1הא זו כשיטת רבי היא, ולדעתו שיש חיוב תרומה במלילות יש אכן אף אפשרות של הרמת תרומות בחג עצמו, הא וזו משנתנו כר' יוסי בר' יהודה היא, שלדעתו אין תרומה במלילות. דתניא שכן שנינו בברייתא בענין זה: הכניס אדם שבלין לביתו כדי לטוחנם לקמח ולעשות מהן עיסה — אוכל מהן לפי שעה בדרך עראי לפני שנטחנו ופטור מן התרומה. כי כל עוד לא נגמרה מלאכת התבואה, עדיין לא חל עליה חיוב הפרשת תרומה.2אולם אם הכניס את השבלים מתחילה לא לטחינה אלא כדי למוללן במלילות ולאוכלן מעט מעט — רבי מחייב בהפרשת תרומה מהן וכל עוד לא הפריש אסור לו לאוכלן ור' יוסי בר' יהודה פוטר אותן מהפרשה. שלדעתו אף כוונה זו אינה מחייבת עדיין בתרומה, ואין חובת תרומה אלא בדגן גמור שנאסף כראוי.3ומקשים: ולר' יוסי בר' יהודה נמי משכחת לה גם כן יכול אתה למצוא אותה אפשרות שיצטרך להפריש תרומה מן המלילות, כיצד — כגון שהכניס שבלין לעשות מהן עיסה ושבלים אלה נתחייבו איפוא כבר בתרומה, ונמלך עליהן למוללן ביום טוב, דטבלא ביומיה שחל איסור הטבל ביומו בשעתו, וחייב אז להפריש ומשהפריש מותר לו לאוכלו!4אלא כך יש לומר: מאי מה פירוש תרומה שמסכימים בית שמאי ובית הלל שאין מפרישים — הכוונה היא שאין רשאי להרים את רוב תרומה, וכגון אלא שעשו בהם דישה ומירוח מערב יום טוב. אבל מודים הם שיש מקרים יוצאי דופן שבהם מותר להפריש תרומה ביום טוב.5אמר אביי: מחלוקת זו ממתי חלה חובת תרומה ואיסור טבל על גידולי שדה היא דווקא בשבלין, שדרכן להביאן לגורן, ושם יש להן דרך עיבוד קבועה. אבל בקטניות — דברי הכל אסורייתא טבלא החבילות, האגודות, נעשות טבל ומאז חייבים להפריש מהם תרומה.6ומציעים: לימא מסייע ליה האם נאמר שאפשר לסייע לו מן המשנה הבאה, ששנינו: מי שהיו לו חבילי תלתן שהוא מין קטניות של טבל — הרי זה כותש את החבילות הללו, שזו הדרך להוציא את הגרגירים מתוך החבילות, ומחשב כמה זרע יש בהן בכל החבילות, ומפריש תרומה על הזרע ואינו מפריש על העץ. שאף שמשתמשים גם בגבעולים ובעלים לצורך בישול, מכל מקום אין צריך להפריש עליהם תרומה. מאי לאו האם לא שהלכה זו כשיטת ר' יוסי בר יהודה היא, שאמר כי התם שם בשבלים הנמללות לא טבלא אינו עושה טבל הכא טבלא כאן הוא טבל ולכן החידוש שבדבר!7ודוחים: לא אין מכאן ראיה, כי אפשר לומר שמשנה זו העוסקת בתלתן, כשיטת רבי היא המחייב בכגון זה בהפרשה. ומקשים: אי אם כשיטת רבי היא מה אם כן החידוש בכך? מאי אריא מה שייך, מדוע דווקא אמר הלכה זו בתלתן, אפילו שבלין נמי גם כן כך דינן לשיטתו, ומה טעם אמר בתלתן דווקא?8ודוחים: אלא מאי מה אומר אתה כי משנה זו כשיטת ר' יוסי בר' יהודה היא — אם כן לשמעינן שישמיע לנו הלכה זו בשאר מיני קטניות שנעשים טבל בחבילותיהן, וכל שכן תלתן שהוא מין הנאכל רק בכמויות קטנות ואין עושים ממנו פרי כדגן.9אלא תלתן אצטריכא ליה הוצרך לו לאמרו מפני טעם אחר, ואין במשנה הוכחה לא כשיטת רבי ולא כר' יוסי בר' יהודה. כי סלקא דעתך אמינא היה עולה על דעתך לומר: הואיל והתלתן טעם עצו ופריו שוה, שאף ענפי התלתן יש בהם בנותן טעם בקדרה, ואם כן לפרוש נמי אעצו שיפריש גם כן תרומה על העץ של התלתן, קא משמע לן השמיע לנו שאין חובה לעשות זאת, וזהו חידושה של המשנה.10איכא דאמרי יש שאומרים שלא כך אמר אביי את דבריו, אלא בגירסה אחרת נאמרו, וכך אמר אביי: מחלוקת זו של רבי ור' יוסי בר' יהודה היא לגבי שבלין, אבל בקטניות — דברי הכל אסורייתא לא טבלא החבילות עצמן אינן טבל אף אם יתחיל לתקנן לאכילה. מיתיבי מקשים על כך; מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל — הרי זה כותש, ומחשב כמה זרע יש בהן, ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ. מאי לאו האם לא מדובר כאן במקרה מיוחד בטבל טבול של תרומה, ובתיקון טבל לאכילת ישראל על ידי הרמת תרומה גדולה!11ודוחים: לא, כאן מדובר במקרה אחר, בטבל טבול של תרומת מעשר שאין החבילות מתחייבות בהפרשה של תרומה גדולה, אלא רק בתרומה של מעשר מן המעשר, שנותן הלוי לכהן, וטרם ההפרשה אסור הלוי באכילת המעשר ראשון שהוא שלו.12וכשיטת ר' אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש. שאמר ר' אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו הלוי לכהן ונטלו בשבלין שאף שהדרך הראויה היא לתקן את התבואה בגורן ולהפריש ממנה בתחילה תרומה גדולה לכהן ורק אחר כך מעשר ראשון מן הנותר הניתן ללוי, מכל מקום, אם לא עשה כדין, והקדים הלוי ונטל את המעשר מן התבואה בעודה בשבלין13שמו העובדה שכינהו מעשר הוא טובלו, עושה אותו טבל ואסור באכילה לענין תרומת מעשר, שאסור ללוי לאכול ממנו מיד עד שיפריש ממנו תרומת מעשר לכהן. ואם כן מצאנו דוגמה של הפרשת תרומה תרומת מעשר עוד טרם גמר מלאכה, וזהו ההסבר של אותה משנה.14ומקשים: אם כך, כיון שכבר שמו טובלו, כותש למה לי? לימא ליה שיאמר לו הלוי לכהן: כי היכי דיהבו לי, הכי יהיבנא לך כפי שנתנו לי שבלים, או חבילות בלתי מתוקנות, כך אני נותן לך באותו מצב! אמר רבא: קנסא קנס הוא. כלומר: כך אכן היה צריך להיות, אבל מאחר שעשה הלוי שלא כהוגן שנטל את המעשר לפני זמנו — גזרו עליו שלא יפריש ממנו מעשר לכהן כצורתו, אלא יטרח בו ויתקננו, ורק אז יפריש ממנו מעשר מן המעשר.15ומעירים: תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך, שאמרו: בן לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו — עושה אותן גורן, כלומר, דש ומתקן אותם כרגיל, וכן אם נתנו לו ענבים — עושה אותן יין, זיתים — עושה אותן שמן, ומפריש עליהם תרומת מעשר, ונותנן אז לכהן. שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת16אלא מן הגורן ומן היקב ולא מן התבואה שלא עובדה כלל, כך תרומת מעשר אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב.17ותוהים: אם נאמר שמדובר בטבול לישראל ומשום שעדיין לא הורמה ממנו תרומה גדולה, אכן שייך לומר לשון "מחשב" שנאמרה במשנה, אולם מאחר ולדבריך מדובר פה בטבול ללוי ומשום שעדיין לא הורמה תרומת המעשר, אם כן מדוע נאמר שם במשנה במסכת תרומות לשון "מחשב"? הא זה לשון "מדידה" בעי הוא צריך! כי כאשר מדובר בתרומה גדולה יכול הנותן לחשב ולהעריך בלבד, שהרי אין שיעור מן התורה לתרומה זו. אבל מעשר מן המעשר, כיון שקצבה לכך התורה שיעור מסויים ומוגדר הרי צריך לדייק ולמדוד!18ומסבירים: הא מני משנה זו כשיטת מי היא כשיטת אבא אלעזר בן גימל היא דתניא שכן שנינו בברייתא: אבא אלעזר בן גימל אומר על הפסוק "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב" במדבר יח, כז — בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר. ומכאן למדים: כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד שאינו צריך למדוד במדוייק וכן די לה שתינטל במחשבה בלבד שאינו צריך להפריש בפועל אלא די שיחשוב בלבו להפריש חלק מסויים, ומיד נעשה השאר מתוקן לאכילה — כך תרומת מעשר גם היא ניטלת באומד ובמחשבה.19א כיון שהוזכרו הדברים דנים בהלכה זו לגופה: אמר ר' אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלין — שמו טובלו, עד שיפריש לתרומת מעשר. ושואלים: מאי טעמא מה טעמה של הלכה זו? אמר רבא: הואיל ויצא עליו שם מעשר, שהרי זה קרוי מעשר, ולכן חלה עליו החובה גם ל"מעשר מן המעשר".20אגב דברים אלה מביאים הלכה דומה שגם אותה אמר ר' שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו הלוי לכהן ונטלו עוד בשבלין, לפני שדשו אותן ועשו אותן ערימה כרי ולפני שהורמה תרומה גדולה לכהן — פטור חלק זה של המעשר מתרומה גדולה.21שאף שצריך להפריש תחילה מן התבואה תרומה גדולה לכהן והיה צריך ליטול תרומה גדולה גם מן התבואה שהיא במעשר זה, מכל מקום נפטר הלוי מהפרשה זו, שנאמר בכתוב: "והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" במדבר יח, כו ומלשון הכתוב נסיק: מעשר מן המעשר בלבד אמרתי לך להפריש מן המעשר ראשון, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.22אמר ליה לו רב פפא לאביי: אי הכי אם כך שנלמד הדבר מן הכתוב, אפילו הקדימו הלוי לכהן בכרי נמי גם כן יהיה כן הדין, ולא יצטרך הלוי להפריש מהחלק שנטל תרומה גדולה! אמר ליה לו אביי לרב פפא: עליך, כלומר כנגד דברים אלה, אמר קרא הכתוב ללויים: "מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'" במדבר יח, כט ללמד שאת תרומת ה', התרומה הגדולה, צריך להרים מכל מתנה ומתנה ובכלל זה אף ממעשר ראשון שהוקדם וניטל על ידי הלוי לפני שנטל הכהן את התרומה הגדולה.23ושואלים: ומה ראית לחלק בצורה זו ולומר שכשנטל הלוי שבלים יפריש רק תרומת מעשר, וכשנטל מן הכרי יפריש את כל התרומות כולם? ומשיבים: האי אדגן זה שהיה בכרי כבר נעשה דגן שאינו נקרא עוד שבולת ושמו דגן, ובתרומה נאמר במפורש "ראשית דגנך". והאי לא אדגן וזה בשבלים עדיין לא נעשה דגן ולא חלה עליו עוד חובת תרומה.24ב תנן התם שנינו שם במסכת מעשרות: המקלף שעורין כדי לאוכלן חיות כמות שהן, מקלף אחת אחת ואוכלן מיד ואינו חייב במעשר, לפי שזו היא אכילת עראי. ואם קלף ונתן לתוך ידו הרבה מן המקולפות יחד — חייב להפריש מעשרות. אמר ר' אלעזר: וכן ההלכה לשבת, שאם מקלף אחת אחת אין בכך משום איסור מלאכה של דישה ומותר. ואם מקלף כדי יד שלימה, יש בזה משום מלאכת דישה.25ושואלים: איני וכי כן הוא? והא והרי רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי היתה מקלפת לו אשתו בשבת כוסות כוסות של שעורים קלופות! וכן ר' חייא מקלפא ליה דביתהו כסי כסי היתה מקלפת לו אשתו כוסות כוסות! אלא יש לשנות את הגירסה ולומר כי אי אתמר אסיפא אתמר אם נאמר דבר בענין זה על סופה של אותה משנה נאמר ששנינו שם: המולל מלילות של חטים שממעך את החטים בידו עד שקליפתן החיצונה נופלת, מנפח נופח ברוח פיו על המוץ שיתפזר על יד על יד מעט מעט, ואוכל בלי לעשר. ואם נפח ונתן לתוך חיקו כמות גדולה — הרי זה חייב במעשר. ועל כך אמר ר' אלעזר: וכן לשבת.26מתקיף לה מקשה על כך ר' אבא בר מלל: וכי רוצה אתה לפרש שרישא שתחילת המשנה בשעורים לענין מעשר — אין כן נחשב זה לגמר מלאכה ולשבת לא? ומי איכא מידי האם יש דבר שלענין שבת לא הוי אינו, איננו נחשב לגמר מלאכה ומותר לעשותו, ולמעשר הוי הריהו נחשב לגמר מלאכה? והרי איסור מלאכה בשבת חמור הרבה בכלליו ובפרטיו!27מתקיף לה מקשה על קושיה זו רב ששת בריה בנו של רב אידי: וכי לא מצאנו דוגמה כזו? והא והרי גרנן למעשר הוא מקרה כזה, דתנן שכן שנינו במשנה: איזהו דבר נחשב כגרנן של מינים שונים של ירקות וזהו גמר מלאכתם, שהוא זמן חיובן במעשר? הקשואין והדלועין — משיפקסו, כלומר, משעה שמסיר מהם את השיער הדק שעליהם. ואלה שלא פקסו שלא הסירו מהם את השיער — משיעמיד ערימה זהו גמר מלאכתן ומאז חייבים הם במעשר. ותנן נמי ושנינו גם כן במשנה לגבי בצלים, שגמר מלאכתם למעשר משיעמיד ערמה. ואילו לגבי שבת — העמדת ערמה פטור, שאין בכך משום מלאכה בשבת.28אלא מאי אית לך למימר מה יש לך לומר, מדוע פטור בשבת בהעמדת ערימה — כי "מלאכת מחשבת" אסרה תורה בשבת, מלאכה שיש בה מעשה יצירה של דבר חדש, והעמדת ערימה אינה נקראת מלאכת מחשבת לענין שבת, אם כן הכא נמי כאן גם כן לענין קלוף השעורה מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואף שהדבר נחשב לגמר מלאכה לענין מעשר, איננו נחשב כמלאכה בשבת.29כיון שהזכרנו ענין זה של מלילה בשבת שואלים: כיצד מולל ביום טוב? אביי משמיה משמו של רב יוסף אמר: אצבע חדא אחדא אחת על אחת, כלומר מניח בין שתי האצבעות ומולל. ורב אויא משמיה משמו של רב יוסף אמר: אפילו חדא אתרתי אחת על שתים בין האגודל לשתי האצבעות. רבא אמר: כיון דמשני שהוא משנה ואיננו עושה כרגיל — אפילו חדא אכולהו נמי אחת על כולם גם כן, שאם מועך מלילות המצויות על כל האצבעות כולן — גם כן מותר, כיון שבכל אופן הוא שינוי מן הרגיל.30ועוד שואלים: כיצד מנפח בשבת באופן המותר? אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: מנפח
