מאירי על פסחים פ״ד

1 הצרעת דוחה את העבודה ר"ל שלא לעבוד על ידי מצורע ועבודה דוחה שבת ומילה אף שלא בזמנה דוחה את הצרעת לקוץ אף במקום בהרת ואעפ"כ מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת אע"פ שהוא נדחה מפני העבודה:

2 המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ובראשי כנפים והסחוסים השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים אמר הר"ם ראשי כנפים הם אותם הגידים הקשים שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרים אותם הפרקים באותן הגידים והסחוסין מיני עצמות רכים כאותן שבראש הכתף וטעם לוקה ואינו לוקה עוד יתבאר במסכת מכות:

3 אמר המאירי כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך פי' בא לבאר עכשיו שיש עצמות שהם רכים ונלעסים היטב בין השינים ואמר עליהם שאינם נקראים עצם ללקות עליהם בשבירתם ובלעיסתם אלא נאכלים כשאר הבשר ונמנין עליו כעל שאר הבשר ועל זו הוא אומר כל הנאכל וכו' ופי' בגמ' כן כל שהעצמות רכים כל כך שאפי' בשור שהוא גס שבבהמות ושכבר הוקשו עצמותיו לגמרי עד תכלית מה שאפשר להם להתקשות אותן העצמות אוכלין בו בשליקה כלומר אחר שנתבשל בשול גדול הנקרא שליקה שהוא יותר מבשול בינוני יאכל עכשיו בפסח בגדי הרך או בטלה אע"פ שהוא צלי ואע"פ שכיוצא בו בשור לא היה נאכל בשול בינוני וכל שכן בצלי ואין בו משום שבירת עצם וכן שנמנין על כזית מהם כעל שאר הבשר ומה הן עצמות אלו ראשי הכנפים והסחוסין וכנפים פירושו בכאן קצוות כלומר ראשי העצמות שיש בהרבה מהן קליפה דקה של עצם ואדם נוטלה בשיניו ולועסה והסחוסים הם תנוכי האזנים ושאר מיני עצמות רכים ודקים שבראש הכתף ובראש צלעות השדרה הסמוך לחזה ובשאר מקומות ונקראים קורדשידור אבל שאר העצמות שאין נאכלין בשור הגדול אף בשליקה אין נאכלין בגדי זה אע"פ שמתוך רכותם נלעסים היטב ואם אכל מהם לוקה משום שבירת עצם ואין צריך לומר שאין נמנין עליהן:

4 השובר את העצם בפסח טהור לוקה אבל השובר בטמא אינו לוקה שנאמר ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול וכבר פרשנוה דוקא בשלא היה לו שעת הכושר כגון שנטמא לפני זריקה:

5 וכן המותיר בטהור כלומר אף בטהור אינו לוקה אם מפני שלאו שאין בו מעשה הוא אם מפני שהוא ניתק לעשה ואין מפני התראת ספק ומצד שכל שעה יכול לומר לו עדיין יש שהות לאכול ואי אפשר לצמצם להתרות בשעת עליית עמוד השחר שמ"מ התראת ספק שמה התראה למפרע ללקות עליה בשעבר הזמן כמו שביארנו במקומו:

6 זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

7 יש בבהמה גידים רכים וראוים לאכילה בעוד שהבהמה ילדה ורכה כגון טלאים וגדיים ועגלים אלא שסופן להתקשות כשתגדל ותזדקן עד שלא יהו ראוים לאכילה כלל כגון גידי צואר וגידין אלו אינן בשר לימנות עליהם בקרבן הפסח אע"פ שעכשיו ראוים לאכילה שהולכין בהם אחר הראוי להיות בסופן ואינם בכלל בשר ואע"פ שאף בזקנותן נאכלין אף בשור גדול בשליקה מ"מ אין נאכלין אלא בדחק ולא שמה אכילה:

8 במסכת חולין יתבאר שיש עורות שהם כבשר לטמא טומאת אוכלין ויש שאינן כבשר ועור הראש של עגל אפי' רך שברכים כגון שהוא יונק אינו נדון כבשר ואינו מטמא טומאת אוכלין:

9 כבר ביארנו בפסח שנטמא או נפסל שכל שהיתה לו שעת הכושר אע"פ שעכשיו אינו ראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם וכל שלא היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת עצם מ"מ פסח הבא בטומאה בהיתר כגון שנטמא הצבור אפי' נטמאו קודם זריקה חייב שהרי מ"מ ראוי לאכילה הוא וכל שחייב משום שבירת עצם חייב בין ששברו בליל חמשה עשר או מבעוד יום או לאחר כמה ימים אע"פ שבשעת שבירה אינו בר אכילה ומתוך כך שורפין עצמות הפסח עם שאר הבשר כדי שלא יבא לידי תקלה:

10 השורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם ואעפ"כ אין מניחין גחלת על ראש העצם כדי שינקב ראשו ויצא מוח שבתוך העצם דרך הנקב אם שמא מחמת הגחלת יפקע העצם במקום אחר ונמצא גורם לו שבירה אם מפני הפסד קדשים שאי אפשר שלא יפסד קצת המוח בשריפתו ומוטב שיפסל מאליו בנותר ולא יפסידהו הוא בידים ומתוך כך אין נמנין על מוח שבקולית שהוא סתום משני ראשיו שהרי אין יכול להוציאו בלא שבירת עצם או שריפתו שהיא אסורה מטעם שכתבנו ומ"מ נמנין על מוח שבראש הואיל ויכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם:

11 כבר ביארנו שהפסח נפסל ביוצא יצא אבר ממנו חוץ למחיצתו אותו אבר אסור והשאר מותר ומאחר שהיתה לו שעת הכושר אף הוא יש בו משום שבירת עצם יצא מקצתו ונפסל אותו מקצת היוצא כיצד הוא עושה בבשר חותך את הבשר היוצא לחוץ ומשליכו עד שמגיע לעצם ואח"כ קולף הבשר שעל מקצת האבר שבפנים מסביב העצם עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני העצמות וחותך העצם בפרק והבשר אוכל ממנו מה שבפנים ושורף מה שהשליך ממנה בחוץ:

12 פסח שעשאו נא או מבושל הרי הוא כנפסל בטומאה ויציאה חוץ למחיצתו ולוקה עליו משום שבירת עצם שהרי היתה לו שעת הכושר אבל אם שבר את עצם האליה שהיא קרבה עם האימורין הואיל ולא נראית לאכילה לעולם אין בו משום שבירת עצם ואין חייבין על שבירת עצם אא"כ יש עליו כזית בשר או שיש בתוכו כזית מוח וכל שיש עליו כזית בשר באיזה מקום שבו אע"פ ששברו שלא במקום הבשר ובמקום ששברו אין בו כלום חייב הואיל ואותו עצם יש בו כזית בשר באיזה מקום שבו: