מאירי על בבא מציעא קט״ז

1 פסח שאכלו נא או מבושל מבעוד יום אינו לוקה אחר שלא אכלו בשעת אכילתו הוא שנאמר כי אם צלי אש בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ומ"מ עבר על מצות עשה שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא בזמן אחר:

2 מי שמשכן את חברו בדברים שעושין בהן אוכל נפש כופין אותו להחזיר ואף אין משכונו מועיל לו לגבות מזה את חובו ושלא יוכל עוד לכפור בו אלא אם יודה ישלם ואם יכפור ישבע ואין אומרים הרי יכול הלה לומר על משכון זה לקוח הוא בידי ומאחר שכן יהא נאמן מיהא עד כדי דמיו לגבות ממנו בלא דין ודברים ושלא יוכל הלה לכפור שאין זה נאמן לומר לקות הוא בידי בד"א בדברים העשויים להשכיר ולהשאיל שאין אדם נאמן בהם לומר לקוח הוא בידי אבל דברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר כך שהם תחת ידו של זה אע"פ שאחר מביא ראיה שכבר הוא שלו נאמן זה לומר לקוח הוא בידי ומתוך שנאמן לומר לקוח הוא בידי כשהודה שמשכנו וכופין אותו להחזיר גובה מיהא חובו בלא דין ודברים ואין הלה יכול לכפור מעתה כל שיש בידו מטלטלין ואחד אומר שלו הם ונתברר שכן אם הם מדברים שאין עשויים להשאיל ולהשכיר יכול זה לומר לקוח הוא בידי או משכון הם בידי או יש לי עליהם טענה זו ואם הם מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן וכן יתומים שלו אין נאמנים לומר לקוחים הם ביד אבינו אלא מוציאין ממנו ומיתומיו ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שאף בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אם הדבר ידוע שזה הפקידו או השאילו ובתורת פקדון או שאלה בא לידו אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתיה ממנו ולא נאמר שיהא נאמן בלקוח הוא בידו אלא שלא הפקיד או השאיל בעדים וראיה לזה בפרק חזקת הבתים במה שאמרו שם אומן אין לו חזקה והקשה היכי דמי אי דאיכא עדים אחר נמי אמאי יש לו חזקה אלא דליכא עדים אלמא כל שיש עדים שהפקידו או השאילו אף בשאין עשוי להשאיל אין יכול לומר עוד לקוח הוא בידי וכבר כתבנו מזה בפרק המפקיד:

3 דברים שאין עשויים להשאיל ולהשכיר יש מי שפירש בו דברים שאין דרכן להשאיל ולהשכיר כגון מלבושים ופירות ודברים של סחורה ומטבעות של זהב וכיוצא באלו ומ"מ גדולי המחברים פרשו בקבלת הגאונים שכל הדברים ראויים להשכיר ודרכן להשאיל אפילו חלוקו של אדם ומצעו ומטתו אבל דברים העשויים להשאיל ולהשכיר הם שדרך לעשותם תחלת עשייתם כדי להשאילם או להשכירם כגון יורות של נחשת העשויות לבשל בהם בבית המשתאות וכן תכשיטי הכלות ועדיי החתנים וכיוצא באלו אבל כל שאינו ממין זה הוא בכלל שאין עשוי להשאיל ולהשכיר ואפילו אותן שדרכן להשאיל ולהשכיר ומ"מ יראה לי שזה שאמרו בגמרא האי סכינא כיון דאיפגמא קפדי בה אינשי ולא מושלי יתר יותר יורה כפירוש ראשון ואף שטת התלמוד מוכחת כן אבל מה נעשה וגדולי המחברים מרחיקים אותו הרחקה יתרה ומזהירים אותנו שלא להטעות ולפרש כדעת ראשון:

4 ונשלם הפרק בע"ה:

5 הבית והעליה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על זה הפרק שענינו הוא במי שהבית לאחד ועלייה לאחר שאירע מחלקת בין שניהם וכן ביארנו על פרק זה שהוא ממין המסכתא השלישית ר"ל בבא בתרא אלא שהונח מקומו הנה מצד מה שנתגלגל בו מענין שכר שכיר והוא משנת השוכר את הפועל ומ"מ רבו מעניני המסכתא השלישית ורוב הפרק יסוב על חמשה ענינים הראשון במחלוקות הבאים מצד בית ועליה שנפלו שניהם או אחד מהם והדומה לזה השני במחלוקות הבאים מצד שנפל מתחומו של זה לרשות הרבים או לרשות שכנו והמפולת מזיק על איזה צד חייב בהזיקו ועל איזה צד פטור השלישי בפרעון שכר שכיר אם יכול לפרעו במה שירצה אם דוקא דמים שהתנה הרביעי על איזה צד משתמש ברשות הרבים אע"פ שמגיע היזק מתשמישו לבני רשות הרבים החמישי רשות המספק לשנים אם של זה אם של זה וצמחו בו צמחים איזה מהם זוכה באותם הצמחים זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

6 והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הבית והעליה של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואים אלו אבנים ראויין להשתבר היה אחד מהם מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון אמר הר"ם כשיוכל להביא ראיה מענין הנפילה מה שהוא לבעל הבית ומה שהוא לבעל עליה נעשה על פי אותה ראיה ואם לא נדע חולקין ומה שאמר נוטלן ועולות לו הוא כשיודה לו בעליו במקצת מה שטען ויאמר לו במקצת איני יודע על העיקר שביארנו לך בזאת המסכתא שכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם:

7 אמר המאירי הבית והעליה של שנים שנפלו וכו' לפי מה שיתבאר בגמרא משנה זו כוללת שלשה דינין האחד שנפלו הבית והעליה ולא נודע חלק זה היכן וחלק זה היכן כגון שנפל בלילה ובני רשות הרבים פנו את הכל ועל זה נאמר שחולקים בעצים ובאבנים ועפר וחולקין בין מה שימצא שלם בין מה שימצא שבור השני שניכר מן המפולת חלקו של זה היכן וחלקו של זה היכן כגון שאם נפל דרך חבסא כגון שנחבס התחתון ונפל העליון עליו הרי הדבר ניכר שהתחתונות לבעל הבית והעליונות לבעל העליה ואם נפל דרך חבטה כגון שנפל דרך רחב רשות הרבים הדבר ניכר שהחיצונות לעליון והפנימיות לתחתון וכל שכיוצא בזה חולקין על הדרך שנכר בה חלק זה למי ואם נשתירו קצתן רואין באיזה חלק הם ונוטלין הראוי להן לחלקו וכגון שנפל ביום ונודע דרך הנפילה היאך היה ואם נפל בלילה כגון שלא פנו וראו הדבר מצד עמידת העצים והאבנים או שפנו אותם ומ"מ המפנים העידו על תכן עמידתם השלישי שלא נכר מצד המפולת על הדרך שביארנו אלא שקצתן נכרות מצד איכותם שבחלקו של אחד מהם היו והרי זה נוטל אותן הנכרות בחלקו ואע"פ שהם יפות מן האחרות ועולות לו לחשבון ופירשו בגמרא לפי חשבון שלמות ר"ל שהאחד נוטל כנגדן שלמות אע"פ שאינו מכירן והשאר חולקין בשוה ונמצא שלא הועילה לו הכרתו אלא מחמת יופי או מחמת רוחב או גודל ומשנה זו אתה צריך לפרשה בשהיו הבנינים והתקראות שוים:

8 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

9 שאלו בגמרא על משנה זו שנראה אבנים ועצים אלו ברשות מי הם ויעשה האחר תובע ומוציא מחברו ותרצוה בשני פנים האחת שהיו ברשות אמצעי לשניהם ר"ל או של שניהם או שאינה לאחד מהם והשנית שאפי' היו ברשות אחד מהם אין לו בהן חזקה ולשון הגמרא בזה שותפין כי האי גונא לא קפדי אהדדי:

10 למדנו מכאן שכל דבר הנודע לשני שותפין אע"פ שיוצא עכשו מרשותו של אחד מהם אין הדבר יוצא מחזקת חברו שהשותפין אינן קפדין זה על זה והרי הוא כאלו היה ברשות שניהם ולא סוף דבר בשהייה מועטת כזאת אלא אפילו בשהייה מרובה כמו שכתבנו בבתרא פרק ראשון:

11 וגדולי המפרשים מוסיפין לומר בה שלא סוף דבר במה שנודע לשניהם שוה בשוה אלא כל שנודע שנשתתפו שניהם בה כגון שראו שזה הביא מעות מכאן וזה מעות מכאן וצירפום ולקחו ולא ידעו כמה מזה וכמה מזה ולאחר ימים יצא המקח מתחת ידו של אחד ואמר שני שלישים שלי ושליש לחברי אינו נאמן והרי היא בחזקת שניהם וראייתם משמועה זו שלא נעשית שתפות זו עד שעת נפילה שנתערבו ולא נודע כמה לזה וכמה לזה ומסתמא הואיל ונודע שתופם אין משגיחין על שלא נתברר כמה לזה וכמה לזה ומ"מ אין כאן ראיה שכבר פירשנוה בשהבנינים שוים הא מ"מ דברים אלו דוקא שאין השותף יכול לטעון לא היו דברים מעולם או החזרתים לך כגון שנראה עכשו תחת ידו ובבבא בתרא יתבארו מזה קצת דברים בע"ה:

12 מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים דינרין והשאר איני יודע הרי הוא מחוייב שבועה שאין יכול לישבע וכל מחוייב שבועה שאין יכול לישבע משלם:

13 המשנה השניה ואינה ממין החלק הראשון אלא ממחלוקת הבאה משוכר למשכיר הבית והעליה ונפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה אמר הר"ם משנה זו מדברת במי שהשכיר עליה ואמר לשוכר עליה על גבי הבית אני משכיר לך ולפיכך יורד ודר עמו בבית אבל אם אמר לו עליה זו ולא זכר בית חייב לתקן ואם אמר לו עליה סתם חייב להשכיר לו עליה על דרך מה שקדם בשכירות הבהמות ומחלוקת ר' יוסי וחכמים במעזבה והוא הטיט והעפר שטחין על התקרה ר' יוסי אומר מעזבה להשוות הגומא היא ולפיכך בעל העליה נותן את המעזבה וחכמים אומרים המעזבה נעשית לחזוק התקרה ולפיכך חייב בעל הבית לבנותו ואם אינו רוצה הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו את כל יציאותיו:

14 אמר המאירי והוא שמשנה זו אע"פ ששנה בו הבית והעליה של שנים פירושה שכלה לאחד והשכיר את העליה לאחר ונפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן לו ומתוך כך יש שאין גורסין בה של שנים ופירשו בגמרא שאמר לו עליה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך ומאחר שהזכיר לו שעל גבי בית זה כונתו היתה לשעבד לו את הבית ומאחר שנפחתה העליה או יתקן לו או שוכר זה יורד ודר למטה בבית עד שיתקן לו את העליה אבל אם אמר לו עליה זו אני משכיר לך ואינו מזכיר לו שעל גבי בית זה כל שנפלה העליה נפל אזדא ר"ל שאינו חייב לו בכלום והלה מחשב במה שדר בה ונותן והולך לו ואם אמר עליה סתם חייב להשכיר לו עליה אחרת ובא ר' יוסי לומר שאין התחתון חייב לתקן לו אלא תקרה אבל מעזבה והוא הטיט בעל העליה חייב בו ואין הלכה כדבריו אלא המשכיר חייב לתקן הכל שהמעזבה חזוק התקרה הוא:

15 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

16 פחת זה שאמרו במשנה שהמשכיר חייב לתקן לא סוף דבר בנפחתה כלה או רובה אלא אף שלא נפחתה אלא בארבעה טפחים שכל שנפחת בארבעה טפחים פחת הוא ואע"פ שיכול לסתמו בכלי כגון תיבה או ערבה וכיוצא בהם אין אדם דר כדרך שיהא מקצת תשמישו בנמוך ומקצתו בגבוה:

17 זה שביארנו במשנה שכל שהזכיר את הבית בשכירות העליה ר"ל שאמר לו עליה שעל גבי בית זה אני משכיר לך משעבד הוא את הבית לעליה והרי זה יושב בו ודר בו עד שיתקן את העליה כך הדין בכל הדומה לזה מעשה באחד שאמר לחברו דלית שעל גבי אפרסק זה אני משכיר לך ונעקר פרסק ממקומו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימת או אילן אחר שתהא הגפן מודלית עליו וכן כל כיוצא בזה:

18 זה שביארנו שהשוכר את העליה יושב ודר בבית פירושו עם בעל הבית לא שיוציא בעל הבית משם וידור הוא בביתו שאף הוא אומר לו לא השכרתי על דעת זה ר"ל שתוציאני ותדור במקומי ואפילו יש למשכיר בית במקום אחר ומ"מ דר הוא עמו ומשתמש דרך פתחו ואינו כופהו ליכנס דרך פתח העליה ולעלות שם ולירד מעליה לבית היו שתי עליות זו על גב זו ונפחתה העליונה דר בתחתונה נפחתה התחתונה הדבר בספק אם דר בעליונה או בבית ומעתה אם תבע לדין את חברו לשתפו בדירת הבית אין מזכין לו מן הדין ואם קפץ ונכנס אין מוציאין אותו ויש חולקין לומר הואיל וקרקע בחזקת בעליה עומדת יד שוכר על התחתונה:

19 אע"פ שביארנו ענין משנה זו בשוכר ומשכיר גדולי המפרשים נוטים לומר שיש לה מקום אף בחלוקת אחים ושותפין שנפל הבית לחלקו של זה ועליה לחלקו של זה ויש מוסיפין בה אף במקח שבחלוקה בעל העליה אומר כשם שמסרתי לך מקום בר קיימא כך אני רוצה ממך ובמקח אומר לו שעל מנת כן לקח הואיל והוזכר שם עליה שעל גבי בית זה ומ"מ יראה שדוקא שלקח מבעל הבית שאילו מאחר היאך בידו לשעבד את הבית אלא שמ"מ אפשר שכך זכה בו מכח הראשונים והוא בא מכחם ולא עוד אלא שאף הוא אומר לדעת גדולי המפרשים עלייתי נעשית גג לביתך ומ"מ לגג אתה צריך ואם לא כן גג העליון בידי לסלקו ואין בידך להחזירו ומשנת בית הבד וגינה עליו כעין זו היא שנויה ופירשוה חכמי הצרפתים בחלוקת אחים:

20 זה שהביאו בגמרא ענין דלית ופרסק לדמיון בית ועליה שבמשנתנו יש לתמוה והיאך ענין זה דומה למשנתנו שהרי דלית במקום עליה ובית במקום פרסק ואלו נחבס הבית אין בעל הבית חייב ואין כאן שעבוד לבעל עליה על בעל הבית ואם כן כשנשבר הפרסק מה שעבוד לבעל הדלית עליו ומתוך כך פירשו גדולי הצרפתים כן חייב אתה להעמיד לו פרסק להפקיע ממנו היזק הבא מצד סאין לדלית זה סמוכות או שתנכה לו משכירותו כשיעור היזקו ואף זו אינה מספקת שהרי לא אמרו כאן שדיו בנכוי השכירות ומ"מ בדלית הואיל ופרסק זה אמר לו אין ספק שאין חייב להעמיד לו סמוכות אבל הדמיון מ"מ אינו נופל בה כהוגן: