מאירי על בבא מציעא ק״ח

1 כל שבני העיר צריכים לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא השונאים בעיר נפרעין להוצאה זו מכל בני העיר ואפילו מיתומים ומ"מ תלמידי חכמים אין גובין מהם לענין זה תורתם משמרתם וחכמתם להם חומה מימינם ומשמאלם אבל כל שהם גובים לכריית בורות או תקון מעיינות לשתות גובין בזה אף מתלמידי חכמים שאף הם צריכים לדבר זה כשאר בני אדם ומ"מ אם נעשה מעשה זה שלא בגובינת דמים לשכור פועלים אלא שבעלי בתים עצמם יוצאין לחפור חבורות חבורות אין מטריחין תלמידי חכמים בכך אין כבוד תורה בעבודת קרקע:

2 נהר שנתגלגלו אבנים באיזה מקום שבו או העלה שירטון עד שמרוצתו מתעכבת וצריכים לחפור ולתקן עד שישובו המים לאיתנם ותהא השקאתם מצויה לכל התחתונים משועבדים לסייע לעליונים ר"ל שכשהם מתקנים את שכנגדן למעלה התחתונים מסייעין אותם אבל כשהתחתונים מתקנים את שכנגדם אין העליונים משועבדים לסייעם שהרי אין מועיל להם כלום אדרבה מזיק להם שהמים נגרים והמים מתמעטים מלמעלה ואין השקאתם מרווחת להם כל כך:

3 הפך הדברים במי הגשמים היורדים בעיר ומקלקלים את הדרכים ברפש ובטיט ובני העיר צריכים לעשות חריץ להיות המים נגרים בו עד חוץ לעיר ואם נתקלקל החריץ והוצרכו לתקנו העליונים מסייעים לתחתונים בכריית שכנגדם אבל התחתונים אין מסייעים לעליונים שהרי כל שהמים מתעכבין ואין יורדים אצלם נוח להם בכך מעתה חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעין כלן מתקנות עם העליונה נמצאת תחתונה מתוקנת עם כלן ומתקנת לעצמה בלא סיוע אבל חמש חצרות ששופכות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כלן מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כלן ומתקנת לעצמה:

4 כל שאדם לוקח שדות סמוך לנהר דרך בני אדם להניח מקום סמוך לנהר לפירוק משא של ספינות או לטעינתן ואותן המקומות אינן בכלל המכר וכמעט שהן הפקר אלא שכל בעלי השדות משתמשין כל אחד בשכנגדו ובלבד שלא בקלקול המקום ומעתה מי שבא והחזיק באותן המקומות להשתמש בהן על הדרך שאדם משתמש בשלו עזות מצח הוא כנגד בעלי שדות אלא שמ"מ אין מסלקין אותם מהם אחר שאין מקלקלין אבל מ"מ מעכבין אותם שלא לקלקל שכל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ולא אסור לבד אלא שמעכבין אותו מן הדין כמו שיתבאר בבבא בתרא וגדולי הצרפתים פירשוה אף בקלקול ויראה לדעתם שלא אמרו אסור לקלקלו אלא לכתחלה אבל עכוב ומן הדין לא ואם נהגו המוכרים במכירותיהם לקנות בעלי שדות עד המים אע"פ שנהגו להניח מקום לבעלי סחורות שבספינה מסלקין את המחזיק:

5 שנים או שלשה שהיה להם שדה אחד בשתפות מצד אחוה או שתפות אחרת ובא אחד מהם ומכר חלקו לאחד מן השוק הרי שאר אחים או השתפים מסלקין את הלוקח ואפילו היה מצרן ונותנין לו דמים שנתן והולך לו כדי שלא יכנס זר ביניהם וכן אפילו היו להם הרבה שדות בשתפות הואיל ולא חלקו אין מצרן זוכה בה כלל הא אם נתברר חלקם של כל אחד ואחד אין אומרין עוד שיסלקו האח או השותף את האחרים הלוקחים הואיל ואינן מצרנים וכלם נעשו מאחר שחלקו רחוקים לענין זה וזכה בה בן המצר מעתה הלוקח קרקע מאחר ואינו מצרן שלו יכול המצרן לסלק את הלוקח בדמים שנתן דבר זה תקנוהו חכמים ועותו בזה מדת הדין ללוקח משום ועשית הישר והטוב ר"ל שיהא לוקח זה הולך במדת חסידות להניחו לזה שהוא מצרן כדי שיהו קרקעותיו סמוכים זה לזה והוא מוצא ליקח במקום אחר ומ"מ גדולי המחברים כתבו בשם הגאונים שאם היה המצרן במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן בא ממקום שהלך או הבריא או הגדיל אין יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעו שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי:

6 בא הלוקח אצל המצרן ואמר לו פלוני רוצה למכור שדהו שאתה מצרן בו אם אתה רוצה ליקח בא וקח הימנו ואם לאו הריני הולך ולוקח ואמר לו המצרן לך וקח והלך ולקח על פיו לא הפקיע את זכותו בכך והרי זה יכול לסלקו אלא אם כן קנו מידו שהרי זה אומר משטה הייתי בך או מפני שהוא יודע חביבותה עלי היה מוכרה לי בדמים יקרים ועכשו אני נותן מה שנתת בה והולד וזוכה בה ומעתה נותן כמה שנתן זה בו הן הוקרה הן הוזלה וכתבו גדולי המחברים שלא הוצרך דבר זה לקנין אלא כשמחל קודם שיקח הא אם מחל לאחר שלקח מחול ואין צריך קנין ונראה שזהו שאמרו בגמרא זיל זבון כלומר שעדין לא לקח הא אם מחל לאחר שלקח הרי היא כמחילה דעלמא שאינה צריכה קנין ואע"פ שהפשרה צריכה קנין טעם הדבר מפני שאינו יודע מה יאמרו הפשרנים שהרי קודם הודעה קונין ממנו לדעת רוב מפרשים כמו שביארנו בראשון של סנהדרין הא שאר מחילות שיודע מה שתבעו חייב לו ומוחל אין צריך קנין ואף זה שלקח והודיעו ומחל אין צריך קנין וכן הדין אפילו סייע עמו או שכר ממנו או ראהו בונה וסותר או משתמש ולא מיחה בו הרי זה מחל ושוב אין יכול לסלקו ואין צריך לומר אם נעשה הוא סרסור או שליח במכירתה:

7 מכר זה המוכר שוה מאתים במנה ובא זה המצרן ורוצה לסלקו במנה שלקה וזה טוען שזה המוכר היה קרובו או אוהבו והוזיל לו מצד הקורבה או האהבה רואין אם הכרנו בו שאף לשאר בני אדם היה מוזיל כן מסלקו במנה ואם הכרנו שלא היה מוכר בערך זה לשאר בני אדם נותן לו מאתים לקח שוה מנה במאתים אין יכול לסלקו עד שיתן מאתים ואע"פ שנעשה זה הלוקח כשלוחו של מצרן ולצרכו לקח והיה לו לומר לתקוני שדרתיך מ"מ אין אונאה לקרקעות ואין כאן עוות ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאם טען המצרן שזה אינו אלא קנוניא ולא נתן אלא מנה נשבע הלוקח בנקיטת חפץ שמאתים נתן כדין כל השלוחים ואם היו שם עדים שמאתים נתן והמצרן טוען שדרך אמנה נתנם נותן מ"מ כמה שהעידו עדים ומשביעו היסת שמאתים לקח ושמא תאמר והלא הלכה רווחת שלא נאמר דין שתות באונאת מטלטלין ולא אין אונאה לקרקעות אלא במוכר את שלו או שקנה לעצמו אבל שליח שטעה או שנתאונה אף בכל שהו חוזר בין במטלטלין בין בקרקעות והטעם מפני שיכול לומר לתקוני שדרתיך וכו' נראין הדברים דוקא בשעשאו הוא שליח אבל זה אע"פ שאנו קורין אותו שלוחו אין הדבר אלא מפני שלקח לצרכו כאלו היה שלוחו אבל מ"מ שליחות הבא מאליו הוא ויכול לומר או קחנו בכך או יעמוד ברשותי וגדולי המפרשים כתבו שאף בשליח גמור לא נאמר בו כן מצד אונאה אלא מצד טעות שהוא אמר למכור שוה מנה במאה והוא מכר שוה מאה ודינר במנה או שצוהו לקנות שוה מנה במנה ולא לקח אלא שוה מנה פחות דינר במנה ונמצא ששגה אבל אם צוהו ליקח שדה פלוני אפילו טעה בדמים בין יוקר בין זול אין זה אלא אונאה ודנין בו כלוקח אחר והוא הוא ענין בר מצרן שוה בשוה:

8 הרי שהיתה לו שדה בת מאה אמה ולו מצרנים מכאן ומכאן ואינו רוצה למכור להם והולך לו אצל אחד ומוכר לו באמצע שדהו קרקע בשיעור אמה רוחב על פני כל ארכו או כשיעור אמתים או כמה שירצה והרי שלוקח זה נעשה עכשו מצרן שלו ומכר לו אח"כ חצי שדהו שברוח זה או חציו שברוח זה או שניהם ובא המצרן הראשון וטען שלא מכר לו באמצע שדהו אלא דרך הערמה כדי לעשותו מצרן ולהפקיע זכותו רואין אם אותו מעט שלקח הימנו באמצע יש לו שם בפני עצמו כגון שאינו שוה לשאר הקרקע אלא שהוא עדית או זבורית אצל השאר זכה הלוקח ואין המצרן יכול לסלקו שהרי נעשה אף הוא מצרן ונוסף גם הוא על שאר המצרנים ואחד מן המצרנים שקדם ולקח זכה ואם אין חלוק בין קרקע זה שקנה לשאר הקרקע אין זה אלא כמערים והרי המצרן מסלקו וכתבו גדולי המחברים שאין מסלקו אלא מזה שלקח באחרונה הא מ"מ אינו מסלקו ממה שלקח באמצע ויש לשאול לדבריהם אם מכר לו רוב שדה באמצע והשאיר תלם על פני כלו סמוך למצרנים הראשונים אם מסלקין אותו ויראה מ"מ שכל שהוא דרך תחבולה כעין זו שהזכרנו או על איזה צד שהיא נכרת לבית דין מסלקין אותו ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

9 נתן קרקע זה במתנה לאחד אין המצרן מסלק את המקבל מתנה כלל ומ"מ אם היה כתוב בשטר מתנה אחריות ר"ל שאחריות מתנה זו על הנותן יכול המצרן לסלקו אחר שיש בה אחריות מכירה היא ולא כתב לשון מתנה אלא דרך תחבולה להפקיע זכות בן המצר ורואין כמה שוה ומסלקו בכך וכתבו גדולי הפוסקים שאם הודה זה שדרך תחבולה כתבה מתנה ומכירה היתה ובכך וכך קנאה הואיל ואין עדים כמה נתן נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כדין השליח שכל הלוקח הרי הוא כשליח לזה שהוא מצרן ומ"מ גדולי המחברים כתבו דוקא בשטוען דמים הראויים או יותר בכדי שהדעת טועה כן במכר אבל אם אמר על שוה מאה שבמאתים קנה וכן כיוצא בזה ממה שאין הטעות מצויה בכך אינו נאמן:

10 כתבו הגאונים שאם היה כתוב בשטר המתנה וקבלית עלי אחריות מתנתא דא דאי מפקין לה מרשותיה מחמתאי יהיבנא ליה מאתן אע"פ שאין הקרקע שוה אלא מנה נותן לו מאתים מה נפשך אי מתנה היא אין בה דין המצר ואם מכירה היא אין אדם עשוי לקבל על עצמו אחריות יתר ממה שלא נתנו לו:

11 מי שמכר כל נכסיו לאחד והיה לקרקע אחד שבו מצרן שרוצה ליקח אין לו דינא דבר מצרא ואינו יכול לסלקו הואיל וכל נכסיו מכר לו כאחד נוח לו משימכור לזה אחד ולזה שתים ויש אומרים שאם היה מצרן זה רוצה ליקח את כלם מסלקו ולא יראה לי כן אלא אם כן היה מצרן לכלם הואיל ואין הדבר מצוי סלקוהו מדין זה מכל וכל:

12 מכרו לבעלים הראשונים ר"ל שכבר קנאה הוא מאחד ועכשו חוזר ומוכרה לו אין המצרן מעכב ראויה היתה לו ואין זה אלא כמחזיר אבדה ומ"מ בעלים הראשונים אין כח בהם לעכב על המצרן או לסלקו ולא אף לאחר מן השוק שמכרו זה לו לא נתנו לו אלא שלא יהא מצרן מעכב עליו:

13 לקח מן הגוי אין למצרן עליו תביעה דיו שהבריח ארי מעליו וכן אם מכר לגוי אין לי על המוכר כלום שהרי ועשית הישר על הלוקח נאמר ואף אנו אין דנין על הגוי בכך שאין לנו לכופו בעשיית הישר והטוב הואיל ומן הדין אינו כן ומ"מ משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס ונזק הבא לו מחמת הגוי לפי דרכך למדת שעד שלא קבל עליו כך ונזדמן לו נזק מחמת הגוי אין זה חייב בכך ואף אין משמתין אותו עד שישלם שאם כן לא הוצרכו לשמתו שיקבל עליו כן:

14 משכונא אין משום דינא דבר מצרא ודבר זה נחלקו בפירושו הרבה מפרשים גדולי המחברים פרשוה שאם משכן בית או שדה לחברו ומכרה לזה שהוא ממושכן בידו אין בעל המצר מעכב ולא מסלק ולדעת זה אף אם מכרה למצרן אין בעל המשכון מעכב או מסלק וגדולי הצרפתים פרשוה שאף אם מכרה לבעל המצר בעל המשכון מסלקו שהוא נעשה בעלים עמו ולדעת זה אין נופל יפה לשון לית בה משום דינא דבר מצרא ויש שפירש לשני פירושים אלו דוקא במשכונא הממושכנת לזמן ואין יכול לסלקו אבל כל שיכול לסלקו אין לבעל המשכון בה שום זכות לענין מכר ויש מפרשים שאם משכן בית או שדה ואין שם מצרנים ובא בעל הקרקע ומכרו לאחר שבשוק אין בעל המשכון נקרא מצרן עד שיהא יכול לעכב ולסלק ויש שפרשו משכונה אין בה משום דינא דבר מצרא ר"ל שאם היה לזה קרקע ויש לו מצרנים ובא זה ומשכנה לאחר שבשוק הואיל ולא מכרה אין למצרנים לסלקו מן המשכונה לומר שימשכנה אצלם שאף זה אומר אין זו לקוחה בידו אלא ששכונה אצלו ואפרענו זוזא זוזא והוא נוח לי לקבל יותר ממך וגדולי המפרשים פרשוה כן אלא שהם פסקו כשתי לשונות אחד שממשכנה למי שירצה מן השוק והשני שאחר שמשכנה לו מוכרה לו ואין אחד מהם יכול לעכב:

15 לא היה זה המצרן מצרן בגוף הקרקע אלא ששדה זו שבמצרנותו ממושכן אצלו אין לו שום זכות בזה כלל ובעל הקרקע נקרא מצרן אע"פ שאינו מוחזק בה שהרי משכנה ומ"מ השתדל והוא האריס שאין אדם יכול לסלקו על הדרך שיתבאר למטה יש אומרים שאף הוא נקרא מצרן ויש חולקין בה ודבר זה יתבאר בבבא בתרא פרק ראשון:

16 המוכר לצורך דבר הנחוץ לו ביותר הן לריוח מצוי שנזדמן לו כגון שמוכר ברחוק מפני שנזדמן לו בקרוב ומתירא שמא יקדמנו אחר וכן שמוכר ברעה מפני שנזדמן לו ביפה הן לשאר דברים שהנחץ גדול אצלו כגון שהיה חייב למלך מס וסריסי המלך הגיעו או שהוא צריך למזון האשה והבנות או תכריכין לקבורה כל אלו אין בהם זכות לבעל המצר שאלו כן אף הלוקחים מתרשלים ואומרים היאך נקח ויבא פלוני ויסלק ולא ימצא למכור בשעה הצריכה לו ואין ראוי להיות סבה לעכב מכירתו אחר שהוא צריך לה בנחץ גדול כל כך כיוצא בזו אמרו בנכסי יתומים שמוכרין מהם למס ולמזונות ולקבורה בלא הכרזה ואין חוששין להפסד היתומים כמו שיתבאר במקומו כתבו גדולי המחברים שאם טען הלוקח שלאחת מסבות אלו מכר לו מוכר והמצרן טוען שאינו כן על המצרן להביא ראיה ואם לא הביא משביע את הלוקח היסת ואפילו היתה שם אמתלא בדברי המצרן אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה וכן אם טען לו לוקח אי אתה מצרן ושדה זו שאתה קורא עצמך מצרן בשבילה בתורת גזלה אתה מחזיק בו או אריס אתה או שוכר או ממשכן בכלן על המצרן להביא ראיה:

17 יתומים שלקחו או אשה שלקחה אין המצרן יכול לסלקם אין לך חסד גדול משיעמידוה ביד אלו שהפסידא מצויה במעותיהם ואין דרכם לחזר ולטרוח כדי ליקח ויש מפרשים כן אף באשה ויתום שמכרו מפני שאין דרכם לטרוח אחר הלוקחים טומטום ואנדרוגינוס הואיל וספק אשה הם כתבו גדולי המחברים שאין המצרן יכול לסלקם ויש חולקין באנדרוגינוס:

18 השותפין כבר בארנו למעלה שאין בעל המצר יכול לסלקם ולא עוד אלא שהם מסלקין את בעל המצר וכבר ביארנוה דוקא בשלא נתברר חלקם ומ"מ גדולי המחברים פרשו שמועה זו שאם מכר לאחד משותפין שלו אע"פ שאינו שותף בקרקע זו אלא שהוא שותף עמו בסחורה זכה בה ואין בעל המצר יכול לעכבו או לסלקו ואין צריך לומר שאף בשאר שתפין שלו ואף גדולי המפרשים כתבוה כן:

19 כח זה שנתנו חכמים לבעל המצר אפילו היה לוקח תלמיד חכם ושכן וקרוב למוכר והמצרן עם הארץ ורחוק ריחוק מקום וריחוק קורבא ואהבה המצרן קודם מ"מ והלוקח נעשה שליח לבעל המצר בין שמכר בעל הקרקע בעצמו בין שמכר שלוחו בין שמכרו בית דין אבל כל הרוצה למכור ואין בעל המצר רוצה ליקח ויש שם בני אדם מזומנין ליקח אם היה אחד שכנו בעיר ואחד שכנו בשדה משאר שדות שאין זה קופץ למכרן שכנו שבעיר קודם שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם וכן קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם שכן וקרוב שכן קודם שנאמר טוב שכן קרוב וכו' ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים שאם קדם אחד מן האחרים ולקח זכה ואין אחד מאלו שהיה דינם להיות קודמים מוציאין מידו לא נאמר לסלק אלא לבעל המצר:

20 כל שהמוכר מוצא איזה ריוח או איזה תועלת במכירתו לאחד מן השוק יותר ממה שאין לו במכירתו למצרן נפקע זכות המצרן מעתה היו שם המצרן והלוקח והוציאו שניהם מעות ונמצאו מעות הלוקח יפות ומעות המצרן רעות או שאינן יפות וממהרות לצאת כל כך בטלה זכותו היו של לוקח מזמנים ומצרן אומר יש לי של פקדון אלא שהם צרורים ואני אסור להשתמש בהם עד שאטול רשות אין זה כלום ומוכר לזה שהם מזומנים אצלו אמר לבעל המצר ליקח וליתן מעות לאלתר אין קובעין לו שום זמן אלא או נותן מיד או נפקע זכותו אמר הריני הולך ומשתדל ומחזר להמציא לך המעות אף הוא אומר מכיון שאתה צריך בה להשתדלות אין זה כלום ונפקע זכותו אמר יש לי מעות מזומנים בביתי אלך ואביאם אם הוא אמוד בכך ממתינין לו וקובעין לו זמן בכדי שיבא ויביאה ואם אינו אמוד בכך אין זה אלא השמטה ואומרין לו או הוצא מעות עכשו או נפקע זכותך:

21 היה הלוקח רוצה לבנות בה בתים והמצרן רוצה לזרעה זכה הלוקח ואין המצרן מעכב ואין צריך לומר שאינו מסלק מפני ישוב הארץ:

22 מי שהיה לו קרקע וחברו בנה שם בית ונמצא הקרקע לאחד והבנין לאחר וכן מי שהיה לו שדה ויש לחברו אילנות בתוכו הרי בעל הקרקע נעשה מצרן לבעל הבנין או האילנות ומעכב עליו שלא למכור לאחר ואם מכר לאחר הרי זה מסלקו אין כאן מצרן אלא בעל הקרקע אבל בעל הבנין או האילנות אינו קרוי מצרן לבעל הקרקע ואין מעכב עליו שלא למכור לאחר שבשוק או לשאר המצרנים ופרשו הגאונים דוקא בכעין שפרשנו שאין לבעל האילנות או הבנין שום זכות בקרקע אבל אם היה לו זכות בקרקע כגון קונה שלשה אילנות בתוך שדה חברו או מכר קרקע ושייר אילנות כמו שיתבאר אף הוא נעשה מצרן לבעל גוף הקרקע ומעכבו או מסלק את הלוקח:

23 היה מפסיק בינו ובין חברו רכב של דקלים או גדר גבוה או כמין יער רואין אם יש שום ריוח בתוך הדבר המפסיק שיהא יכול להכניס שם אפילו תלם אחד עד שיתערבו שני השדות הרי זה מצרן ומעכב ומסלק ואם לאו אין זה מצרן ויש מפרשים דוקא בשזה ההפסק אינו של אחד מהם או שהוא של מוכר ואינו בכלל המכר הא אם היה של מצרן או של מוכר והכניסו בכלל המכר הרי זה מצרן ואפילו לא היה יכול להכניס אפילו תלם אחד ולפי דרכך למדת שאם שדה של מוכר גדול ושל מצרן קטן אין הלוקח יכול לומר אי אתה מצרן אלא במה שכנגדך אלא הרי הוא מצרן בכל:

24 שדה זה שהיא יוצאת לימכר שיש לה ארבעה מצרנים וכלם רוצים ליקח אם באו כלם כאחד הרי הם מעכבים זה על זה וכולם זוכים וחולקין אותה כפי מה שיסכימו ביניהם ואם אין מסכימים לדעת אחת בחלוקתם חולקים אותה מן הדין בקורנזול כעין צורה זו. ואם היו יתר מארבעה כגון שהיו שנים או שלשה מצד אחד כלם זוכים בה לפי חלקם אבל אם קדם אחד מהם ולקח זכה בה לבדו ואין האחרים יכולים לסלקו ואפילו היה זה מצרן משני צדדין וזה אינו מצרן אלא מצד אחד כמו שנבאר בבבא בתרא פרק ראשון וכן אם לקח אחד מן השוק ובאו כלן לסלקו מסלקין אותו כאחד ואם קדם אחד וסלק זכה ואין לאחרים בה כלום וכתבו גדולי המחברים שאם באו מקצתם ומקצת המצרנים היו במדינה אחרת מסלקין אותו אלו שבכאן:

25 מקצת חכמים כתבו שכל שלקח שלא מדעת המצרן ושתק לו חוזרת לעולם כל זמן שלא מחל או שלא ראהו משתמש עד שיעשה בו מחאה על הדרך שכתבנו למעלה שהרי שומא ודינא דבר מצרא שניהם משום ועשית הישר והטוב וכשם שהשומא חוזרת לעולם על הדרך שכתבנו במסכתא זו כך בדינא דבר מצרא:

26 יש דברים שהתבארו בדין זה במקומות אחרים ובדברי הגאונים ואלו הן השכירות אין בה דינא דבר מצרא כלל בשום צד וכן כתבו גדולי המחברים וכן כתבו שהמחליף קרקע בקרקע או בבהמה או במטלטלין רואין דמי המוחלף או דמי הבהמה והמטלטלין ונותן לו המצרן דמיהן ומסלקו ואין יכול לומר תן לי כמה שלקחתי שאין זה אלא הערמה:

27 אף הם כתבו שהמוכר על תנאי הן שהתנה מוכר הן שהתנה לוקח אין המצרן מסלקו עד שיתקיימו התנאים והלוקח שהשביח או הפסיד כשהמצרן מסלקו נותן דמים הראויים לו והרי היא בהשבחתו או בהפסדו כשליח ולא נשתלח אלא לתקן ואם השביח נוטל הוצאה ואם הפסיד מנכין לו:

28 אכל פירות כל אותן שאכל קודם שיבא בעל המצר לסלקו מה שאכל אכל אבל כל שאכל אחר שהביא בעל המצר מעות לסלקו מנכין לו:

29 לוה הלוקח קודם שיסלקנו בן המצר ובא בן המצר וסלקו אין בעל חוב שלו טורף ממנו:

30 אחד שלקח שדה אחת משנים ובא בעל המצר לסלקו מחציו בלבד הואיל ולקחו מאחד הרי זה אומר הואיל ושדה אחד הוא אע"פ שלקחתיה משנים או סלק מן הכל או הנח הכל ואם היו שנים שלקחו מאחד מסלק את שניהם או איזה שירצה:

31 מצרן שמכר שדה שהוא מצרן לזה בשבילו קודם שסלקו נפקע זכותו ואפילו העמידו בדין ואף האחר יראה שלא זכה בה ואם מכר הלוקח שדה זה שבמצר זה לאחר יראה שאף זה המצרן אומר לו לא עדיפת מגברא דאתית מיניה ומ"מ אם מת וירשוה בניו נפקע זכותו שהרי אף ביתומים שלקחו אין בהם דינא דבר מצרא:

32 בעל חוב של מוכר שטרף השדה מיד בעל המצר הרי בעל המצר חוזר ונוטל מן הלוקח שסלקו והלוקח חוזר ונוטל מן המוכר:

33 בעל חוב שטרף בחובו הרי זה כלוקח ויכול בעל המצר לסלקו ופורעו אין כח הטורף גדול מכח הלוקח ואם רצה הנטרף להחזיר דמי חובו גובהו לעולם שהשומא חוזרת לעולם כמו שהתבאר:

34 קטן שהיה מצרן ורצו בית דין להעמיד זכותו הרי הם מעכבים ומסלקין בשביל היתומים כאלו הם עצמם גדולים ותובעין את הראוי להם:

35 אשה שהיתה מצרנית בנכסי מלוג שלה הבעל מסלק את הלוקח ואפילו מחלה אין מחילתה כלום ואם סלקה האשה את הלוקח אם רצה הבעל יקיים ואם לא רצה חוזרת ללוקח ומחזיר את הדמים וכן הדין בעבד הנושא ונותן בנכסי אדניו:

36 המשנה התשיעית והכונה לבאר בה שיש צדדין שאף בסתם יש לו להזהר שלא להשתמש בה בקצת דברים ואמר על זה המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו קורות שקמה קבלה הימנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו קורות שקמה אמר הר"ם שרשי הפשתן ישארו בקרקע כשני השכירות וקורות שקמה עץ השקמה הגדל בקרקע בשני השכירות:

37 אמר המאירי המקבל שדה מחברו לשנים מועטות ר"ל פחות משבע שנים לא יזרענה פשתן ומשנה זו שנויה בחוכר שאם בקבלנות יזרע מה שירצה ובעלים חולקין בה אבל בחכירות ובפחות משבע לא יזרענה פשתן אלא אם כן התנה מפני שהפשתן מכחיש את הארץ ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים הא אם קבלה לשבע שנים יכול לזרעה שנה ראשונה פשתן וכן הלכה וכן אם חכרה לפחות משבע והוא במקום שנהגו להשכיר או להחכיר אילנות אגב קרקע ויש שם אילנות שאין מוציאין פירות ואין עומדין אלא להוציא עצים וקורות מענפיהן כגון שקמה לא יקוץ קורות שבה שאינן חוזרות עד שבע שנים ונמצא שאינו חוזר לו עם הקרן ואם חכרה לשבע שנים קוצץ קורות ממנה שנה ראשונה שהרי לשבע שנים כבר חזרו הקורות לאיתנן ומ"מ בגוף האילן אינו נוגע בו כלל וכן הלכה:

38 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: