1ירדן ושאר נהרות ששטפו קורות ועצים ואבנים ושאר דברים והוא מקום שיכולין להציל והצילן אחד אם נתיאשו הבעלים הרי הוא שלו ואם לא נודע שנתיאשו הבעלים יחזיר ואע"פ שלא ראינו הבעלים רודפים להציל הואיל ויכולים להציל לא נתיאשו:2היו יכולים להציל על ידי הדחק אבל לא בריוח אם הבעלים רדופים להציל יחזיר ואם אין הבעלים רדופים להציל הרי אלו שלו ואין דברים אלו דומים לזוטו של ים ושלוליתו של נהר שזוטו של ים ושלוליתו של נהר אינן מקום הצלה אף על ידי הדחק וכשזה מסכן בעצמו ואירע במקרה או סבה שניצול והציל אפילו היו בעלים מרדפים וצווחים הרי אלו שלו שהרי אבדה לכל אדם הוא ואינה בכלל תאבד ממנו כמו שביארנו וגדולי המחברים כתבו כדברינו בהלכות אבדה אבל בהלכות גזלה כתבו שהמציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר צריך יאוש ולא הבנתי דבריהם ואף גדולי הצרפתים יש להם פירוש אחר בשמועה זו שאין הדברים נראין:3יראה מסוגיא זו שהתורם את שאינו שלו שלא ברשות הבעלים ושליחותן אינה תרומה כלל אף בגלוי הדעת של בעלים והוא מה שאמרו דשווייה שליח הכי נמי מסתברא וכו' ומ"מ גדולי המחברים פסקו כסתמה של שמועה זו שאם תרם שלא ברשות אין תרומתו תרומה אלא בגלוי הדעת כיצד בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם היו שם יפות מהם תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה שלא אמרה אלא על דרך כעס ואם הוסיפו הבעלים עליהם בין כך ובין כך תרומתו תרומה שתוספת שלו מגלה דעתו שנוח לו במה שעשה ושמא תאמר הואיל ונפטרו כבר במה שתרם השליח היאך רשאי להוסיף אחר כן והלא אמרו במקומה תרם ועלה בידו אחת מששים תרומתו תרומה חזר והוסיף עליהם חייבות במעשר אלמא שלא חל שם תרומה על התוספת ונמצאת שאין זו תרומה אלא טבל וחייב במעשרות כשאר הטבלים תרצו חכמי הצרפתים שכל שתרם בעל הבית ונפטר כל מה שמוסיף טבל הוא שהרי לא היה דעתו תחלה אלא למה שתרם בעין רעה והוא אחד מששים אבל כל שנתרם על ידי אחר ודעת בעל הבית לעין יפה אין תוספתו מפקעת ואין דעתי נוטה כדבריהם שהרי אמרו בה תרם ועלה בידו אחת מששים כלומר שהיה דעתו ליתר מכן ומתוך כך יש שפירשוה שלא גמר השליח עדין לתרום הא אם גמר אין תוספתו כלום ורבותי פרשוה בשגמר אלא שלא אמרו תרומתו תרומה אלא על מה שתרם האחר אבל לא התוספת ואם כן מה שאמר כאן תרומתו תרומה פירושו על העיקר ומה שאמר שם אין תרומתו תרומה פירושו על התוספת ומפני שהפקפוק שבכאן הוא על העיקר מפני שנתרם על ידי שליח הוצרך להשמיענו על העיקר שהוא תרומה אבל בסדר זרעים שהפקפוק היה על התוספת שהרי העיקר לא היה בו שום פקפוק ולא הוצרך לדבר אלא על התוספת לומר בו שאינו תרומה וכן נראה לי:4האומר לשלוחו צא ותרום תורם בדעתו של בעל הבית אם יודע בו שעינו יפה תורם ביפה אחד מארבעים ואם יודע בו שעינו רעה תורם ברעה אחת מששים ואם אין יודע דעתו כלל תורם בבינונית אחת מחמשים שסתמן של בעלי בתים כך היא וכן אין לו לתרום אלא מן הפירות הבינוניות ואם הלך שליח ותרם מיפות הרי הוא כתורם שלא ברשות ודינו כמו שהזכרנו:5גלוי הדעת זה לא נאמר אלא בתרומה שמן הסתם הואיל ומצוה היא ראוי לתפוש גלוי הדעת שלו בבירור הגמור אבל לענין אחר כגון שנכנס זה בכרם חברו או גינתו ושלוחו של בעל הבית או אריסו נותן לו מן הפירות שאסור לאכול מהם על הדרך האמור בהגוזל בתרא שאין לוקחין פירות וכו' ולא משומרי פירות אפילו בא בעל הבית ואמר כלך אצל יפות לא הותרו שמא לא מלבו אומר כן אא"כ אמרה בפירוש ויש מתירין באריס ומ"מ אם היו תלמידי חכמים ובטוחים בבעלים שנוח לו ליהנות תלמיד חכם מנכסיו אף בלא גלוי הדעת מותר ואין זה דומה ליאוש שלא מדעת שיאוש שלא מדעת כשיתיאשו לא יתיאשו אלא מתוך שאין להם בה סימן אבל זו בידוע שרוצה בכך ואין כאן לומר באיסורא אתא לידיהו וכל שכן אם היה זה אריס שיש לו חלק בהם שאף בעל הבית מוותר חלקו כמהו:
