כתם פז על ספר הזהר קמ״א

« כתם פז על ספר הזהר ק״מ ×¢×´×‘ כתם פז על ספר הזהר קמ״ב ×¢×´× »

2 ספר הזהר פתח ↗

וְאֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, יָאוֹת עֲבַד יִצְחָק, דְּהָא בְּגִין דְּיָדַע רָזָא דְחָכְמְתָא, אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בֵּירָא דְמַיִין, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בִּמְהֵימְנוּתָא כְּדְקָא יְאוּת. וְכֵן אַבְרָהָם אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בֵּירָא דְמַיָא וכן יצחק, יַעֲקֹב אַשְׁכַּח לֵיהּ מִתְתַּקַּן, וְיָתִיב עֲלֵיהּ וְכֻלְּהוּ אֲזְלוּ בַּתְרֵיהּ, וְאִשְׁתַּדָּלוּ בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא בִּמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא כְּדְקָא יְאוּת.

3 ספר הזהר פתח ↗

בראשית כ״ו:כ״ב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְגו', רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, ישעיהו נ״ח:י״א וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְגו'. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר. אֲבָל בְּהַאי קְרָא, בֵּיהּ אִתְתַּקָּפוּ מָארֵי מְהֵימְנוּתָא דְּאַבְטַח לוֹן לְעַלְמָא דְאָתֵי. וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וְנָחֲךָ יְיָ, כֵּיוָן דְּאָמַר וְנָחֲךָ יְיָ, אַמַּאי תָּמִיד. אֶלָּא דָּא תָּמִיד דְּבֵין הָעַרְבָּיִם, דְּאִיהוּ אִתְתַּקַּף תְּחוֹת דְּרוֹעֵיהּ דְּיִצְחָק, וְדָא הוּא חוּלָקָא לְעַלְמָא דְאָתֵי, מְנָלָן מִדָּוִד דִּכְתִיב, תהילים כ״ג:ג׳ יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ.

4 ספר הזהר פתח ↗

ישעיהו נ״ח:י״א וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, דָּא אַסְפַּקְלַרְיָא דְּנָהֲרָא, דְּכָל נִשְׁמָתִין אִתְהַנָּן לְאִסְתַּכָּלָא וּלְאִתְעֲנָגָא בְּגַוָוהּ. וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ, הַאי קְרָא לָאו רִישֵׁיהּ סוֹפֵיהּ. אִי נִשְׁמָתֵיהּ דְּצַדִּיקָא, סלקא לעילא, נ"א אתהני בעדונא דא דלעילא מַאי וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ. דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָחֲיָיא מֵתַיָא וּלְאַתְקָנָא לוֹן לְגַרְמוֹי דְּבַר נָשׁ לְמֶהֱוֵי כְּקַדְמִיתָא בְּגוּפָא שְׁלִים. וְנִשְׁמָתָא אִתּוֹסְפַת נְהוֹרָא גּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּנָהֲרָא, לְאִתְנַהֲרָא עִם גּוּפָא לְקָיְימָא שְׁלִים כְּדְקָא חָזֵי.

5 ספר הזהר פתח ↗

6 ספר הזהר פתח ↗

7 ספר הזהר פתח ↗

תָּא חֲזֵי, בֵּירָא דְמַיִּין נָבְעִין, הַאי אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה בְּגוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. בֵּירָא דְּאִית בֵּיהּ מוֹצָא מַיִם, וְאִיהוּ בֵּירָא דְּאִתְמַלְּיָא מֵהַהוּא מוֹצָא מַיִם, וְאִינוּן תְּרֵין דַּרְגִּין דְּאִינוּן חַד, דְּכַר וְנוּקְבָא כְּחֲדָא כְּדְקָא יְאוּת.

8 ספר הזהר פתח ↗

בראשית כ״ו:כ״ב וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת. רָמִיז דְּזַמִּינִין בְּנוֹי לְמִפְלַח וּלְאַתְקָנָא הַאי בֵּירָא כְּדְקָא חָזֵי, בְּרָזָא דְּקָרְבָּנִין וְעִלַּוָּון. כְּגַוְונָא דָא, בראשית ב׳:ט״ו וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, אִלֵּין קָרְבָּנִין וְעִלַּוָּון וּבְגִין דָּא, יִתְפַּשְּׁטוּן מַבּוּעוֹי לְכָל סִטְרִין כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, משלי ה׳:ט״ז וְיָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבֹת פַּלְגֵי מַיִם, וּבְגִין כָּךְ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת.

