כתם פז על ספר הזהר קצ״ג

« כתם פז על ספר הזהר קצ״ב ×¢×´× כתם פז על ספר הזהר קצ״ד ×¢×´× »

1 ספר הזהר פתח ↗

וַיְהִי מִקֵּץ, רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר, איוב כ״ח:ג׳ קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוְת, הַאי קְרָא אִתְּמָר. קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, דָּא אִיהוּ קֵץ דִּשְׂמָאלָא, דְּאִיהוּ שָׁאט בְּעַלְמָא, וְשָׁאט לְעֵילָא, וְקָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַסְטֵי, וְקַטְרִיג עַל עַלְמָא, וְהָא אִתְּמָר. וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי לָאו אִינוּן לְטַב, אֶלָּא לְשֵׁיצָאָה תָּדִיר וּלְמֶעְבַּד כְּלָיָה בְּעָלְמָא.

2 ספר הזהר פתח ↗

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאֲמַר, משלי כ״ט:ד׳ מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא עִלָּאָה, אַתְקִין כֹּלָּא כְּדְקָא יְאוּת, וְאַפִּיק נְהוֹרִין עִלָּאִין מְנַהֲרִין לְכָל סִטְרִין, וְכֹלָּא אִיהוּ חַד. וּבָרָא שָׁמַיִם דִלְעֵילָא וְאֶרֶץ דִּלְעֵילָא, לְאִתְתַּקְנָא כֻּלְּהוּ כְּחֲדָא, לְתוֹעַלְתָּא דְתַתָּאֵי.

3 ספר הזהר פתח ↗

וַיְהִי מִקֵּץ וְגו'. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאֲמַר, תהילים י״ח:מ״ז חַי יְיָ וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. אֱלוֹהֵי כְּתִיב, בְּוי"ו. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ. חַי יְיָ, דָּא חַי צַדִּיקָא יְסוֹדָא דְעַלְמָא, דְּאִקְרֵי חַי דְעָלְמִין. וּבָרוּךְ צוּרִי, דָּא ס"א הוד הוּא דִכְתִיב תהילים קמ״ד:א׳ בָּרוּךְ יְיָ צוּרִי, וְדָא עַלְמָא דְאִתְקְיַּים עֲלֵיהּ צַדִּיקָא דָא. וְיָרוּם אֱלהֵי יִשְׁעִי. וְיָרוּם דָּא עַלְמָא עִלָּאָה. אֱלוֹהֵי בְּוא"ו, דָּא שָׁמַיִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, תהלים קטז הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ.

1 רבי חייא פתח ואמר קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וכו' יבאר כי בשעה שברא הב"ה את העולם הגביל ונתן קצבה לזמן שולטנות החשך הוא הנקרא קץ כל בשר הוא סמא"ל הוא מלאך המות המחשיך פני כל הבריות וזהו קץ שם לחשך כי לעתיד לבא יבלע המות ומזה הטעם דרז"ל ביוסף כי זמן וקצבה ניתן לו כמה שנים עשה באפלה בבית האסורים ויאמר כי זה הנקרא ק"ץ וחש"ך כל מגמתו ובקשתו איננו רק לכלות כל בשר וזהו ולכל תכלית הוא חוקר ויאמר כי הוא נקרא אבן עופל וצלמות אבן שבו נכשלים הנגפים רגלי הרשעים והוא עומד במקום צלמות כי שם ביתו רחוק רחוק מהאור ארץ עיפתה רחוקה מאר"ץ החיי"ם ויאמר כי לא ימלטו וינצלו מידו רק כל העוסקי' בתורה ע"ד אמרם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ובהיותם עוסקים בה הנה הנם אוחזי' בעץ החיים מקום שאין שם מו"ת ובזה הם נמלטים ממנו האמנם כי כל א' מהנאחזים בעץ החיים כל א' נאחז בו כפי מדרגת השגתו בו ולא הכל שוים כי יש מי שהוא אחוז בעלין ויש מי שהוא בענפים ויש מי שהוא אחוז בגוף העץ עצמו שהוא העיקר כל א' כפי מדרגתו בהשגתו סתרי תורה וסודותיה כי יש בה פשט ומדרש ואגדה וסוד וכפי מה שהשיג בה ככה תהיה אחיזתו בע"ץ החיים ויאמר כי ישראל הם נצר מטעיו והנה הנם כלם אחוזים בעץ החיים כי בני תורה הם אם מעט ואם הרבה יאכלו אמנם הצדיקים העוסקים תמיד בתורה הם הנאחזים בגוף האילן עצמו. ורשב"י יבאר כי השכחה תתיחס אל הקץ הזה שהוא הנמשך והיונק מהשמאל אשר אין שם אור כי אם חשך וצלמו' עובר והשכחה מצויה שם ושיוסף הצדיק ע"ה טעה בחלומו של שר המשקי' בראותו שבא החלום לדעתו ממקום הזכירה באמרו ובגפ"ן שלשה שריגים וחשב כי שר המשקים אולי ממקו' הזכיר"ה שהוא מקום האור ינק ולא מצ"ל מו"ת אשר ברגליה ולכן בטח בשר המשקים כי יזכרהו ואמר לו כי אם זכרתני אתך כלומר אחר שחלומך היה במקום הזכיר"ה בחיוב הוא כי אהיה בזכירה עמך כי מדתו של יוסף מדת זכו"ר היא וזהו כי אם זכרתני אתך ומלת אם ע"ד ואם יהיה היובל וטעה בזה כי חלילה חלילה כי יבוא ערל וטמא אל בית ה' כי זכו"ר ושמו"ר בהדדי נינהו כח הזוכ"ר וכח השומ"ר בחלקי המוח שוכנים והשכחה למטה ברגליה ולכן אמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כי איך יזכור מי שהוא בשכח"ה ולכך סמך ויהי מקץ כלומר תדע למה שכח שר המשקים ולא זכר את יוסף לפי שהוא יונק ממקום הקץ והאופל והשכחה ובזה נענש יוסף ונשכח בבית האסורים הזמן ההוא עד הגיע תור השנתים ימי"ם שנתחברו זכו"ר בשמו"ר ותב דרגא לדרגיה ונשתמשו היו"ם ביו"ם וחשך הליל"ה אשר ברגליה חלף הלך לו וליל"ה כיו"ם יאיר כי אז אין שכח"ה לפני כסא כבודו והיו שניהם לימי"ם אחדי"ם אזי נזכר יוסף ממקום הזכרו"ן שהיא מדתו. ולא יקשה בעיניך איך יראוהו לשר המשקים חלום ממקום קדוש כי לפעמים יחלמו הרשעים חלומות צודקים לצורך הצדיקים כחלומו של פרעה וחלומו של נבוכדנצר וזולתם ויראום להם דרך מחיצות מחזה מול מחזה. והבן זה:

2 ויהי מקץ ר' חייא פתח מלך במשפט יעמיד ארץ וכו' יבאר הכתוב על פנים שונים וכלם פונים אל כוונה אחת וראשונה יבאר כי מל"ך הנז' בכתוב הרמז על הכת"ר ומלת משפ"ט הרמז על התפארת שהיא מדתו של יעקב כד"א משפ"ט לאלהי יעקב ומלת ארץ היא העטרת כי מדת המשפ"ט שהוא סוד הו"ו הוא המעמיד והזן לה"א האחרונה ונמצא לפי זה כי הב"ה על פי מדותיו הקים כל אפסי ארץ. אח"כ יבאר הכתוב על הנדון של הפרשה ויאמר כי מלת מל"ך ירמוז על מדתו של יעקב וכבר ידעת כי בכל מקום שהם אומרים דא קב"ה יתבאר כפי סגנון הענין כי לפעמים ירמזו במלת קב"ה לכתר ולפעמים לבינה ולפעמים לתפארת ולפעמים לעטרת בהיות שהכל אחדות אחד ומלת משפ"ט על מדתו של יוסף כי על ידו תעמוד הארץ ואין בין שני פירושים רק לזכור מדת יוסף שלא תשכח כי על ידו האר"ץ ניזונת שכן היה בפועל כי כל הארץ באו מצרימ' לשבור אל יוסף. ור' יוסי יבאר כי מלת מלך הוא יוסף ושיוסף אין ספק כי הוא היה סבה לשבור בר ואוכל בערים לשני הרעב אבל עכ"ז לא הספיק זכותו לסלק הרעב מהארץ עד בוא יעקב שמדתו משפט כי בזכותו נסתלק הרעב. ויבאר ג"כ הכתוב על דוד ומבואר הוא כי לפי הפירושים הקודמים לא ביאר סיפיה דקרא ואיש תרומו' יהרסנה שהוא ירבעם ב"נ זה העמיד וזה הרס וכל הפירושים האלה כשם שיובנו למטה כך יובנו למעלה למשכיל דבריה' ע"ה והכוונה הכוללת לר' חייא כי בזכות הצדיקים הפורענות מתעכב לבוא לעולם לפ"י שהם גבורים לעמוד בפר"ץ ודוחים את הגזירות כאשר היה הענין ביוסף ויעקב בימיהם לא שלט פורענות בארץ מצרים אמנם לסבת איש תרומות שהוא פרעה נשחתה ארץ מצרים בהקשותו לבו לגבי קב"ה:

3 ויהי מקץ ר' אלעזר פתח חי ה' וברוך צורי וכו' הנה אלה החכמי' בפתיחותיהם באלה הכתובים הן ר' חייא הנז' למעלה הן ר' אלעזר בזאת הפתיחה הן ר' חזקיה שפתח בעת לעשות לה' כל א' מהם מבאר בפתיחתו מעלת החלום הזה זה יאמר כי לסבת החלום הזה ופתרונו ע"י יוסף נתקיימה ארץ מצרים כמבואר וזה יאמר כי במראה החלום הזה רמוז חבור ח"י העולמים בעטרת יו"ם ביו"ם שנ"ה בשנ"ה כי מדת הלילה בהיותה בחבור חי העולמים נקראת ג"כ יום כי האיר אל עבר פניה כד"א ברוך ה' יום יום כי בהיות אדנ"י ברוך מה' נקראים שניהם ימים וכן נקראים שנים בסו"ד השני"ם והשמטות וזהו הרמז בויהי מקץ שנתים ימים כלומר שהראוהו בחלומו חבור שתי המדות וסוד הנהר הידוע שהוא סוד יוסף הוא המשביר והמשקה ולקמן יבאר ויאמר היאך יראה וישיג זה פרעה הרשע והטמא. ור' חזקיה שפתח לכל זמן ועת לכל חפץ יבאר מה שנתבאר כבר בכתוב קץ שם לחשך והוסיף לבאר בפתיחתו סוד וע"ת לכל חפץ כי העטרת נקראת ע"ת בהיות כי כל מה שלמטה הימנה נופלי' תחת גדר הזמן והעת והיא המגבלת הזמן והעת אשר על רמז זה תקנו בברכת הלבנה הרומז אליה חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם כן הוגבל להם זמן וכוונתו לבאר הכתוב כי מפאת ומצד הקץ הוא ק"ץ כל בשר כי משם היתה השגתו של פרעה ומשם היה צופה ומביט סוד השנתי"ם ימי"ם לא שנכנס ח"ו ח"ו במקום הקדושה אמנם מתוך מחיצת הטומאה הראוהו סוד השנתי"ם ימי"ם כמבואר בדבריו ושלשת החכמים האלה כוונתם אחת אלא שזה יבאר הענין בהרחבה יותר מזה:

« כתם פז על ספר הזהר קצ״ב ×¢×´× כתם פז על ספר הזהר קצ״ד ×¢×´× »