1ומדליקין לו את הנר, משום ר' יצחק אמרו: אף צולין לו דג קטן. תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך מי שלא הניח ערובי תבשילין — אופין לו פת אחת, וטומנין לו קדרה אחת, ומדליקין לו את הנר, ומחמין לו ומחממים עבורו קיתון כלי קטן אחד של מים, ויש אומרים אף צולין לו דג קטן.2רבא אמר: לעולם תפרש שהניח עירוב תבשילין, ובכל זאת אם לא הטמין מערב החג לצורך השבת — לא יטמין בחג עצמו, כי שאני שונה הטמנה, דמוכחא מלתא דאדעתא שמוכח הדבר שעל דעת השבת קעביד הוא עושה ולא לצורך יום טוב, ולדעת בית שמאי יש בכך משום חילול קדושת יום טוב.3איתיביה הקשה לו אביי מברייתא, שבה שנינו, חנניה אומר: בית שמאי אומרים: אין אופין בחג לצורך שבת העתידה לחול למחרת אלא אם כן ערב בפת, ואין מבשלין אלא אם כן ערב בתבשיל, ואין טומנין בשביל שבת אלא אם כן היו לו חמין טמונין מערב יום טוב. ומכאן נסיק: הא הרי אם היו לו חמין טמונין — מיהא עביד בכל אופן עושה וטומן חמין לשבת, ואף על גב דמוכחא מלתא דאדעתא ואף על פי שמוכח הדבר שעל דעת השבת קעביד הוא עושה, ומשמע שאף לדעת חנניה, שהחמיר בשיטת בית שמאי, מכל מקום מותר להטמין מיום טוב לשבת!4אלא אמר אביי: כאן מדובר כגון שערב לזה, כלומר, שאפה ובישל מבעוד יום לשם עירוב ולא ערב לזה, שלא הטמין חמין מבעוד יום, ודבר זה כשיטת חנניה היא, ואליבא ועל פי שיטת בית שמאי. ובית רבן גמליאל החמירו על עצמם בענין זה.5א נאמר במשנה שאחד משלושת הדברים בהם היה מחמיר רבן גמליאל כדברי בית שמאי הוא שאין זוקפין ביום טוב את המנורה שנפלה. ושואלים: מאי קא עביד מה הוא עושה, מה איסור יש בזקיפת המנורה? אמר רב חיננא בר ביסנא: הכא כאן במנורה של חליות שמתפרקת עסקינן עוסקים אנו, דמחזי שנראה כבונה, אם זוקף אותה מחדש. שבית שמאי סברי סבורים כי יש דין בנין בכלים ולכן אסור לדעתם לזוקפה מחדש, ובית הלל סברי סבורים כי אין דין בנין בכלים, ואין דין סתירה בכלים, ולכן אם נפלה — מותר לזוקפה.6אגב כך מסופר: עולא איקלע לבי הזדמן לבית רב יהודה, קם שמעיה זקף לה לשרגא עמד שמשו של עולא וזקף את נר השמן ועל ידי כך פנה רוב השמן לצד אחד, ונתכוון השמש שלא יגיע השמן לפתילה ועל ידי כך ימהר הנר לכבות. איתיביה הקשה לו רב יהודה לעולא: הלא שנינו הנותן שמן בנר בשבת — חייב משום מבעיר בשבת והמסתפק והלוקח מן השמן הזה בשבת — חייב משום מכבה לפי שהוא מחיש את הכיבוי. משמע שכל פעולה המזרזת את כיבוי הנר, אפילו לא נעשתה במישרין, נחשבת ככיבוי, ואף כאן, כיון שזקף השמש את הנר, נמצא כמכבה ביום טוב, והדבר אסור! אמר ליה לו עולא: אכן צודק אתה, לאו אדעתאי לא נעשה הדבר על דעתי.7ב בדין זה של חשש לכיבוי ביום טוב, אמר רב: קנבא שרי מותר לשבור את ראש הפתילה שנעשה פחם, כדי שתבער יפה, ואין בכך משום כיבוי.8ועוד לענין כיבוי ביום טוב, בעא מיניה שאל אותו אבא בר מרתא מאביי: מהו לכבות ביום טוב את הנר שבחדר מפני דבר אחר תשמיש? שכיון שאסור לאדם לשמש מיטתו במקום שהנר דולק בו, האם מותר לכבות את הנר לצורך זה? אמר לו: לא יכבה, כי אפשר לשמש מיטתו בבית חדר אחר.9אמר לו: ומי שאין לו בית אחר מאי מה יעשה? אמר לו: אפשר לעשות לו מחיצה על ידי סדינים לנר, וישמש מיטתו מעבר למחיצה. חזר ושאל: כשאין לו סדינים כדי לעשות מחיצה מאי מה יעשה? אמר לו: אפשר לכפות להפוך עליו על הנר את הכלי ולא ייראה האור. ושאל עוד: אין לו כלי מאי מה יעשה? אמר ליה לו: אסור ואין היתר לכבות.10איתיביה הקשה לו ממה ששנינו: אין מכבין את הבקעת חתיכת עץ כדי לחוס עליה שלא תכלה לחנם, ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה — מותר, הרי שמותר לכבות ביום טוב אם היה זה לצורך אדם! אמר ליה לו אביי: ההיא אותה ברייתא כדעת ר' יהודה היא, המתיר גם מלאכות שיש בהם משום הנאה לאדם אף שאינן צורך אוכל נפש, כי קאמינא אנא לרבנן כאשר אומר אני הרי זה לשיטת חכמים.11ועוד בענין כיבוי, בעא מיניה שאל אותו אביי מרבה: מהו לכבות את הדלקה ביום טוב? והוא מסביר את שאלתו: היכא דאיכא במקום שיש סכנת נפשות בדליקה זו — לא קא מבעיא לי אין אני מסופק, שאפילו בשבת שרי מותר בכגון זה. כי קמבעיא לי כאשר נסתפק לי הרי זה כשיש בכך משום אבוד ממון, מאי מה הדין? אמר ליה לו: אסור.12איתיביה הקשה לו ממה ששנינו: אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליה, ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדרה — מותר, הרי שאפילו בשביל הפסד מועט מותר! ענה לו: הברייתא ההיא כדעת ר' יהודה היא, כי קאמינא אנא כאשר אומר אני את דברי, הרי זה לשיטת רבנן חכמים.13ג בעא מיניה שאל אותו רב אשי מאמימר: מהו לכחול למשוח את העין ביום טוב בסממני רפואה? והוא מסביר את השאלה: היכא דאיכא במקום שיש סכנה לעין כגון המחלות הקרויות רירא, דיצא, דמא, דמעתא, וקדחתא, או תחלת אוכלא הדלקת — לא מבעיא אין ספק לי כי אז אפילו בשבת שרי מותר, כי קמבעיא כאשר נסתפק לי במחלות פחות קשות, כגון סוף אוכלא הדלקת ופצוחי עינא פקיחת העין להיטיב את הראיה מאי מה הדין בו? אמר ליה לו: אסור, שכיון שאין בכך סכנה לעין, אלא מיחוש בלבד — אין עושים רפואה ביום טוב.14איתיביה הקשה לו מאותה ברייתא: אין מכבים את הבקעת וכו', ושני ליה כדשנין ותירץ לו כפי שתירצנו שברייתא זו כדעת ר' יהודה היא.15מסופר: אמימר שרי למכחל עינא התיר למשוח עין על ידי גוי בשבתא בשבת לצורך רפואה. איכא דאמרי יש אומרים: אמימר גופיה עצמו כחל עינא משח את עינו על ידי גוי בשבתא בשבת. אמר ליה לו רב אשי לאמימר: מאי דעתיך מה דעתך בזה — שאתה סומך על מה שאמר עולא בריה בנו של רב עילאי שכל צרכי חולה עושין על ידי גוי בשבת, וכן אמר רב המנונא: כל דבר שאין בו סכנה של נפשות, אבל יש בו מחלה — אומר לגוי ועושה עבורו.16אולם הני מילי דברים אלה אמורים, היכא דלא מסייע בהדיה במקום שאין החולה או אדם אחר מישראל מסייע עמו עם הגוי ההוא, אבל מר קא מסייע בהדיה, דקא עמיץ ופתח אדוני הרי מסייע לו בשעת המשיחה, שהוא סוגר ופותח את העין שעל ידי זה נכנס הכחול לתוך העין, ודבר זה צריך היה לאסור! אמר ליה לו אמימר: איכא יש עוד את דעתו של רב זביד דקאי כותך שהוא עומד בשיטתך, שאף הוא סבר שיש בכך משום סיוע לאיסור ויש לאוסרו בשל כך, ושניי ליה וכבר תירצתי לו: מסייע אין בו ממש, שכיון שעיקר הדבר נעשה על ידי הגוי, אין חוששים משום סיוע כלשהו שעושה הישראל.17מסופר עוד: אמימר שרא למכחל עינא התיר לכחול את העין ביום טוב שני של ראש השנה כאשר העין כואבת, וזקוק לכך. אמר ליה לו רב אשי לאמימר: והאמר והרי אמר רבא: מת ביום טוב ראשון — יתעסקו בו עממין גויים לקבור אותו, מת ביום טוב שני — יתעסקו בו ישראל, ודין זה — ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה18מה שאין כן בביצה שנולדה ביום טוב! ששני הימים נחשבים כקדושה אחת. הרי שרק לענין קבורת המת התירו, אבל בשאר דברים — שני ימים טובים של ראש השנה נחשבים כיום אחד!19אמר ליה לו אמימר: אנא כנהרדעי סבירא לי אני כדעת חכמי נהרדעא סבור אני, דאמרי שאמרו דין זה אף בביצה שנולדה, והוא הדין לשאר דברים, שאין הבדל בין שני ימי ראש השנה לשאר ימים טובים. ומאי דעתיך ומה דעתך למה חושש אתה — דלמא מעברי ליה שמא יעברו אותו את חודש אלול ויתברר אז שהיום השני הוא אכן ראש השנה האמיתי — האמר הרי כבר אמר רב חיננא בר כהנא: מימות עזרא ואילך לא מצינו שיהא אלול מעובר, ואם כן אין מקום לחשוש לכך.20א שנינו במשנה: ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין. תנו רבנן שנו חכמים: בית שמאי אומרים: אין אופין פת עבה בפסח, ובית הלל מתירין. וכמה שיעורה של פת עבה שהתירו בית הלל — אמר רב הונא: עוביה טפח. שכן מצינו מצאנו בלחם הפנים במקדש, שאף הוא אסור שיהא חמץ והיה עוביו טפח.21מתקיף לה מקשה על כך רב יוסף: אם אמרו היתר זה בכהנים שהם זריזין ויכולים לאפות פת שעוביה טפח מבלי שיהיה בה חשש חימוץ — יאמרו כמו כן בשאר אנשים שאינן זריזין? אם אמרו בפת עמלה שנילושה היטב — יאמרו כמו כן אף בפת שאינה עמלה?22אם אמרו בעצים יבשים שהיו משתמשים בהם בבית המקדש, שהם בוערים היטב ונאפה הלחם במהירות, יאמרו כמו כן אף בעצים לחים, שרוב בני אדם משתמשים בהם? אם אמרו בתנור חם של המקדש יאמרו כמו כן אף בתנור של כל אדם שהוא בדרך כלל צונן מזה של המקדש? אם אמרו בתנור של מתכת שהיה במקדש, המתחמם מהר, יאמרו כמו כן אף בתנור של חרס שרוב בני האדם אופים בו לחמיהם?23אמר רב ירמיה בר אבא: שאלית שאלתי את רבי ביחוד ביני לבינו ומנו ומי הוא רבי זה — רב, ושאלתי היתה: מאי מה פירוש "פת עבה"? והסביר לי, שפירושו, פת מרובה. ואין הטעם משום חשש חמץ, אלא משום שיש באופן אפייתה משום טירחה יתירה בחג.24איכא דאמרי יש שאומרים באופן זה אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: שאלית שאלתי דבר זה את רבי ביחוד, ומנו ומי הוא רבו של רב — רבינו הקדוש, והסביר לי: מאי מה הפירוש "פת עבה" — פת מרובה, ואמאי ומדוע קרו ליה קוראים לה פת עבה — משום דנפישא שהיא מרובה בשעת לישה ובשעת לישתה הריהי נראית עבה ביותר. אי נמי או גם כן באתריה דהאי תנא במקומו של תנא זה, פת מרובה — "פת עבה" קרו ליה קוראים לה.25ושואלים: מכדי הרי האיסור משום דקטרח שהוא טורח טרחא דלא צריך שאינו צריך הוא, אם כן מאי אריא מה שייך מדוע דווקא, שנינו דין זה בפסח? אפילו בשאר ימים טובים נמי גם כן! ומשיבים: אין הכי נמי כן, כך הוא גם כן ואין דין מיוחד זה לפסח. ותנא זה שאמר את הדברים, ביום טוב של פסח קאי עמד וכיון שדן בשאר דברים השייכים לפסח אמר גם הלכה זו כאחד מדיני הפסח, אבל הוא הדין לחגים אחרים. ומעירים: תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך, בית שמאי אומרים: אין אופין פת מרובה ביום טוב, ובית הלל מתירין.26ב משנה אף הוא רבן גמליאל אמר שלשה דברים להקל כנגד דעת רוב החכמים: מכבדין מטאטאים את בית המטות, מקום שהיו יושבים בו לאכול כשהם מסובים על גבי מיטות, ואין חוששים שמא על יד כיבוד זה הריהו מיישר את הגומות שבאדמה. וכמו כן מניחין את המוגמר מיני בשמים על גבי גחלים בוערות כדי לבשם את הבית ביום טוב. וכן עושין גדי מקולס שצולים אותו בשלימות כשאבריו הפנימיים בסמוך לו בלילי פסחים כדרך שהיו עושים במקדש. וחכמים אוסרין בכל שלושת הדברים הללו, בכיבוד — משום חשש יישור גומות, בנתינת מוגמר על גבי גחלים — משום שאין בכך צורך אוכל נפש, ובגדי מקולס — משום שנראה כמקריב קדשים בחוץ.27ג גמרא אמר רב אסי: מחלוקת זו במוגמר היא כאשר הוא מניחו לגמר, כלומר: לבשם בגדים על ידי הבשמים הללו, אבל כאשר מניחו כדי להריח — דברי הכל מותר שדבר זה הוא כשאר הנאות ובכלל אוכל נפש הוא.28מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בתוספתא: אין מכבדין את בית המטות ביום טוב מפני חשש יישור הגומות, ושל בית רבן גמליאל היו מכבדין ולא חששו לכך. אמר ר' אלעזר בר' צדוק: פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא, ר' צדוק, לבית רבן גמליאל וראיתי שלא היו מכבדין ממש את בית המטות ביום טוב, אלא כך היו עושים: מכבדין אותן מערב יום טוב, ופורסין עליהם סדינין כדי שלא יתלכלכו, ולמחר כשהאורחים היו נכנסין, היו מסלקין את הסדינין ונמצא הבית מתכבד מתנקה מאליו. אמרו לו: אם כן — אף בשבת מותר לעשות כן, ולא בזה נחלקו.29וכן ואין מניחין את המוגמר ביום טוב על גבי גחלים בוערות, ושל בית רבן גמליאל היו מניחין. אמר ר' אליעזר בר' צדוק: פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל, ולא היו מניחין את המוגמר ביום טוב ממש, אלא היו מביאין ערדסקאות מחתות נקובות של ברזל ומעשנין אותן ממלאים אותם בעשן מבושם מערב יום טוב, ופוקקין נקביהן מערב יום טוב כדי שלא ייצא מתוכם ריח הבושם, ולמחר כשהיו האורחים נכנסין היו פותחין את נקביהן והריח יוצא ומתפזר בבית, ונמצא הבית מתגמר מתבשם מאליו.30אמרו לו: אם כן — אף בשבת מותר לעשות כן. ולענייננו למדנו שלא דובר כאן על בישום בגדים, אלא אף על הולדת הריח עצמו.31אלא עלינו לחזור מן הדבר כפי שאמרנו, ואי אתמר הכי אתמר ואם נאמר דבר בענין זה כך נאמר, אמר רב אסי: מחלוקת זו היא כשעושים כן כדי להריח, אבל אם עשו כן כדי לגמר לבשם את הבגדים — לדעת הכל אסור.32איבעיא להו נשאלה להם ללומדים השאלה: מהו האם מותר לעשן פירות ביום טוב בעשן בשמים בוערים כדי לבשם את ריחם? רב ירמיה בר אבא אמר בשם רב: אסור, לפי שאין בכך משום אוכל נפש. ושמואל אמר: מותר. רב הונא אמר: אסור, מפני שמכבה, שכאשר מניחים את אבקת עצי הבושם על הגחלים הרי הן כבות מעט. אמר ליה לו רב נחמן: ונימא מר ושיאמר אדוני מפני שמבעיר, שהרי אחר כך הבשמים מבעירים את הגחלים ביתר שאת, ומדוע אין אתה חושש להבערה? אמר ליה לו: אכן כך הוא, ושני איסורים יש בדבר — תחלתו מכבה וסופו מבעיר.33אמר רב יהודה: להניח אבקת בשמים על גבי הגחלת עצמה — אסור, מפני הטעמים שהסברנו.
