1שמא יטלנו את הכלי הזה בידו, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים למקום שיש בו מקוה. אמר ליה לו אביי: ומי שיש לו בור של מקוה מים בחצירו, מאי איכא למימר מה יש לומר? אמר ליה לו רבה: גזירה גזרו חכמים לאסור להטביל כלי אף בבור מים הקיים בחצירו, אטו משום בור הקיים ברשות הרבים.2הקשה לו עוד: התינח נניח שגוזרים גזירה זו בשבת, אולם ביום טוב שאין בו איסור הוצאה מרשות לרשות, מאי איכא למימר מה יש לומר? והשיב: גזרו אף ביום טוב אטו משום שבת.3ושואלים: ומי גזרינן האם גוזרים אנו בכגון אלה? והא תנן והרי שנינו במשנתנו: ושוין בית שמאי ובית הלל שמשיקין את המים הטמאים בכלי אבן כדי לטהרן, אבל לא מטבילין אותם בעצמם. ואי איתא ואם יש מקום לומר שגוזרים — נגזור אם כן גם שם השקה אטו משום הטבלה!4את הקושיה הזו דוחים: ותסברא וכי יכול אתה לסבור שיש ממש בקושיה זו? הלא אי אית ליה אם יש לו לאותו אדם מים יפים לשתיה, הני אלה המים הטמאים למה לי לו למעבד להו לעשות להם השקה? אלא על כרחך, עליך לומר דלית ליה שאין לו מים טובים לשתיה, וכיון דלית ליה שאין לו — מזהר זהיר בהו הוא זהיר בהם שלא יטמאו. ואם כן בהכרח עלינו לפרש שמדובר כאן במקרה יוצא דופן, שעל אף הזהירות נטמאו המים, ובמקרה כגון זה לא גזרו חכמים.5איתיביה הקשה לו אביי: מדלין דולין מים בדלי טמא מתוך מעין או מקוה מים, והוא הדלי נעשה על ידי כך טהור, שהרי תוך שדלה מים גם הוטבל הדלי במקוה, ואי איתא ואם יש מקום לגזור, אם כן נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה שמא יבוא להטבילו בעינו, בעצמו! והשיב רבה: שאני התם שונה שם מתוך שלא הותרה לו טבילת הדלי סתם אלא על ידי דליו בדרך דליית מים — זכור הוא שאסור להטביל כלים, ואין לגזור בכך.6איתיביה הקשה לו ממקור אחר, ששנינו: כלי שנטמא מערב יום טוב — אין מטבילין אותו ביום טוב, אבל כלי שנטמא ביום טוב עצמו — מטבילין אותו ביום טוב. ואם איתא יש מקום לגזירות בענין זה נגזור בכלי שנטמא ביום טוב אטו משום כלי שנטמא בערב יום טוב! ומשיבים: טומאה ביום טוב עצמו, שהכל טהורים בו, מלתא דלא שכיחא היא דבר שאינו מצוי הוא וכלל בידינו: מלתא דלא שכיחא דבר שאינו מצוי לא גזרו בה רבנן חכמים.7איתיביה הקשה לו ממה ששנינו: כלי שנטמא באב הטומאה — אין מטבילין אותו ביום טוב, אולם אם נטמא רק בולד הטומאה, כלומר, שנגע הכלי בדבר שנטמא על ידי אב הטומאה שהוא ראשון לטומאה, ונעשה איפוא "שני לטומאה" וטומאה זו בכלים אינה אלא מדברי סופרים — מטבילין אותו ביום טוב. ואם איתא יש מקום לגזור, אם כן נגזור הא זה שנטמא בולד הטומאה אטו הא משום זה שנטמא באב הטומאה!8והשיב לו: כל שנטמא בולד הטומאה היכי משכחת לה היכן מוצא אתה שהאנשים מקפידים לטהרו, רק באופן אחד — גבי כהנים כהנים, כיון שהם אוכלים תרומה, והתרומה נטמאת גם על ידי כלי שנטמא רק מולד הטומאה. אבל סתם אדם האוכל חולין אינו חושש לטהר כלי כזה לפי שאין חולין נטמאים אלא מולד הטומאה עצמו ולא משני לטומאה, וכיון שמדובר בכהנים — כלל בידינו כי — כהנים זריזין הן ונזהרים מאד שלא יבואו כליהם לידי טומאה, ולכך טומאה זו נחשבת אצלם כדבר שאינו מצוי ולא גזרו חכמים בכגון זה.9ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע ראיה אחרת, ממה שאמר רב חייא בר אשי אמר רב: נדה שאין לה בגדים טהורים ללובשם, שכל בגדיה נטמאו, ואותו יום שבת או יום טוב הוא, ואין היא יכולה להטבילם —הריהי מערמת מערימה וטובלת בבגדיה, שהרי היא עצמה מותרת לטבול, וכשהיא טובלת בבגדיה נטהרים בכך אף בגדיה. ואם איתא יש מקום לגזור, נגזור אם כן דלמא אתי לאטבולי בעינייהו שמא תבוא להטביל את הבגדים בעצמם!10ומשיבים: שאני התם שונה שם מתוך שלא הותרה לה הטבלת הבגדים אלא על ידי באופן שהם נתונים עליה בתור מלבוש — זכורה היא ואינה באה לכלל איסור. עד כאן נשאנו ונתנו בטעמו של רבה שהאיסור בהטבלת כלים בשבת הוא גזירה שמא יבוא לטלטל ברשות הרבים.11ואילו רב יוסף אמר טעם אחר: אין מטבילים כלים בשבת, גזרה משום סחיטה. שכלים שונים, כגון בגדים, לאחר שמטבילים אותם, יש לחשוש שמא יבוא לסוחטם, וסחיטה אסורה משום תולדה של מלאכה האסורה מן התורה דש.12אמר ליה לו אביי: תינח נניח בכלים שבני סחיטה נינהו הם, כגון בגדים, אולם כלים דלאו שלא בני סחיטה נינהו הם, מאי איכא למימר מה יש לומר? אמר ליה לו רב יוסף: גזרה גזרו חכמים בהני בכלים אלה שאינם בני סחיטה, אטו הני משום כלים אלה שהם בני סחיטה. איתיביה כל הני תיובתא ושני ליה כדשנינן הקשה לו אביי לרב יוסף כל אותן הקושיות שהקשה לרבה להוכיח שאין גוזרים ותירץ לו כפי שתירצנו בשם רבה.13רב ביבי אמר טעם אחר: גזרה שמא ישהא. שאם יתירו לו להטביל כלים ביום טוב, יש לחשוש שמא ישהה את כל הכלים הטמאים וימתין עד ליום טוב, שאז זמנו פנוי, ואז יטביל אותם. וכיון שישארו ברשותו כלים טמאים למשך זמן רב יש לחשוש שמא יגרום הדבר לטמא דברים שאסור לטמאם, כגון תרומה. ומעירים: תניא כוותיה שנויה ברייתא כשיטתו של רב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב — אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא בביתו כלים טמאים כדי להטבילם ביום טוב.14רבא אמר טעם אחר: אין טובלים כלי בשבת מפני שנראה על ידי הטבילה כמתקן את הכלי, שהרי קודם לכן לא היה הכלי ראוי לשימוש ולאחר שהטבילו נעשה ראוי, ודומה הדבר למלאכת תיקון כלי האסורה מן התורה. ומקשים: אי הכי אם כך אדם נמי גם כן ייאסר לטבול, משום שנראה כמתקן עצמו! ומשיבים: אדם נראה כמיקר, שאינו נראה בוודאות שהוא טובל לטהרתו שהרי יתכן שטובל במים משום שרוצה לקרר את עצמו, ולכן אין לגזור בו.15ומקשים: הא תינח זה נוח לגבי טבילה במים יפים ונקיים שנעים לו לאדם להצטנן בתוכם, אולם אם טובל במים רעים, שלפעמים מי המקוה אינם נקיים כל צרכם, מאי איכא למימר מה יש לומר? אמר רב נחמן בר יצחק: גם אז אין מעשהו מוכיח שכוונתו לטהרה, שהרי פעמים שאדם בא16בשרב ביום חום ורוחץ עצמו אפילו במי משרה מים שבהם שרו את הפשתן שהם מסריחים ביותר, לפי שהחום מציק לו.17ומוסיפים להקשות: תינח נניח בימות החמה, אולם בימות הגשמים שאין נוהגים לרחוץ במים כדי להצטנן, מאי איכא למימר מה יש לומר? אמר רב נחמן בר יצחק: פעמים שאדם בא מן השדה כשהוא מלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ אפילו בימות הגשמים.18ומקשים: תינח נניח כל זה בשבת, יום שבו מותר לרחוץ, ולכן אפשר לומר שאין טבילתו ניכרת כתיקון עצמו בטבילה, אולם ביום הכפורים שאסורה בו כל רחיצה, ומותרת טבילת מצוה, מאי איכא למימר מה יש לומר? שהרי מעשיו מוכיחים שהתכוין לטבילה והריהו לכאורה כמתקן עצמו!19אמר רבא: אין אפשרות לאסור טבילה ביום הכיפורים בלבד, כי מי איכא מידי האם יש דבר שנחשב כמלאכה שבשבת שרי הוא מותר וביום הכפורים אותו מעשה עצמו אסור, שהרי איסור מלאכה בשבת חמור מאיסור מלאכה ביום הכיפורים? אלא הואיל ובשבת שרי מותר — ביום הכפורים נמי שרי גם כן מותר. שלא גזרו חכמים איסור ביום הכיפורים באופן שתהא בו חומרה יותר מבשבת. ומתוך שהתירו לאדם לטבול בשבת משום שנראה שרוחץ מפני החום או מחמת הזוהמה ולא דווקא כטובל לטהרה, כך לא אסרוה ביום הכיפורים, אף שודאי ניכר שטובל לטהרתו.20ותוהים: ומי אית ליה והאם יש לו לרבא, האם הוא מקבל את הנימוק של "הואיל"? והתנן והרי שנינו במשנה: החושש סובל כאב בשיניו — לא יגמע בהן את החומץ, שנחשב למועיל לריפוי השיניים, אבל מטבל הוא לחם בחומץ כדרכו בשעת אכילה ואם נתרפא על ידי החומץ שבלחם — נתרפא, לפי שאין עושים דברים לשם רפואה בשבת. ורמינן עלה והשלכנו, הראנו סתירה על משנה זו ממקום אחר, ששנינו: לא יגמע חומץ ופולט אותו מיד לאחר מכן, שאז מוכח שעושה זאת לרפואה בלבד, אבל מגמע חומץ ובולע, שנראה כשותה, ומותר גם אם לא עשה בדרך טיבול!21ואמר אביי: כי תנן נמי מתניתין כאשר שנינו גם כן במשנתנו לאסור שתיית חומץ, הכוונה היא למגמע ופולט דווקא. ורבא אמר: אפילו תימא תאמר שמדובר כשהיה מגמע ובולע, ולא קשיא ואינו קשה; כאן שהותר לו לגמוע חומץ, מדובר שעושה כן קודם טבול, כאן שנאסר עליו לגמוע חומץ, מדובר לאחר טבול, שהרי אז ניכר שאינו תאב עוד לחומץ לשתיה, אלא כדי להתרפא.22ואם איתא יש מקום לסברה זו של "הואיל", נימא שיאמר: הואיל וקודם טבול שרי מותר לגמוע חומץ — לאחר טבול נמי שרי גם כן מותר! ומשיבים: הדר ביה חזר בו רבא משיטתו ההיא לענין חומץ, והוא מפרש כאביי, ואף הוא מקבל את נימוק "הואיל".23ושואלים: וממאי דמההיא הדר ביה, דלמא מהא הדר ביה ומנין שמההיא חזר בו, שמא מזו לענין יום כיפור חזר בו? ומשיבים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך שמזו חזר, דתניא שהרי שנינו בברייתא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן, בין בתשעה באב בין ביום הכפורים, אף שנאסרה בהם הרחיצה. וכיון שכך, ודאי התאים שיטתו לדברי הברייתא המפורשים.24א שנינו במשנה: ושוין בית שמאי ובית הלל שמשיקין את המים בכלי אבן כדי לטהרם, אבל אין מטבילים. ושואלים: מאי מה פירוש "אבל לא מטבילין" שנאמר במשנה? אמר שמואל: אין מטבילין את הכלי הטמא על גב אגב מימיו לטהרו ביום טוב! שלא התירו הטבלת —השקת מים אלא בכלי אבן וכיוצא בו שאינו מקבל טומאה, אבל לא בכלי טמא הנטהר על ידי הטבלה זו.25ושואלים: אם כן אתה מפרש, מני מתניתין לפי זה כשיטת מי היא משנתנו זו? — לא כדעת רבי ולא כדעת רבנן חכמים דתניא שכן שנינו בתוספתא: אין מטבילין את הכלי על גב מימיו כדי לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן כדי לטהרן, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: מטבילין כלי על גב מימיו כדי לטהרו, ומשיקין את המים בכלי אבן כדי לטהרן.26ואם כן, משנתנו מני של מי היא? אי אם תאמר שהיא כשיטת רבי — קשיא קשה מענין השקה, ששיטת רבי בתוספתא לאסור אף השקה ובמשנה שנינו שהיא מותרת, אי רבנן אם כשיטת חכמים, קשיא קשה מענין הטבלה שבמשנתנו, שפירש שמואל שהיא אסורה ואילו דעת חכמים בתוספתא להתיר!27ומשיבים: איבעית אימא אם תרצה אמור שהוא כשיטת רבי, איבעית אימא רבנן אם תרצה אמור שהוא כשיטת חכמים. כיצד? אי בעית אימא אם תרצה אמור שמשנתנו כשיטת רבי, אלא רישא ראשה של אותה ברייתא, כלומר, בתחילת דברי רבי בתוספתא, מדובר ביום טוב ובזו אמר שאין מטבילים את הכלי על גב מימיו לטהרו, אבל השקה תהיה אכן מותרת, וסיפא וסופה שאסר גם בהשקה מדובר בשבת שחמורים איסוריה. ואילו כולה מתניתין כל משנתנו מדברת בענין יום טוב, שביום טוב מותר להשיק את המים לטהרם.
