מאירי על פסחים ל״ד

1 זה שהתרנו תרומה טמאה בהנאה דוקא לכהן אבל לישראל אסור וכמו שביארנו במקומו בכהן ששכר בהמתו של ישראל שלא יאכילנה תרומה וזה שהזכירו כאן על אבא שאול שהיה גבל של בית ר' והיו מחמין לו חמין בחיטי תרומה שנטמאו ללוש בהם עיסה בטהרה פי' גדולי הרבנים שלוקחין היו אותה מן הכהנים בזול או שמא לצורך כהנים שהיו שם היו עושין כן ואע"פ שאמרו מערבין לישראל בתרומה בזו אינה אלא מאחר שהתרומה חוזרת בעינה וכמו שאמרו בככר של תרומה שמותר לישב עליו אבל הנאה שגוף התרומה כלה בה אסור וכן כתבוה קצת רבני צרפת:

2 שתילי ירקות כגון כרוב וכרישין שאדם תולשן אחר שצמחו וחוזר ונוטען ונטמאו כשנתלשו לכשחזר ושתלם ונשרשו טהרו שחיבורן לקרקע בטלן מתורת אוכל ופקעה טומאתן מאחר שהושרשו וכן הדין בזרעים כגון מיני התבואות שנטמאו וזרעם מכיון שנשרשו טהורים ואין צריך לומר שהצומח מהם טהור ואף בדבר שאין זרעו כלה כגון מין אחד של בצלים רקים כששותלין אחת כופלות ומתחברות שלשה או ארבעה ביחד והראשונה קיימת וכן קצת ממיני השומים הא קודם השרשה הרי הם בטומאתם אף בדבר שזרעו כלה וכל שהושרש ופרחה טומאתו אפי' עשאו תרומה אח"כ מותר שהרי טהרו בזריעה והשרשה:

3 זרעים של תרומה טהורה שזרעם אם הם דבר שזרעו כלה כגון תבואה וקטניות מן הדין פרחה תורת תרומה מהם ומותרת אף לזרים וכן מן הדין מותר לכהן לאכלן בטומאה ומ"מ יראה מסופה של סוגיא זו שהם כתרומה עצמה ליאסר לזרים וכן ליאסר אכילתה בטומאה לכהן וזהו שאמרו בסוף סוגיא זו אין זריעה לתרומה ומעלה הוא שעשו בה ובראשון של שבת י"ז ב' פירשו הטעם מחמת תרומה טמאה ביד כהן שעומדת לשריפה ושמא יזרענה להפקיע טומאתה ולעשותה חולין שהרי בזריעתה יהא נפקע ממנה שם תרומה ושם טומאה ומ"מ גדולי המחברים כתבו שלא גזרו עליה אלא ליאסר לזרים וכמו שאמרוה בתחלת סוגיא זו הא ליאכל לכהן בטומאה מותר שאין שם תרומה עליה אלא לזרים וא"כ גידולי תרומה פירושו לזרים הא לכהן הרי הן כחולין ליאכל בטומאה וגידולי גידולין בדבר שזרעו כלה כגון עלים חדשים הנעשין בקלח הכרוב מלבד מה שנתוספו הראשונות ונתרחבו שהן גדולין הרי הן חולין לכל דבר וגדולי המחברים מתירין בגידולי גידולין אף בדבר שאין זרעו כלה ואין נראה כן שהרי הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה ובדבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידולין אסורין וכל שכן בתרומה וכן כתבוה גדולי המגיהים ומ"מ זרעים של תרומה טמאה שזרעם אע"פ שהגדולין טהורים כתבו גדולי המחברים שאסורין באכילה ונראה לומר אף לכהן הואיל והתרומה שנזרעה טמאה היתה כבר נדחית וזהו שאמרו שתילי תרומה שנטמאו ושתלם טהרו מלטמא ואסורין מלאכול כלומר שמעלה הוא שעשו בתרומה:

4 היסח הדעת ר"ל שהסיח דעתו משמירת בשר הקדשים פוסל בקדשים מתורת ספק טומאה ומ"מ כל שפיסולו בהיסח הדעת אינו פסול הגוף לגמרי עד שאפי' יתברר שלא נטמא ישרף כדין קדשים שנטמאו אלא ספק טומאה הוא וכל שנתברר שלא נטמא טהור מעתה כל שנפסל בהיסח הדעת או באיזה ספק טומאה אין שורפין אותן מיד שמא טהורים הם ויש עבירה בשריפתם אלא ממתינין עד שתעובר צורתו ר"ל שישהנו עד שיעשה נותר וישתנה מראיתו שיהא טעון שריפה בודאי וגומא קטנה חלולה היתה בבנין הרצפה בין כבש למזבח במערבו של כבש ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף שפיסולן מספק עד שתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה מפני שבקרן מערבית דרומית היתה נעשית הא כל שפיסולו בודאי ישרף מיד בד"א בשפיסולו בגוף הבשר אבל אם היה הפסול בדם כגון שנטמא הדם או שמחמת הדם כגון שנשפך אין שורפין אותו עד שתעובר צורתו וכל שכן אם היה הפסול בבעלים כגון שנטמאו בעלים והפסח נשחט ואין מי שיאכלנו:

5 בשר קדשים שנטמא קודם זריקת הדם אם של צבור הוא זורק את הדם ואם של יחיד הוא אם נטמא בשר ולא נטמא החלב או שנטמא החלב ולא נטמא הבשר זורק הא נטמאו שניהם לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה אע"פ שאינו מרצה על פסול הגוף נפסל בהיסח הדעת או באיזה ספק או יצא חוץ לעזרה לא יזרוק ואם זרק הורצה אבל אם נפסל במחשבת זמן ומקום וכיוצא בהם מפיסולי הגוף לא יזרוק ואם זרק לא הורצה:

6 מי החג שנטמאו ר"ל כגון של שבת שבתוך החג שהיו ממלאין אותה מערב שבת וכשנטמאו אין יכולין לילך ולמלאות בשבת והלך וטהרן בהשקה באמת המים שבעזרה והשקה זו מטהרתן מתורת זריעה כמו שהתבאר במקומו אם טהרן ואח"כ הקדישן הרי אלו מתנסכים אבל אם הקדישן ואח"כ השיקן פסולות שאין זריעה להקדש ואין בזה הפרש בין הקדישן בפה ר"ל בקריאת שם במלואן לשם חג בין שהקדישן בכלי שרת:

7 כבר ביארנו בזיתים וענבים שנטמאו שדורכן בפחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים ומ"מ דוקא שדרכן תחלה ואח"כ הקדישן אבל הקדישן תחלה הואיל ונדחו ידחו מעלה עשו בקדשים ותרומה ליטמא המשקה עם האוכל והרי אלו אין להם אלא קדושת הפה שקדושת כלי אין כאן שאפי' נתנן בכלי אין כלי מקדשם שאין כלי שרת מקדש אלא הראוי לו וענבים אינם ראויים למזבח:

8 זה שהצרכנו בדריכה זו בפחות פחות מכביצה דוקא בשנטמאו הענבים בראשון לטומאה כגון שנגעו בטמא שרץ או טמא נבלה שנעשו הענבים שניים והרי הם עושים את המשקין ראשון שכל הפוסל את התרומה מטמא משקין אף בחולין להיות תחלה אבל בנגעו בשני שנעשו הם שלישי וכגון חולין שנעשו על טהרת תרומה שאין חולין נעשין שלישי אלא בדרך זה אף ביתר מכביצה כן שהרי אין שלישי עושה רביעי ואינו מטמא משקה כלל אף לתרומה וכל שכן בחולין אע"פ שנעשו על טהרת תרומה ואין לפרשה בתרומה שהרי מעלה עשו בה ליטמא המשקה עם האוכל כקדשים אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה והוא הדין לנגעו בשני ולענין חולין שנעשו על טהרת הקדש שאף אלו לא עשו בהם מעלה:

9 מי חטאת צריך למלאותן מן המעין באותו כלי עצמו שבו האפר ושהוא מקדש בו ולא שימלא בכלי אחר ויערה לזה ואע"פ שמן התורה אינו צריך שהרי כתיב ונתן עליו מים חיים אל כלי ומדכתיב בהו נתינה אלמא בתלושין נאמרה מעלה הוא שעשו חכמים בפרה ויש חולקים בה: