1אומר: רואין את העליונות כלומר את כל ליטרות הקציעות העליונות כאילו הן פרודות שאנו דנים אותן לא כיחידה אחת אלא כאילו היתה כל אחת מהן לבדה, והתחתונות שנמצאות שם זה מכבר ובוודאי מעושרות הן, מעלות מבטלות את העליונות ברוב, שכן יש בתוך החבית או העיגול כמות מספקת כדי שיתבטל הכל.2ואילו ר' יהושע אומר: אם יש שם מאה פומין פיות שונים של חביות או עיגולים הרי פי העיגול שנאסר על ידי הליטרא שלא הפרישו ממנה יעלו, משום שפה זה בטל באחד ומאה, ואם לאו — הרי כל הפומין הפיות של החביות או הכוורות שברור שיש באחד מהם ליטרא אחת של איסור — כולם אסורין, והשולים פנים הכלים — מותרין, שהרי ברור שלשם לא נכנס האיסור. זו היתה גירסת ר' מאיר באותה מחלוקת.3ר' יהודה אומר שכך נחלקו הראשונים, ר' אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין של היתר חוץ מן האיסור — יעלו במאה ואחת של ההיתר, ואם לאו לא — הפומין אסורין והשולים מותרין. ר' יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו, לפי שליטרא זו אין לה ביטול כלל. והוא שאמר רב פפא שיש תנא ר' יהושע לשיטת ר' יהודה הסבור שדבר שלפעמים מוכרים אותו במנין, כגון ליטרא של קציעות, גם הוא אינו בטל כלל.4נאמר עוד באותה משנה: אם דרסה בעגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה — דברי הכל יעלו יתבטלו הקציעות האסורות. על פסקה זו תוהים: דברי הכל?! היינו פלוגתייהו הרי זו היא מחלוקתם אם בטלה הליטרא או אינה בטלה!5אמר רב פפא: הכי קאמר כך אמר, כך יש להבין: דרסה בעגול אבל אינו יודע באיזה מקום בעגול, כלומר: באיזה צד שלו דרסה, אי אם לצפונה אי אם לדרומה ואז אין קביעות מקום מסויים לאיסור, ואף ליטרת האיסור אינה יכולה להיות עוד ניכרת לעצמה — הרי במקרה זה בודאי אינה עוד דבר חשוב, ולדברי הכל יעלו יתבטלו. עד כאן להסבר הברייתא מדוע ביצה שהיא כפי פירוש זה ביצת טריפה אינה בטילה אפילו באלף.6אולם רב אשי אמר: לעולם אפשר לפרש כפשוטה של הברייתא שמדובר כאן בספק יום טוב ספק חול, ומה שהקשו שהרי לרוב הדיעות אין זה אלא איסור מדברי סופרים, ומדוע אין ספיקו מותר כשאר ספק שמדברי סופרים? יש לומר כי כיון שהוי שהוא דבר שיש לו מתירין, הרי בכל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן בדברי סופרים לא בטיל איננו בטל, ושוב אין מקום לקושיה.7א תניא שנויה תוספתא, אחרים אומרים משום ר' אליעזר: ביצה שנולדה ביום טוב — תאכל היא ואמה. ותוהים: במאי עסקינן במה, באיזה מקרה, אנו עוסקים? אילימא אם תאמר כי בתרנגולת העומדת לאכילה עוסקים אנו — אם כן פשיטא פשוט הדבר שהיא ואמה שריא מותרות! אלא אם תאמר כי עוסקים אנו בתרנגולת העומדת לגדל ביצים — הלא היא ואמה אסורה! אמר ר' זירא, כך יש להבין: תאכל הביצה אגב אמה שאם אמה התרנגולת נאכלת — אף היא תיאכל.8ושואלים: היכי דמי כיצד בדיוק הדבר, מתי צריך לסמוך על סימן זה? אמר אביי: מדובר כאן כגון שלקחה קנאה אדם לתרנגולת זו סתם, שלא פירש מה כוונתו לעשות בה, אם לביצים או לבשר, ובאופן כזה, אם נשחטה התרנגולת ביום טוב — הובררה שלאכילה היא עומדת, וכיון שכך — גם הביצים שהטילה מותרות, לא נשחטה — הרי הובררה שלגדל ביצים היא עומדת, ולכן הביצה שהטילה אסורה.9רב מרי אמר: לשון זו "תיאכל היא ואמה" אין להבינה כפשוטה, אלא כלשון גוזמא הפרזה והדגשה קתני שנה. וראיה לדבר ממה דתניא ששנינו בתוספתא באותו ענין, אחרים אומרים משום ר' אליעזר: ביצה תאכל היא ואמה, ואפרוח וקליפתו.10ונברר: מאי מה פירוש קליפתו? אילימא אם תאמר שהכוונה לקליפה ממש, וכי קליפה בת אכילה היא? אלא עליך לומר שהכוונה היא לאכול אפרוח בעודו בקליפתו, ויש לתמוה ולהקשות על פירוש זה: עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה חלוקים חכמים עליו על ר' אליעזר בן יעקב והתירו אפרוח באכילה מיד כשנולד, אלא היכא היכן שיצא כבר לאויר העולם, שלדעתם מיד כשנולד מותר לאוכלו ואין צורך להמתין לו עוד. אבל היכא היכן שעדיין לא יצא לאויר העולם — לא פליגי אינם חלוקים ומודים שאפרוח כזה אסור באכילה, ואינו אלא כשרץ.11אלא ודאי, הביטוי אפרוח וקליפתו, אין להבינו כפשוטו אלא כלשון גוזמא הפרזה, הכא נמי כאן גם כן לשון זו שאמר "תאכל היא ואמה" — לשון גוזמא הפרזה היא ואין הכוונה לומר כי תיאכל היא ואמה ממש, אלא רק להדגיש שהביצה מותרת בלי ספק.12ב אתמר נאמר, אם היו שבת ויום טוב סמוכים זה לזה, רב אמר: ביצה שנולדה בזה — אסורה בזה, ור' יוחנן אמר: נולדה בזה — מותרת בזה. ושואלים: נימא קסבר האם לומר שסבר רב: קדושה אחת היא, כלומר, שיום טוב ושבת הסמוכים זה לזה נחשבים כרצף אחד של קדושה וכיום אחד ארוך שאין לחלק ביניהם?13והאמר והרי אמר רב: הלכה כארבעה זקנים חכמים שאמרו אליבא על דעתו של ר' אליעזר, שאמר: שתי קדושות הן ששבת ויום טוב אינם נחשבים כהמשך אחד, ולכך הותר לערב באחד מהם לצורך משנהו ואין צריך לעשות כן דווקא ביום חול. ואם כן, אי אפשר לפרש את המחלוקת על בסיס זה.14אלא הכא כאן באיסור הכנה בידי שמים מיום קדוש אחד למשנהו, שלדעת רבה אסורה, קמפלגי חלוקים הם. רב אית ליה יש לו, מקבל את איסור הכנה של רבה ואילו ר' יוחנן לית ליה אין לו, אינו מקבל איסור הכנה של רבה.15ומעירים: כתנאי כתנאים שכבר נחלקו בבעיה זו: נולדה הביצה בשבת — תאכל ביום טוב, נולדה ביום טוב — תאכל בשבת. ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר: אין הדבר לדעת הכל, אלא עדיין היא מחלוקת, שבית שמאי אומרים: תאכל, ובית הלל אומרים: לא תאכל, כשם שנחלקו בענין היתר אכילה לבו ביום.16מסופר: אושפיזכניה מארחו של רב אדא בר אהבה הוו ליה הנך היו לו אותם ביצים שנולדו ביום טוב הסמוך לשבת ונסתפק למארח בענין היתר אכילתה מיום טוב לשבת הסמוכה לו. אתא לקמיה בא לפניו לפני אורחו רב אדא, אמר ליה לו: מאי לאטווינהו האידנא האם מותר לטלטל את הביצים הללו כדי לצלותן עכשיו ביום טוב אף כי לא יאכלו אותן, בשל איסור ביצה שנולדה וניכלינהו ונאכל אותם למחר, שהרי מחר בודאי תהיינה מותרות באכילה?17אמר ליה לו רב אדא: מאי דעתיך מה היתה דעתך בשאלה זו, שהיה ברור לך כי במחלוקת רב ור' יוחנן — הלכה כר' יוחנן, והנולד ביום זה מותר בשני. אולם, אפילו ר' יוחנן לא קא שרי התיר אלא לגומעה למחר בעודנה חיה, משום שאז אין בה עוד איסור, אבל ביומיה בו ביום לא התיר אפילו לטלטלה, וכל שכן לצלותה.18והתניא ואכן כן שנינו בברייתא: אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב — אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי, ולא לסמוך בה את כרעי המטה.19כיוצא בזה מסופר: אושפיזכניה מארחו של רב פפא, ואמרי לה ויש אומרים: ההוא גברא דאתא לקמיה אדם אחד שבא לפני רב פפא לשאול. הוו ליה הנך היו לו אותם ביצים שנולדו בשבת הסמוכה ליום טוב. אתא לקמיה בא לפניו לשאול. אמר ליה לו: מהו למכלינהו האם מותר לאכול את הביצים הללו למחר בחג? אמר ליה: זיל האידנא לך עכשיו, היום ממני ותא ובוא למחר, כי רב לא היה מוקי אמורא עלויה מעמיד מתורגמן לפניו שיתרגם את דברי דרשתו מיומא טבא לחבריה מיום טוב עד חבירו משום שכרות. שבתוך סעודת יום טוב נהגו לשתות יין הרבה, וחשש שמא אין דעתו צלולה למדי כדי לפסוק הלכה לרבים, ואף אני כן.20כי אתא כאשר בא אותו אדם למחר לשאול אמר ליה לו רב פפא:21איכו השתא אילו הייתי מורה לך אז, אשתלאי הייתי שוכח ואמרי לך והייתי אומר לך על סמך הכלל המקובל: רב ור' יוחנן — הלכה כר' יוחנן, והייתי מתיר לך. אולם הא הרי אמר רבא: הלכתא כותיה הלכה כשיטתו של רב בהני תלת בשלושה דברים אלה, שאמר לענין קדושת ימים טובים שונים ושבת בין לקולא להקל בין לחומרא להחמיר, ואף בזה הלכה למעשה כדעת רב.22א אמר ר' יוחנן: עצים שנשרו מן הדקל בשבת — אסור להסיקן ביום טוב שחל להיות אחר השבת. ואל תשיבני ביצה, כלומר, אל תדחה את דברי ותקשה מדוע בביצה מתיר אני לאוכלה למחרת, ומאי טעמא מה אכן טעם ההבדל? ביצה משום דביומא נמי חזי ביום השבת עצמו גם כן ראויה היא לגומעה, אילולי נולדה בשבת, ולא קא שרי לה ואינו מתיר אותה עד למחר, הרי מידע ידיע ידוע אז לאנשים שביצה בת בת יומא אסורה, אולם עצים דלא חזו ליומייהו שאינם ראויים ביומם ביום השבת להדלקה, ואם כן, אי שרי להו אם יתיר אותם למחר — אתי למימר יבוא לומר: ביומייהו נמי שרו שביומם, ביום הראשון גם כן מותרים ואתמול משום שבת הוא שלא השתמשו בהם משום דלא חזו שאינם ראויים להסקה משום שאסור להעלות אש בשבת.23אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל ישר לתוך התנור ביום טוב — מרבה עליהם עצים מוכנים שהוכנו מבעוד יום, שמותר להסיק בהם ומסיקן כולם יחד. ושואלים: והא והרי כשמטפל בעצים קא הוא מהפך ומנער את העצים באיסורא האסורים! ומשיבים: כיון דרובא דהיתרא נינהו שרוב העצים של היתר הם, כי קא כאשר הוא מהפך — בהיתרא קא בהיתר הוא מהפך, ובטל האיסור ברוב.24ומקשים: והא קא והרי הוא נמצא כמבטל איסורא איסור לכתחלה, שהרי העצים שנפלו לתנור אסורים, והוא מוסיף עליהם עצים מותרים כדי שיתבטלו, ותנן ושנינו במשנה: אין מבטלין איסור לכתחלה! ומשיבים, הני מילי דברים אלה שאין מבטלים, נאמרו דווקא בדאורייתא בדברים האסורים מן התורה אבל בדברים האסורים מדרבנן מדברי סופרים, וכגון במקרה זה שהוא איסור מוקצה ואינו אסור אלא מדבריהם — מבטלין.25ושואלים: ולדעת רב אשי שאמר: כל דבר שיש לו מתירין באופן כלשהו לאחר זמן, אפילו אם הוא בדרבנן מדברי סופרים לא בטיל אינו בטל, אם כן מאי איכא למימר מה יש לומר? שהרי משעבר החג מותרים העצים הללו בהסקה! ומשיבים: הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה דברים אלה אמורים דווקא במקום שישנו האיסור בעינו, אבל הכא כאן הרי מקלא קלי איסורא נשרף האיסור, שהרי מתי מהפכים בעצים — בזמן שכבר נשרף גופם והפכו להיות גחלים, ונמצא שלא עשה מעשה באיסור כלל.26ב אתמר נאמר שנחלקו אמוראים בענין שני ימים טובים של גליות כיצד דנים בהם לענין זה? רב אמר: ביצה שנולדה בזה — מותרת בזה, ורב אסי אמר: נולדה בזה — אסורה בזה.27ושואלים: לימא קסבר האם לומר שסבר רב אסי כי קדושה אחת היא בשני הימים? והא והרי רב אסי עצמו היה מבדיל מיומא טבא לחבריה מיום טוב אחד של גלויות לחבירו! הרי שהיה סבור שיום ראשון הוא לבדו יום טוב באמת, והיום השני דינו כחול ולא נהגו בדורות מוקדמים לעשות יום טוב שני של גלויות אלא מפני שלא היו בקיאים בקביעות החודש, אבל אנו שבקיאים בחשבונות הללו, אין לנו לעשות יום טוב שני של גלויות, אלא משום מנהג אבות!28ומשיבים: רב אסי ספוקי מספקא ליה מסופק היה לו אם מה שקבעו חכמים שיש לקדש אף את היום השני כחג, קבעו כן אף לדורות ואפילו לכשיידעו ויבינו בקביעות ראשי החודשים, או שמא לא קבעו כן אלא מחמת ספק היום ולפי זה היום השני הוא אכן חול גמור, ולכך עביד הכא היה עושה כאן לחומרא והכא וכאן לחומרא.29אמר ר' זירא: כותיה כשיטתו של רב אסי מסתברא מסתבר לומר, ששני הימים החשיבום חכמים כיחידה אחת ולא מחמת הספק, דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא שהרי עכשיו יודעים אנו קביעות החודש משום שנמסר לוח שנה מסודר הגלוי לכל ישראל וידועים התאריכים בדיוק, ואף על פי כן קא עבדינן תרי יומי עושים אנו עדיין שני ימים טובים של גלויות משמע שאין אנו חושבים את שני הימים כספק אלא רואים את הכל כתקנה של הארכת החג ביום נוסף.30אמר אביי: להיפך, כותיה כשיטתו של רב מסתברא מסתבר לומר, שלא קבעו חכמים לנהוג יום טוב גם בשני אלא מחמת הספק, דתנן שכן שנינו במשנה: בראשונה, לאחר שקידשו בית דין את החודש, היו משיאין משואות מדליקים מדורות בראשי ההרים מהר להר עד לגולה לסימן שנתקדש החודש. משקלקלו הכותים השומרונים והיו מדליקים משואות שלא בזמנם כדי לבלבל את ישראל, התקינו שיהו שלוחין יוצאין לגולה ומודיעים על קביעות החודש, וכיון שלא יכלו השליחים להגיע לכל מקום בגולה עד החג, לכך תיקנו מספק יום טוב נוסף.31ואם כן ואילו בטלו הכותים ואינם מפריעים עוד, היו חוזרים לנוהג ראשון ועבדינן חד יומא היינו עושים רק יום אחד בלבד וכן והיכא דמטו ובמקום שבאו השלוחין מירושלים בזמנם, גם כן עבדינן חד יומא היינו עושים רק יום טוב אחד ולא שנים.32ושואלים: אם כן, והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי ועכשיו שיודעים אנו בקביעות החודש, מה טעם עושים אנו שני ימים טובים של גלויות? משום ששלחו מתם משם, מארץ ישראל, למרות שקבעו את ראשי החדשים לפי לוח מסודר ואין עוד ספק, מכל מקום הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם והמשיכו לנהוג בו, כי זמנין דגזרו שמדא ואתי לאקלקולי פעמים שתגזור המלכות גזירת שמד ותתמעט התורה וישתכח הלוח הקבוע ויבואו להתקלקל מחדש, על כן שמרו על מנהג האבות. אבל לעיקר הדין ששני ימים טובים נוהגים עתה בהם, הוא רק מחמת ספק וחשש.33ג אתמר נאמר שנחלקו בבעיה דומה לזו, ביחס לשני ימים טובים של ראש השנה. רב ושמואל דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם: ביצה שנולדה בזה — אסורה בזה כי שני ימים טובים של ראש השנה יש בהם דין מיוחד, דתנן שכן שנינו במשנה: בראשונה היו מקבלין עדות החדש, כלומר, את עדות העדים שראו את מולד הירח, וקובעים לפי עדותם את ראש החודש וכן נהגו גם לגבי ראש השנה, שהוא ראש חודש תשרי, והיו מקבלים עדות זו כל היום השלושים של חודש אלול כולו. פעם אחת נשתהו העדים לבא עד לשעה מאוחרת.
