מאירי על בבא מציעא י״ח

1 אשתו ארוסה שמתה לא אונן ר"ל שאין אנינות חלה עליו לאסר בקדשים ולא מיטמא לה אם הוא כהן וכן היא לא אוננת ליאסר בקדשים שהיא חולקת בבית אביה ולא מיטמאה לו וזה שאנו אומרין לא מיטמאה לו ר"ל שאינה זקוקה לכך בין בכהנת בין בישראלית אע"פ שמצוה להתעסק בשבעה מיתי מצוה הא מ"מ אם רצת מיטמאה שאין כהנת באיסור טומאה ואם מתה אינו יורשה שאין ירושת הבעל מקום אלא בנשואה:

2 גדולי המפרשים נסתפקו במי שהוחזק כפרן על איזו תביעה ואח"כ נתחייב בה בבית דין וכתבו לו מעשה בית דין אם יבא לטרוף מן הלקוחות שמכר לאחר המעשה בית דין אם הלקוחות משביעין אותו כדין הבא ליפרע מן המשועבדים שמאחר שהלוה כפר בעיקר התביעה היאך נחוש שהיתה לו זכות אחרת ועוד שאלו אם נתנדה ומת בנדויו או שעומד בנדויו וכתבו בית דין לשכנגדו שטר טירפא על לקוחות אם ישביעוהו אם לאו שהרי ביתומים אמרו שכל שחייב מודה או שמת בנדויו גובה מהם בלא שבועה אף בקטנים ובלקוחות הודאתו אינה מפקעת שבועה אבל מיתה מתוך נדוי ספק אצלם אם יש כאן שבועה אם לאו וכן מה שאמרו במוציא שטר על חברו שרשאי לומר לו השבע שלא נפרעת אם הוחזק כפרן באותו שטר וחייבוהו בית דין אם יכול לומר עוד השבע לי אם לאו וכבר אמרו שאינו נאמן עוד לומר פרעתי והיאך משביעו על טענת פרעון ומסכימים בכל אלו לומר שאין כאן שבועה אבל אם רצה להחרים על כל מי שנטל ממנו ממון שלא כדין אין ממחין בידו:

3 המשנה השמינית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנות ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם אמר הר"ם פי' דייתיקי מלה מורכבת ופי' ענינה דא תהא למיקם ולהיות והוא שטר שמקנהו בו נכסים מטלטלין או קרקע או דבר מן הדברים בין בני אדם מן התנאים והחיובים ושוברין שטרות מחילה שעושין המלוים ללוים מן הפרעון כמקבלים מהם וכיוצא בו ואמר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם שמלמד כי כשיאמר תנו נותנין זהו ששכיב מרע שיכול לחזור בדבריו ומתנתו ויעביר אותה מאיש לאיש אבל דיני הגיטין כשנפלו כבר נתבאר זה בפרק שלישי מגיטין:

4 אמר המאירי מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי והיא מתנת שכיב מרע מתנות והיא מתנת בריא ושובר העשוי על איזה חוב לא יחזיר שמא כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ומשנה זו ענינה כשאין המוצא יודע אם הבעל מודה אם לאו ובשחרור אם האדון מודה אם לאו וכן בכלם ואמר שלא יחזירם לאותם שנכתבו בשבילם שמא נמלך הכותב שלא ליתן וכל שכן שלא יחזיר לכותבים שמא כבר נתנו למי שנכתב בשבילם ואע"פ שבדייתיקי מיהא אפילו נתן יכול לחזור בו מ"מ שמא לא יחזור וימות מתוך חליו אבל כשנחלקו בכך הכותב והמקבל כגון שהבעל אומר כתבתי ונמלכתי והאשה אומרת קבלתי וכן בכלם יש צדדין שיהא אחד מהם נאמן בכך אם לאו וכן כל זמן שיהא אחד מהם מודה כגון שהודה הבעל שנתן או האשה שלא קבלתו וכן בכלם לא התבאר דינם במשנה אם יחזיר אם לא יחזיר ואם הוא מחזיר על איזה צד מחזיר ועל איזה צד אינו מחזיר ובגמרא יתבארו דינים אלו:

5 ומשנה זו לענין מה שביארנו בה הלכה היא ודינים שבאו עליה בגמרא להשלמת דינין אלו כך הם:

6 גט אשה שאמרו עליו במשנה שהמוצאו ולא ידע אם הבעל מודה שנתנו אם לאו וכן אם האשה מודה שלא קבלתו אם לאו לפי דרכך אתה למד שאנו עסוקים בגט שאין לחוש בגוף הגט אם הוא זה שנכתב לשם אשה זו או שמא אחר הוא שאם יש לחוש בגופו של גט אפילו היה הבעל מודה שכתבו ושנתנו לה או שאומר שכתבו ואומר עכשו ליתנו לה אין נותנין שמא לא נכתב לשם אשה זו וגט זה אחר הוא ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירה מעתה צריך אתה לידע אי זהו שחוששין עליו לכך ואי זהו שאין חוששין וכיצד הוא דין זה התבאר במסכת גיטין שהמביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר אף בשיירות מצויות ואף בהוחזקו שני יוסף בן שמעון ומהו נקרא לאלתר גאוני ספרד פסקו שם כל שעמד המביא או אדם אחר הידוע לנו שאין שמו כזה לשם משעה שנפל הגט וראה שלא שהה אדם שם אע"פ שעברו הרבה בני אדם כל שלא שהה אחד מהם אין חוששין שלעוברים נפל הואיל ולא שהו ומ"מ גדולי הפוסקים פסקו שם שראה שלא עבר אדם שם הא אם עבר אדם חוששין שממנו נפל אפילו דרך העברתו:

7 לא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן והוא אחר ששהה שם אדם לשטה ראשונה או אף שעבר לשטה אחרונה יש צדדין שהוא כשר ויש צדדין שהוא פסול ואף זו נחלקו בה הפוסקים לשתי דעות גדולי הפוסקים פסקו שכל שהשיירות מצויות באותו דרך אע"פ שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ששמות נשותיהן שוין פסול שיש לחוש לעיר אחרת וכן אם הוחזקו שני יוסף בן שמעון ששמות נשותיהם שוים בעיר אחת אע"פ שאין השיירות מצויות פסול ולא הוכשר אלא כשיבאו החתומים ויאמרו לא חתמנו מעולם אלא בגט אחד על שם זה ואע"פ שלא קיימו חתימתם שאין לחוש עוד שמא נזדמנו עדים כעדים ואין צריך לומר אם ראו חתימתם וקיימוה והעידו שלא חתמו מעולם אלא בגט אחד של שם זה או שיאמרו העדים או המביא נקב יש בצד אות פלונית שזהו סימן מובהק וכל שכיוצא בהם מכשירין אותו אף בשיירות מצויות והוחזקו הא כל שאין כאן אחד משני דרכים אלו פסול אלא אם כן במקום שאין שיירות מצויות ושלא הוחזקו ונמצאת למד לפי דרכך שעבר אדם אינו קרוי שיירות מצויות והזהר בזה שכבר דמו גדולי הדורות לתפוש בה גדולי הפוסקים ולדון את דבריהם כסותרים זה את זה ממה שכתב שכל שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו פסול וכתבו אח"כ שכל שלא הוחזקו אע"פ שעבר אדם כשר אלא שא' מפרשין שאם עבר אדם שם קרוי שיירות מצויות וכן עקר למדת מ"מ שכל שמצאו לאחר זמן אם לא נתן שם סימן מובהק או שלא אמרו עדים לא חתמנו אלא על גט אחד אינו כשר אלא בשני דברים שאין שיירות מצויות ושלא הוחזקו הא כל ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או הוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות פסול:

8 זהו דעת גדולי הפוסקים אלא שהוקשה עליהם מה שאמרו במסכת יבמות דבר זה נסחו יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק ושלא להתיר את אשתו או לא ונחלקו שם אביי ורבא רבא שלא לחוש ולהתיר את אשתו והלכה כדבריו והרי בכאן מקרטבא לאספמייא שיירות מצויות הם והואיל ולא הוחזקו לא חששו בדבר ומתוך כך פסקו רבים שכל שאין שיירות מצויות אע"פ שהוחזקו או כל שלא הוחזקו אע"פ ששיירות מצויות כשר לא נפסל אלא בשיירות מצויות והוחזקו ומ"מ רוב מפרשים מסכימים לדעת ראשון ושמועה שביבמות הם משיבים עליה בהרבה פנים:

9 גדולי הדורות תרצו בה שאין מחמירין לחוש במיתה בכל מה שאנו מחמירין לחוש בגט שהמיתה סתם נשים מדקדקות בעצמן שלא לינשא עד שיתברר להן שאם ינשאו על סמך מיתה ויבא הבעל אינה יכולה להכחישו לומר שכבר מת והרי קלקולה לפנינו אבל גט מורה בעצמה להנשא על סמך קל שאם יבא ויערער סבורה מכחישתו וראוי להחמיר ולחוש עד שיהא במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו אלא שיש לדחות פירוש זה שהרי אביי למדה שם מגט כמו שאמרו שם אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא וכו' כמו שיתבאר בסמוך ואף רבא לא השיבו שאני מיתה מגט אלא בדרך אחרת כמו שהתבאר שם אלמא שמיתה וגט שוין בה וגם הם מרגישים בקושיא ונדחקים לומר שמ"מ וגם פסק יש לחלק ביניהם:

10 ויש מתרצין שאין לחוש לשם מופלג כזה וגדור בכמה גדרים יצחק וריש גלותא ובר אחתיה דרב ביבי ומ"מ אין שטת התלמוד מוכחת להפריש בענינים אלו שהרי שוירי ורכיס נהרא אין לך גדר גדול מזה וחשו עליו:

11 וגדולי המפרשים תרצו שמ"מ הואיל ואין ריש גלותא אלא בבבל ולא הוחזקו בבבל אלא אחד אין לחוש שאין שיירות מצויות לבני בבל מקרטבא לאספמיא ומ"מ אין זה נראה שאם כי היאך חלק בה אביי והלא אף אם היו שיירות מצויות לבני בבל הרי מ"מ הואיל ואין ריש גלותא אלא בבבל ובבל עצמה אין לחוש שאין שני ראשי גולה בזמן אחד אף בבבל:

12 ומתוך כך נראין הדברים שיצחק ריש גלותא זה לא היה מבבל ואומר אני שממקומו הוא מוכרע שאם היה מבבל והיה ריש גלותא לא היה צריך ליחסו להיותו בן אחותו של רב ביבי אלא כל שהיה ממונה בעירו מצד הנשיא הגדול שבבבל היו קורין אותו ריש גלותא במקומו אלא שמחלקת אביי ורבא מחלקת שניה היא והוא שדעת רבא שלא חששו לשני שמות בשני עיירות אלא בשנמצא שלא במקומו והואיל ונמצא שלא במקומו ושיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו בעיר הנזכרת בגט שמא יש עיר אחרת וששמה כזו ולא נודעה לנו ושוירי מתא לא עירו של רב הונא היתה ומתוך כך רצו לחוש אלא שרבא חלק אף בזו לומר שאין חוששין הא כי שנמצא במקומו ולא הוחזקו בעיר זו אין חוששין לעיר אחרת וזה הואיל וראוהו עדים יוצא מקרטבא והם הם שראו מיתתו ויש בקרטבא זה יצחק ריש גלותא ולא הוחזק שם אחר אין חוששין שמא אחר הוא יבבא מקרטבא או שיש קרטבא אחרת בעולם ויצחק ריש גלותא בתוכה ואביי סבור להחמיר אף בכיוצא בזו והוא שהביא אביי ראייה לדבריו מההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא דכתוב בו בצד קלניא מתא אנא אנדרונילאי נהרדעאה פטר ותריך פלניתא איתתיה ואע"פ שנכתב ונמצא באותה העיר ובצד חירות שבה אמרו תבדק נהרדעא כלה שהיא הרבה עיירות כמו שאמרו עד היכן נהרדעא כל היכא דסגי קבא דנהרדעא אלמא אין אומרין כאן נמצא וכאן היה והשיבו רבא ואם איתא יבדק כל העולם מיבעי ליה אלא דאף נהרדעא לא צריך אלא דאחמרו בה משום כבודו של מר אבוה דשמואל שלא להחזיקו כשואל דבר שאינו צריך ונמצא לדברינו שכל שבמקומו אין לחוש אא"כ הוחזקו בעיר זו וכל שלא הוחזקו בעיר זו אין צריך בדיקה אף בעיר זו שאלו היו שם מוחזקין היו וכן אין חוששין לאחרת הואיל ובמקומו נמצא וכן נראה שכתבוה מקצת חכמי הדורות שלפנינו הא כל שלא במקומו חוששין אע"פ שלא הוחזקו על הדרך שכתבנו ובמסכת יבמות וגיטין יתבאר מזה גם כן:

13 ראוי לך לשאול מאחר שאנו עסוקים במשנתנו בגט שאין לחוש בו לגופו של גט והוא שמצאו לאלתר או לאחר זמן ושאין שיירות מצויות ולא הוחזקו לדעת גדולי הפוסקים במוצא גט אשה שבמשנתנו היאך המוצא יודע אם לאלתר אם לאחר זמן שבמביא גט ואבד הימנו ומצאו הוא שראוי לחלק בין לאלתר ולאחר זמן כגון שהרגיש באבדתו ויודע שמשעת אבדה לא עבר אדם שם אבל במוצא היאך ואשה ודאי אינה נאמנת וכן הבעל שמא מכוין הוא להכשירו משום פשיטי דספרא יפרשו בה גדולי המפרשים כגון שמוצא זה עבר לשם והיו עיניו מנטפין על אותן המקומות ולא ראה בהם כלום ובעוד שהיה עומד לנוח בקירוב מקום עבר לפניו זה המגרש על אותם המקומות ואחר שעבר אדם זה חוזר לאחוריו על אותם המקומות ומצא את הגט ואם ידע שלא עבר אדם אחר אותו המגרש עד שמצאו הוא הרי זה לאלתר ואם עברו הרבה קודם שחזר ומצאו הרי זה לאחר זמן ולדעתי אין אנו צריכין לכך שכל שבמוצא לאחר זמן הוא ואין מכשירין אותו אלא בשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו וכן עקר:

14 יראה לי שכל לאחר זמן במקום שאין שיירות מצויות והוחזקו שנים שאם שאלנו לזה השני שהוחזק אם כתב גט לאשתו והוא אומר לאו שהוא כשר הרי זה מכאן ואילך כמי שלא הוחזקו: