מאירי על בבא מציעא פ״ה

« מאירי על בבא מציעא פ״ד ×¢×´×‘ מאירי על בבא מציעא פ״ו ×¢×´× »

1 בבא מציעא פתח ↗

כּוּלְּהוּ שְׁנֵי יִסּוּרֵי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לָא שָׁכֵיב אִינִישׁ בְּלָא זִמְנֵיהּ. כּוּלְּהוּ שְׁנֵי יִסּוּרֵי דְּרַבִּי לָא אִיצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִיטְרָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: קְשֵׁי יוֹמָא דְמִיטְרָא כְּיוֹמָא דְּדִינָא. וְאָמַר אַמֵּימָר: אִי לָאו צְרִיךְ לְעָלְמָא – בָּעוּ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וּמְבַטְּלִי לֵיהּ. אֲפִילּוּ הָכִי, כִּי הֲווֹ עָקְרִי פּוּגְלָא מִמֵּשָׁרָא הֲוָה קָיְימָא בֵּירָא מַלְיָא מַיָּא. אִיקְּלַע רַבִּי לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לוֹ בֵּן לְאוֹתוֹ צַדִּיק? אָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ לוֹ בֵּן. וְכׇל זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת בִּשְׁנַיִם שׂוֹכַרְתּוֹ בִּשְׁמֹנָה. אַתְיֵיהּ, אַסְמְכֵיהּ בְּרַבִּי וְאַשְׁלְמֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אִיסִי בֶּן לָקוֹנְיָא אֲחוּהָ דְּאִמֵּיהּ.

2 בבא מציעא פתח ↗

יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: לֹא מִפְּנֵי שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה, אֶלָּא זֶה הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה, וְזֶה לֹא הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה. אִיקְּלַע רַבִּי לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אֲמַר לְהוּ: יֵשׁ לוֹ בֵּן לְאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁהָיָה מְקַפֵּחַ אֶת בָּנָיו? אָמְרוּ לוֹ: בֵּן אֵין לוֹ, בֵּן בַּת יֵשׁ לוֹ, וְכׇל זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת בִּשְׁנַיִם שׂוֹכַרְתּוֹ בִּשְׁמֹנָה.

3 בבא מציעא פתח ↗

אָמְרוּ חֲכָמִים וְלֹא פֵּירְשׁוּהוּ, אָמְרוּ נְבִיאִים וְלֹא פֵּירְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּירְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עׇזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִילָּה. אָמַר רַב חָמָא: מַאי דִּכְתִיב ״בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חׇכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ״, ״בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חׇכְמָה״ – זֶה תַּלְמִיד חָכָם בֶּן תַּלְמִיד חָכָם, ״וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ״ – זֶה תַּלְמִיד חָכָם בֶּן עַם הָאָרֶץ. אָמַר עוּלָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִסְתֵּירָא בְּלָגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא.

1 לעולם יזהר אדם להתרחק ממדת ההתנכרות ושלא לכפור בטובת מי שהטיבו ומי שמתנכר למי שהטיבו אין צד פחיתות מדה למטיבים אם יזכיר לו חסדים שגמלו ואדרבה ראוי לו כדי לביישו ולהוכיחו ואף הוא ראוי לו לחזור מעשה היה ברבינו הקדוש שהשיב אחד מבני הגדולים מדרך רעה והשלימו בחכמה ובתורה והכתירו במדות ובמוסר עד שהושלם להשפיע לזולתו וסמכו ברבי ופעם אחת שמע שהיה רוצה לעזבו וישוב לעירו ואמר לקריתי אנא אזיל וכעס עליו רבי ואמר לו חכים עבדי יתך וגולתא דדהבא פריסית ארישך ורבי קרו לך ואת אמרת לקריתי אנא אזיל ואף הוא חזר בו וקבל עליו בשבועה לבער מחשבה זו מקרבו ואמר הא מומי עזובא דא:

2 כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו גוזר הקב"ה גזרה הוא מבטלה:

3 תלמיד חכם אין ראוי לו לפרסם חכמתו דרך יוהרא והתפארות שאין זו אלא מדת מי שלא היו אבותיו בעלי חכמה וכשהגיע לה מעביר כרוז עליה ונוטל עטרה לעצמו דרשו רבותינו בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם ובקרב כסילים תודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ היינו דאמרי אינשי איסתירא בלגינא קיש קיש קריא:

« מאירי על בבא מציעא פ״ד ×¢×´×‘ מאירי על בבא מציעא פ״ו ×¢×´× »