מאירי על בבא מציעא מ׳

1 אע"פ שהמוציא מחברו כלל גדול בדין שעליו להביא ראיה אם בא התובע לבית דין וקובל לפניהם שיש לו עדים אלא שמתיראין מלבא ולהעיד מתוך אלמותו ותקפו של זה הנתבע הרי בית דין כופין את הנתבע להביא אותן העדים בבית דין ויעידו ואין חוששין עליהם שמאחר שהיו נמנעים מלבא מחמת אלמותו אף הם מעידין שקר בשבילו שהדבר מצוי בהרבה בני אדם שנמנעים מלהעיד אף במה שיודעין ואין הדבר מצוי בהם שיעידו שקר:

2 מכל מה שכתבנו בסוגיא זו אתה למד על מה שאמרו אין מורידין קרוב לנכסי קטן שלא סוף דבר בשחלק הקטן מבורר אלא אף לא חלקו עדין אין מורידין אותו בחלק הקטן אלא אם כן נתמנה על כך מצד אביו ודוקא כשהקטן מתפרנס בפני עצמו אבל אם היו מתפרנסין כאחד רשאין הגדולים לירד ולהשביח והשבח לאמצע וכן כתבנוה בפרק מי שמת ואע"פ שבמעשה הזקנה ובנותיה יראה שכלם מתפרנסים כאחד אפשר שמתוך שהממון לא היה בידם עדין אין לבית דין להוריד גדול בחלק קטן:

3 כתבו מקצת גאונים שמעות של קטן בית דין מפקידין אותו אפילו לקרוב הנראה להם כאמיד ומשופע ואע"פ שמשמועה זו לא נראה כן מ"מ בדברים אלו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

4 המשנה החמישית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה המפקיד פירות אצל חברו הרי זה יוציא לו חסרונן לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלשת סאין לכור הכל לפי המדה והכל לפי הזמן אמר ר' יוחנן בן נורי וכי מה איכפת להן לעכברי אוכלין בין מהרבה בין מקמעא ואינו מוציא לו חסרונו אלא לכור בלבד ר' יהודה אומר אם היתה לו מדה מרובה לא יוציא לו חסרונו מפני שהן מותירות יוציא לו שתות ליין ר' יהודה אומר חומש יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק לא יוציא לו שמרים אם היו קנקנים ישנים לא יוציא לו בלע ר' יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחברו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה אמר הר"ם כבר ביארנו במה שקדם מפרושנו כי הכור שלשים סאה והסאה ששת קבין ופי' איכפת שאינו משים דעתו לרוב המדה או למעוטה כשאכלו העכברים לא יוציאו ברוב המדה ופי' קמעא מעט ולזאת המשנה תנאים מהם שיערב הנפקד אלו הפירות עם פירותיו ואכל מן הכל ולא נודע שיעור מה שאכל אבל אם יחד אותם הפירות אומר לו הרי שלך לפניך וכמו כן אם ידע שיעור מה שאכל יחשב לו מהחסרון שיעור מה שראוי לו ואמרו הכל לפי המדה והכל לפי הזמן שיחשב לכל כור מה שזכר מן החסרון בכל שנה וזרע הפשתן הנאמר כאן הוא בגבעולין ואורז הוא שיהיה מקולף וצריך שיחזיר לו בזמן שמדד לו בשעה שהפקיד אצלו לפי שבימות הגשמים יוסיף הדבר המדוד לרטיבות האויר ובימות החמה יחסר ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' יוחנן בן נורי לפי שיתפזר ויאבד מוסף על מה שאוכלים העכברים שזכר וזה הדין לא תקיש עליו לפי שהוא בארץ ידועה ר"ל ארץ ישראל ואמנם ידונו בזה הענין כפי הזרעים של אותה מדינה ואויר הידוע אצל הדרים בה מעניני חסרון הזרעים אצלם ודע זה יוציא לו וכו' זה שאמ' ר' יהודה חומש לפי שהיין שבעירו היה חסר חומש וכבר אמרתי לך שהדין בזה הענין הוא נדון כפי הנהוג באותה מדינה ואין הלכה כר' יהודה:

5 אמר המאירי המפקיד פירות אצל חברו יוציא לו חסרונן וכו' פי' משנה זו בשעבר הנפקד ועירבן עם פירותיו אע"פ שלא היה לו לעשות כן או שעירבן ברשות בעלים ואלו היה יודע שיעור הפירות שנתערבו אלו של פקדון עמהם כמה הוא אף הוא היה רואה כמה חסרון בכלן ומנכה מן הפקדון כפי חשבון אחר שישבע בכך אלא שזה היה מסתפק מפירותיו ואלו ידע כמה נסתפק רואה חסרונו ומנכה לפי חשבון ובשבועה אלא שלא ידע כמה נסתפק עד שידע כמה ישער בפירות שלו על אלו לפי חשבון ובזו הוא אומר שכשהוא מחזיר פירות למפקיד רשאי הוא לנכות לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור בשנה וכן בכל שנה ושנה הוא שיעור הנכוי מן הסתם מצד העכברים ופרשוה בגמרא באורז קלוף הא בשאינו קלוף מתחסר הרבה ומנכה לו שלשה סאין לכור לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור ופרשוה בגמרא פשתן בגבעוליו שלא נמרח עדין והגבעולין מתיבשין ונופלין והרוח מנשבתן אבל זרע פשתן שנמרח אינו חסר כל כך ויראה שדינו כשעורים:

6 הכל לפי המדה ר"ל שכן הדין לכל כור וכור ולפי השיעור לחצי כור ולשליש כור הכל לפי הזמן שזה השיעור מוציא לכל שנה ושנה וכן לפי שיעור זה לחצי שנה או לשליש ור' יוחנן בן נורי חלק על שיעור המדה לומר שאפי' היו כמה כורים אינו מנכה אלא לכור אחד וכן לפחות מכור מנכה כשיעור כור שאין העכברים מצויים להבחין לאכול הרבה מהרבה וקמעא מקמעא אלא שלדעת תנא קמא לא משום עכברים לבד אנו מנכים השיעור אלא מכמה סבות הרבה אובדות הרבה מתפזרות וברבות הטובה רבו הסבות המפזרות והמפסידות אותה ואף העכברים מתקבצים הרבה כשרואים תבואה הרבה דרך צחות אמרו בתלמוד המערב הילין עכבריא רשיעיא כד חמין פירי סגי קרו לחבריהון ואכלין עמהון:

7 ר' יהודה אומר אם היתה שם מדה מרבה ופירשו בגמרא עשרת כורין אינו מנכה לו כלום מפני שהן מותירות ר"ל שאין דרך לפקדון מרבה כל כך לצמצם במדתו ואדרבא מוותר במדתו כדי שימצאם מיהא בצמצום וזה שמחזיר מחזיר בצמצום ומתפרנס בחסרון בשיעור שבין מדידת הויתור למדידת הצמצום ומ"מ אין הלכה לא כר' יוחנן בן נורי ולא כר' יהודה אלא כתנא קמא ומ"מ אף לתנא קמא פירשו בגמרא דוקא בשמדד לו בימות הגרן והחזיר לו בימות הגרן אבל אם מדד לו בימות הגרן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מנכה לו כלום שהתבואה מקבלת נפח מצד לחות זמן הגשמים והחסרונות מתפרנסין בשיעור זה:

8 ויוציא לו שתות ליין ר"ל שאם הפקיד לו יין ועירבו עם שלו על הדרך שהזכרנו בפירות מנכה לו השתות לבליעת הקנקנים ולא הזכירו בכאן לשמרים כמה יוציא ושמא עם שיעור זה הן נבלעות:

9 ור' יהודה אומר חומש ופירשו בגמרא שלא אמרה ר' יהודה אלא לשיעור מקומו שהיה עפרה בולע הרבה אבל בסתם המקומות אף הוא מודה בשתות וכן הלכה:

10 ואם הפקיד לו שמן ועירבו עם שלו על הדרך שהזכרנו הואיל והשמן אינו נבלע כל כך אינו מנכה לו אלא שלשה לוגין לכל מאה לוג חציין משום שמרים וכגון שהפקידן בשעת הבדים שהשמן עכור והחזיר לו לאחר זמן וחציין משום בליעת הקנקנים ואם הפקיד לו שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים וכן אם היו הקנקנים שעירב שמן זה בתוכם ישנים ומובלעים כבר בין שהיו מזופפין בין שלא היו מזופפין אינו מוציא לו בלע וכן הלכה:

11 ר' יהודה אומר אף המוכר וכו' פי' ר' יהודה סובר שכשם שאמרו שמרים במפקיד כך במוכר והוא שהיה דרכן של בעלי בתים ליקח בשעת הבדים שמן לכל השנה מאה לוגין או מאתים או אלף לפי מה שהוא אדם ועומד בחביותיו של חנוני ומוסרו לו מעט מעט על הצד שהוא מסתפק ממנו ואמר שזה המוכר לו את השמן מנכה לו לוג ומחצה לכל מאה לוגין וחכמים חולקין לומר שהמוכר בבת אחת דרכו למחול בנכוי זה ואינו מנכה לו כלום וכן הלכה ולפי פירוש זה מה שאמרו במשנתינו המוכר לחברו שמן מזוקק לא שהתנה לו כן אלא שהוא התנה שמן סתם ומסר לו מזוקק ויש מפרשים שלדעת ר' יהודה אפילו מכרו מזוקק מקבל עליו לוקח לוג ומחצה למאה ולדעת חכמים הואיל והתנה במזוקק אינו מקבל שמרים כלל והמוכר שמן מזוקק שבמשנתנו פרושו שהתנה במזוקק ומ"מ אם מכר שמן סתם אף לדעת חכמים מקבל לוג ומחצה למאה וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ נראה דוקא בשמסרו לו כאחד בשעת מכירתו:

12 זהו ביאור המשנה ופסקים שבה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

13 גדולי המחברים כתבו שאם הפקיד אצלו פירות שאין מדודין ועירבן בלא מדידה הרי זה פושע ואם טען מפקיד כור היה שם ושומר אומר איני יודע כמה היה שם ישלם בלא שבועה וכן בכל שומר שטען לו מפקיד כך וכך היה והוא אומר איני יודע והוא שיטעננה בדבר שהוא אמוד בו שהרי מ"מ הרי הוא כטוען מאתים ושומר אומר ודאי מעות היו שם ואיני יודע כמה שהוא מחוייב לישבע ואינו יכול לישבע ומשלם אלא שרשאי להחרים על כל שתובע ממנו יותר מן הראוי:

14 המוכר צריך שימכור באמונה ובלא אונאה ואם הודיע דמי מקחו ודמי מה שרוצה להרויח בו אע"פ שמרויח יתר משתות אין כאן דין אונאה כמו שיתבאר ומ"מ בית דין חייבים להעמיד שערים בכל דבר שיש בו חיי נפש ומחשבין דמי המקח ודמי ההוצאה וניכוי הסחורה וכשמחשבין את הכל נותנין לו שתות ריוח לא פחות ולא יתר ואם יש טרח יתר בסחורה זו אף מחשבין לו דמי הטרח לפי ראות עיני הבית דין:

15 אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפילו בשמרים של חבית עצמה כגון שיבלבל את החבית עד שיתערבו השמרים עם היין ואין באלו שיעור אלא כל שהוא אסור:

16 יש לפעמים שמן עכור בשולי החבית סמוך לשמרים והוא נקרא בלשון תלמוד פקטים ואינו בדין שמרים אלא מקבלו אפילו לוקח ואין צריך לומר מפקיד הן בזמן שיש לו לקבל השמרים כגון שמן סתם הן בזמן שאין לו לקבל השמרים כגון שמן מזקק ומ"מ דוקא בשלוקח בשעת הבדים ומקבלו גם כן באותה שעה שדרך למסור את המדה בריוח גדול ויש מפרשים ששער השמן בזול אבל בניסן או אחר שנצללו השמנים הואיל והמוכרים מצמצמים במדתם או שהשער ביוקר אין הלוקח מקבל פקטים אלא שמרים בלבד על הדרך שביארנו ויש מפרשים בפקטים אלו פסולת הגרעינים הצפין על פני המים וגדולי המחברים פרשו בו שמן עכור הקופא על פני השמן ומ"מ כל שמכר לו שמן מזוקק אין מקבל פקטים כלל:

17 במסכת בבא בתרא יתבאר שהמוכר את הצמד ר"ל העול המצמיד את השוורים ומזווגם לא מכר את הבקר והמוכר את הבקר לא מכר את הצמד ואפילו במקומות שמקצתם משאילין שם צמד לבקר ואין אומרים הדמים מודיעים בזו וכיוצא בה אלא כל שיש שם יתר מן השיעור הולכין בו אחר דיני אונאה ובטול מקח ויש אומרים בה דוקא בשהדעת טועה בו ואם אין הדעת טועה הרי זה מתנה כמו שיתבאר במקומו ויש מקצת דברים שמביאים בהם ראיה מן הדמים כמו שביארנו בבבא קמא פרק המניח:

18 אע"פ שביארנו במוכר שמן סתם שמקבל עליו לוקח שמרים כשיעור שהזכרנו יראה שביין אינו כן אלא נותן לו יין בלא שמרים אפילו מכר בתשרי ומסר בניסן שהשמרים אינן בכלל היין כלל ויש חולקין במכר בתשרי ומסר בניסן:

19 מה שאמרו כאן לא אמרו שמן עכור אלא למוכר פירשו בו הא לתרומה לא כלומר לא אמרו שלא לקבל ממנו שמן עכור אלא למוכר הואיל והתנה במזקק שהרי לוקח מקבל עליו במכר סתם לוג ומחצה למאה אלמא שאינו שוה כלום אבל לתרומה תורם מזה על זה ואין בכך כלום ואין הלכה כן אלא לענין תרומה תורמין מן הצלול על העכור אבל לא מן העכור על הצלול וכן ביין הא שמרים מיהא יראה שמין בשאינו מינו הוא ואין תרומה חלה עליו כלל:

20 המשנה הששית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי ואמר על זה המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצרכו חייב לצרכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצרכה ובין לצרכו פטור ייחדו לה הבעלים מקום טלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניח לצרכו חייב לצרכה פטור אמר הר"ם תחלת משנה זו היא לר' ישמעאל שאמ' לא בעינן דעת בעלים וכבר נתבאר דעתו בסוף בבא קמא ולפיכך הוא אומ' משהניחה בין לצרכו בין לצרכה פטור וסיפא לר' עקיבא שאומר דעת בעלים בעינן וכבר קדם לך דעתו בזה לשם ולפיכך הוא אומר משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור לפי שאנו צריכים דעת בעלים ואעפ"י שהחזירה למקומה:

21 אמר המאירי המפקיד חבית אצל חברו וכו' פי' כבר ידעת שבפ' הגוזל נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא בשומר שגנב מרשותו כגון שנמסר לו בפקדון כיס מלא סלעים וגנב משם סלע אחד או שנמסר לו עדר אחד בתורת שמירה וגנב משם טלה אחד ואח"כ נתחרט והחזיר את הסלע או את הטלה למקומו שלדעת ר' עקיבא חייב באחריותו הואיל ולא הודיע חזרתן לבעלים שמשעה שנטלן על דעת גנבה או גזלה כלתה שמירתו ולא עמד לשמירת אותו טלה או אותו סלע במקום בעלים ונמצא שגנב ולא החזיר שאין חזרה לשומר אלא בידיעת בעלים ואע"פ שבגנב הגונב מביתו של בעל הבית אינו כן אלא על הדרכים שביארנו שם בשומר החמירו מפני שכלתה שמירתו ולדעת ר' ישמעאל מכיון שהחזירו חזר לדין שמירתו ולא כלתה שמירתו מהם וכשהחזירם לשם הוא נעשה שומר כבתחלה ועומד במקום בעלים וחזרתו חזרה:

22 ואחר שהתברר לך מחלקת זו שביניהם צריך שתדע שכל ששלח יד בפקדון או שאל שלא מדעת נעשה גזלן על אותו דבר שהגזלה והגנבה ושליחות יד בפקדון ושאלה שלא מדעת כלם דין אחד להם וכל שומר שעבר באחד מאלו ונטל את הדבר הנמסר בידו והגביהו על דעת שיגזלהו או יגנבהו או ישתמש בו אע"פ שלא יחסרו כלום חייב באחריותו ששליחות יד אינה צריכה חסרון ולא עוד אלא אפילו לא נשתמש בה הואיל והגביהה על דעת שישלח בה יד נתחייב באחריותו לדעת ר' עקיבא אע"פ שהחזיר ור' ישמעאל חולק לומר שכל שנטלו על דעת לגזול או לגנוב או להשתמש בו בתורת שאלה והחזירה למקומו חזר לדינו שלא להתחייב באונסין ומשנה זו פירשוה בגמרא שעל דעת ר' ישמעאל היא שנויה:

23 ופירוש המשנה לפי מה שעלה בידינו מסוגיית הגמרא כך הוא המפקיד חבית של יין או של שמן אצל חבירו ולא ייחדו לה הבעלים מקום בבית השומר לומר לו זוית זו השאילני למקום חבית זו ונמצא שכל הבית נמסר לו למקום החבית וטלטלה השומר ומתוך טלטולו נשברה החבית אם מתוך ידו נשברה ר"ל קודם שהחזירה למקומה לצרכו חייב כגון שטלטלה כדי לעלות עליה ליטול איזה דבר ממקום גבוה שבבית וכיוצא בזה שהרי נעשה שואל שלא מדעת וכל שואל שלא מדעת נעשה גזלן להתחייב בכל אונסין אף מחמת מלאכה שהרי לא הושאלה לו לכלום וחזרה אין כאן שהרי לא החזירה למקומה עדין לצרכה פטור ר"ל אם טלטלה לעלוי שמירתה כגון שהיתה עומדת במקום מגולה והיה מתירא ממנה וטלטלה כדי להעמידה במקום המוצנע פטור שאין כאן שאלה שלא מדעת והרי זה שומר שפטור באונסין ואם משהניחה נשברה הן שהניחה למקום שהיתה שם מתחלה הן שהניחה למקום אחר אפילו לצרכו פטור שהרי החזירה וחזרה שלא מדעת בעלים חזרה היא לדעת ר' ישמעאל כמו שביארנו ואע"פ שלא החזירה למקומה ואף לר' ישמעאל דאינה חזרה עד שיחזירנה למקומה הרי כל הבית מקומה הוא הואיל ולא ייחדו לה הבעלים מקום:

24 ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה מתוך ידו לצרכו חייב לצרכה פטור על הדרך שבארנו ואף משהניחה הואיל ולצרכו טלטל חייב ופרשוה בגמרא שהניחה שלא במקומה ולא נקראת חזרה שאף לר' ישמעאל למקום שגנב מיהא יחזיר הא אם החזירה למקומה פטור אע"פ שטלטלה לצרכו הואיל והחזיר חזר לדין שמירתו:

25 זהו ביאור המשנה ומכיון שביארנו שלדעת ר' ישמעאל היא שנויה אין הלכה כמשנה זו שהלכה כר' עקיבא והילכך כל שטלטלה לצרכו חייב בין קודם שהחזירה בין לאחר שהחזירה אפילו החזירה למקומה וכל שטלטלה לצרכה פטור אפי' ייחדו לה הבעלים מקום והחזירה למקום אחר ויש חולקים לפסוק כר' ישמעאל מפני שמחלקת זו היא סתם משנה ומחלקת בריתא והלכה כסתם משנה ולא יראה כן שהרי למטה אמרו עליה בפירוש שהלכה כר' עקיבא:

26 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה ממה שלא ביארנו במשנה כך הוא: