מאירי על גיטין ל״ג

1 פרוזבל האמור לענין שביעית עיקר ענינו שיהא מסור לבית דין ושיהו בית דין כותבין וחותמין לו ומכל מקום כל שנמסר לדיינים אפי' לא כתבו לו אלא עדים דיו וכשהם כותבין בלשון דיינין הם כותבין אנו בית דין חתומי מטה כך היה שבא לפנינו פלני ואמר לנו רבותי הרי שיש לי חוב כך וכך אצל פלני כו' והריני מוסר לכם כל שטרותי שיש לי עליו שתגבו ותקבלו בשבילי כו' כפי מה שירצה הסופר ליפות בשטרו כו' עד ואנו בית דין ראוני את דבריו ומדמסר לנא פרוזבל כתיבנא וחתימנא בזמן פלני שטר פרוזבל זה דלא לשמט להדין פלני כו' להיות בידו לראיה ולזכות וכשנמסר לבית דין והעדים כותבין וחותמים במצותם כך הם כותבין בפנינו עדים חתומי מטה בא פלני לפני הדיינין פלני ופלני ואמר להם רבותי וכו' וראו בית דין את דבריו ומסר להון פרוזבל וכו' ויפו את כחו דלא תשמט וכו' ומה שהיה בפנינו ומסר פלני את פרוזבלו לדיינין כתבנו וחתמנו וכו' ועל שיטה זו אנו גורסין כך לא שנא כתוב בלשון דיינים וחתימי דיינין לא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי עדים כלומר שיכתבו לו שראו שבא לבית דין ומסר להם שטרותיו על הדרך שביארנו ויש גורסין לא שנא כתוב בלשון דיינין וחתימי עדים לא שנא כתוב בלשון עדים וחתימי דיינין ויש מפרשים בו לא שנא כתוב בלשון דיינין על הדרך שהזכרני וחתימי עדים ר"ל דיינין כעין עדים כגון שלא חתמו אלא שנים ולא שנא כתוב בלשון עדים על הדרך שהזכרנו וחתימי דיינים ר"ל עדים כעין דיינין כגון שחתמו שלשה ואע"פ שלענין פסק כך הוא לדעתינו כמו שנבאר לענין פירוש מיהא אין זה כלום שהרי לדעת רב ששת אמרוה שהרי מה ששאלו למה לי למיתנא לא הוצרך לרב נחמן דלדידיה הא אשמעינן דדיינין כעדים אלא לרב ששת שאלוה והרי רב ששת מצריך בה שלשה דיינים אלא שהם חוזרים ומפרשים לא שנא כתוב בלשון דיינין ר"ל בפנינו בית דין וכו' וחתימי עדים שראו הענין הכתוב למעלה וכתבו וחתמו לא שנא כתוב בלשון עדים שראו שזה בא לבית דין ומסר כו' ושבית דין יפו את כחו וחתמו הדיינים שכך הם הדברים מהני ועיקר הדברים כגירסא ראשונה ולענין פסק מיהא כל שנמסר בתורת דיינין אף בשנים דיו וכמו שאמר מוסרני לכם פלני ופלני הדיינין כו' ואע"פ שאיפשר דלאו פלני ופלני דוקא דלאו כי רוכלא חשיב ואזיל ומתלתא קאמר מכל מקום הלכה כרב נחמן ואף בית דין חצוף אין כאן שאין זה אלא כעין הודעה:

2 כבר ביארנו שאף לאחר התקנה כל שבטלו בפני שנים הרי הוא מבוטל וכן הדין אם רצה להוסיף על תנאו שהוא רשאי ואין אומרין מה כח בית דין יפה באיסורין ואע"פ שאמרו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי היכא דאיתמר איתמר ואע"פ שהזכירוהו לדעת ר"ג וראוי לשאול מפני מה פסקו בה כר' ולא פסקו כרשב"ג ומשום כל דמקדש כו' הואיל ופסקנוה במקומות כמו שהזכרנוה בראש כתבות יראה לי הטעם שבטול הגט דבר מצוי הוא שאדם מתחרט ונח מרתיחתו ורוב פעמים מבטלו בכונה טובה ואין ראוי בכך להפקיע קדושיו והראיה שאף רשב"ג לא היה בא בכאן מטעם עשיית זה שלא כהוגן אלא מטעם כח בית דין יפה ורבנו הקדוש לא חס על כבוד בית אבותיו להיות תקנתם עומדת על כל פנים באיסורין שאין כח בית דין מפקיע את האיסור וכמו שאמרו למטה בסמוך התם ממונא הכא איסורא ומה שפירשו רבים בענין האמור תינח דקדיש בכספא מפני שהכסף קדושי סופרים הם אינו כלום וכבר ביארנוהו בראש כתבות:

3 כבר ביארנו בפרק שני במי שאמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי שאחד כותב ושנים חותמין ואפי' אחד מן השנים החתומים יכול לכתבו ואם אמר כלכם אחד כותב וכלן חותמין ואף הכותב צריך לחתום לענין בטול כל שאמר לעשרה כתבו גט לאשתי שאחד כותב ושנים חותמין נחלקו בה ר' ורשב"ג שלדעת ר' יכול לבטל זה שלא בפני זה ולומר להם אל תכתובו ולדעת רשב"ג אין יכול לבטלם אלא זה בפני זה ונאמרו במחלוקתם שני לשונות האחד שבעדות שבטלה מקצתה נחלקו אם בטלה כלה אם לאו ואנו קורין בכאן שבטלה מבנין הדגוש כלומר אע"פ שר' סובר בעלמא בעדות שבטלה מקצתה מחמת פסול כגון נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה כלה כל שהוא מכל מקום מבטל מקצתה לא ביטל את כלה אלא רוצה הוא בזה שיעיד ולא בזה והילכך אפי' לכתחלה יכול לבטלן זה שלא בפני זה שאף כשביטל מקצתם לא ביטל הגט עד שיבטל את כלם ואם נתנו האחרים אחר בטול מקצתם הרי זה גט וזהו שאמרו אי אזלי הנך וכתבי ויהבי לית לן בה והילכך אף לכתחלה יכול לבטלן זה שלא בפני זה והוא הדין אם ביטלן בפני אחרים שמבוטלים הם כמו שכתבנו ולרשב"ג ביטלה כלה ונמצא דהנך דלא בטיל להו אזלי וכתבי ואתי למישרא אשת איש והילכך אף בדיעבד אינו כלום לדעתו דהא קסבר ביטלו אינו מבוטל ואף אותם השנים יכולים לכתוב והלכה כר' ושליחות דהאי בטיל שליחות דאידך לא בטיל:

4 ומכל מקום לענין ביאור הוזכר בה טעם אחר בגמרא והוא שאף רשב"ג מודה דביטל מקצתה לא ביטל כלה וליכא משום תקנה אלא דטעמא אחרינא הוא דקאמר ולא מצד איסור עובר על תקנה ומכח בית דין יפה אלא מן הדין דכל מילתא דעבידא בי עשרה צריכא בי עשרה למישלפה ר"ל שצריך שיהו בשעת הבטול אותם שהיו בשעת המעשה בעצמם כמה שהם ולאו עשרה דוקא וכן לא עשרה אחריני בחריקייהו אלא אותם בעצמם שהיו בשעת המעשה ומעתה אין בטולו בטול ויכולים ליתן אף אותם שביטל ולר' אפי' אחריני לא צריכי אלא בעל מותיב בעל מפרק ומה שביטל בטל ואין הדין מעכבו ומה שלא ביטל לא ביטל ומצו יהבי ואין כאן עכוב תקנה:

5 אמר לעשרה כלכם כתבו גט ותנו לאשתי שאחד כותב וכלם חותמים כמו שביארנו אף זו לדעת ר' יכול לבטל מקצתם שלא בפני האחרים ואע"פ שבזו מכל מקום אי אתה יכול לומר אי אזלי הנך וכתבי ויהבי לית לן בה שהרי אין נתינתו כלום אלא בחתימת כלם והרי ביטל מקצתם היא הנותנת להתיר שהרי אין כאן חשש תקלה שאין האחרים נותנין עד שיחתמו כלן והמבוטלים ודאי אין חותמין ומעתה מבטל מקצתם לכתחלה והכל מבוטל מאליו אחר שצריך לחתימת כלם ואפי' ביטל אחד מהם הכל מבוטל ולרשב"ג אם מטעם עדות שביטלה מקצתה ביטלה כלה אין כאן תקלה ומודה לר' שמבטלן זה שלא בפני זה והכל מבוטל ואם מטעם כל מילתא דעבידא בי עשרה כו' אף זו אין בטולו זה שלא בפני זה בטול ויכולים כלם לכתוב ולחתום וליתן ומכל מקום הלכה כר' ומעתה אם אמר לשנים כתבו ותנו או שלחו ביד שנים יכול לבטל אחד שלא בפני חברו ומשביטל אחד מהם ביטל שהרי שנים וכלכם ביתר משנים אחד הוא:

6 מדברינו אתה למד בבטול זה שהוא מבטל שליחות מקצתם ומתוך כך אין אנו קפדים שהרי אם האחרים נותנין אין בזה כלום שלא ביטל אלא שליחותם וזהו שאמר יכול לבטלן זה שלא בפני זה אבל כל שמבטל את הגט בפני שנים שלא בפני האחרים אף ר' מודה שהכל בטל אפי' לא ביטלו אלא בפני אחד כל שיש עדים בבטולו בטל הכל ונראה לי שעל זו כיונו גדולי המחברים במה שכתבו על זו ואפי' היו עשרה כשביטלו בפני אחד בטל הגט וגדולי המגיהים כתבו עליהם שאין דבריהם מחוורים שהרי ביטל מקצת לא ביטל הכל ושליחותא דהני בטיל שליחותא דהני לא בטיל ולפי מה שכתבנו אע"פ שקיצרו בדבריהם מכל מקום הדין כך הוא אלא שזו ודאי לכתחלה אסור ומחשש תקלה כמו שהתבאר אלא שבדיעבד אם ביטל מבוטל:

7 הדבר ידוע במי שאמר לעשרה או לכמה שירצה כתבו גט לאשתי אחד כותב בשביל כלם כלכם כתובו אחד כותב במעמד כלם שהרי אי אפשר לכלם לכתוב ואם אמר להם כתבו וחתמו אחד כותב ושנים חותמין אמר להם כלכם כתובו וחתומו אחד כותב אף בלא מעמד כלם וכלם חותמין לא אמר כלכם אלא משום חתימה אמר להם כתבו ותנו או כתבו וחתמו ותנו ששתיהן במדה אחת שכל שאומר כתבו ותנו פירושו כתבו וחתמו ותנו אחד כותב ושנים חותמין ואחד נותן אפי' היה הכותב הוא הנותן דיו אמר כלכם כתבו ותנו או כלכם כתבו וחתמו ותנו אחד כותב וכלם חותמים ואחד נותן אמר להם הוליכו גט זה לאשתי אחד מהם מוליך על ידי כלם כלכם הוליכו אחד מוליך במעמד כלם וכל שאמר לשנים כתבו אחד כותב שניכם כתובו אחד כותב במעמד חברו ושניהם חותמין שניכם כתבו וחתמו יראה לי שאחד כותב במעמד חברו ושניהם חותמין שהרי מצד החתימה לא היה צריך לומר שניכם כתבו ותנו או כתבו וחתמו ותנו הרי מצד החתימה לא הוצרך לשניכם ואם כן או על הכתיבה אמרו או על הנתינה ומתוך כך יראה לי שאחד כותב במעמד חברו ושניהם חותמין ואחד נותנו במעמד חברו הוליכו גט זה לאשתי אחד מוליכו שניכם הוליכו אחד מוליכו במעמד חברו ומעתה כשם שביארנו בעידי כתיבה או כתיבה וחתימה או כתיבה ונתינה שיכול לבטל זה שלא בפני זה כך בשלוחי הולכה שאם באמר הוליכו אין כאן תקלה שהרי האחר מוליך בלא חברו כראוי ואם בכלכם הוליכו הרי אין מוליכין אותו אלא במעמד כלם ומשביטל אחד ביטל הכל ואין כאן תקלה ובין עידי הולכה בין עידי כתיבה וחתימה ונתינה יכול הוא לעשותם אחד אחד זה שלא בפני זה וכדרך שפסקנו בדיני ממונות שעדותם מצטרפת אע"פ שלא ראו שניהם כאחד כמו שביארנו בסנהדרין:

8 הדיינין שמכרו בדברים שאין צריכין הכרזה שיעור בטעותם בשתות וכל שטעו בשתות מקחם בטל כדעת חכמים כמו שביארנו בפרק אלמנה ניזונת צ"ט ב' ולא כרשב"ג שהיה אומר מה כח ב"ד יפה ולהעמיד מקחם עד שוה מאתים במנה ואע"פ שאמרו כאן על זו ועשה ר' כדברי חכמים ואמר לפניו פרטא בן בנו של ר' אלעזר אם כן מה כח בית דין יפה וחזר ועשה כרשב"ג אין הלכה כן ומכל מקום גאוני הראשונים לבעלי הישיבות פסקו בה כרשב"ג ומסתייעים משמועה זו ומתלמוד המערב אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתבוה כן כדברינו:

9 אף אותם שכופין אותם להוציא אם ביטלו את הגט מבוטל הוא וחוזרין וכופין אותו לגרש אם בגט אחר לדעת קצת אם באותו הגט בעצמו לשיטתנו שכתבנו למעלה והוא שאמרו כאן חמשה סבי הוינן קמי ר' יאשיה דמן אושא ואתא ההוא גברא לקמיה ואשקלה לאיתתיה גיטא על כרחיה ר"ל שצוה לכופו בכך ואמר לן זילו איטמרו ר"ל שלא יבטל לכם את הגט ואע"פ שמ"מ יכול לבטל בפני אחרים שהרי אם בטלו מבוטל כמו שפסקנו מ"מ אתה למד שיכול הוא לבטל את הגט ואף כשתפרש זילו איטמרו שלא יבטל אתכם מן העדות ולא מן הגט אף זו תלויה בזו וכן אמרו בסמוך רב ששת אשקלה גיטא לההיא איתתא על כרחיה ואמר להו לסהדי אמר לכו רב ששת ליבטיל גיטא ואצרכה רב ששת גיטא אחרינא ואע"ג דלדידן גיטא מיהא כשר כמו שכתבנו למעלה מ"מ למדנו שהגט בטל ואע"ג דגלוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא התם לאו גלויי הוא דרב ששת לאו מבטל גיטא דאינשי הוא אלא שאמר כן מפחד הרוגשים שלא יכוהו על שהוא מבטלו ומ"מ יראה לי שכל שכופין אותו להוציא אם לא ביטל אלא שמסר מודעא אין מודעא מעכבת שאין מודעא במה שבית דין כופהו וכן כתבנוה במקומה בשלישי של בתרא: