כתם פז על ספר הזהר צ״ג

1 פתח רבי אבא ואמר ועמך כלם צדיקים לעולם וכו' וכי כלהו ישראל צדיקים נינהו והא כמה חייבין וכו' ואיך יכללם כלם בשם צדיקים אלא הכי תנא ברזא דמתניתין זכאין אינו ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה כי מי הוא אשר לא יחמול על פרי בטנו ויוצא חלציו לתתו ביום השמיני ללידתו לכרות את בשר ערלתו ואמו ואביו שמחים וטובי לב בתת אותו כקרבן לאביו שבשמים ובעבור המצוה הזאת שהיא נכללת בכלם ראוי שיקראו כלם צדיקים.

2 וכד אתגזרו עאלו בהאי חולקא כלומר ודי להם שבאותה שעה שנמולים נכנסים בבריתו של אברהם אבינו שהוא סוד הי"סוד ליקרא צדיקים שנאמר וצדי"ק יסוד עולם ושני המדו' נקראים צדי"קים בסוד מילה ופריעה ונקראים על שמם וצדיקים יבואו וכו'.

3 נצר מטעי נצר מאינון נטיען שהעטרת אחת מהם מהנטיעות וכבר נתבאר הענין הזה בספר הבהיר בסוד האחדות אמרו משל למה הדבר דומה למלך שהיה בלבו ליטע בגגו תש"עה אילנים זכרים והיו כלם דקלים אמר כשיהיו כלם מין אחד אי איפשר להתקיים מה עשה נטע אתרוג ביניהם והוא א' מהט' לשעלה בלבו להיות זכרים ואתרוג מאי הוי נקבה והיינו דכתיב פרי עץ הדר כפת תמרים הסתכל בנועם דבריהם ע"ה כמה הפליגו במשל הזה לבאר סוד אצילות המדות זו מזו עד שעמד האצילות במקום שעמד שהיא המדה האחרונה כאשר גזרה חכמתו יתב' שלא יתפשט יותר מהמדה ההיא בסוד מספר הט' ושיחזור המספר אל האחד והוא העשירי והענין הזה נעלם מדעת כל באי עולם למה עמד המספר בט' ולא כשאר חלקי המספר אם לא שכך חייכה החכמה העליונה ועל כן אמרו משל למלך שהיה בלבו ליטע ט' אילנים זכרים וכו' ואל תפן אל קושי אשר הקשה המקשה המציא דרך אל דרושו אשר בנה וכתב שנראה שלא עמד על רצונו הראשון כי הוא גם הוא לא עמד תירוצו כי זה מנהגם ע"ה תמיד במשליהם וחידותם לדבר בלשון בני אדם וליחס לאל יתב' המחשבה עם הפועל לדמיון האומן החושב כל חלקי הסותר טרם שיוציא כלי למעשהו כי בזה הם רומזים שכל מה שנעשה במאמרו יתברך הוא על הצד היותר טוב והנאות שבאיפשר אעפ"י שלא נשכיל אנחנו הסבה והוא אמר ויהי שיאצלו מכת"רו יתברך ויתעלה ט' מדות כלם זכרים כלומר משפיעים ושתהיה המדה האחרונה נקב"ה לגבי כלם שכלם יהיו משפיעים בה ושתהיה ביניהם כלומר נקבת כלם ושתקבל מעש"ר מכ"ל כי כח כל המדות אליה יבואו ושם ינוחו לפעול כתחתונים רצונו של רצון כל הרצונו' ושתהיה היא סבת כל מעשה ולענין זה מתיחסת אל הנקבה אמנם לגבי עולם הנפרדים זכר היא וזכר נקראת בסוד זאת קומתך דמתה לתמר וזהו סוד פר"י כי היא פריו של עץ החיים כפת תמרים כפה א' של התמרים הנז' הדקלים עצמם ועל זה המשילו הענין בדרך משל לשכך את האזן שהיה בלבו ליטע ט' אילנים זכרים כי זכרים הם כלם לגבי ההשפעה אמנם לגבי המדות המשפיעות בה נקראת נקבה כי כך גזרה חכמתו שיעמוד האצילות בט' ושיפסק האור שם לתקן עולם במלכות שדי שאם לא כן היה האור מתפשט ונמתח והולך עד לאין סוף ושיעור וקצבה ולא יתחדש שום מחודש מהשפלים אשר בעפר יסודם ולזאת הסבה היתה הבריאה על אופן החכמה ההיא יתברך חכם הרזים כי בזה האופן נהיה מה שנהיה מעולם הנפרדים ועולם המורגש ועולם המוטבע וזו היא כלל כוונתם להודיע כי המדה הזאת היא ראשית המחשבה וסוף המעשה לא שנעשית מאליה כאשר הגשים הענין החכם המקשה ההוא במשל הספינה כי אין אנו צריכים למשל ההוא הנכרי כי הדבר הזה ידוע לרואי השמש מבלי הצטרך לפלפול דברים הלא תראה כי לא אחד מהקדומים הוצרך לבאר המאמר הזה של הבהיר והביאוהו רבים ונכבדים בחיבוריהם ולא הוצרכו לעשות בו משא ומתן כי היה הדבר פשוט לפניה' בסוד האצילות והבריאה וכל המרבה דברים מביא חטא וחסרון והדברים עתיקים ואל זה כיוון רבי אבא בנדון שלנו באמרו נצר מטעי נצר מאינון נטיען דנטע קב"ה בג"ע אמר כי לגבי ההשפעה היורד ממנה לעולם הנפרדים נצר ומטע היא אמנם לגבי שהיא מקבלת מכלם תקרא גן לפי ששם עמד האור ואין מדה אחרת כמוה שתקבל ממנה בדרך אצילות נמשך והוא אמרו והאי ארץ חד מנייהו ומבואר הוא.

4 ועל כך אית להו לישראל חולקא טבא בהכנסם בברית הארץ העליונה ונקראו צדיקים על שם הברית הנכלל בצדי"קים והבן זה.

5 מהו לעולם כמא דאוקימנא במתניתא דילן הוא סוד אמרו מן העול"ם ועד העול"ם עה"ב והעטרת. ותנא מאי קא חמא קרא דלא אקרי אברהם פי' כי הכתוב ידבר בשם הקב"ה שנאמר ויהי אברם בן צ"ט שנה יהיה יכול לקוראו הכתוב אברהם ע"ש סופו אלא הכי אוקימנא דעד השתא לא אתגזר וכד אתגזר אתחבר בה"א וכדין אקרי אברהם שנתוספה הה"א בשמו לסוד הה"א האחרונה בעלת הברית והיינו דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותאנא דהא בראם ותאנ' באברהם מאי קא מיירי כי צריכי' אנו לדעת מאי שייכו' יש בין מדתו של אברהם הוא החס"ד לעטרת שלפי הנראה הם כרחוק מזרח ממע"רב ואמר דא חסד ודא שכינתא וכלא נחית דחדא ולא קשיא מלה והאי והאי הוי כי היא נקראת בשם כלם ומבואר הוא.

6 א"ל ר' יעקב לרבי אבא האי האי ה"א דבהבראם זעירא מהאותיות הקטנו' שנרשמות בתורה והיא דהליי' רברבא היא הה"א דהליי' תגמלו זאת מה בין האי להאי רצה לדעת סוד האותיות הקטנות והגדולות שהן נרשמות בכתובים ובא הענין לדבר בסוד הה"א.

7 א"ל דא שכי"נתא ודא י"ובלא אמר שבאו האותיות ברשמות גדולות וקטנות להודיע שכל שלמעלה הוא הרחב שלא יוחס לו גבול ומה שלמטה הוא מתקצר והולך עד שהיה ממנו גבול וצורת הנר יוכיח כי היא רחבה מתחת ועולה ומתקצרת ונר שלמעלה להפך והבן זה ולכן באו האותיות גדולות וקטנות להודיע כי כל מה שיש בי"ובל הגדול יש בשכי"נה אלא שזאת נקראת רחו"בות הנהר ע"ש הגודל ה"א גדולה וזאת היא קטנה. ואית דמתני דכלא חד דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא אמר כי הקטנה והגדולה כלן רומזות אל העטרת אמנם בבחינה שלפעמים היא מלאה ברחמים ולפעמים מליאה בדין נרשמה ובגודל וקוטן וכלא שפיר והאי והאי ברירו דמלה כי הכל כוונה אחת וזה וזה אמת והכל ענין אחד ליודעי חן.

8 א"ר אבא זכאין אינון ישראל וכו' כי מאהבתו לזרע אברהם אהובו נתן להם מצות המילה דכל מאן דאית ליה האי את לא נחית לגהינם אי נטיר ליה שאם לא שמר הברית מהביאו ביאה נכרית במה נחשב הוא ומשקר בשמו של הקב"ה הנרשם בברית כי מסרו לאל נכר בבעילה נכרית ועליו הכתוב אומר ביי' בגדו ביי' ממש בגדו כי בנים זרים ילדו באשה נכרית אליו וכבר ידעת כי על שמירת הברית נקרא יוסף צדי"ק ונתוספה בשמו אות הה"א שנאמר עדות ביהוסף שמו וכבר ידעת כמה הפליגו בבועל ארמית עד שאמרו שקנאים פוגעים בו ועד שאמרו בפרק הנשרפין בעא מניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אנשייה רב לגמריה פי' ששכח מה שא"ל רבו בדבר זה אקריוה לרב כהנא בחלמיה בגדה יהודה ותועבה עשה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש יי' אשר אהב ובעל בת אל נכר אתא א"ל הכי אקריון בחלמי אדהכי אדכריה רב לגמריה בגדה יהודה זו ע"ז וכן הוא אומר כלכם בגדתם בי בית ישראל ותועבה עשה זה משכב זכור וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה וכה"א לא יהיה קדש וכו' ובעל בת אל נכר זו הבא על הזונה וכתי' בתריה יכרית יי' לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידי' אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה ליי' צבאות א"ר חייא בר אבויה כל הבא על הזונה כאלו מתחתן בע"ז דכתיב ובעל ובת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הזונה הנך רואה שהבועל בעילה נכרית משקר בשמו של הקב"ה קרי קב"ה ולפמליא דיליה ואמר חמו מאי בריה עברי' בעלמא שהיא דוגמא של מעלה.

9 ביה שעתא אזדמן ליה אליהו באותו ברית וטס עלמא בארבע טסין וכמו שדרז"ל ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל כמו שנאמר והאיש גבריאל מועף ביעף על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא ע"ש שהיה מהמורכבים מד' יסודות.

10 וע"ד תנינן דבעי בר נש לתקנא כורסייא חדא ליקרא דיליה ולומר זה כסא נאליהו.

11 והוא אסהיד קמי קב"ה לפי שקטרג על ישראל באמרו קנא קנאתי ליי' כי עזבו בריתך בית ישראל כאשר יבאר בהדיא ומבואר הוא.

12 אדהכי הוה אתי נהורא דיומא כי נתעסקו בתורה מן חצות לילה עד בא הבקר.

13 קמו למיזל א"ל ההוא גברא במה דעסקיתו וכו' כי הקב"ה מסכים עם הצדיקים בהתעסקם בתורה כי יבואו דברים מכוונים אל הנדון בלא יודעים כי מי הביאם לעסוק בסוד הברי' אם לא שהסכים הקב"ה שידברו בענינו בלא יודעים שנולד בן לבעל הבית ושיקבל אות ברית בבשרו למחר דתחמון למחר אנפוי דמארי קיימא הוא אליהו.

14 דהא דביתי בעית בעותא דא מנייכו אם אינכם רוצים לעשות בעבורי עשו בעבור אם הילד.

15 א"ר אבא בעותא דמצוה ולמחמי אנפי שכינתא ב' תועלות יש בדבר א' להמצא במצוה ושנית להקביל פני שכינה הנמצא' שם בברי'.

16 אוריכו כל ההוא יומא עד למחרתו שהיה יום שמיני למילה.

17 בההוא ליליא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוי להיות סימן טוב לילד כמנהגנו היום לסעוד ליל יום שמיני לשם מצוה לא לשם העורכים לגד שולחן כי אנן בדידן ואינהו בדידהו וכ"ש בהיו' העסק בתורה כל הלילה ההוא כאשר עשו הם א"ל ההוא גברא במטו מנייכו לימא כל חד מלה חדתא באוריתא להיות סימן טוב לילד הנמול למחר.

18 פתח ר' אבא ואמר בפרוע פרעות בישראל. יבאר כי הברית הוא קיום עליוני' ותחתוני' כי הוא סוד י"סוד עולם ושבעוד שישראל שומרי' הברית הם עליון על כל גויי הארץ לפי שמסירים כחות הערלה מבשרם ומשליכין לאותה ערלה למטה בעפר תחת רגליהם וכמ"ש בלעם כשראה בנבואתו גבעת הערלות שמל יהושע אמר מי מנה עפר יעקב אמנם כשישראל מפירין ברית ומניחים הערלה בבשרם הנה הנם משועבדים לכחות הערלה וזהו אמרו ת"ח לאו שלטו שאר עמין על ישראל אלא כד בטילו קיימא דא. וביאר מהו אשר בטלו כי מולים היו ומהו אשר בטלו ואמר דלא אתפרען ולא אתגליין ובפ' הערל הביאו הענין היה אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם ע"ה שנאמ' בעת ההיא אמר יי' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וכו' ודילמא הנך דלא מהול כלל דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו א"כ מאי שוב ומאי שנית אלא לאו לפריעה ולאקושי סוף מילה לתחלת מילה מה תחלת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת דתנן אלו הן ציצין המעכבים את המילה בשר החופה את רוב גובהה של עטרה וכו' ואמרו ובמדבר מ"ט לאו מהול אי בעי' אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית אי בעית אמא משום דנזופים הוא ואי בעית אימא משום דלא נבדרו ענני כבוד. וכתבו בתוספות מ"מ אברהם פרע מילתו. אע"ג דלא נצטוה כדאמרי' בב"ר דאפי' עירובי תבשילין קיים הרי כי ישראל היו מלים ולא פורעים ועדין המילה מכוסה ולא נגלית כתקנה ועל זה כתיב ויעזבו בני ישראל את יי' ממש כי שם יי' נרשם בברית בסוד היו"ד כמו שנתבאר עד דאתת דבורה ואתנדיבת לכל ישראל במלה דא שהגידה להם כי בעוד שלא יהיו פורעים לא ינצחו את אויביהם ובכן התנדבו העם לפרוע כדין אתכנען שנאיהון תחותיהו.

19 והיינו דתנינן אמר הב"ה ליהושע וכי ישראל אטימין אינון וכו' כי לא יזכה בארץ אלא בעל ברית וכמ"ש למעלה ועמך כלם צדיקים כי בהסיר והשליך הערלה מבשרם יוסר כחה למעלה וישלטו ישראל עליה.

20 אוף הכא וכו' מבואר הוא.

21 קם אחרא ופתח ואמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו יי' וכו' למאן למשה כי לא נז' בכתוב למי לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש מיתה וכן איתא במס' נדרים גדולה מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה אפי' מלא שעה ושם מי שאמר כי ויבקש המיתו כי חוזר אל הנער לא למשה והיא דעת רשב"ג שאמר לא למשה בקש אותו שטן להרוג אלא לאותו תינוק נאמר כי חתן דמים אתה לי צא וראה מי קרוי חתן משה או אותו התינוק הוי אומר זה התינוק ופי' רש"י ז"ל שנעשה חתן ע"י הברית אמנם לדעת כלם יהיה פי' ויפגשהו יי' ויבקש המיתו על ידי השטן ומה שהסכימו בס' הזוהר שיחזור למשה כסברא הראשונה על שנתרשל במילת בנו.

22 א"ל הב"ה וכי את אזיל לאפקא ית ישראל וכו' ואת אנשית מינך קיימא דברך לא אתגזר מיד ויבקש המיתו ותאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא וכו' הסתכל שדקדקו מלת ויפגשהו יי' ואח"כ מלת ויבקש המיתו וביארו כי ענין אמרו ויפגשהו יי' רוצה לומר שקנטדו ותפס עליו הב"ה ואמר לו את אזיל לאפקא ית ישראל ממצרים ולאכנעא מלכא רב ושליטא ואת אנשית קיימי וכו' זהו ויפגשהו יי' כלומר בדברי קנטור אמנם ויבקש המיתו ע"י גבריאל נחת גבריאל בשלהוב' דאשא לאוקדיה ואתרמיז חד חויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה וכו' מלשון הגמרא יראה כי זה הנחש השורף היה בולע התינוק עד רגליו שכן אמרו דרש ר' יהודה בר זבינא בשעה שנתרש"ל מרע"ה מן המילה באו א"ף וחמ"ה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותגע לרגליו כלומר שהיה מלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד יריכיו כמו שפי' רש"י ז"ל וחוזר ובולעו מראשו ועד אותו מקום ואז הבינה צפורה שבשביל המילה הוא וא"כ לפי זה שניהם היו בסכנה מרע"ה על יד גבריאל והתינוק ע"י הנחש ומה שהעירני על זה מה שכתב רש"י ז"ל ותאמר חתן דמים אתה לי ותאמר על בנה חתן דמים אתה לי אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח הורג אישי אתה לי וזהו שרמז בכאן הפותח הזה כי שניהם היו בסכנה באמרו תאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא לאוקדי' כלומר למשה שכן התחיל לדרוש למאן למשה ובאומרו ואתרמיז חד חויא מתוקדא לשאפא ליה בגויה יחזור אל התינוק ונתן הטעם למה בא השטן בדמות נחש ואמר א"ל הב"ה את אזיל לקטלא חויא רברבא ותקיפא וברך לא אתגזר הבט ימין וראה כי זהו הנכון כפי האמת כי הנחש לא ישלוט במרע"ה ע"ה שנולד מהול כי אין כח לנחש עליו אבל הוא היה גובר עליו בסוד המטה אמנם ישלוט על בנו שעדיין היה ערל.

23 עד דחמאת צפורה וגזרת ברא ואשתזיב. מאי צור אלא אסוותא ביאר מלת צור מענין צרי הצרי אין בגלעד.

24 קם אחרא פתח ואמר ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו אמאי קרי להו והא קריבין אינון לגביה ושומעין היו דבריו ולמה יגשו עוד אליו אם לא לומר וללחוש באזניהם דבר של סוד והוא שהיו תמהים שראו אותו במלכו עילאה רב ושליט ועליון על כל גוי הארץ ולא ידעו מהיכן זכה לזה עד שאמר להם גשו נא אלי להראות להם שהוא מהול ועל ששמר הברית לא הביאו בבת אל נכר נתעלה על כח הנחש ועל אוכלוסיו של מטה א"ל דא גרמא לי מלכו דא בגין דנטרת ליה. מנ"ל מבועז כלומר ראיה לדבר שכל השומר הברית עולה למלוכ' שהרי בועז לפי שנשבע ליצרו ואמר חי יי' שכבי עד הבקר זכה ויצאו מחלציו מלכי' שליטין על שאר מלכי העולם דוד ושלמה ומלך המשיח שעתיד לקום מזרעו שנאמר ודוד עבדי נשיא להם וכו'.

25 פתח אידך ואמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי. הכי תאנא מהו בזאת אני בוטח וכו' כל זה וזאת נאמר על הדבר המזומן והנמצא שם א"כ מהו בזאת אני בוטח מהו אשר עליו אמר דוד זאת אשר יבטח בו שלא יגיעהו בעבורו שום נזק מלחמה אלא דא את קיימ' דהיא זמינא תדיר לגביה דבר נש ואתרמיז לעילא כלומר שהברית תמיד מזומנ' וקבוע' בבשרו ונקראת זאת כמ"ש זאת אות הברית ונרמזת בשכינה למעלה ובהיות שהברית קבוע בבשרו יתחייב שתמצא השכינה בעזרו וכלא בחד דרגא כלומר יסו"ד ועטר' שניהם נקראי' ברי"ת ותאנא ז"ה וזא"ת בחד דרגא אינון כי מטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי ואין פירוד והבדל ביניהם.

26 ואי תימא אי הכי הא שאר בני עלמא הכי כלומר ישראל כלם בני ברית ולמה יתפאר דוד בזא"ת יותר מכלם אלא בגין דארידא ביה ואתרמיזא ביה כי מדתו תמיד אחוזה בו בדוד לא תרפנו ולא יסור שבט מלכות מזרעו וברית"ו נאמנת לו ונרמזת במלכות בית דוד.

27 ת"ח בגין דהאי זאת לא נטר דוד כדקא חזי באכלו לבת שבע פגה מלכותא אתערי מניה כל ההוא זמנא שנטרד מהמלכות בברחו מפני אבשלום בנו.

28 והכי אוליפנא האי זאת אתרמיזא במלכותא דלעילא כמו שנתבאר ואתרמיזא בירושלים קרתא קדישא שנאמר זא"ת ירושלים בקרב עמים שמתיה הזא"ת העיר שיאמרו כלילת יופי. בההוא שעתא דדוד עבר עלה ולא שמר הברית נטרד מהמלכו"ת ויצאת בת קול ואמרה במה דאתקטרת תשתרי כלומר במדה הזא"ת שהיתה אחוז בה וקשור הותר הקשר ההוא ממך לך טרדין מירושלם הנרמזת לירושל"ם של מעלה ומלכותא אתעדי מינך כי המלכו"ת בי"רושלם היא.

29 והכי הוא מדה כנגד מדה.