מאירי על בבא מציעא ק״ז

1 מקומות שהם טבעני וארץ שמנה ביותר אין מקפידין בהם בשנוי המכחיש את הארץ מעתה בבבל התנה בקטנית או בתבואה משנה מזו לזו ואין כאן בית מיחוש וגדולי המחברים כתבו ענין זה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:

2 מגבת פורים לפורים ואין ראוי לפזרה להוצאות אחרות ואין מדקדקין בדבר לצמצם להם ולהפיל המותר לכיס של צדקה אלא מכינין להם סעודתם דרך ותור ואם חלקו להם במעות ורצה העני ליקח דברים מועטים לענינים אחרים רשאי ואין צריך להתנות במעמד אנשי העיר וכבר ביארנוה בפרק האמנין יראה לי שלא הותר אלא בדבר מועט כגון רצועה לסנדלו וכיוצא בזו בכדי שאין סעודתו נפקעת בכך הא כל שסעודתו נפקעת בכך אסור:

3 שחלים הגדלים בין הפשתן אע"פ שהם ראויים לאכילה אין בהם משום גזל מתוך שהם מפסידים את הפשתן אף בעלי הפשתן מתרצים בכך והדבר מחול מן הסתם ואם היו עומדין על הגבולין ר"ל על מצרין שבקרקע הואיל והפשתן אינו במצר יש בהם משום גזל ואם גדלו בתוך הפשתן כל כך שנתקשו והם ראויים לזרע אף בתוך הפשתן יש בהם משום גזל הואיל ונתקשו כבר עשו את שלהם ואין מפסידין עוד ויראה לי שאף ברכותם אם הליכתו מזקת מחמת הדריסה כהיזק השחלים אסור:

4 אילן העומד על המצר הממוצע בין שני בני אדם ונמצאו שרשיו יונקין מבין שני התחומין הרי שניהם חולקין בפירות ואין משגיחין בענפים להיכן הם נוטים וכן אם היו הענפים נוטים בשוה לכאן ולכאן אלא שמ"מ היו ענפים שבצד אחד מרבים בפירות יותר חולקין בפירות על כל פנים ומ"מ יש מקומות שנהגו בני המצר שזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו וזה נוטל פירות ענפים הנוטים לצד חלקו ובמקום שנהגו כן הולכין אחר המנהג:

5 אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמתה שמא ישלט בה עין הרע ויביא עצמו לידי רנון הבריות ואף מפני זו אמרו דרך עצה שלא יקח אדם קרקע סמוכה לעיר ביותר אלא אם כן דעתו להקיפה בגדר עד שלא תהא העין שולטת בה:

6 המוכר לחברו במדה או אחים שחלקו והלכו להם אצל אחד למוד להם מדה בחבל צריך לו להזהר שלא יקל במדה ולא יזלזל שמדת הקרקעות מיעוט אונאה שבה עולה לחשבון גדול אין לך כל טפח וטפח בקרקע שלא יהא ראוי לזרוע בה דבר שערכו גדול כגון כרכום החשוב וכיוצא בו:

7 יש מקומות שנהגו בני בקעה לחפור בשפת שדותיהם חריץ על פני כל שדות שבבקעה מצד אחד ומעבירין שם אמת המים שממשיכין אותה מן הנהר ומשאירין בעלי שדות כל אחד בשדהו ארבע אמות משדותיהם בצד אמת המים להיות כל בני הבקעה הולכין דרך שם ואומר עכשו שכשהם מודדים אותם יהו מזלזלין במדידתן ר"ל שיהו מודדין בריוח ומ"מ אין צריך להניחן מרווחות כל כך עד שיהא נכר לעין בלא מדידה ודיו שימדדם בריוח שהרי אין ארבע אמות אלו משועבדות אלא לבני אותה בקעה ואין המדרס גדול כל כך אבל אם היה הנהר עובר דרך שם צריך כל אחד להניח בשלו ארבע אמות בשיעור מרווח כל כך שיהא ניכר בלא מדידה שמתוך שהנהר משועבד לכל העולם אף שפתו משועבד להם לפירוק משא שבספינה לשפת הנהר או להכניס משא שבשפת הנהר לתוך הספינות וצריכים לשיעור גדול ומפני זה הוא מזהיר שלא למדוד בהם כלל ויש מפרשים בשמועה זו דרך אחרת וזה עיקר:

8 יש שפרשו בה בשני אחים שבאו לחלוק שדה זה שצדו אחד לנהר שאם באו לחלקו בארך למשך הנהר עד שנמצאו כל ארבע אמות אלו לחלקו של אחד שאין ארבע אמות אלו נכנסות בכלל החלוקה כלל שאם כן הרי נתאונה זה שחולק מצד הנהר והוא שאמר לא תמשחינהו כלל ואם הוא סמוך לאמת המים מכניסין אותם בכלל החלוקה אלא שמוותרין מהם לזה ואין מודדין לו את כלם והוא שאמר זלזל בהו:

9 כל נהר שהספינות באות דרך בו ויש במקומות שבו יער או אילנות נטועים בצדו כופין את הבעלים לקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה משני צדי הנהר שפעמים שיוצאים בצד זה ופעמים בצד זה ושיעור זה צריך להם שכשהם מותחים החבלים להוליך הספינה מותחין אותן בצדי הנהר סמוך לשפתו כדי שלא יערבבנה שטף שבאמצע הנהר ואם יהו אילנות לשם כשהם ממצרים עצמם במתיחת החבלים כתפיהם פוגעים באילנות ונזוקין ומתוך כך צריך לקוץ ברוחב מלא כתפיהם והוא כשיעור שתי אמות ואם היו למעלה מזה או למטה יער שהוא של בית המלך או של אנס שאין בידנו לכופו לקוץ אף אין כופין לזה שהרי אין קציצתו משתרשת לבני הספינה הא כל שאין שם כן כופין לקוץ ואף ביד הדיין לצוות לקוץ שלא מדעת בעלים ומ"מ אם היה של תלמיד חכם ראוי להזהר שלא לקוץ אלא מדעתו שהרי אף הוא אינו מסרב במדת הדין ויקוץ ומי שעשה כן עשה שלא כהוגן ויזהר מקללת חכם: