מאירי על פסחים י״ט

1 הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה מעתה הסלת והקטורת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן וכבר ביארנוה באחרון של חגיגה:

2 הידים שניות לעולם ומיטמאות בכל טומאה לעשות שניות ואפי' בסתם מפני שהן עסקניות ודבר זה גזרת חכמים ותקנת שלמה ובית דינו ולא גזרו בטומאה זו במקדש ואפי' נגעו בטומאה כל שאינה טומאה המטמאה את כל הגוף אינה מטמאה את הידים במקדש וכל שכן סתם ידים ואם נגעו בקדש לא פסלוהו וכן הדין בכלים שכל כלים שנמצאו אפי' ברה"ר טמאים מפני שהם בחזקת טומאה שמא נטמאו במת או בזב ואעפ"כ כלים הנמצאים בירושלים טהורים חוץ מן הסכינים מפני חומר הקדשים ומ"מ מחט שנמצאת בבשר קדש הואיל וכבר נשחטה והמחט ספק טמאה כגון שבאה מחוץ לירושלים חסומה שעל כל פנים מחוץ לירושלים באה הסכין והידים טהורים אע"פ שנגעו במחט והבשר מיהא פסול ואם נמצאת בפרש הכל טהור ואפי' היה הפרש לח והיית רוצה לדונו במשקין שיחזרו ויטמאו את הבשר אינו כן שהפרש סתמו עבה ואף בלח מ"מ משקה סרוח הוא וסכין מיהא בענין זה אף בשאר מקומות טהור שהרי אם נגע בבשר אין אוכל מטמא כלי אף מדברי סופרים ואם נגע במחט הרי אין כלי שאינו אב הטומאה מטמא כלי אף מדברי סופרים שלא גזרו טומאה על הכלים אלא במשקין מגזרת משקה זב וזבה ומ"מ אם אבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר והרי חרב כחלל הרי אף גוף האדם טמא ממנו:

3 הספר והידים והאוכלין שנטמאו במשקין וכן הכלים שנטמאו במשקין כולן פוסלין את התרומה מגזרת שמנה עשר דבר וטבול יום מיהא אינו מהם אלא מן התורה וכבר ביארנו ענינים אלו בראשון של שבת:

4 רוק הנמצא באיזה מקום טמא מספק רוקו של זב ואפי' ברה"ר שהרי בחזקת טומאה הוא והנמצאים בירושלים בשוק העליון ששם היו מתקבצים כל הטמאים טמא בשאר מקומות באמצע הדרך טמא ובצדדים טהור שהפרושים מהלכים בצדי דרכים שלא ליגע בהם עמי הארץ וההפך ברגל שבאמצע טהור שטומאת עם הארץ ברגל טהרה היא ואפי' ראינו טמא עובר לשם ובצדדים טמא שהטמאים מתוך מיעוטם הולכים בצדי דרכים שלא לטמא את האחרים:

5 כלים הנמצאים בירושלים שביארנו שהם טהורים לא סוף דבר שנמצאו בדרך עלייה מן הטבילה אלא אף דרך ירידה והענין הוא שכל הטובלים היו יורדים בדרך אחד לבית הטבילה ועולים בדרך אחרת וכל שהם דרך ירידה היה לנו לומר שטמאים הם ורצה להטבילם ואעפ"כ טהורים ומ"מ אם מצאם מוקצים במבואות קטנים כמו שפנהו אדם לשם טמאים:

6 ספק טומאה ברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא במי שיש לו דעת לישאל ובמי שאין לו דעת לישאל כגון חרש שוטה וקטן טהור אא"כ יש שם חזקת טומאה כגון תינוק טמא שנמצא בצד העיסה שמטמא אותה מפני שדרכו לטפח וכל שאין בו דעת לישאל אלא שספק טומאתו באה על ידי מי שיש לו דעת לישאל כגון מחט זה שהזכרנו שאע"פ שאין במחט דעת לישאל אם נגע הסכין אם לאו מ"מ הרי אם נגע בו על ידי אדם נגע בו הרי הוא כיש בו דעת לישאל וברשות היחיד ספקו טמא שכל שיש באחד מהם דעת לישאל או למטמא או למיטמא בו והעזרה כולה הרי היא כרשות הרבים לענין ספק טומאה ובראשון של חולין יראה הפך הדברים שאמר מביא סכין ארוכה וכו' ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי כשרה הא ספק לא ואפשר שלרוחא דמלתא אמרה לכתחילה כמו שביארנו שם: