1איש אין צריך לומר שהוא נעשה שליח להולכה שהרי הבעל מוליך גט לאשתו וכן אין צריך לומר באשה שהיא נעשית שלוחה לקבלה שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה אלא אף איש נעשה שליח לקבלה שהרי אב מקבל גט לבתו קטנה וכן אשה נעשית שלוחה להולכה שהרי שנינו האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם והעמדנוהו בהולכה מעתה מה שאמרו במשנתנו האומר התקבל גט זה לאשתי ואמר אחריה האשה שאמרה התקבל לי פירושן אף בשליח אחד שהרי הכשר להולכה כשר לקבלה ואם תפרשה בשני שלוחים הרי בסופא אמרו אמר לו הבעל אי אפשי שתקבל אלא הולך והרי זה בשליח אחד הוא שהכשר לזה כשר לחברו כמו שביארנו האשה שאמרה לשלוחה הבא לי גיטי וכשבא השליח אצל הבעל אמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר לה הילך כמו שאמרה אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת וכן אם אמר לו הבעל התקבל לה גיטה שהרי השליח עקר שליחותו הוה ליה כאומר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא דניחא ליה בשליחות קבלה כי היכי דלא ליצטריך לאמטוייה לידה ונמצא שהשליח קבלו על דעת שליח קבלה ואינו אלא שליח הולכה ואפי' היה סומך הוא אדבורא דידה שהיה לנו לומר שהוא עשאו שליח הולכה הואיל ואמר כמו שאמרה מ"מ אין הוא מקבלו אלא על דעת שליח קבלה ואינו והרי אין כאן שליחות וכל שכן אי אדבורא דשליח קא סמיך שנותנו לו על דעת שליח קבלה ואינו:
