1אם יש בו מום קבוע, שבכך הותר להשחט ולהיאכל כחולין — יעלה אותו מן הבור וישחוט, ואם לאו, שאין בו מום, או שהוא מום עובר — לא ישחוט אותו. ר' שמעון אומר: אפילו היה בו מום — אינו יכול לשחוט, כי כל שאין מומו ניכר מבעוד יום, אין זה מן המוכן — ואסור.2א גמרא ושואלים: במאי קא מפלגי במה, באיזה עקרון, נחלקו ר' יהודה ור' שמעון? אי נימא אם נאמר שבשאלה האם רואין מומין ביום טוב קמפלגי נחלקו, שר' יהודה סבר: רואין מומין ביום טוב, ור' שמעון סבר: אין רואין מומין ביום טוב, אם כן ולפלגו ושיחלקו בשאלה ברואין מומין דעלמא בכלל, האם מותר לראות מומים ביום טוב, ולאו דווקא במקרה של בכור שנפל לבור!3ומשיבים: בכור שנפל לבור אצטריכא ליה צריך היה לו לומר במיוחד, כי סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר שיש בכך נימוק נוסף משום צער בעלי חיים ובשל נימוק זה לערים ולסקיה שיערים בכך ושיעלה אותו, וכדעת ר' יהושע שדעתו בענין אחר להלן ביצה לז, א שבעל חיים שנפל לבור ביום טוב, אם יש דרך להערים ולהוציאו — מוציאו משם, לכך קא משמע לן השמיע לנו שאף כאן נחלקו.4ושואלים: אי הכי אם כך שעיקר המחלוקת הוא בענין היתר העלאתו מן הבור, הרי לשון "לא ישחוט" אינה מדוייקת, ו"לא יעלה וישחוט" מבעי ליה צריך היה לו לומר! ומשיבים: לא צריכא נצרכה אלא במקרה שעבר וכבר אסקיה העלה אותו, סלקא דעתך אמינא לשחטיה יעלה על דעתך לומר שישחטנו, על כן קא משמע לן השמיע לנו שבכל אופן לא יעשה כן.5ותוהים על תירוץ זה: לשחטיה שישחוט אותו?! הא הרי תם הוא בלי מום, וכיצד מותר לשחוט בזמן הזה בכור בלי מום! ומשיבים: לא צריכא, דנפל ביה מומא לא הוצרכה אלא כגון שנפל בו מום לאחר שנפל. ומקשים: והא והרי מוקצה הוא, שהרי מערב החג לא היה ראוי לאכילה, שהרי היה תמים, ובשל כך הוא נעשה מוקצה לכל החג!6אלא יש לומר: דנפל ביה שנפל בו מום עובר מום חולף שאפשר שיתרפא מערב יום טוב, והשתא הוה ליה עכשיו לאחר שנפל יש בו מום קבוע. מהו דתימא מהו שתאמר: דדעתיה עלויה שדעתו עליו עוד מבעוד יום בגלל המום העובר, ולכן עכשיו ונשחטיה ושישחטנו על כן קא משמע לן השמיע לנו שכיון שלא היה ראוי לאכילה מבעוד יום, לכן אינו נחשב כמוכן והריהו מוקצה ואין לשחטו.7תנו רבנן שנו חכמים: בכור תם שנפל ביום טוב לבור, ר' יהודה הנשיא אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום שודאי נפל בו מאתמול — יעלה וישחוט, ואם לאו לא, אלא שנפל בו היום — אפילו העלהו, לא ישחוט. אמר לו ר' שמעון בן מנסיא: הרי כבר אמרו חכמים בדורות קודמים לנו שאין רואין מומין ביום טוב. כיצד? נולד בו מום בבכור מערב יום טוב, אין מבקרין בודקים אותו ביום טוב עצמו אם אמנם מום גמור הוא שמתירו לשחיטה. ואם נולד בו מום8ביום טוב עצמו, ר' שמעון אומר: אין זה מן המוכן. ושוין ר' יהודה ור' שמעון שאם נולד הוא ומומו עמו, כלומר, שנולד הבכור בעל מום — שזה מן המוכן.9להלכה, דרש רבה בר רב הונא: בכור אשר נולד הוא ומומו עמו — מבקרין בודקים אותו מומחים ביום טוב לכתחלה ואם נמצא שהוא מום קבוע שראוי לשחוט עליו — שוחטים ואוכלים אותו. אמר ליה לו רב נחמן: אבא תני אבי היה שונה בענין זה: אם עבר ובקרו — הריהו מבוקר בדיעבד, ואת אמרת ואתה אומר כי מבקרין אותו לכתחלה!10אמר אביי: כותיה כשיטתו של רבה בר רב הונא מסתברא מסתבר לפסוק להלכה, מדקתני תלתא בבי ממה ששנה בברייתא שלושה חלקים, אפשר ללמוד שלכל חלק יש דין מיוחד, ושם נאמר: נולד בו מום מערב יום טוב — אין מבקרין אותו ביום טוב, ומכאן נלמד: לכתחלה הוא דלא שאין מבקרים הא הרי בדיעבד שפיר דמי יפה הדבר, שאם בקרו — מבוקר.11נולד בו מום ביום טוב, ר' שמעון אומר: אין זה מן המוכן. כלומר: שאפילו דיעבד נמי גם כן לא, ואף אם ביקרוהו — אסור הוא באכילה. והדר תני וחזר ושנה ושוין כולם בדעתם, שאם נולד הוא ומומו עמו, שזה מן המוכן. וכיון שנשנה דין זה כחלק לעצמו נלמד מכאן כי אפילו לכתחלה נמי גם כן בודקים אותו, ומותר.12ומקשים: והא כי אתא והרי כאשר בא רב אושעיא מארץ ישראל אתא ואייתי מתניתא בידיה בא והביא משנה בידו שבה נאמר: בין שנולד בו מום מערב יום טוב, ובין שנולד בו מום ביום טוב עצמו, חכמים אומרים: אין זה מן המוכן.13ושואלים: ואלא אם כן קשיא הך קשה זו הברייתא ששנינו, שבה נאמר שזה מן המוכן! ומשיבים: אין זו קושיה, ההיא אותה ברייתא — שיטת אדא בר אוכמי היא, דמשבש ותני שהוא היה רגיל לשבש ולשנות ואין סומכים על הגירסה שמסר.14אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דייקא משנתנו גם כן מדוייקת כשיטה זו שאין מבקרים כל מום לכתחילה. דקתני שכן שנינו בה, ר' שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב — אין זה מן המוכן. מאי מה פירוש אין מומו ניכר? אילימא אם תאמר שאין מומו ניכר כלל — הרי פשיטא פשוט, מובן מאליו, צריכא למימר וכי צריך לומר דבר כזה שאם אין מומו ניכר כלל אינו נחשב מן המוכן?15אלא על כרחך יש לומר שהיה בו מום, ומדובר כאן באופן דלא אתחזי שלא נראה לחכם מערב יום טוב אם מום קבוע אם מום עובר. קתני מיהת שנינו על כל פנים אין זה מן המוכן משמע שבו ביום אין זה מן המוכן כלל. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד מכאן שכן הוא.16א אגב הדיון בהלכה זו דנים בנושא דומה. בעי מיניה שאל אותו הלל את רבא: יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצה לחצי שבת? ושואלים: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אי דאחזי אם היה ראוי בין השמשות שבין יום שישי לשבת לאכילה או לשימוש אחר — אם כן אחזי ראוי הוא לכל השבת. אי דלא אחזי אם שלא היה ראוי בין השמשות — אם כן לא אחזי אינו ראוי כל היום, שהרי בין השמשות היה מוקצה ואין זו עוד הכנה, ואם כן איך יכול להיות במציאות מוקצה לחצי שבת?17ומסבירים: לא צריכא נצרכה אלא כגון דאחזי שהיה ראוי והדר אדחי וחזר ונדחה בתוך השבת מפני איזה טעם, והדר אחזי וחזר ונהיה ראוי, ובענין זה שאל מאי מה דינו. אמר ליה לו: יש מוקצה לחצי השבת.18איתיביה הקשה לו: ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו — שזה מן המוכן. ואמאי ומדוע? נימא נאמר כן: האי זה הבכור הלא מעיקרא הוה חזי אגב אמיה מתחילתו היה ראוי לאכילה אגב אמו שאם היו שוחטים את אמו בעוד הבכור בבטנה מותר היה לאכול את שניהם, ואם כן כאשר אתיליד ליה הוא נולד — אדחי ליה הריהו נדחה מהיתרו זה, שכיון שנולד שוב אינו ראוי לאכילה עד שיתברר אם יש בו מום, ולאחר מכן כאשר אחזייה הראהו לחכם — אשתרי ליה הרי הותר לו. ואם כן, אף שבמשך זמן מסויים בתוך החג היה כמוקצה — אינו מוקצה לכל השבת!19אמר אביי ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב ספרא: כאן מדובר כגון דיתבי דייני התם שיושבים דיינים שם ורואים בשעת לידת הבכור, ומיד כשנולד ראו שהוא בעל מום. ואם כן נמצא שלא היה אפילו רגע אחד שבו נדחה מהיתרו הראשון.20איכא דאמרי יש שאומרים להיפך, שאמר לו רבא: אין מוקצה לחצי שבת. ואומרים: לימא מסייע ליה האם לומר שאפשר לסייע לו ממה ששנינו: ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו — שזה מן המוכן. והא בכור מעיקרא הוה חזי אגב אמיה והרי בכור מתחילה היה ראוי אגב אמו וכאשר אתיליד ליה הוא נולד — אדחי ליה נדחה לו ולאחר מכן, כאשר אחזייה הראהו לחכם — אשתרי ליה הותר לו הרי שאין מוקצה לחצי שבת.21אמר אביי ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רב ספרא: אין זו ראיה גמורה, שאפשר לומר כגון דיתבי דייני התם שיושבים דיינים שם בשעת לידתו וראו את מומו ולכן לא היה מוקצה כלל.22ומציעים: תא שמע בוא ושמע ראיה ממקור אחר, ששנינו: היה אדם אוכל בענבים והותיר מאכילתו והעלן לגג את הענבים הנותרים לייבשן כדי לעשות מהן צמוקין, או היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לייבשן כדי לעשות מהן גרוגרות תאנים מיובשות — לא יאכל מהן בשבת מאותן ענבים וגרוגרות עד שיזמין אותן מבעוד יום לאכילתו. וכן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין ובשאר מיני פירות שהניחם לייבש והסיח דעתו מהם.23ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אי דחזו שראויים הם לאכילה, שכבר התייבשו, אם כן למה ליה הזמנה לשם מה להזמין אותם מבעוד יום? הרי על דעת כן הניחם שם, שלכשייתייבשו יאכלם והרי הם כמזומנים כבר. אי דלא חזו אם שאינם ראויים לאכילה, שעדיין לא התייבשו — אם כן כי אזמין להו מאי הוי כאשר הזמין אותם מבעוד יום מה היה על ידי כך, מה הועילה לו הזמנה זו, הלא אינם ראויים!24וכי תימא ואם תאמר שמדובר באופן שאינו יכול לעלות על הגג כדי לבודקם, שלא ידע אי חזו אי לא חזו אם ראויים הם אם אינם ראויים והזמנתו היא על תנאי שאכן מוכנים הם, והאמר והרי אמר רב כהנא: מוקצה שיבש, כלומר: שהגיע לידי יבוש וראוי לאכילה ואין הבעלים מכירין בו שיבש מבעוד יום, אלא למחרת, בשבת, התברר להם שכבר היה יבש מבעוד יום — הרי זה מותר, שהרי לא הקצו מדעתם אלא לזמן שלא יהיה ראוי לאכילה.25אלא לאו דחזו ואדחו והדר אחזו האם לא מדובר שהיו ראויים ונדחו וחזרו ונעשו ראויים ועל כן דינם כמוקצה. ואי אמרת ואם אתה אומר שאין מוקצה לחצי שבת, למה להו להם הזמנה? ודוחים: אלא מאי מה אומר אתה יש מוקצה לחצי שבת? אם כן, כי אזמין להו מאי הוי כאשר הוא מזמין להם מה יהיה על ידי כך הרי אין בכך כדי להתיר את המוקצה!26ומשיבים: לא צריכא נצרכה אלא לאופן דאחזו ולא אחזו שהם ראויים ואינם ראויים לגמרי דאיכא אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי שיש אנשים שאוכלים ויש אנשים שאינם אוכלים בהיותם במצב זה. ואז, אם אזמין הזמין הרי גלי דעתיה גלה דעתו שהוא מאלה שאוכלים אותם, לא אזמין הזמין — לא גלי דעתיה גלה דעתו ואם כן אין להוכיח מכאן.27אמר ר' זירא: תא שמע בוא ושמע ראיה לפתור את השאלה שלנו מפולין ועדשים שמבשלים בחג. דהא שהרי פולין ועדשים מעיקרא בתחילה בשעת בין השמשות, בהיותם חיים, בלתי מבושלים, חזו לכוס ראויים היו לכסוס אותם ללעוס אותם כפי שהם, ולכן לא היו מוקצים, וכאשר שדינהו הטילם בתוך הקדרה לבשלם — אדחו להו נדחו להם שהרי בשעת הבישול אינם ראויים לא לכסיסה ולא לאכילה כמבושלים,
