1זה שכתבנו שבצורבא מרבנן מכשירין אותו בטביעות עינא הא לאיניש אחרינא לא דוקא בכגון מעשה שהוזכר ברבה בר חנא דאירכס ליה גיטא שהיה הגט ביד אחר והרי הוא כאבדה שאין מחזירין אותה בטביעות עינא אלא לצורבא מרבנן אבל בבשרא שנתעלם מן העין ובאיסור אשת איש דעלמא אף כך אדם נאמן בה לעצמו וכמו שאמרו סומא מותר באשתו בטביעות עינא דקלא אבל אטביעות עינא דשליח או דבעל לא סמכינן למישריה בעלמא אלא בצורבא מרבנן ובבשר שנתעלם מיהא אף לעלמא:
