מאירי על בבא מציעא ע״ז

1 שכר פועלים להשקות שדהו ובא המטר והשקה אין נותן להם אלא מה שעשו ואם לא התחילו אין נוטלין כלום שהרי אונס הוא זה בא הנהר והשקה הרי היה לו לבעל הבית להעלות כן על לבו והיה לו להתנות והילכך כל שהוא אבד אצלם נותן שכרם ואריס שהתנה לו בעל הקרקע שאם ישקה שדה זו ארבעה פעמים יטול חצי הפירות והדבר ידוע בשאר אריסים שאין משקין אלא שתים ואין להם אלא שליש הפירות ובא המטר ולא הוצרך אלא לשלש יתבאר במסכת גיטין שנוטל חצי הפירות ואין דומה לפועל שהפועל כל שבא המטר ואין צריך למלאכתו של פועל מסלקו משם בלא כלום אבל אריס אע"פ שאין צריך להשקאה זו אין מסלקו והרי הוא שותף בקרקע ומן השמים סייעוהו והרי הוא כמי שבאו אחרים ועשו בשבילו וכן שאם נאנס הקרקע אין לאריס כלום אלא כל דינו בגוף הקרקע הוא וכבר כתבנוה בפרק קורדיקוס:

2 גדולי המפרשים כתבו בזו שאם בא הנהר והשקה עד שאין צריך עוד להשקות יש להפריש בין נהר הרגיל להכנס לשם או שאינו רגיל אלא שבזו פירשוה שעדין צריך להשקות אלא שהוקלה המלאכה אצלם שאין צורך להשקות בדולה אלא בהמשכה ומן השמים נסתייעו ואותם שכרם כאלו דלו כל היום:

3 שכרן להשקות שדהו ופסק הנהר שהיו משקין ממנו לחצי היום אם לא היה דרך הנהר להפסק אין להם אלא שכר מה שעשו ואם לא עשו כלום אין להם כלום אונס גדול הוא זה היה דרך הנהר להפסק אם פועלים אלו בני העיר שאף הם היה להם לידע בכך אף בזו הדין כן היה דרך הנהר להפסק ואין פועלים אלו בני העיר אף הוא היה לו להודיע ולהתנות הואיל ולא התנה נותן שכרם כפועל בטל:

4 שכרם כל היום לעשות מלאכה זו והשלימוה בחצי היום אם יש לו מלאכה אחרת קלה הימנה או שכמותה לעשות יעשו ואם אין לו מה לעשות אלא בקשה הימנה נותן להם שכרם כפועל בטל וכל שאמרנו עליו כפועל בטל אם הוא מאותם בעלי כח המתמידים בכך והורגלו בעבודת הארץ כל כך שאף בטולם מביאם לידי חולשא אף הוא נותן שכרם משלם:

5 פירשו בתוספתא שהשוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא נותן שכרו משלם להביא קנים ודוקרנים לכרם ולא מצא משלם שכרו משלם אלא שאם הוא דבר שיש לחלק בו בין בא טעון לבא ריקן עושים שכרו להביא ענבים ותפוחים ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או הבריא אין אומרין לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן שכרו משלם וכן אתה דן לכל שכיוצא בזו התבאר עוד בתוספתא שהשוכר את הפועל ונאחז לעבודת המלך אינו אומר הריני לפניך אלא נותן לו שכר מה שעשה ודיו:

6 מתוך שמועות אלו למדו קצת מחברים שהמשכיר מלמד לבנו וחלה התינוק אם אינו חולני לא היה לו להתנות ואינו נותן לכל ימי חליו כלום ואם היה חולני או שנתבטל לאיזו סבה שהיה לאב להודיעה נותן כפועל בטל ואם לא התחיל בלמוד אין לו עליו אלא תרעומת ואם התחיל ועשה מקצתה אם הוא נשכר לימים או לשנה או לשבוע הרי הוא פועל ואם הוא קבלן שמין לו מה שעתיד לעשות וכן לשאר הדברים אתה דן בכלם על דרך זה שכתבנו:

7 זה שבארנו בפועל שחזר בחצי היום ששמין לי מה שעשה לפי מה שהתנה ואם היה התנאי בשני סלעים והחצי שעשה שוה ששה שאינו נותן לו לחציה אלא סלע או יגמור מלאכתו ויטול שנים ואפילו הוקרה מלאכה אחר שחזרו והתאמרו הפועלים ולבשו גאוה עד שזה הרבה תחנונים להם לחזור למלאכתם אין אומרין על דעת ליתן להם כשל עכשו הוא מפייסם שלא עשה כן אלא על דעת אכילה ושתיה ומ"מ כל שאינו יכול להטעותן כגון חזרה בדבר שאינו אבד אם הוסיף להם בפירוש חייב ליתן וכן מה שביארנו בו שאם אין החצי שוה אלא סלע נותן סלע אפילו היתה מלאכה בשעת שכירות בזול ושכרם הוא ביתר מכדי דמיהם ולבסוף הוקרה עד שעמד שכרם בכדי הראוי לכל אין אומרים כבר שכרתנו על דעת ליתן יותר מן הראוי לאחרים שאף הוא אומר אף אני לא הוספתי לכם אלא שהייתי מרגיש בכם שאתם סבורים שאינכם ראויים לכך ואני הייתי יודע שכן אבל עכשו שכבר שכרכם על שער העליון איני מוסיף לכם כלום:

8 מה שביארנו בקבלן ששמין מה שעתיד לעשות ואם החצי שעתיד ליגמר שוה ששה סלעים אינו נותן לו בחצי העשוי אלא שקל או יגמור ויטול שני סלעים אפילו הוזלה מלאכה הרבה אחר שחזרו ונתגאה בעל הבית וחזרו ופייסוהו אין אומרים על דעת להפחית שכרם פייסוהו אלא על דעת להפליג במלאכה וגומרין ונוטלין שתי סלעים הא אם התנו לגרוע הואיל וחזרתם חזרה ר"ל שאינו דבר האבד תנאי שני קיים כמו שביארנו בבעל הבית וכן מה שבארנו שאם החצי שעתיד ליעשות שוה סלע נותן להם סלע אפילו היתה מלאכה בשעת שכירות ביוקר והוזילו אלו עצמם בפחות מן הראוי להם ואח"כ הוזלה עד שעמד שכרם בכדי הראוי לא יאמר כבר נשכרתם לי על דעת לפחות מן הראוי לאחרים אלא נותן להם סלע שאף הם אומרים לא פיחתנו אלא לפי מחשבתך:

9 כבר ביארנו במשנה על מה שאמר בשניה וכל החוזר בו ידו על התחתונה שהוא נאמר במכר שדה באלף זוז ונתן מאתים שהחוזר בו ידו על התחתונה וכתבנו שלא נתבררו הדברים במשנתנו וכיצד הוא דין זה:

10 מי שמכר שדהו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים הן מעט הן הרבה אם נתנו לתורת גמר קניה על הדרך שאדם נותן דמים מועטים לפסיקת דמים מרובים על דעת גמר קנין קנה כלו על הצדדין שהקרקע נקנה בכסף כמו שיתבאר במקומו והדמים חוב על הלוקח נתנם בסתם הדבר מוכיח שבתורת פרעון נתנם כלומר שיהו אלו בפרעון והשאר חוב עליו והרי זה שוה לנתן בפירוש בתורת פרעון והשאר חוב עליו וכיצד הוא הדין אם כתב לו שטר על המעות וזקף עליו הנשאר במלוה קנה כלו גם כן כאלו נתנם לגמרי בתורת קנין ואם לא זקף עליו במלוה אם ראינוהו מחזר אחר הנשאר ונכנס ויוצא לתבעם הרי זה גילה דעתו שלא מכר אלא לצורך מעות שאינו רוצה בגמר הקנין עד שיפרע ולא קנה וכל אחד מהם רשאי לחזור ויתבאר למטה שאפילו לא נשאר אלא זוז אחד הדין כן וגדולי המחברים כתבו אפילו כתב השטר או החזיק אלא אם כן אמר אי בעינא בהאי אקנה אי בעינא בהאי אקנה שבזו ודאי קנה והמעות הלואה אבל בשנתן הכסף בסתם או בתורת פרעון אם הוא נכנס ויוצא על המעות לא קנה ושניהם יכולים לחזור אלא שהחוזר ידו על התחתונה שאם חזר הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו קנה לך מזיבורית שבקרקע כנגד מעותיך ואם היה זה עדית ורצה להגבותו משאר נכסים יש אומרים שמגבהו מן הבינונית כבעל חוב ויש אומרים שמגבהו מן הזיבורית לא אמרו בעל חוב בבינונית אלא משום נעילת דלת והרי אין כאן נעילת דלת ואם מוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי רצה אומר לו תן לי בעדית שבקרקע כנגד מעותי שלא אמרו לא קנה כלל אלא שלא קנה אלא כנגד מעותיו וזה שאמרו למטה בההוא חמרא דזבניה חד לחבריה ופש ליה גביה חד זוזא והוה עייל ונפיק עליה ואמרו עליו שאינו קונה ואין לומר בו שאינו קונה אלא כנגד מעותיו אלא שלא קנה כלל אף לענין מי שפרע יראה לפי שאין ראוי ליחלק אבל ביוצא ונכנס ובראוי ליחלק קנה כנגד מעותיו ואם כן אף בקרקע אם אינו ראוי ליחלק אינו קונה כלום:

11 ויש מפרשים שאף בשדה לא קנה כלל וזה שאמרו רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע וכו' שמשמע שכנגד מעותיו מיהא קנה ופירשנוהו ביוצא ונכנס פירשו בו בזמן שהמוכר חוזר במקצת המעות שלא קבל ורצה אומר לו וכו' וכן כשהלוקח חוזר במקצת שלא נתן עליו דמים אבל אם רצה לחזור בכל המקח הואיל ויוצא ונכנס על המעות חוזר וכל שזה אומר איני חוזר ממה שנתת לי יכול הלה לומר או יתקיים הכל או יתבטל הכל ויש נוטים לדעת שלישית שאף במה שהזכרנו במעשה של ההוא חמרא קנה כנגד מעותיו לענין מי שפרע ולא יראה כן ואם אין מעות למוכר וקרקע זה זיבורית יראה מסוגיא זו שנוטל בבינונית שבשאר קרקעות ויש אומרים מכח סוגיא זו שאם לוקח זה מכר מקרקעותיו לצורך קניה זו שהמוכר חוזר ממנה עכשו נעשה ניזק מצד מה שהוזיל במכירתו כדי ליקח ואם אין לו מעות וקרקע זה זבורית גובה מעדית שבשאר קרקעות:

12 לא היה נכנס ויוצא על המעות קנה כלה בפרעון זה והשאר חוב עליו ואם מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שיוצא ונכנס קנה שאינו נמהר כל כך להוציא מעותיו אלא שמתירא שמא ירגיש הלוקח באונאתו ויערער עליו עד שלא יפרע ומה שאמרו מכר לו עשר שדות בעשר מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו אפשר בשיוצא ונכנס על המעות או אף כשאין יוצא ונכנס וטעם הדבר מפני שהם מחלקין... ואלו שבשדה אחר חזקתו קונה לו בלא דמים שלא חלקנו בין נכנס ויוצא ובין שאינו נכנס ויוצא אלא בקנייה לא בפרעון דמים סתם וכן כתבנוה בראשון של קדושין:

13 ודינים אלו שביארנו כך הדין בהם במטלטלין לענין מי שפרע ואם אמר האחד הריני חוזר במקצת שלא נתת המעות חוזר האחר בכל ואין אצלו מי שפרע הואיל ואחר חוזר באחת הלה חוזר בשתים וגדולי המחברים כתבו שאם משך הלוקח והמוכר יוצא ונכנס לא קנה ויד החוזר על התחתונה ואם מכר מחמת פחיתות המסחר קנה הכל ויש חולקין במשך לומר שכל שמשך אפילו עייל ונפיק אזוזי קנה וכן בקרקע כל שקנאו באחת מדרכי הקנייה לא בפרעון דמים כמו שכתבנו וזו של מטלטלין לא נאמרה אלא לענין מי שפרע ויש נמשכים לדברי גדולי המחברים ממה שאמרו בסוגיא זו האי מאן דמזבין מידי וכו' וכן מההוא גברא דזבין חמרא וכו' אלא שאנו מפרשים אותו לענין מי שפרע כמו שכתבנו וכל שקבע זמן לפרעון אין זה נקרא עוד עייל ונפיק אלא בשתובעם סמוך למכר ויש מפרשים שאע"פ שקבע לו זמן כל שהוא דוחקו בזמן עייל ונפיק הוא ואין נראה לי כן ולא עוד אלא שלדעתי קבע לו זמן הרי הוא כזקפם עליו במלוה:

14 נתן עירבון לחברו שלא מתורת גמר מכירה ולא מתורת פרעון אלא מתורת קנס שאם יתחרט נותן העירבון יהא ערבונו מחול ואם יתחרט המקבלו יהא כופל לו ערבונו אין זה כלום שהרי אסמכתא היא וגדולי המחברים כתבו שאם חזר הלוקח ערבונו מחול הואיל והוציאו מרשותו והלה מקבלו והוא תחת ידו דעתו סומכת וגומרת אבל אם חזר בו המוכר אינו חייב בכפל וגדולי המפרשים חולקים עליהם בקצת כמו שביארנו בפרק הזהב אלא שאף הם מודים שאין המוכר חייב להחזיר מעות אלא אומר או קבל המקח או הנח המעות אלא שמ"מ הוא מחזיק בהם באיסור כמו שביארנו שם:

15 נתן ערבון והתנו ביניהם שאם חזרו בהם ערבונו יקן ר"ל שיקנה לו מיהא כנגד ערבונו קנה כנגדו והשאר אף מי שפרע אין בו: