מאירי על פסחים נ״ז

1 לעולם יהא אדם נזהר שלא לבייש את העניים ושלא להכאיבם בדברים קשים וכל שכן שלא להראות עצמו להם כמרמה וכדוחה אותם בדברים מעשה באחד שנתן פיאה לירק בא אביו ומצא את העניים טעונים ירק ועומדים על פתח הגנה אמר להם בני השליכו מעליכם ואני נותן לכם כפלים במעושר ר"ל בחולין מתוקנין ומעושרי' ולא מפני שעיני צרה עד שתחשבו שאני אומר לכם כן דרך דחייה אלא שאמרו חכמים אין נותנין פאה לירק ראה כמה האריך בדבריו כדי שלא יחשבו עליו שהוא דוחה אותם בדברים ויהא לבם נשבר על פסידתם:

2 עורות קדשים ר"ל של עולות ושל חטאות ואשמות וקרבנת צבור כלם לכהנים אבל של קדשים קלים לבעלים ואותם של כהנים כל שחולק בבשר חולק בעור ובראשונה היו מניחין אותם בלשכת בית הפרוה ובערב מחלקין אותו אנשי בית אב שעבדו אותו היום והיו בעלי זרועות שבכהונה נוטלי' אותם בזרוע התקינו שיהו מניחים עד ערב שבת שבסוף משמר ושיהו מחלקין אותו בתי משמרה מערב שבת לערב שבת ומתוך שהן מרובין אין מניחין בעלי זרוע ליטול ביתר מן הראוי ועדיין היו גדולי כהונה נוטלים אותן בזרוע שמתוך גדולתם לא היו רוצים האחרים לחלוק עליהם עמדו בעלים והקדישום ברשות הכהנים לבדק הבית לא היו ימים מועטים עד שחיפו מהם כל ההיכל בטבלאות של זהב שהיו אמה על אמה בעובי דינר זהב וברגלים היו מקפלים אותם ומניחים על גב מעלה מן המעלות שהיו בהר הבית ששם היו העם מתקבצים עד שיהו עולי רגלים רואים שמלאכתם נאה ואין בה דלים ר"ל שום דופי:

3 החציצה פוסלת בעבודה שנאמר ולקח הכהן שיקח בעצמו ואם כרך שלא במקום בגדים כל שהוא שלש אצבעות על שלש אצבעות חוצץ פחות מכן אינו חוצץ ואם הוא בגד בפני עצמו אפי' צלצול קטן חוצץ וכבר ביארנוה בעירובין:

4 כל קרבן שהוא בא מן הכבשים ומן העזים כגון שלמים אע"פ שהכתוב מקדים ברוב מקומות כבש לעז שוים הם ואין אחד מהם קודם לחברו אלא יביא איזה שירצה והרי כתוב בשלמים אם כשב אם עז ובחטאת של יחיד בפרשת ויקרא הקדים שעירה לכשבה דכתיב והביא קרבנו שעירת עזים ואח"כ ואם כבש יביא וכו':

5 ונשלם הפרק תהלה לאל:

6 מסכת פסח שני בעזר הצור ובישועתו:

7 אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת פסח שני היא מסדר מועד וכבר ביארנו בפתיחת החבור שבסדור רבינו הקדוש ע"ה היו מסכת פסח ראשון וזאת המסכתא חוברות אשה אל אחותה נכללות במסכתא אחת נקראת פסחים ופרק ערבי פסחים היה אחרון לכל פרקיה ובימי הגאונים ז"ל חלקוה לשתים וקראו הראשונה פסח ראשון והעתיקו פרק ערבי פסחים ממקומו וסדרוהו בסוף פסח ראשון וקראו שם המסכתא הזאת פסח שני ועל זה הצד הורגלנו בלמודה אחר מסכת פסח ראשון על הדרך שסדרנו בפתיחת החבור והיא כוללת חמשה פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' תמיד נשחט ב' אלו דברים ג' כיצד צולין ד' האשה ה' מי שהיה טמא וענין המסכתא אמנם הוא סובב בביאור הלכות קרבן הפסח על תכלית שלמות עניניו ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לששה חלקים הראשון בענין שחיטתו והקרבתו הן בזמן שחיטתו הן בענין השחיטה על איזה צד ראויה ועל איזה צד אינה ראויה וכיצד היו נוהגין בעזרה בשחיטת הפסחים ואם חל ארבעה עשר בשבת אלו דברים שבו דוחין את השבת וכן ענין החגיגה הבאה עם הפסח השני בענין צלייתו ואכילתו השלישי בענין טומאה שאירעה בקרבן הרביעי בביאור הנמנין עליו כלומר על מי שוחטין אותו ומי הם הראוים לימנות עליו החמישי בענין הנדחין לפסח שני ודברים שבין ראשון לשני הששי בענין אם אירעו בו סבות כגון שאבד או נתערב עם אחרים החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון ר"ל פרק תמיד נשחט ובפרק אלו דברים החלק השני יתבאר בפרק שלישי ר"ל כיצד צולין החלק השלישי יתבאר בפרק שלישי גם כן החלק הרביעי יתבאר בפרק רביעי ר"ל פרק האשה החמישי והששי יתבארו בפרק חמישי ר"ל פרק מי שהיה טמא זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיבואו בה דברים הרבה על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

8 והפרק הראשון ממנה אמנם יסוד ענינו לבאר החלק הראשון ורובו יסוב על שלשה ענינים הראשון בהודעת זמן שחיטת תמיד הערב כדי לידע ממנו זמן שחיטת הפסח שהיתה אחריו השני בענין אם שחטו שלא כראוי כגון שלא לשמו או שלא לשם הנמנין עליו וכיוצא בזה או על החמץ כיצד הוא דינו השלישי כיצד היו נוהגים בעזרה בשחיטת הפסחים זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו דברים שלא מן הכונה על הדרך שיתבאר: