא מתחת ידה מגורשת אע"פ שאין שם עידי מסירה שהרי בכל גט מהני שני עדים ויונים שאנו מכשירים לא יונים גוים אלא ישראלים שחותמין בכתב יוני וזו פשוטה היא ולא הוזכרה אלא שמשנתנו ענינה שהעדים תחלת חתימת כל אחד מהם תחת הגט שבצד הימני שבמגלה וסוף חתימתו תחת הגט השמאלי שבה וזהו שאמר שני עדים עבריים באים מתחתיו של זה לתחתיו של זה ר"ל מתחת ראשון לשני וצריך שתדע שחתימת האדם היא על שלשה פנים האחד שיכתוב איש פלני עד אע"פ שלא הזכיר שם אביו והשני שיכתוב שם אביו כלומר בן פלני עד אע"פ שלא הזכיר את שמו והשלישי פלני בן פלני אע"פ שלא הזכיר עד ויש מכשירים בהזכרת שמו לבד אע"פ שאין שם עד אחר שחתימתו נכרת וממה שאמרו בסוגיא זו וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד אלא שאנו מפרשין בה שמלת עד שבסוף מוסבה על שני השמות והוה ליה כראובן עד ובן יעקב עד וכן עקר וכסתם משנתנו האמורה למטה וכן צריך שתדע שהיונים אין כותבין בדרך העברים מצד ימין לצד שמאל אלא משמאל לימין ונמצא כל שחתום בשיטה אחת בלשון עברי וחתם אחריו אחר בכתב יוני ששמו של אביו של עד יוני תחתיו של שם עד עצמו של עברי ושם עד עצמו של יוני תחתיו של שם אביו של עברי ויש מפרשים שלא מצד הכתב הוא אלא שהם מקדימים שם האב לשם עצמם והכל אחד אלא שלפירוש ראשון אתה כותב ביוני עד בן נח בן שם ואתה הופכו בקריאתך שם בן נח עד ולפי' שני אתה כותב נח בן שם עד כלומר נח בנו שם עד ר"ל שהעד הוא שם ומכל מקום אתה מבין עכשו ששני היונים באים מתחת שני לראשון וזהו שאמרו שני עברים באים מתחת זה לתחת זה ר"ל מראשון לשני ושני יונים באים מתחת זה לתחת זה ר"ל משני לראשון:

3 ומעתה צריך שתבין בביאור משנתנו שאלו היה חתום ראובן תחת הימני ובן יעקב עד תחת השמאלי כגון זה היו שני הגיטין כשרים בשני העברים שהרי שמות שבצדדין כלן חוזרין על החתום והרי הראשון כשר בראובן שמלת עד האחרונה חוזרת לו כמו שביארנו וכן ביצחק והשני היה כשר בבן יעקב עד ובבן אברהם עד וזהו שאמרו בגמרא בחתימת העברים ליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד והעמיד משנתנו שכתב ראובן בן בצד ימין ויעקב עד בצד שמאל ומתוך כך הראשון כשר שהעדים נקראין עמו והוא יצחק בן וכן ראובן בן שמלת עד האחרונה חוזרת להם ומלת בן אינה מפסדת שעל כל פנים מלת שם האב נמשכת אחריהם במלת עד וגדולי הרבנים פירשו שרוצה לומר בן ראובן וכמנהג יוניים ואין נראה כן ושמא תאמר יוכשר השני ביעקב עד פירשוה בגמרא תחלה בשלא כתב עד ונמצא שאין בו אלא יעקב ואינו כלום והראשון מכל מקום כשר שהרי מלת יעקב נמשכת עמו והוה ליה ראובן בן יעקב ואין צורך לעד ואחר כך תירצו שאין צורך בכך שאע"פ שכתב עד הרי נודע שאינה כתיבתו של יעקב שלא נתקיימה ואם תאמר שראובן שהכתיבה שלו חתם בשם אביו לכונת גט שני ולא לסיום חתימה ראשונה לא שביק איניש שמא דידיה וחתים בשמא דאבוה ואם תאמר שהוא חותם כן דרך סימן על הדרך שהיו עושין הרבה חכמים זה בצורת ספינה וזה בצורת דג וזה בצורת אות אחת שתשמש בצורת חותם שבטבעותיהם עד שהיה נכר לכל שזו היא חתימתם לא חציף איניש לשוויי שמא דאבוה סימנא ומתוך כך לא הוכשר השני ביציאה מתחת ידה אלא דוקא בעידי מסירה ושמא תאמר יוכשר השני מצד היוניים ששם העד עצמו תחת השמאלי ואם מצד הרחקת שני שיטין הרי נתמלא הריוח ומלאהו בקרובים כשר ואם מפני שהגט עברי הרי אמרו גט שכתבו עברית ועדיו יונית כשר שמא גונדלית חתמו כלומר בשנוי מנהג אע"פ שכתבו חתימתם בלשון יוני ועל סדר עברים חתמו ונמצא שהראשון יש לו ארבעה עדים והשני בלא כלום ואף לפי' הראשון שחתם עד תחלה אינו מרחיק דבר זה שהרי איפשר לומר עד בדבר זה נח בן שם ומלת גונדלית עיקרה אטר יד ימינו ונקרא כל שנוי מלאכה שביד על שמה ויש מפרשים גונדלית אדם שנגרר במעשיו אחר מה שרואה מאחרים ואין מתעורר לעשות דבר מעצמו ואף אלו שנו מנהגם לחתום כדרך שחתמו הראשונים:

4 עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחתיו של זה לתחתיו של זה שניהם פסולין פי' אף זו מתפרשת כראשונה שחתומים כדרכן בשיטות סמוכות אלא שחתם עברי ואחריו יוני ואחריו עברי ואחריו יוני ואמר ששניהם פסולים ושאלו בה בגמרא וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ואין גורסין בה והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני שהשני אין לו צד להכשירו והענין הוא שהוא סומך על מה שאמר ביונים דגונדלית חתמי ר"ל כל שבא אחר חתימת עברי ומכל מקום החותם ראשון אין לחוש בו לגונדלית אלא לעולם כדרכו הוא חותם אבל הבא אחריו אם הוא כותב בכתב ממין הראשון אין לחושבו לגונדלית שהרי אינו משנה אחר שאותו שלפניו לא שינה אבל כשהוא כותב כתב אחר יש לחוש להיות נגרר אחר כתבו של ראשון והוא סובר עכשו שאין לחוש לגונדלית אלא ביוני הבא אחר עברי וכן סובר שכל יוני הבא הראשון ודאי כדרכו חתם והיוני שתחתיו נגרר אחריו וחתם גונדלית ועברי הבא שלישי כדרכו ויוני הבא רביעי גונדלית ונמצאו ארבעתם על גט הראשון ואיהו מיהא ליתכשר והוא הדין דהוה מצי אמר ליתכשר האי בכולהו או בשני עברים אלא דמסתמא השנים הרצופים תחלה חתמו על הראשון והשנים הרצופים אחריהם חתמו על השני ואחר שכן באחד עברי ואחד יוני ליתכשר אחר שאתה סומך בגונדלית ואין גורסין בה הא תני זעירי שניהם כשרים שאין השני עכשו בכלל חקירתו עד שישיבהו עליו ומכל מקום איפשר לגרסו ושניהם כשרים מפני שאינו חושש לגונדלית ונכשר הראשון בשני עברים והשני בשני יונים ומכל מקום לדידן דחיישינן לגונדלית הוא השיבו שהגונדלית אף בעברי הבא אחר היוני הוא וכן אף ביוני הבא אחר עברי אין סומכין לומר ודאי גונדלית חתם אלא חוששין ולהחמיר ואם כן שמא יוני הבא שני חתם כדרכו ועברי הבא אחריו חתם גונדלית להיותו נגרר אחריו והיוני הבא אחריו חתם כדרכו ונמצאו שלשה על השני ואחר לבד על הראשון או שמא היוני הראשון חתם גונדלית ועברי הבא אחריו כדרכו ויוני הבא רביעי כדרכו ונמצאו שלשה על הראשון ואחד על השני לבד ומתוך כך פוסלין את שניהם אבל ראשון לעולם אין לחוש בו לשנות מנהגו ולא לבא אחריו לחתום באותו כתב בעצמו וזהו שבמשנה הקודמת לזו לא חששו לעברים לגונדלית לפסול את שניהם גם כן שהרי שני עברים רצופים תחלה:

5 ויש גורסין וליתכשר האי בעד אחד עברי כו' והאי בעד אחד כו' ופי' הדברים אפי' באחד עברי כלומר שאין צריך לומר אם חתמו כלם כדרכם שהראשון כשר בעברים ושני ביונים אלא אפי' יש מהם שלא חתמו כדרכם מכל מקום שנים חתמו על כל אחד ואחד ועברי ויוני ראשונים חתמו בדרך אחד לשניהם וכן השניים בדרך אחרת לשניהם אם שנתחלף עברי ליוני אם שנתחלף יוני לעברי ותירץ שמא אחד לבד שינה טעמו ואין הדברים מתישבים וראשון עקר אע"פ שהוא בא דרך זרות שהרי שני העברים באים מתחת ראשון לתחת שני והמשנה אמרה עברי ויוני באים מתחת זה לתחת זה ועברי ויוני מתחת זה לתחת זה ומתוך כך פירשו גדולי הרבנים שהיוני החתום שני והעברי החתום שלישי התחילו חתימתם בסוף שיטה אחת וסיימוה בראש שיטה שתחתיה כגון זה והרי שהראשון יש להכשירו בעברי ראשון ויוני הבא אחריו והשני בעברי שני ויוני הבא אחריו וקורא ראובן ושם באים מראשון לשני ויצחק וקהת ר"ל יצהר באים משני לראשון ואין בו חשש גונדלית כלל והוא מקשה להכשיר את שניהם כל אחד בעברי ויוני וגורסין ולתכשר האי בעברי ויוני והאי בעברי ויוני:

6 משנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטן כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה לצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה לצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקרים בסופו כשר אמר הר"ם אמרו בכאן עדים יונים אינו רוצה בו שיהיו מעידי יון אולם הם עידי ישראל כשרין אבל חתמו עדותן בכתב יוני ואתה יודע שכתיבת היונים אינה כמו הכתיבה העברית והערבית אשר יתחילו בכתיבה מן הימין אל השמאל אמנם יכתבו משמאל לימין ולפי זאת הצורה היו הגיטין והעדים אשר ידבר בזאת ההלכה וזאת צורת שני גיטין דע שאלו היה בנסח זה תחת הגט האחד ראובן ותחת הגט האחד בן אברהם וכן תחת האחד שמעון ותחת האחד בן אברהם היו שניהם יחד כשרים לפי שנאמר שתחת הגט השני גם כן שני עדים עברים והם בן אברהם ובן יעקב לפי מה שציירנו הנה אין ספק שהשני עברים על הגט הראשון העידו ולא אפשר שיכתבו כמו שציירנו ואפי' העידו על הראשון ויהיה הגט האחד בטל בשני עדים והשני בלתי עד הנה לזה אמרנו שהראשון כשר והוא שהעדים נקראים עמו ושזאת הצורה בעצמה יתבאר עד אחד עברי ועד אחד יוני לפי שאנחנו נאמר גם כן אולי העברי ראשון והיוני אשר אחריו אמנם כוננו השלשה עדים על הגט הראשון וישאר עד אחד לבד גט השני ואפשר שנאמר גם כן שהשני יונים עד אחד מהעברים אמנם חתמו על השני וישאר על הראשון בעד אחד ולזה שניהם פסולים ואשר התחייב זה לפי שאנחנו נאמר אולי השני ישאר בעד אחד עם השנים עברים עד אשר חתימתם במה שביניהם והם יחד על גט ראשון חתמו כמו שהתבאר מן הצורה או נאמר גם כן שהעברי השני עם השני יונים חתמו אשר חתימותיהם אפשר בהם שהוא על הגט השני ולא יצטרך זאת הצורה שייר מקצת הגט וכו' זה כלו מבואר לא יצטרך באור:

7 אמר המאירי שייר מקצת הגט שלא השלימו באותו הדף והשלימו בדף שני לרחב המגלה כשר ושאלו בגמרא וליחוש דילמא תרתי גיטי הוו ואיתרמי ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזייה לעדים דקמא ולזמן דבתרא ומיגרשא בגיטא דלאו דידה ואע"ג דבעלמא לא חיישינן לכתב הסופר שלא לשמה הכא שאני דרגלים לדבר ואם תאמר ביש ריוח מלמטה בדף ראשון אכתי ניחוש דילמא זמן דבתרא גייז ואם תאמר שאף זו ביש ריוח למעלה והדבר ניכר שלא נחתך בהן כלום אכתי ניחוש דילמא אימלוכי אימליך ופירשו בו חכמי הדורות שמתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב מקצתו ונמלך ומנעו שלא להשלים והרי נתבטל שליחותו וכשחזר ואמר לו השלימהו לא נעשה שליח אלא לחצי גט ואע"פ שחששא רחוקה היא בזו רגלים לדבר שכך היה שכל שנכתב כסדר במעמד אחד אינו בשני דפין בשמלה אחרונה של דף ראשון נקשרת הרבה עם מלה ראשונה של דף שני כגון הרי את בסוף זו ומותרת בתחלת זו ואין הדבר מצוי לסופר להשהות ולהפסיק בין שתי תבות כאלו ואם תאמר שכך נזדמן לכל האי לא חיישינן ויש מפרשין אימלוכי אימליך שאדם צוה לכתבו ונתחרט ובא אחר וצוה להשלימו וכלם מפני שרגלים לדבר ומכל מקום חזרו ופירשוה דידיע במתחתא דמגלתא כלומר שבמדת המגלה ניכר שלא נכתבה כגון שהוא מעליון הקלף ושלכך נתכוון הסופר מתחלתו שישלימהו בדף שני ואם לא כן חוששין לו אף בעידי מסירה שהרי הגט ספק פסול:

8 כתוב בו עדים בראש הדף ר"ל שהגט בא תחת חתימת העדים או שהיו חתומים מן הצד בגליוני הגט או מאחורי בגט פשוט פסול וגדולי המחברים כתבו בו שאינו גט ומכל מקום הם כתבו שאם נמסר לה בעדים כשר ויש לפקפק ליקרא מזוייף מתוכו אלא שכבר ביארנו שכל שפיסולו נכר אין פוסלין אותו מצד מזוייף מתוכו שהרי לא יבאו לסמוך עליו ואע"פ שמצינו לרב שהיה חותם מן הצד כבר פירשוה דוקא בדיסקי ר"ל בשהיה מזמין אנשים לבא לפניו לדין ואין הקפידה בכך:

9 הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה ואחורי גט זה כלפי אחורי גט זה והחתומים באמצע ואין נקראין עם אחד מהם שהרי על כל פנים גג כתב החתום כנגד גג כתב הגט האחד ורגליו כנגד רגלי כתב הגט האחר כגון זו ואנו פוסלין אף העליון שגגו של חתום כנגד כתבו הואיל וגג לגג הוא אבל אם כתב שני גיטין זה תחת זה וחתמו באמצע שזהו תחת הראשון אותו שהעדים נקראין בסופו שזהו הראשון כשר והשני פסול אלא אם כן בעידי מסירה ואם העדים תחת התחתון הרי התחתון כשר ופירשו בגמרא גם כן שאם כתב שני גיטין ברחב המגלה והעדים באמצעם כעין עיבורא דדשא שניהם פסולים:

10 משנה גט שכתבו עברית ועידיו יונים יונית ועדיו עברים עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי כשר כתב הסופר ועד כשר איש פלני עד כשר בן איש פלני עד כשר איש פלני בן איש פלני ולא כתב עד כשר כתב חניכתו וחניכתה כשר כך היו בקיאי הדעת שבירושלים כותבין מבואר לר"ם:

11 אמר המאירי גט שכתבו עברית ועידיו יונית או יונית ועידיו עברית או עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ור"ל ישראל החתום בכתב יוני או דרך יוני כמו שביארנו למעלה ומכל מקום צריך שיהו העדים מכירים לשון כתב הגט וכתבו גדולי המחברים שאם מכל מקום כתב מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול אבל גדולי המפרשים חוככים לומר שאם היו העדים חתומים בכתב אחד החתימה מצרפן וממה שמצאו בתוספתא גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו בחמשה לשונות פסול ומשמע שאם חתמו בלשון אחד חתימה מצרפן:

12 כתב סופר ועד כשר ופירשו בגמ' חתם סופר ובא ללמד שאין חוששין שמא לא צוה הבעל לסופר לחתום אלא לשנים אחרים והם החתימוהו שלא לביישו כמו שהתבאר בקורדיקוס אבל כתב סופר ועד אינו כלום:

13 ובגמרא הזכירו בשטר שהיו חתומים בה שני עדים ולא מצאו לקיים אלא האחד אלא שכתב טופס השטר היה ניכר שהוא של סופר פלני ואעפ"כ לא הכשירו שאין הכתב כלום אלא החתימה:

14 איש פלני עד או בן איש פלני עד או פלני בן פלני ולא כתב עד כשר כמו שביארנו וכך היו נקיי הדעת שבירושלים חותמים ר"ל פלני בן פלני ולא היו מזכירין עד:

15 כתב חניכתו וחניכתה ר"ל בגט שצריך להזכיר שמו ושם אביו כדי לברר הענין ואם כתב שמו וכנוי משפחתו דיו כענין כנויין הרגילים בספרד פלני אבן כך או אבן כך שאינה על שם ראש משפחה אלא כנוי כללי לכל המשפחה ונחלקו בגמרא חד אמר עד עשרה דורות כלומר אע"פ שעברו עד עשרה דורות שלא נקראו באותו השם אלא אם כן עברו עשרה וחד אמר שלשה כלומר שכל שעברת שלושה דורות שלא נקראו באותו כנוי אינו כלום וכן הלכה ויש מפרשים חניכתו וחניכתה כגון שמתיחסים לראש משפחה ומחברים אותו ראש משפחה לעולם על שמם ומניחים שם האב כגון שיאמר אבן ראובן אבן עזרא ואמר עד עשרה דורות כלומר אע"פ שעברו עד עשרה דורות מאותו ראש המשפחה וחד אמר שמשיעברו שלשה אינו כלום אלא אם כן חזר לכנוי כללי על כל המשפחה שכל שהוא כנוי כללי דיו בכך אפי' לאלף דור וזה עקר:

16 זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרכים שביארנו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: