בבא מציעא ע״ז ב:ו׳-ז׳

אִיבָּעֵית אֵימָא: ״כָּל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה״, לְכִדְתַנְיָא: כׇּל הַחוֹזֵר בּוֹ כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ בְּאֶלֶף זוּז, וְנָתַן לוֹ מָעוֹת מֵהֶן מָאתַיִם זוּז. בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵר חוֹזֵר בּוֹ – יַד לוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

רָצָה – אוֹמֵר לוֹ: ״תֵּן לִי מְעוֹתַי״, אוֹ: ״תֵּן לִי קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתַי״. מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ? מִן הָעִידִּית. וּבִזְמַן שֶׁלּוֹקֵחַ חוֹזֵר בּוֹ – יַד מוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה אוֹמֵר לוֹ: ״הֵילָךְ מְעוֹתֶיךָ״, רָצָה אוֹמֵר ״הֵילָךְ קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתֶיךָ״. מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ? מִן הַזִּיבּוּרִית.