1זה שאמרו אין קנין לגוי בארץ להפקיע מיד מעשר פירוש הענין שאם לקח ישראל מגוי קרקע בארץ ישראל אף בגדלו הפירות ונתבשלו ביד גוי שחייב ישראל בהם בתרומות ומעשרות ובכורים מן התורה כאלו לא היתה של גוי מעולם ואין אומרין כשלקחה ישראל מן הגוי שיהא דינה ככבוש יחיד וכן אפי' לא לקח ישראל הימנו אלא שקנה הפירות שבו בעודן מחוברים לקרקע עד שלא הביאו שליש חייב בכל מן התורה ואף אם מכרן משהביאו שליש חייב בכל אלא שבזו נותן תרומה גדולה לכהן ואינו נותן אלא שני שלישים של מעשר ללוי וכן שני שלישי תרומת מעשר לכהן ומוכר לו השליש ואפי' מכרן משנתלשו כל שנדגנו ביד ישראל חייב אלא שבזו נותן תרומה גדולה לכהן ומוכר לו תרומת מעשר ומעכב לעצמו שאר המעשר שהיה דינו ללוי הואיל ומותר לזרים כמו שיתבארו דברים אלו במקומם הא כל שלקח הפירות שנגמרה מלאכתם ביד גוי פטור לגמרי שנאמר דגנך ואנו דורשים דיגונך ולא דיגון גוי אפי' היה הקרקע של ישראל ומכר פירותיו לגוי קודם שהגיעו לעונת המעשרות שהוא בתבואה הבאת שליש פטורות לגמרי ואם אחר שבאו לעונת המעשרות אם חזר ולקח מהן חייבות מדבריהם וכן אפי' מכרן לו משנתלשו הואיל ונדגנו ביד גוי אין חייבות אלא מדבריהם וסוריא אין דינה בענינים אלו כארץ ישראל שבסוריא אף ישראל מקרקע שלו אינו חייב אלא מדבריהם וכן בלקח קרקע שם מן הגוי אפי' היו בו פירות כל זמן שלא הגיעו לעונת המעשרות ואם הביאה שליש ביד גוי פטור ואם הקרקע של גוי אפי' לקח פירותיו מחוברים ואף קודם שהגיעו לעונת המעשרות פטור לגמרי:2אע"פ שאין קנין לגוי להפקיע מיד מעשר יש לו קנין לחפור בשלו בורות שיחין ומערות ואין אומרין הואיל ומשועבדת למעשרות אינו רשאי להפסידה שלא תהא ראויה לזריעות אלא רשאי:3זה שביארנו שכל שנדגנו ביד גוי אפי' היו של ישראל פטורין ומפני שאנו דורשין דיגונך ולא דיגון גוי פירושו דוקא בשלקחן הגוי והן שלו אבל אם הם של ישראל אלא שגוי ממרחן בשכירות אין זה פוטר כלל וכן במה שאמרו גלגול גוי פוטר בחלה ואין טענה לפטור עיסה שלנו המגולגלת ביד שפחה ארמית מן החלה שלא נאמרה אלא כשלקחה ישראל ממנו מגולגלת וכן הסכימו בה גדולי קדמונינו עם קצת חכמי ספרד:4לקט שכחה ופיאה סתמן הפקר ופטורים מן המעשרות בין שלקטום ישראלים בין שלקטום גוים וחזר ומכרן לישראל ואין אומרין אדעתא דגוי לא אפקרינהו אלא סתמן הפקר הם היו של גוי ולקחם ישראל ודיגנם חייב שהרי אין קנין לגוי ואין כאן הפקר שסתמו של גוי אינו מפקיר לקט שכחה ופאה ומכל מקום אם הניחם הגוי בפירוש בתורת הפקר פטורות:5ממה שהקדמנו בדינין שבאין קנין ויש קנין אתה למד בישראל שלקח שדה זרועה מן הגוי בארץ ישראל חייב מן התורה אפי' נתבשלו כלם ביד הגוי ואם מכר ישראל לגוי משהביאה שליש חייבות מדבריהם ובסוריא לקח ישראל שדה זרועה מן הגוי ולא הביאה שליש חייבת מדבריהם ואם הביאו שליש פטורים שמא אתה סבור לומר מתוך הקדמות אלו שאם מכר ישראל לגוי שדה זרועה בסוריא אף משהביאה שליש יהא פטור שהרי כיוצא בה בארץ אינו אלא מדברי סופרים אינו כן אלא אף בסוריא ישראל שלקח שדה מן הגוי עד שלא הביאה שליש וחזר ומכרה לגוי משהביאה שליש הואיל ונתחייבו ביד ישראל אם חזר ישראל ולקח מהן חייבות מדבריהם:6מכל מקום למדת שסוריא אין בה חיוב מעשרות אלא מדברי סופרים ואע"פ שבפרק ראשון אמרוה אף מן התורה אין הלכה כן כמו שכתבנו שם וכן הלכה אין קנין משום דרבא קאמר לה הכא דהוא בתרא וכן שרב אשי בסוף הסוגיא העמיד משנתנו כרבא ואע"פ שבתלמוד המערב של דמאי אמר ר' מאיר אין קנין ופליגי עליה ר' יהודה ור' שמעון לומר יש קנין וכן שאמרו שם הנהיג ר' חנינא בצפורי כר' שמעון דהוא דריש והארץ לא תמכר לצמיתות הא אם נמכרה חלוטה היא אין לסמוך עליה שהרי אף זו לפי תלמוד שלנו אינה אלא עברו בלאו ואין מעשיהם מועילים כלום כמו שביארנו במציעא ויש חולקין לפסוק יש קנין וכן לחייב בסוריא כבארץ לרוב דיני מעשרות ואין הדברים כלום:
