מאירי על פסחים פ״ו

1 מעתה הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות בחול שתוכן חול כמו שביארנו במסכת יומא אם היו גגותיהן שוות לעזרה גגותיהן קדש ואם אינם שוות אף הגגות חול ואם היו בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש וגגותיהן חול אחר שהן בתחום של חול אפילו היו שווים לקרקע העזרה וכן תוכם קדש אע"פ שגגותיהן שוים לקרקע העזרה ואע"פ שכל כיוצא בזה מחלות הם ומחלות לא נתקדשו לא נאמר כן אלא במחילות הפתוחות להר הבית אבל הפתוחות לעזרה קדש הם ואם היו פתוחות לחול אף אותם שבעזרה חול ובעל קרי נכנס בהם הואיל ונמשכות תחת הקרקע עד שפתוחות למקום חול מעתה גגין של היכל אין אוכלין בהם קדשי קדשים ולא שוחטין בהן את הקלים שנשחטים בכל מקום שבעזרה ואע"פ שעליותיו נתקדשו בעליות הוא מפני שהוזכרו במקרא כדכתיב ואת גנזכיו ועליותיו אבל גגין שלא הוזכרו לא:

2 ולא נאמרו בגגין של היכל שהן קדש אלא לנתינת קצת כלי קדש הצריכים לבנין לשם והוא שאמרו לאותן שתי אמות שבשושן הבירה וענין זה הוא שכשעלו בימי עזרא צוה להם המלך שיעשו צורת שושן הבירה בבנינם שיהיו זוכרים שמשם יצאו ולא ימרדו במלכות וציירוה על שער מזרחי של הר הבית ונתנו שם שתי מקלות של מדה לבנין במדה אמות אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שזו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתרה על של משה שהיא בת ששה טפחים חצי אצבע וזו של קרן מזרחית דרומית היתה יתרה על חברתה חצי אצבע ונמצאת יתרה על של משה אצבע ולמה הרי עושין כן כדי שיהיו האומנין מחשבין שכרם במנין אמות למנין הקטנה ר"ל של משה וישלימו מלאכתם בגדולה כדי שיותרו משלהם אותו המותר ליזהר שלא יבאו לידי מעילה לעשות מלאכתם בצמצום שמא יחסרו מן המותנה ויבאו לידי מעילה ושמא תאמר שתים למה והלא די היה להם בשל משה ובאחת מאלו שיהו מחשבים שכרם בשל משה ומשלימין באחת טעם הדבר שכל שהיו בונים בשל זהב וכסף בשולחנות וטבלאות וכיוצא בהם היו מחשבים בשל משה ומשלימין באותה שיתרה על של משה חצי אצבע וכשהיו בונים שאר בנינים של אבנים בכותלים ומחיצות שאין הבנין יקר כל כך מחשבין בשל משה ומשלימין באותה שהיתה יתרה על של משה אצבע שלם:

3 המשנה התשיעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכי' את פניהם הלך ואוכלין ואלו הופכי' את פניהם הלך ואוכלי' והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שהוא מגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת אמר הר"ם הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך יש לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:

4 אמר המאירי שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו' צריך שתדע שר' יהודה ור' שמעון נחלקו בענין אכילת הפסח והוא שלדעת ר' יהודה פסח אחד נאכל אף לשתי חבורות בשני מקומות אם שתקבע כל אחת מקומה בבית זה אם אפילו בשני בתים אבל אדם אחד או חבורה אחת אין אוכלין אותו בשני מקומות אלא במקום שהתחילו לו לאכול יגמרו והוא סובר בבית אחד יאכל בית ממש כלומר שלא יאכל ממנו אדם אחד או חבורה אחת בשני מקומות ור' שמעון סובר שנאכל הוא לחבורה אחת אף בשני מקומות אבל לא פסח אחת לשתי חבורות ובית אחד הוא סובר בפירושו בחבורה אחת כתרגומו של אונקלוס ועל זה נאמר בגמ' מר סבר יש אם למקרא ר"ל ר' יהודה ומר סבר יש אם למסורת ר"ל ר' שמעון כלומר לפי' שמסר בו המתרגם ואין זה כשאר מסורות הנאמרים בתלמוד לשנות את הקריאה שאלו כן כבר מצינו לר' שמעון שסובר יש אם למקרא כמו שהתבאר בראש סנהדרין ב' א' או שמא יש לפרש שכלם סוברים בבית שהיא חבורה ומר סבר יש אם למקרא על ר' שמעון כלומר יאכל שהוא לשון נפעל וסובב על הפסח שיהא נאכל בחבורה אחת אף בשני מקומות ולא בשתי חבורות ור' יהודה סובר יש אם למסורת והרי הוא אומר יאכל לשון פעל קל ומוסב על האוכל שלא יאכלנו אלא בחבורה אחת וזהו במקום אחד אבל הקרבן נאכל אף בשני מקומות כל חבורה במקומה ופירשו בגמ' שמשנתנו כדעת ר' יהודה היא שנויה:

5 ומעתה אתה צריך לפרש בה שתי חבורות שהיו אוכלות פסח אחד בבית אחד אלא שכל אחד קבעה מקומה לעצמה בייחוד ואמר שאין צריך שיהו מכונים פניהם זה לזה עד שיהו נראין כחבורה אחת אלא אף אם רצו אלו הופכין פניהם לכאן ואלו לכאן שהרי נאכל הוא אף בשתי חבורות ולא נאסר אלא שאדם אחד או חבורה אחת לא תאכל ממנו בשני מקומות:

6 ומה שאמר אח"כ והמיחם באמצע וכשהשמש עומד וכו' הוא שהיה דרכם למזוג את יינם במים חמים כמו שביארנו במסכת ע"ז והיו רגילים כשהיו הרבה חבורות בבית אחד להיות מצמצמים להספיק לכלם במדורה אחת ובשמש אחד שיהא מחמם מים חיים לכלם למזוג בה כל אחד את יינו והמים היו צריכין לעמוד כל אותו זמן במדורה כדי שלא יצטננו והשמש מ"מ נמנה באחת מן החבורות ואינו רשאי לאכול חוץ ממקום חבורתו והיו נותנין את המיחם באמצע להיותו שוה לכלם ואמר שכשהשמש עומד להזמין מים לאותם שבחבורה האחרת והמאכל לתוך פיו קופץ את פיו שלא יראה כאוכל כלל שאלו כן הרי נמצא אוכל בשני מקומות ותכף שמזג מחזיר את פניו כלפי חבורתו בקמיצת פיו שלא יחשדוהו בני חבורתו ועומד בקמיצתו עד שמגיע לחבורתו ויאכל:

7 והכלה הופכת את פניה אע"פ שבשעת ישיבה בשלחן ועשיית הסדר היו פניה מכוונות לחברותיה בשעת אכילה רשאה להפוך פניה ולאכול מפני שהיא בושה מלאכול בפני הכל ואין גוזרין מחשש שנוי מקום אע"פ שבאחרים יש לגזור כן שמתוך בשתה הקלו בה:

8 ומ"מ לענין פסק הלכה כדברי שניהם להחמיר ואין הפסח נחלק ליאכל בשתי חבורות אלא בחבורה אחת לבד וכן אותה חבורה משהסבו אין רשאין לשנות מקומם וכן אין שני פסחים נאכלין לחבורה אחת שאין נמנין על שני פסחים ומשנתנו אפשר לפרשה על דרך פסק בדרך זה שאנו מפרשים עכשיו והוא ששתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד כל אחת את פסחה ובמקומה הקבוע לה צריך שיפרסמו שאינן מעורבות זו בזו שלא יהא נראה זו כאוכלה משל חברתה אלא אלו הופכין פניהם למזרח ואלו למערב או אלו לצפון ואלו לדרום או שיעשה להם מחיצה ביניהם וענין המיחם והשמש על הדרך שביארנו ובכלה התירו להפוך פניה ולא חששו ליראות כחבורה אחרת לגזור עליה בכך שמפני בשתה הקלו בה:

9 ובגמ' יתבאר שאם יושבין בחבורה אחת ונפרסה להם במקרה מחיצה וחלקה ביניהם שמחיצה זו עשאתם שתי חבורות בפסח אחד ולר' יהודה היו מותרין לאכול ולר' שמעון אסורין ולענין פסק אסורים לאכול עד שיסלקוה ואם היו שתי חבורות כל אחת בפסחה בבית אחד כגון שעשו מחיצה ביניהם ונסתלקה המחיצה במקרה סלוק המחיצה עשאתם חבורה אחת אחר שפניהם איש אל אחיו ולר' שמעון מותר לאכול שהרי אין כאן שתי חבורות הואיל וכל חבורה בפסחה ואע"פ שיש כאן שנוי מקום שהרי נתחדש להם אויר מחודש במקומם ונעשו כנעקרים מחבורה לחבורה הרי הוא סובר שאין המקום גורם פסול ולר' יהודה אסור מצד שנוי המקום ולענין פסק אף זו אסורין אא"כ חזרה ונפרסה ביניהם מחיצה שלא מדעת:

10 זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

11 לפי מה שפסקנו למדת שאם התחיל אחד מבני החבורה לאכול כזית בשר פסח במקום אחד כלן צריכים לקבוע מקום לאכילתן במקום שאכל הוא אפילו השמש שאכל כזית בשר בצד התנור כלן באין ויושבין בצדו ואי אפשר להם לאכול במקום אחר אע"פ שלא יאכל הוא עמהם שהרי נאכל בשתי חבורות ולא שיאכל הוא עמהם שהרי נאכל בשני מקומות:

12 כל שהוא תלמיד חכם מפורסם ובעל שם ויודע שהוא ניכר לרוב מקומות מהלכו לשמע אזן כששואלין לו באיזה מקום שנכנס שם מה שמו אין יוהרא אצלו להזכיר את שמו במלת רב או ר' וכן כל אדם הנכנס במקום ורצה בעל הבית לכבדו אם להסב בכבוד כגון שבני הבית מסובין בקרקע או בספסל והוא אומר לו להסב על המטה וכיוצא באלו מקבל ואינו נמנע כך אמרו בדרך ארץ כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה ואין גורסין בה חוץ מצא אלא שבקצת ספרים נמצא כן ודרך הגהת ליצנים נשתבשו בה הספרים ואם נתנו לו כוס לשתות אם בעל הבית או אחד מגדולי הבית נותנין לו מקבלו מיד בלא שום סירוב שאין מסרבין לגדול אבל אם נתנו לו עבד או שפחה או קטן מסרב תחלה עד שיפצר בו וכששותה אינו צריך להחזיר פניו לשתות שלא בפניהם שאין הבושת בדברים אלו מדה משובחת אלא לכלה וכיוצא בה ואינו שותה דרך גרגרנות כלו בבת אחת ולא דרך גסות הרוח להפסיק בו הרבה פעמים אלא מפסיק בו פעם אחת וחוזר ומסיים בשתייתו והוא שאמרו בשותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן שנים דרך ארץ שלשה מגסי רוח ומ"מ אם היה הכוס מועט בשיעורו רשאי לשתותו בבת אחת דרך צחות אמרו בר' ישמעאל ששתהו בבת אחת ושאלו לו לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן והשיבם דרך צחות לא אמרו בכוסך מועט ויינך מתוק ר"ל ערב וכרסי מרובה:

13 בסוגיא זו נאמר שבני חבורה נכנסין שלשה שלשה ויוצאים באחד אחד ונאמר עליה והוא דעלו בעדנא דרגילי למיעל והוא דרגש בהו דיאלא וכן שאין נותנין דמים ודבר זה גאוני ספרד פרשו שבקרבן הפסח נאמרה וענין הדברים הוא שכל שהיו בני החבורה מרובים היו רגילים להיות שמש הממונה לשמש את החבורה הולך בשבילם ואם היו קצתם שוהים לבא כל שנכנסו מהם שלשה בשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול הפסחים ולא שהקדימו יותר מדאי וכן שכבר חזר השמש המעוררם שיבאו ולא באו יכולים אותם השלשה להתחיל ולאכול כל שבעם ואין ממתינים לשאר ואם אכלו הכל אין משלמין להם כלום אלא שמ"מ נראה לי לשיטה זו שצריכין על כל פנים להשאיר להם כזית לכל אחד אבל כל שהמקדימין פחות משלשה צריכין להמתין את השלישי ומ"מ כל שבאו כלם ואכלו קצתם אין צריכין להמתין האחד את חברו אפילו גמר אחד לבדו מלאכול אינו צריך להמתין לאחרים אלא הולך לו וחוזר לברכת המזון ולהלל ואף גדולי המחברים כתבוה בשיטה זו ונראין הדברים מצד דבר הלמד מענינו ומ"מ גדולי המפרשים מוחים בה מפני שנראה כשתי חבורות ומפרשים אותה כשיטת גדולי הרבנים שלא בפסח נאמרה אלא בשאר ימות השנה בחבורה שנזדמנה בפונדק או שנתחברו לאיזו סיבה ושוכרין להם שמש לסדר להם עניני מאכלם והשקאתם ואמר שכל שבאו שלשה מהם צריך השמש ליכנס ולשמשם ואינו יכול לימנע שלא ליזקק להם עד שיבאו כלם ולא יצטרך להם לשמש כמה פעמים אלא משמש את אלו ודוקא כשבאו אלו השלשה בשעה הראויה ולא הקדימו ביותר מדאי וכן מאחר שהשמש והוא הנקרא דיאלא מרגיש בהם שאין רוצין להתאחר יותר מדאי להמתין את האחרים הא פחות משלשה אינו זקוק להם לשמשם אחר שאין ראוים לזימון וזו של יוצאין אחד אחד פרשו בה שאם אחר אכילה נמשך אחד או שנים לאכול יש לו להמתין להם ולשמשם אע"פ שכל השאר השלימו אכילתם שכן דרך האוכלים אחד מאריך ואחר מקצר ואין המאריכים צריכים ליתן לשמש דמים יותר מן האחרים ולא להוסיף לו שכך הוא התנאי מן הסתם:

14 ונשלם הפרק תהלה לאל: