מאירי על פסחים ל״ב

« מאירי על פסחים ל״א ע״ב מאירי על פסחים ל״ג ע״א »

1 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שְׁמַע: אָכַל גְּרוֹגְרוֹת וְשִׁילֵּם לוֹ תְּמָרִים תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם — אַמְּטוּ לְהָכִי תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה, דְּאָכֵיל גְּרִיוָא דִגְרוֹגְרוֹת דְּשָׁוְיָא זוּזָא, וְקָא יָהֵיב גְּרִיוָא דִתְמָרִים דְּשָׁוְיָא אַרְבְּעָה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם — אַמַּאי תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה? בְּזוּזָא אֲכַל — בְּזוּזָא קָא מְשַׁלֵּם!

2 פסחים פתח ↗

תְּנַן: הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח, בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם — שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם, חָמֵץ בַּפֶּסַח בַּר דָּמִים הוּא? אִין, הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דְּאָמַר חָמֵץ בַּפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה.

3 פסחים פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹכֵל כְּזַיִת תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא — אָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה״, וַאֲכִילָה בִּכְזַיִת.

4 פסחים פתח ↗

וְאַבָּא שָׁאוּל, מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְנָתַן״, וְאֵין נְתִינָה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״יֹאכַל״! הָהוּא, פְּרָט לְמַזִּיק הוּא דַּאֲתָא.

5 פסחים פתח ↗

וְאַף רַב פָּפָּא הֲדַר בֵּיהּ, דְּתַנְיָא: ״וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה״ — פְּרָט לְמֵזִיד. וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה שְׁאָר מִצְוֹת שֶׁחַיָּיב בָּהֶן כָּרֵת — פּוֹטֵר בָּהֶן אֶת הַמֵּזִיד, מְעִילָה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת — אֵינוֹ דִּין שֶׁפָּטַר אֶת הַמֵּזִיד? לֹא! אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּיב בָּהֶן מִיתָה, תֹּאמַר בִּמְעִילָה, שֶׁחִיֵּיב בָּהּ מִיתָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בִּשְׁגָגָה״ — פְּרָט לְמֵזִיד.

6 פסחים פתח ↗

7 פסחים פתח ↗

וַאֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָאָמַר: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת — שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּיב בָּהֶן מִיתָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת, תֹּאמַר בִּמְעִילָה — שֶׁחִיֵּיב בָּהּ מִיתָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת. וַאֲמַר לֵיהּ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי. וַאֲמַר לֵיהּ: מַאי נִיחוּתָא, דְּרַבָּה וְרַב שֵׁשֶׁת שָׁדוּ בֵּיהּ נַרְגָּא: מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר

1 אוכל תרומה בשוגג שאמרנו שמשלם קרן וחומש אחד האוכל דבר הראוי לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות ואחד הסך דבר שדרכו לסוך אחד שאכל תרומה טמאה ואחד שאכל תרומה טהורה ותרומה טמאה מיהא אינו משלם אלא דמי עצים כשיעורן שהרי אינה ראויה אלא להסקה לפיכך אם אכל תרומה טמאה של תותים ורמונים וכיוצא בהם פטור שהרי אף להסקה אינן ראויות ואם חזר ואכל את החומש בשגגה משלם חומש על החומש שהחומש חזר לו כקרן לכל דבר וכשהוא משלם יש פוסקים שמשלם לפי דמים שהיתה שוה בשעת אכילה הן שהוזלה בשעת תשלומין הן שהוקרה וכן כתבוה גדולי המחברים והם פוסקים לפי דמים משלם אלא שנראה לפסוק שלפי מדה משלם וכשהוקרה גריוא אכל גריוא משלם הא אם הוזלה ודאי משלם כשווי שבשעת הגזלה ואע"פ שבתשלומי מדה נתכפר לו מ"מ לענין מה שהזיק ממון כהן משלם בשעת הגזלה:

2 לעולם אין משלמין ממין על שאינו מינו אפי' ממשובח על הפחות מעתה אכל גרוגרת אין משלם תמרים אע"פ שהתמרים שוים יותר ושהלוקחים קופצים עליהם יותר ואם שלם יש אומרים שלא עשה כלום:

3 האוכל כזית של תרומה במזיד לוקה אע"פ שאין בו שוה פרוטה ואינה משלם שאין אדם לוקה ומשלם ואם אכלה בשוגג משלם קרן וחומש וי"א בזו דוקא בשוה פרוטה שאין תשלומין לפחות משוה פרוטה הא פחות מכזית אפי' היה שם שוה פרוטה אינו משלם חומש איש כי יאכל כתיב ואין אכילה בפחות מכזית ומ"מ קרן מיהא משלם אבל בהקדשות ולענין קרבן מעילה כל שנהנה בשוה פרוטה אע"פ שאין שם כזית מעל שלא נאמר בו לשון אכילה אלא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה':

4 כל שאכל תרומה בענין שהזיק בה את עצמו כגון שכסס שעורים או שאכלה אכילה גסה ר"ל אחר שהיה שבע וקץ במזונו אינו משלם חומש כי יאכל פרט למזיק ר"ל מזיק את עצמו וגדולי הרבנים פירשוהו במזיק תרומתו של כהן לומר שאינו קרוי אוכל תרומה אלא מזיקה ומפסידה ולמד בזו שאף בשוגג אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק של חולין:

5 כל הנהנה מן ההקדש בין מקדשי מזבח בין מקדשי בדק הבית בשגגה בשוה פרוטה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא אשם איל בשני סלעים אבל במזיד אין שם קרבן ולא מיתה בידי שמים אלא שהוא באזהרה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ונדריך אשר תדור ופירשו בו אזהרה לאוכל בשר עולה הואיל וכולה לה' והוא הדין לשאר קדשים:

6 כל עבירות שיש בזדונן כרת הן שיהא שם מיתת בית דין בהתראה כגון עובד עבודה זרה וקצת עריות הן שאין שם מיתת בית דין כגון חלב ודם ודומיהן יש בשגגתן חטאת כמו שביארנו במסכת הוריות ובלבד שיהיו עבירות שבלא תעשה ושיהא בהן מעשה ונמצא שפסח ומילה אע"פ שזדונן בכרת אין בשגגתן חטאת שהרי ממצות עשה הם וכן המגדף אע"פ שזדונו בכרת אין בו קרבן אלא כרת שהרי אין בו מעשה וכל שאין בזדונו כרת אפילו היה שם מיתת בית דין כגון מכה אביו ואמו ודומיהם אין בשגגתן קרבן:

7 איסורי מאכלות הן שהן בכרת כגון חלב ודם ודומיהם הן שהן במיתה בידי שמים כגון תרומה הן מלקות כגון נבלה וטרפה ודומיהן שיעורן בכזית ובנהנה מן ההקדש שיעורו בשוה פרוטה כמו שביארנו:

« מאירי על פסחים ל״א ע״ב מאירי על פסחים ל״ג ע״א »