מאירי על גיטין כ״ב א

1 עציץ לאחד וזרעים שוב לאחר בין שהעציץ נקוב בין שאינו נקוב ומכר בעל העציץ את העציץ לבעל הזרעים כיון שמשך קנה שלענין זה אף עציץ נקוב דנין אותו כמטלטלין הואיל ומכל מקום בר משיכה הוא מכר בעל הזרעים את הזרעים לבעל העציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים כגון שינכש או יעדור בהם שהזרעים מחוברים הם בין בנקוב בין בשאינו נקוב ומ"מ אם נתן בהם דמים קנאן בכסף:

2 עציץ וזרעים של אחד ומכרם לאחר החזיק בזרעים קנה זרעים וקנה עציץ אגבן וכמו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות ונעשו הזרעים עם עפר מקומן קרקע לירקות העציץ אגבו החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה ואם משך קנה העציץ אבל לא הזרעים:

3 עציץ נקוב העומד על גבי קרקע ונוקבו ר"ל קרקע העציץ שהוא נקוב עומד בארץ ונופו חוצה לארץ או בהיפך אם לא השרישו הזרעים ר"ל שלא יצאו דרך הנקבים להשתרש בארץ הולכין אחר הנוף אבל אם השרישו ר"ל שיצאו הזרעים דרך הנקבים והשרישו בארץ הולכין אחר העיקר ולמדת שאילן העומד בארץ ונופו נוטה לחוצה לארץ או בהפך שהולכין אחר עיקרו ואין משגיחין בנוף כלל אפי' היה כלו לצד אחד היו מקצת שרשיו בארץ ומקצת שרשיו בחוצה לארץ אם אין סלע מפסיק ביניהם הרי יניקתו מתבלבלת והרי טבל וחלין מעורבין זה בזה ואם היה סלע מפסיק ביניהם יראה שהגדל בחיוב חייב והגדל בפטור פטור הואיל ואין כאן בלבול מצד היניקה אע"פ שחוזר ונעשה אחד אין אומרין אוירא מבלבל וכן פסקו רבים ושלא כר' מפני שאין הלכה כר' במקום אביו ומכל מקום גדולי המחברים פסקו שאף זו טבל וחלין מעורבין דאוירא מבלבל:

4 וכל שאמרו טבל וחלין מעורבין אין מעשרין מטבל ודאי עליו ולא ממנו על טבל ודאי וכן אין יכול להפריש מהם סאה אם יש שם עשרה סאין שהרי הכל מעורב ונמצא באותה סאה חצי סאה של פטור וכיצד הוא עושה מפריש עליו ממקום אחר כנגד חציו שהחיוב עליו ואומר חצי סאה זו מעשר על אותם חמש סאין של חיוב בכל מקום שהם:

5 שתי גנות זו על גב זו ר"ל סמוכות זו לזו האחת קרקעה גבוה ושאצלה קרקעה נמוך ויש ירק באותו עובי הקרקע שמשפת העליון לשטח התחתון נחלקו בה באחרון של מציעא שלדעת ר' מאיר אותו ירק של עליון מפני שאף הוא יכול לחפור עד שיגיע לשטח קרקע חבירו ומשליך את העפר ומאחר שהעפר שלו אף הצומח בה שלו ולדעת ר' יהודה של תחתון שאף הוא יכול למלאת גנתו עפר עד שישוה שטח גנה לגג העליון ונמצא האויר שלו ואין הלכה כאחד מהם אלא כר' שמעון שאמר שם שכל שהעליון יכול לפשוט ידיו וליטול אותו מעיקרו בלא שיהא אונס את עצמו הרי הוא שלו בין העקר בין הנוף הואיל ובעפרו הוא גדל והשאר לתחתון בין העקר בין הנוף שאף העליון מפקירו אצלו שלא ליכנס בתוך של חבירו לדברים אלו ומה שהעליון מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו הדבר ספק וחולקין ואם נטל אחד מהם אין מוציאין מידו וכבר ביארנוה במקומה:

6 כבר ביארנו במקומו שהמוציא מרשות לרשות בשבת אינו חייב עד שיוציא ממנו שיעור המועיל לפי מה שאדם רגיל באותו דבר שכל הדברים הלכו בהן לפי מה שאדם רגיל לעשות בהן כמו שביארנו שם והדבר ידוע בעור שנתעבד לגמרי ונתקן בעפצים שהוא עור גמור ודינו בחמשה על חמשה מפני שלא היו מדקדקין אותו בעבוד זה עד שיהא ראוי לכתוב בו ולא היה אצלם תקון העפצים אלא על הדרך שנהגו עכשיו לתקנו בשחיקת קלפות ארזים ודומיהם אבל עורות שלא נתקנו כל צרכן הם חלוקים לשלשה מינין אחד שלא נתעבד כלל לא במלח ולא בקמח ולא בעפצים אלא שעדיין הוא לח בלא שום עבוד ונקרא מצה ושיעורו להוצאת שבת כדי לצור בו משקולת קטנה שהיה דרכם לכרוך משקלות העופרת בעור כדי שלא יפחת והשני שמלחוהו ונתנגב על ידי מליחה אלא שלא נתנוהו בקמח ולא תקנוהו בעפצים ונקרא חיפה ושיעורו להוצאת שבת כדי לעשות בו קמיע שדרכן של בעלי קמיעין לחזר אחר עורות אלו והשלישי שנתנוהו אחר מליחה בקמח ומים אלא שלא נתקן בעפצים ונקרא דפתרא ואינו ראוי לכתוב בו ספר תורה ומתוך כך שיעורו כדי לכתוב בו את הגט שהמנהג לכתבו על הרבה דברים ואין חוששין בו לכתב המתקיים הואיל ועידי מסירה כרתי אבל אותו שנתדקדק עד שראוי לכתיבה הרי הוא גויל ודינו כקלף וכבר ביארנו ענינים אלו בשמיני של שבת: