מאירי על פסחים צ״ח

1 המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים פירשוהו בגמ' בשלא הי' הבן נמנה עם אביו באותו פסח וכן לא היו בו מנוים אחרים ונמצא שאין כאן שום בעלים קיימים אבל אם הי' הבן נמנה עם אביו באותו פסח מקריבו לשם פסח אם מת האב לאחר חצות שנמצאת חובת הפסח חלה עליו קודם האנינות שאילו מת קודם חצות הואיל והאנינות חלה עליו קודם חובת הפסח נדחה לפסח שני כמו שביארנו בפ' האשה אבל לאחר חצות מקריבו לשם פסח הא כל שלא נמנה הוא עמו ולא אחר אינו מקריבו לשם פסח אלא לשם שלמים ואע"פ שקבעתו חצות לשם פסח מ"מ זהו מותר הפסח שקרב שלמים ואין אנו צריכים למשא ומתן הבא עלי' בגמרא:

2 ואינו קרב עד יום ששה עשר שאינו מקריבו בארבעה עשר לשם שלמים שהרי שלמים אינן דוחין עשה של עליה השלם ולא בחמשה עשר שאין נדרים ונדבות קרבות ביו"ט ונמצאת למד מ"מ שחצות קובעת הפסח לשם המפרישו שאילו שחיטה קובעת ולא חצות כל שלא נשחט לא נקבע הפסח לשם המפרישו ליקרא במיתתו מותר הפסח ויכול הבן להקדישו מתחילה לפסח ולהביאו לשם פסח אלא חצות קובעת שאם משכו כולם את ידיהם הימנו הרי הוא כפסח שאין לו בעלים:

3 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

4 המשנה הששית והכוונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר הפסח שנתערב בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו נתערב בבכורות ר' שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו אמר הר"ם המשל בזה כי אם נתערב בו פסח עם שתי עולות מניחין השלשה כבשים עד שיפסלו ומוכרם אחד אחד ויודע איזה מהם דמיו יותר ונאמר על דרך הדמיון שישוה באחד דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידו מן השלשה כבשים ארבעה דינרין וחצי ואז יתחייב להביא שלש בהמות שתים מהן בשנים דינרין ואחת בשני דינרין וחצי וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו יקריב מהן שתים עולה ואחת שהיתה בשנים דינרין שלמים וממה שאתה צריך לדעת כי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחת והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות וכשנאכל בכור בתורת פסח אנו מביאים אותו לעשותו נותר לפי שאינו נאכל אלא עד חצות והעיקר אצלנו אין מביאים קדשים לבית הפסול ור' שמעון אומר מביאין הקדשים לבית הפסול ואמר אם חבורת כהנים יאכלו ר"ל יאכלו הכל עד חצות כדין הפסח וחכמים אומרי' ירעו עד שיסתאבו ויביא הבהמה בדמי הבהמה היפה שבהן בהמה שמנה ויאמר כל היכא דאיתיה לפסח תחול קדושתו על זה ויקרב אותה הבהמה שלמים ויאכל אותה הבהמה כולה שנפל בה מום כאשר יאכל בכור בעל מום ואין הלכה כר' שמעון:

5 אמר המאירי הפסח שנתערב בזבחים ר"ל בקדשי קדשים כגון שהיו כאן שלש בהמות אחת של פסח ושתים אחת של עולה ואחת של אשם והרי שאינן שוות לא בזמן אכילה ולא במתן דמים ונמצא שאין אחד מהם ראוי להקרבה ומתוך כך ירעו עד שיסתאבו וימכרו וילקחו מהם שלשה קרבנות אחד לאשם ואחד לעולה ואחד לשלמים מצד אותו שהיה של פסח שקרב שלמים:

6 ומה שאמר ויביא מדמי היפה שבהן ממין זה וכו' פירושו בשאין דמי הבהמות שוים כגון שהיתה האחת שוה סלע ואחת סלע וחצי ואחת שני סלעים שנמצאו בידו בין כולם ארבעה סלעים וחצי צריך שיקנה כל קרבן מהם בשני סלעים כשיעור היפה שבהם ונמצא צריך בין כולם לששה סלעים ואותו סלע וחצי היתרים מפסיד מביתו ומקריבן אחת עולה ואחת אשם ואחת שלמים אם הוא לאחר זמן שחיטת הפסח הא אם נתערב בשלמים יקרבו כולן שלמים לאחר זמן הפסח מפני שהשלמים טעונין סמיכה ופסח אין טעון סמיכה ואם סומך בה עובד עבודה בקדשים וכן ששלמים טעונים שתי מתנות שהן ארבע ופסח במתנה אחת הא תוך זמן לא ושמא תאמר והרי שמא מחליף שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על דמי האחרת ואין משנין מקדושה לקדושה פירשו גדולי הרבנים שכן הוא עושה מביא הששה סלעים ונוטל השנים ואומר כל מקום שהוא האשם תהא קדושתו מחוללת על שני סלעים אלו וכן בכולם:

7 נתערב בבכורות שמתן דמים שבהם שוה למתן דם הפסח וזמן אכילתם מיהא אינו שוה שהרי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד והפסח דוקא מתחילת הלילה עד חצות אומר ר' שמעון שאם היתה כולה חבורת כהנים שהבכור נאכל לכהנים יאכלו הכל עד חצות כדין פסח ובשעת הקרבה מיהא יאמר אם זהו פסח תהא שחיטתו לשם פסח ואם בכור יהא לשם בכור ואפילו שחט שניהם לשם פסח כשרים שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים ובבכור אין לומר בו אלא שלא עלו לשם לבעלים שהרי קדשוהו מן השמים ואע"פ שממעט בזמן אכילת הבכור ומביא קדשים לבית הפסול אינו חושש לכך וכמו שאמר הוא במקום אחר אשם שנתערב בשלמים ישחטו בצפון כאשם ויאכלו כחמור שבהם ומ"מ אין הלכה כמותו אלא כחכמים שנחלקו עמו בגמ' וכל שנתערב פסח בבכורות ממתין להם עד שיוממו ויביא השמנה שבהם ויאמר כל היכא דאיתיה לפסח תחול קדושתו על זה ויקריב אותה בהמה שלמים כדין מותר הפסח והאחרות נאכלות בזמנן כבכור בעל מום:

8 לענין אשם בשלמים וכן כל שנתערב מין בשאינו מינו לא יקרבו אפילו כחמור שבהם שאין מביאין קדשים לבית הפסול וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן כך אין ממעטין באוכליהן ולא במקום אכילתם אלא כיצד יעשה ירעה הכל עד שיפול בו מום וימכר כל אחד לבדו ויביא בדמי היפה שבהם ממין זה ובדמי היפה שבהם ממין האחר ויפסיד המותר מביתו על הדרך שביארנו:

9 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

10 המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הששי ג"כ והוא שאמר חבורה שאבד פסחה אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין עמו ואם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל משלו אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יוצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר להם אם אחרתי שחטו עלי הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת הם אוכלין משלהם והוא אינו אוכל עמהן ושלו יוצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני אמר להם ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה אמר הר"ם כל זה מבואר ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דברו ולא פרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפי' אע"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:

11 אמר המאירי חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט לשם עצמו ולשם כל החבורה ומצד שהיה לבם נוקפם לקחו שאר החבורה פסח אחר ושחטוהו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל ממנו וכל החבורה עמו שמאחר שאמרו לו שחוט עלינו כלם נמנו עליו ושוב אין יכולין לימנות על האחר שהרי משנשחט אין מושכין ידיהן והשני ישרף כדין פסח בלא בעלים ואם שלהם נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אוכלין משלהם שהרי חזרו בהם קודם שנשחט ונמנו על זה ואם אין ידוע איזו מהם נשחט ראשון או שנשחטו שניהם כאחד הוא אוכל בשלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אינם אוכלים משלו שמא שלהם נשחט ראשון ונמשכו מזה וכן אין אוכלין משלהם שמא של זה נשחט ראשון ונמצא שאין אוכלין לא משלו ולא משלהם ושלהם יוצא לבית השרפה ופטורים מלעשות פסח שני שהרי מ"מ נמנו על איזה מהם ואכילה לא מעכבה:

12 אמר להם זה שהלך לבקש את הפסח אם אחרתי כלומר אם תראו שאני מתאחר שחטו עלי גם כן שאמנה עמכם בשלכם כלומר שלא שלחוהו הם אלא הוא הולך מעצמו והתנה עמהם שאם יהו שוחטין בשבילם ימנו אותו עמהם ג"כ והלך הוא ומצא ושחט ואף הם לקחו ושחטו אם שלהם נשחט ראשון הם אוכלין משלהם שהרי סלקו עצמם מן האבוד והוא אוכל עמהם שהרי נמנה עמהם ומשנשחט אין יכול להסתלק הימנו ושלו יוצא לבית השריפה ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי סלק עצמו משלהם והם אוכלין משלהן שהרי לא עשאוהו שלוחם וכבר נסתלקו בזמנו ממנו ואם אין ידוע איזה מהם נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הם אוכלין משלהם שהרי לא עשאוהו שלוחם כלל והוא אינו אוכל עמהם שמא לא נשחט ראשון ונמצא מנוי בשלהם ונמצא את שלו יוצא לבית השריפה ופטור מפסח שני שהרי מ"מ באיזה מהם הוא מנוי ואכילה אינה מעכבת:

13 אמר להם ואמרו לו כלומר שעשאוהו שליח לבקשו ולשחוט עליהם ואף הוא אמר להם שמא יתאחר וישחטו הם שיהו מונין אותו ג"כ עמהם יאכלו כולם מאותו שנשחט ראשון שהרי הוא שליח שלהם והם שלוחים שלו והאחרון יוצא לבית השריפה שהרי יש כאן אחד שאינו ראוי ואם אין ידוע או שנשחטו כאחד ישרפו שניהם ופטורין מלעשות פסח שני שהרי מ"מ א"א לצמצם ואחד מהם נשחט תחלה ויצאו בו שאין אכילה מעכבת:

14 לא אמר להם ולא אמרו לו אלא שזה הלך מעצמו בלא שליחותן והרי הם מסולקים ממנו מאליהם והלך הוא ושחט ואלו הלכו ושחטו אינן אחראין זה על זה ואין חוששין איזה נשחט ראשון אלא זה אוכל משלו אע"פ שהאחר נשחט ראשון ואלו אוכלין משלהם אע"פ שהאחר נשחט ראשון ואפילו היה בלבם או עשו דברים שהאמתלא שבהם מוכחת שכך היה בלבם הואיל ומ"מ לא התנו זה עם זה כלום מכאן אמרו יפה שתיקה לחכמים קו"ח לטפשים:

15 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שבארנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

16 המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק הששי ג"כ והוא שאמר שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אלו מושכין להם אחד ואלו מושכין להם אחד אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד מאלו בא לו אצל אלו וכך הם אומרים אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה נמשכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכך הם אומרים אמר הר"ם ברור הוא כי זה התערובת לא נפל אלא קודם ששחט הפסח שנים שנתערבו פסחיהם זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחר מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכך הוא אומר אם שלי הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי ואם שלך הוא הפסח הזה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך וכמו כן יאמר השני לחבירו והדבר כלו מבואר:

17 אמר המאירי שתי חבורות שנתערבו פסחיהם פי' קודם שנשחטו שעדיין כל אחת יכולה לימשך משלו אלו וכו' פי' בני חבורה זו מושכים להם אחד מן הטלאים ובני חבורה האחרת לוקחים את האחר ואח"כ בא לו אחד מחבורה זו לחבורה האחרת ואחד מן האחרת בא לו אצל זו ובני חבורה אומרים לזה שבא אצלם אם פסח זה שמשכנו אצלינו הוא שלנו ויפה ביררנו משוך ידך משלך והמנה עמנו ואם שלך הוא יהו ידינו משוכות משלנו ויהא לבני החבורה האחרת והרי אנו נמנים בזו עמך וכן בני החבורה האחרת אומרין לאחר הבא אצלם ונמצא שאם החליפו בברירתם הרי נמשכו כל חבורה וחבורה משלהם ונמנו על אותו שביררו וזה שהוצרכנו לביאת אחד מחבורה זו לחבורה האחרת ולא הספיק שיהו כל בני החבורה מושכין יד משלהם לגמרי בכל מקום שהוא וכן חבורה האחרת ואח"כ ימשוך כל חבורה מהן אחד מן הפסחים וימנו עליו לכתחילה מפני שאסור להיות כל החבורה מושכת יד מן הפסח ולהניחו בלא בעלים וכמו שאמרו ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטים והולכים כל זמן שהטלה חי ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים ר"ל שיהא אחד מהם נשאר עליו שלא משך ידו ממנו אבל עכשיו אם יפה בררו הרי כל בני חבורתו עליו חוץ מאחד ואם החליפו הרי יש אחד עם הפסח וכשמשכו האחרים את ידיהם נשאר הוא עליו:

18 וכן חמש חבורות של חמשה חמשה בני אדם או של עשרה עשרה וה"ה לפחות ויתר שנתערבו פסחיהם כל חבורה וחבורה מושכת אחד מן הפסחים ואחד יוצא מכל חבורה בא לו אצל האחרת ונמצאו בכל טלה ארבעה מחבורה הנמנית עליו ביחדה בברירה זו השניה ואחד משאר החבורות עמהם ואומרין הארבעה לאותו אחד אם שלנו הוא פסח זה ונזדמנה לנו ברירתנו כהוגן סלק ידך מאותו שנמנית עמו הן בברירה ראשונה הן בשניה והמנו עמנו ואם שלך היה עם חבורתך הרי אנו מסלקין עצמינו מאותו שנמנינו עליו תחלה ונמנין עמך בזה ואם שמא לא היה זה לא מחבורתם ולא מחבורתו מ"מ כבר נסתלקו הארבעה תחלה ואח"כ הוא ונמנה על זה וכן כל אחד מן החמשה ודקדקו בגמ' שאם היו ארבע חבורות של חמשה ואחת מארבעה אע"פ שהיו ממנים אחד מן השוק עמה אין תקנה בכך שהרי מ"מ נשאר בלא אחד מבעלים הראשונים שהרי בזה לא דיים באחד מכל חבורה שהרי זו של ארבעה שמא של חמשה היא והם צריכים למשוך ידיהם כל הארבעה שבאותה חבורה וישאר הטלה בלא בעלים ואע"פ שלדעת ר' יוסי דיו שלא יניחוהו בלא בעלים כגון שיביאו אחד מן השוק קודם שיסלקו כלם את ידיהם ממנו אע"פ שאינו מן החבורה הראשונה מ"מ הלכה כר' יהודה שמזקיק להיותו מן החבורה הראשונה כמו שביארנו:

19 שנים שנתערבו פסחיהם כלומר שכל אחד הפריש פסח לעצמו בלא חבורה ונתערבו זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד וכל אחד מהם הולך וממנה עמו אחד שבשוק ואומר לו כל מקום שהוא פסח שלי הרי אתה נמנה עליו ונמצאו עכשיו שנים בכל פסח שהם שתי חבורות ואח"כ יבא אחד מאלו אצל אלו ואחד מאלו אצל אלו ואומרין זה לזה אם פסח זה שלי ידיך משוכות משלך ותמנה על שלי ואם שלך הוא ידי משוכות משלי ואמנה על שלך ואי אפשר לומר כן בלא מנוי אחר מן השוק שאם כן נמצא כל אחד מניח את הפסח כמו שהוא ר"ל בלא בעלים וא"ת ואף בזו מה הועלנו שהרי לר' יהודא שהלכה כמותו מ"מ צריך שישאר עליו אחד מן החבורה ואין מנוי אחר שבשוק כלום וא"ת שאותם הבאים מן השוק הם שבאים זה אצל זה הא מתני' סתם נאמרה ולא עוד אלא שהלשון מוכיח שהשנים הראשונים צריכין לבא זה אצל זה וכמו שאמר אם שלי הוא וכו' ואין לשון זה נופל אלא על אותם המנוים עליו מתחלה תירצו בגמ' שמאחר שר' יהודה סובר שאין שוחטין את הפסח על היחיד אף מתחלתו הוא עומד לכך ר"ל למנות אחר עליו והרי זה הבא מן השוק כאילו הוא אחד מבני חבורה ראשונה:

20 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

21 ונשלם הפרק ונשלמה המסכת תהלה לאל:

22 ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בענין מסכת פסח שני תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו במסכת שקלים בעזרת הצור ובישועתו אא"ס: