1מר חכם זה, בית שמאי סבר כי גזרינן גוזרים אנו איסור על ציר באמצע אטו משום ציר מן הצד, ומר וחכם זה, בית הלל סבר: לא גזרינן אין אנו גוזרים, וכיון שאין בכך מלאכת בניה — מותר.2א משנה בית שמאי אומרים: אין מוציאין ביום טוב לא את הילד הקטן, ולא את הלולב, ולא את ספר התורה לרשות הרבים, כיון שאינם צרכי אוכל נפש, ובית הלל מתירין.3ב גמרא תני תנא קמיה שנה התנא, חוזר המשניות, לפני ר' יצחק בר אבדימי: השוחט עולת נדבה ביום טוב — הרי זה לוקה משום "כל מלאכה לא ייעשה בהם" שמות יב, טז. שכיון ששחיטה זו לא היתה לצורך אכילה, נמצא שעשה מלאכה אסורה ביום טוב.4אמר ליה לו ר' יצחק בר אבדימי לאותו תנא: מי שאמר לך ברייתא זו מני כשיטת מי אמרה — כדעת בית שמאי היא, דאמרי שהם אומרים: לא אמרינן אין אנו אומרים בכלל מתוך שהותרה ביום טוב הוצאה לצורך אוכל נפש המותר ביום טוב — הותרה נמי גם כן הוצאה שלא לצורך, דאי שאם כשיטת בית הלל היא, הא אמרי הרי אומרים הם: מתוך שהותרה הוצאה לצורך — הותרה נמי גם כן שלא לצורך. הכא נמי כאן גם כן במלאכת שחיטה, מתוך שהותרה שחיטה לצורך אוכל נפש — הותרה נמי גם כן שלא לצורך זה, אלא לכל מה שיש בו הנאת אדם במישרין או בעקיפין.5מתקיף לה מקשה על כך על הסברה זו רבה: ממאי ממה מסיק אתה שבית שמאי ובית הלל בהא פליגי בבעיה זו נחלקו? דלמא שמא בשאלה אחרת נחלקו, בשאלה העקרונית האם כשם שאסורה ההוצאה מרשות אחת לרשות אחרת בשבת, כך אסורה גם ביום טוב, או שמא יש ערוב ואיסור הוצאה לשבת ואין ערוב והוצאה ליום טוב קא מיפלגי נחלקו.6שמר שחכם זה, בית שמאי, סבורים סבר כי יש ערוב והוצאה לשבת וכמו כן יש ערוב והוצאה ליום טוב, אלא שביום טוב כמלאכות אחרות הותר לצורך אוכל נפש.7ומר וחכם זה, בית הלל סבר כי יש ערוב והוצאה לשבת ואין כלל ערוב ואיסור הוצאה ליום טוב, כדכתיב כפי שנאמר: "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת" ירמיה יז, כב ונדייק מכאן: בשבת — אין כן, נאסרה הוצאה מרשות לרשות, אבל ביום טוב — לא נאסרה. ולפי הסבר זה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בשאלה אם מלאכה שהותרה לצורך מסויים בחג הותרה כולה, אף שלא לצורך מיוחד זה.8מתקיף לה מקשה עליה רב יוסף על דעת רבה: אלא מעתה, לשיטתך שהמחלוקת היא בעיקר איסור ההוצאה ביום טוב, אם כך שלשיטת בית הלל אין איסור הוצאה ביום טוב, אם כן לשיטתם מותר אף איסור טלטול שמקורו באיסור הוצאה, ואם כן ליפלגו שיחלקו בהוצאת אבנים, אם מותר או אסור להוציאן ביום טוב! אלא מדלא מפלגי כיון שאינם נחלקים באבנים כי אם בדברים שיש בהם צורך מסויים, שמע מינה למד מכאן כי לדעת כולם נאסרה הוצאה ביום טוב אלא שהתירתה התורה לצורך, ובשאלה של9הוצאה שלא לצורך מלאכת אוכל נפש פליגי חלוקים הם, שלדעת בית הלל, כיון שהותרה לצורך — הותרה לגמרי, אלא שגזרו חכמים לאסור את ההוצאה בדברים שיש בהם טירחה יתירה ואין בהם משום צורך החג וכגון באבנים, אבל בשאר דברים, כגון בקטן וספר תורה התירו. ולדעת בית שמאי לא התירו אלא דבר שיש בו משום צורך אכילה בלבד.10ומעירים: ואף ר' יוחנן סבר: כי במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי גם כן שלא לצורך פליגי חלוקים הם וזו היתה אף לדעתו הבעיה ביסוד משנתנו. דתני תנא קמיה ששנה התנא, חוזר המשניות, לפני ר' יוחנן, ברייתא זו: המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו הרי זה לוקה בחמש מלקיות על מעשה אחד זה. כיצד?11לוקה משום מבשל גיד, שהרי עשה מלאכת בישול בדבר שאינו ראוי לאכילה כלל, ונמצא עובר משום מבשל ביום טוב, ולוקה משום אוכל גיד שנאסר במפורש בתורה, ולוקה משום מבשל בשר בחלב שבאיסור זה נענשים גם על הבישול בלבד, ולוקה משום אוכל בשר בחלב, ולוקה12משום הבערה, שהרי עשה אף מלאכת הבערה ביום טוב שלא לצורך.13אמר ליה לו ר' יוחנן לאותו תנא: פוק תני לברא צא ושנה בחוץ, כלומר: ברייתא זו אין לשנותה בבית המדרש משום שאינה מוסמכת, כי השיטה הסוברת שיש איסור מיוחד ביום טוב משום הבערה או בשול — אינה משנה הראויה לדיון רציני. ואם תמצא לומר משנה היא ואינה טעות — אין כן הלכה, אלא לדעת בית שמאי היא, דאמרי שהם אומרים: לא אמרינן אין אנו אומרים מתוך שהותרה הוצאה לצורך — הותרה נמי גם כן שלא לצורך. הכא נמי כאן גם כן אין אנו אומרים מתוך שהותרה הבערה ביום טוב לצורך אוכל נפש, הותרה נמי גם כן שלא לצורך. דאי שאם תרצה לומר כי ברייתא זו כשיטת14בית הלל היא — אינך יכול לומר כן, כיון דאמרי שהם אומרים מתוך שהותרה הוצאה לצורך — הותרה נמי גם כן שלא לצורך, הכא נמי כאן גם כן מתוך שהותרה הבערה לצורך — הותרה נמי גם כן שלא לצורך ואין לחייבו בין שאר האיסורים אף משום הבערה.15א משנה בית שמאי אומרים: אף שהותרה הפרשת חלה ביום טוב שהרי מותר לו להכין עיסה ולאפותה ביום טוב, ובלא הפרשת חלה הרי לא יוכל לאוכלה, מכל מקום אין מוליכין את החלה שהופרשה, וכן אף שהותרה הרמת מתנות כהונה זרוע לחיים וקיבה מבהמה שנשחטה ביום טוב, מכל מקום אין מוליכים מתנות אלו לכהן ביום טוב, בין שהורמו המתנות מאמש, מערב יום טוב, בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין.16אמרו להם בית שמאי: הבה נלמד גזרה שוה: חלה ומתנות שתיהן, מתנה הם לכהן, וכן תרומה שמפרישים מן התבואה אף היא מתנה לכהן, כשם שאתם מודים שאין מוליכין את התרומה לכהן בחג, כך גם אין מוליכין את המתנות.17אמרו להם בית הלל: אין מקום להשוואה זאת; לא, אם אמרתם בתרומה שאסור להוליכה לכהן ביום טוב — משום שאינו זכאי בהרמתה בהפרשתה, שאין רשות להפריש תרומה ביום טוב עצמו, תאמרו במתנות הבהמה או בחלה שזכאי בהרמתן אף ביום טוב עצמו, וכיון שאין איסור בהפרשתן — מותר גם להוליכן לכהן.18ב גמרא קא סלקא דעתך עלה על הדעת של התלמידים בבית המדרש לומר בפירוש דברי המשנה כי שהורמו מהיום הכוונה מבהמות שנשחטו מהיום, ומתנות שהורמו מאמש הכוונה היא מבהמות שנשחטו מאמש. ושואלים: אם כך מני מתניתין כשיטת מי היא משנתנו? לא כשיטת ר' יוסי ולא כשיטת ר' יהודה, אלא כשיטת אחרים. דתניא שכן שנינו בתוספתא: אמר ר' יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות שהורמו מערב יום טוב שמוליכין אותם לכהן ביום טוב עצמו עם המתנות שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום. לא נחלקו, אלא להוליכן למתנות הורמו אמש בפני עצמן, שבית שמאי אומרים: אין מוליכין, ובית הלל אומרים: מוליכין.19וכך היו בית שמאי דנין: חלה ומתנות — מתנה לכהן, ותרומה — מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה לכהן ביום טוב — כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל: לא אם אמרתם בתרומה — שאינו זכאי רשאי בהרמתה ביום טוב, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן אף ביום טוב עצמו ולכך אף הותרה הולכתן. זו היא שיטת ר' יהודה. ולפי מה שהובן ממהלך הדברים במשנתנו, אוסרים בית שמאי גם הולכת מתנות שהורמו היום.20אמר ר' יוסי: לא כך היה הדבר אלא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות מן הבהמה שמוליכין אותם ביום טוב לכהן בכל מקרה, לא נחלקו אלא על התרומה, שבית שמאי אומרים: אין מוליכין, ובית הלל אומרים: מוליכין. וכך היו בית הלל דנין: חלה ומתנות — מתנה לכהן, ותרומה — מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות אף ביום טוב, כך מוליכין אף את התרומה. אמרו להם בית שמאי: לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן ביום טוב עצמו — תאמרו בתרומה שאין זכאי בהרמתה!21אחרים אומרים כך היתה המחלוקת: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על התרומה שאין מוליכין אותה ביום טוב לכהן, לא נחלקו אלא על המתנות, שבית שמאי אומרים אין מוליכין, ובית הלל אומרים מוליכין. אם כן לימא האם נאמר כי משנתנו היא רק כשיטת אחרים היא ולא כשיטת ר' יהודה? כי ברור שמשנתנו רחוקה משיטת ר' יוסי.22אמר רבא: מי קתני האם שנינו במשנה "שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום"? לא, כי אם לשון "שהורמו" בלבד קתני שנה ולעולם יש לפרש: שחיטתן מאמש והרמתן מהיום, והם הם דברי ר' יהודה. ושואלים: אם כך, לימא נאמר שמשנתנו כשיטת ר' יהודה היא ולא כשיטת אחרים! ודוחים: אפילו תימא תאמר ותפרש כי משנתנו כשיטת אחרים היא, ובהנך ובאלה שנשחטו מאמש נחלקו, ולא באלה שנשחטו מהיום.23ושואלים: אי הכי אם כך אתה מפרש היינו הרי אלו הם דברי ר' יהודה, ומה ההבדל בין דברי ר' יהודה ואחרים? ומשיבים: איכא בינייהו יש ביניהם הבדל לענין טפלה. אם מתנות שהופרשו מאמש ואינו רשאי להפרישם היום, האם מותר לו לטופלם ולצרפם אל המתנות שהפריש אותן בו ביום ולהוליכם ביחד לכהן. שלדעת ר' יהודה מוליכים אותן, ולדעת אחרים אין מוליכים.24באותה מחלוקת שהובאה מן התוספתא, אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי, ולא כשאר שיטות. מסופר: רב טובי בריה בנו של ר' נחמיה הוה ליה גרבא דחמרא היה לו קנקן יין של תרומה, אתא לקמיה בא לפני רב יוסף, אמר ליה לו: מהו לאמטויי להביאו לכהן האידנא עכשיו ביום טוב? אמר ליה לו: הכי כך אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי, ולשיטת ר' יוסי בית הלל שהלכה כמותם מתירים להביא תרומה לכהן ביום טוב.25מסופר: אושפזיכניה מארחו של רבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא היו לו חבילות חרדל שלא עובדו כלל, והיה הזרע נתון עדיין בגבעולי החרדל, אמר ליה לו לאורחו החכם: מהו לפרוכי ומיכל מנייהו האם מותר לפרוך את שרביטי החרדל ולאכול מהם ביום טוב? לא הוה בידיה היתה בידו תשובה, אתא לקמיה הלך רבא בר חנן לפני רבא לשאול אותו. אמר ליה לו שנינו: מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב ואם כן מותר.26איתיביה הקשה לו אביי: הלא שנינו: המולל מלילות שמולל ומקלף חיטים רכות מערב שבת, למחר, ביום השבת עצמו, מנפח, כלומר: מעביר ומנפה את המוץ בדרך שונה משאר ימות החול, על ידי זה שמעביר את המלילות מיד ליד, שבכך המוץ נופל מאליו, ואוכל את גרעיני החיטה. אבל לא יעשה זאת לא בקנון שהוא כלי כעין משפך, שבו היו עושים לעיתים את עבודות הזרייה והבירור, ולא בתמחוי קערה גדולה,27והמולל מלילות מערב יום טוב למחר — מנפח על יד על יד, כלומר, מעט מעט ואוכל, אפילו בקנון ואפילו בתמחוי, אבל לא יעשה זאת בטבלא ולא בנפה ולא בכברה שהם כלים המיוחדים לצורך ניפוי, ואין עושים בהם אלא כמויות גדולות, ונראה כאילו עושה לצורך הימים שלאחר החג ודבר זה ודאי אסור. על כל פנים, מלשון הברייתא נדייק: מערב יום טוב — אין כן אבל ביום טוב עצמו לא, ומכאן שאסור לעשות כל מלילות או לפרוך קטניות ביום טוב!28ודוחים: אפילו תימא תאמר שמותר הדבר ביום טוב, ובכל זאת אין לדייק דבר מלשון הברייתא ואיידי דתנא רישא ומתוך ששנה בראשה של הברייתא "מערב שבת", שודאי דבר זה אסור לעשותו ביום השבת עצמו מחשש מלאכה אסורה בשבת, תנא סיפא נמי שנה בסופה גם כן "מערב יום טוב", ולא משום שאסור הדבר ביום טוב עצמו.29הקשה לו אביי מצד אחר: אם כן אתה אומר הרי מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ביום טוב עצמו, שכן לפני שהיו החטים מלילות ודאי לא היו מוכנות לאכילה, ולא היו חייבות בתרומה. ועתה שמללן והכינן לאכילה נתחייבו בתרומה, ואם מותר לאוכלן — בהכרח שמותר גם להפריש תרומה כדי להתירן! ותנן ושנינו במפורש במשנתנו: לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, משמע שאפילו בית הלל מסכימים שאינו רשאי להרים כל תרומה ביום טוב!30את הקושיה הזאת דוחים: לא קשיא אין זה קשה, כי