9 ספר הזהר פתח ↗

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, משלי א׳:כ׳ חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרוֹנָה בָּרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. הַאי קְרָא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. מַאי חָכְמוֹת, אִלֵּין חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמְתָא זְעֵירָא דְּאִתְכְּלִילַת בָּהּ בְּעִלָּאָה וְשַׁרְיָא בָהּ.

10 ספר הזהר פתח ↗

בַּחוּץ תָּרוֹנָה. תָּא חֲזֵי, חָכְמָה עִלָּאָה אִיהִי סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, וְלָא אִתְיְידָע וְלָאו אִיהִי בְּאִתְגַּלְּיָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, איוב כ״ח:י״ג לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְגו', כַּד אִתְפַּשְׁטַת לְאִתְנַהֲרָא, אִתְנַהֲרָא בְּרָזָא דְעַלְמָא דְאָתֵי, וְעַלְמָא דְאָתֵי אִתְבְּרֵי מִנֵּיהּ. כְּדִתְנַן עַלְמָא דְּאָתֵי אִתְבְּרֵי בְּיו"ד, וְאִתְכַּסְיָא הַאי חָכְמָה תַּמָּן וְאִינוּן חַד. בְּזִמְנָא דְּאִתְעַתַּד נ"א דאתעטר נ"א דאתעבד כֹּלָּא בְּרָזָא דְעַלְמָא דְאָתֵי כִּדְקָאֲמָרָן, כְּדֵין הוּא חֶדְוָה לְאִתְנַהֲרָא, וְכֹלָּא בַּחֲשַׁאי דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְבַר לְעָלְמִין.

11 ספר הזהר פתח ↗

תוּ בָּעְיָא לְאִתְפַּשְּׁטָא, וְנָפִיק מֵהַאי אֲתַר אֶשָׁא וּמַיָא וְרוּחָא, כְּמָה דְּאִתְּמָר ע"ד ע"א. וְאִתְעֲבִיד חַד קָלָא דְּנַפְקָא לְבַר וְאִשְׁתְּמַע, כְּמָה דְאִתְּמָר. כְּדֵין מִתַּמָּן וּלְהַלָּן אִיהוּ חוּץ, דְּהָא לְגוֹ בַּחֲשַׁאי אִיהוּ דְּלָא אִשְׁתְּמַע לְעָלְמִין, הַשְׁתָּא דְאִשְׁתְּמַע רָזָא, אִקְרֵי חוּץ, מִכָּאן בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַתְקָנָא בַּעֲבִידְתֵּיהּ פקודי רכ"ו ע"א וּלְשָׁאֳלָא.

12 ספר הזהר פתח ↗

בָּרְחוֹבוֹת, מַאן רְחוֹבוֹת, דָּא הַהוּא רְקִיעָא דְּבֵיהּ כָּל כֹּכָבַיָא דְּנָהֲרִין, וְאִיהוּ מַבּוּעָא דְּמֵימוֹי לָא פָסְקִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, בראשית ב׳:י׳ וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וְאִיהוּ רְחוֹבוֹת. וְתַמָּן תִּתֵּן קוֹלָהּ, עִלָּאָה וְתַתָּאָה וְכֹלָּא חַד.

13 ספר הזהר פתח ↗

14 ספר הזהר פתח ↗

וּבְגִין דָּא אָמַר שְׁלמֹה, משלי כ״ד:כ״ז הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ וְגו'. הָכֵן בַּחוּץ, כְּמָה דְאִתְּמָר. דִּכְתִיב בַּחוּץ תָּרוֹנָה, דְּהָא מִכָּאן קָיְימָא עֲבִידָא לְאִתְתַּקָּנָא וּמִלָּה לְשָׁאֲלָה, דִּכְתִיב, דברים ד׳:ל״ב כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים וְגו', וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם.

15 ספר הזהר פתח ↗

וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, דָּא בראשית כ״ז:כ״ז שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ יְיָ. וּבָתַר דְּיִנְדַע בַּר נָשׁ רָזָא דְחָכְמְתָא וְיַתְקִין גַּרְמֵיהּ בָהּ, מַה כְּתִיב אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ. דָּא נִשְׁמָתָא דְּבַר נָשׁ בְּגוּפֵיהּ, דְּיִתְתַּקַּן וְיִתְעֲבִיד גְּבַר שְׁלִים. וְעַל דָּא כַּד חָפַר יִצְחָק וְעֲבַד בֵּירָא בִּשְׁלָם, לְהַהוּא שְׁלָם נ"א למהוי שלים קָרֵי לֵיהּ רְחוֹבוֹת, וְכֹלָּא כְּדְקָא יְאוּת. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא דְּעוֹבָדֵיהוֹן לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַיְימָא עַלְמָא. דִּכְתִיב, משלי ב׳:כ״א כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ, יַשְׁכִּינוּ אָרֶץ. וְהָא אוּקְמוּהָ.

16 ספר הזהר פתח ↗

17 ספר הזהר פתח ↗

בראשית כ״ז:א׳ וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב, בראשית א׳:ה׳ וַיִּקְרָא אֱלהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל עוֹבָדוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֻּלְּהוּ אִינוּן מִלִּין דִּקְשׁוֹט וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה. וְכָל מִלּוֹי דְאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ מִלֵּי מְהֵימְנוּתָא וְרָזִין עִלָּאִין כְּדְקָא יְאוּת.

18 ספר הזהר פתח ↗

1 ויצו אבימלך וכו' ת"ח כמה אוריך להו קב"ה לרשיעיא יבאר שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה בעולם ואפילו לרשעים שהרי האריך להם על הטובה אשר עשו עם האבות ע"ד מ"ש כי לא שלם עון האמורי עד הנה דהא בג"ד לא שליטו בהו עד לבתר דרין בתראין הוא שנאמר ליהושע ע"ה אחר שכבש ל"א מלכים ויהושע זקן בא בימים ויאמר ה' אליו אתה זקנת ובאת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה ואת הארץ הנשארת כל גלילות הפלשתים וכל הגישורי מן השיחור אשר על פני מצרים וכו' והנה גרר מארץ פלשתים היתה והם אשר השאיר האל לנסות בהם את ישראל עד ימי דוד ע"ה יאות עבד אבימלך דעבד טיבו עם אברהם דאמר ליה הנה ארצי לפניך והיא שעמדה לו לדורותיו אחריו והשיב רבי יהודה כי לא בעצם וראשונה היו מטיבים עם האבות כי ארורים הם הרשעים שאין טובת' שלימה והביא ראיה מעפרון ומבואר הוא וכן אבימלך אמר לבנו ליצחק לך מעמנו וכו' והשיב ר' אלעזר כי מניעת הרשע מעשותו רע היא טובתו כי אם לא ישנו אם לא ירעו והוא מה שצוה אבימלך אל כל העם הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת וכן נתפאר הוא כשהלך אליו מגרר ואמר אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב הודיע כי לא היה שם שום טובה כי אכין ורקים מעוטים כי ההטבה ההיא לא היתה אלא שלא נגעוהו בכל רע.

2 ואמר ר' אלעזר יאות עבד יצחק וכו' אמר זה לפי שישאל השואל למה טרחו האבות לחפור בארות מים בארץ לא להם ואם היתה כוונתם לשוב אל ארץ מולדתם היה להם להסתפק ממקום שהיו מסתפקים אנשי המקום ההוא ויאמר כי כל מעשה הצדיקים למטה מכווני' לכוונה עליונה נסתרת וחפירת הבארו' להם היה לכוונת המשכת השפע עליהם שפע הבא"ר העליון באר מים חיים ונוזלים מן לבנו"ן והוא סוד באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם אברהם ויצחק אשר תקנו הבא"ר עד בוא יעקב ע"ה וישב עליה היא שעמדה להם במדבר. ויאמר כי עתה ישראל בהיותנו בגלות עודם מחזיקים בבאר הזאת שלא תשכח מפי זרעם וזה בעטיפת הציצית הרומז אליה והנחת התפילין הרומזים למדות העליונות. חכמ"ה בינ"ה חס"ד וגבור"ה שהם סוד התפילין דמנח מארי דעלמא הם הם המשפיעי' בבאר הזאת ושכל העושה כן בכל יום הקב"ה משתבח בו וכל מי שאינו עושה כן אתעדי מניה דחילו דמאריה כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ומבואר הוא:

3 ויעתק משם ויחפור באר אחרת רבי חייא פתח ונחך ה' תמיד וכו' האי קרא אוקמוה וכו' הרבה נדרש בו בב"ר על ענין הצדקה הנז' הכתובים שלפני הכתוב הזה ואמר ר' טביומי אם עשית כן הרי את כבוראך כאותו שכתוב בו דודי צח ואדום והיינו והשביע בצחצחות נפשך. ועצמותיך יחליץ ישמיט יזיין ישזיב יניח. ישמיט כד"א וחלצה נעלו מעל רגלו יזיין כד"א חלוצים תעברו. ישזיב כד"א חלצני ה' מאדם רע יניח מכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת וכו' אבל בהאי קרא אתתקפו ביה מארי מהימנותא המאמינים בשכר הנשמות בעולם הבא לפי שלא באו בתורת מרע"ה יעודים רוחניים כי אם יעודים גופניים ומצאו חיזוק לאמונתם מזה הכתוב שאמר ישעיהו ונחך ה' תמיד וביאר כי פי' ונחך ה' בעולם הזה ובעולם הבא כי ענינו ענין התנהלות ומנוחה התנהלות בעה"ז ומנוחה בעה"ב. ויקשה א"כ למה צריך לכתוב תמיד כי בהיות המנחה הוא יתברך הנה טובתו שלמה ותמימה כי אין טובתו כטובת שאר המנהיגים שאינם תמידיים כי בכלות ממשלתם יכלה טובם וא"כ מלת תמיד נוספת. ויאמר כי בזה רומז לתמיד של בין הערבי"ם היא מדת מער"ב שהיא הצרור הראשון מהשלש צרורות כי יש צרור למעלה מצרור כמו שידעת והיא נרמזת במלת ונח"ך ובמלת תמי"ד כמו שרמז דוד ע"ה ינחני במעגלי צד"ק וצד"ק היא מדתו של דוד שהוא הצרור הראשון ומשם תעלה אל הצרור השני שהוא אספקלריא המאירה שכל הנשמות הזוכות לשם הם מתהנות לראות בצחצוח ונועם האור ההוא הערב הבא מעין לא ראתה שהוא הצרור השלישי.

4 ועצמותיך יחליץ הא לאו רישא דקרא סיפיה.

5 אי נשמתי' וכו' מאי ועצמותיך יחליץ כלומר אם הכתוב מדבר בדברים הרוחניי' הפשוטים מחומר מה לתבן את הבר ומה מבוא לענין העצמות היבשות עם האור ההוא אשר תזכה אליו הנשמה.

6 אלא הא אוקמוה דא תחיית המתי' שעתיד הקב"ה להחזיר נשמות לפגרים מתים ובזה ירויחו העצמות שלימות נוסף על הראשון כי יהיה קיומם קיום שלם על ידי הנשמות שכבר הוסיפו שלימות על שלימותם הראשון בשכבר זכו לראות בנועם מתמיד וזהו והיית כגן רוה הוא סוד גן ה' אשר הנהר יוצא מעדן להשקותו תמיד והוא אומרו וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.

7 ת"ח בירא דמיין נבעין האי איהו רזא עילאה בגו רזא דמהימנותא שתי המדות בינ"ה ומלכו"ת נקראות באר מים חיים והם באר בתוך באר והבאר העליון הוא הנקרא מוצא מים שממנו מתמלא הבאר התחתון זה נובע וזה מתמלא זה זכר ומשפיע וזאת נקבה ומקבלת ועל היחס הזה הוא כל זכר ונקבה הנזכר בלשונם ע"ה. ומאן דאסתכל בבירא וכו' פי' הענינים התחתונים דוגמא לעליונים כי המסתכל בבאר המים למטה יבא להתבונן ממנו היאך נמשכים ההשפעות העליונות ממקום האין כמשך האור מן העין כשם שהמים באים אל הבאר בדרך נסתר כי לא ידע האדם מוצאם ובזה יתעורר אל לבו אל הסודות העליונים ויבוא להתבונן בבאר העליון. ויאמר כי על הכוונה הזאת היו האבות חופרים בארות המים להתעורר מתוכם אל הבארות העליונות שלא להפרידם בין המקור והבאר.

8 ויקרא שמה רחובות רמיז דזמינין בנוי וכו' אמר כי על כן קרא לבאר הזה הרמוז לעטרת רחובות אעפ"י שהיא בין המצרים על העתיד שראה יצחק כי בניו עתידים להרחיב המדה הזאת בסוד הקרבנות והעולות ולבסם אותה כמו שיתבאר בסוד הקרבנות ב"ה וכמו שדרז"ל בויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה זו עבודת הקרבנות שסודם לקרב הכחות אחת אל אחת ולקשר העולמות ובכן זה הבאר יפוצו מעינותיו חוצה ברחובת פלגי מים ולכן קראה רחובות וזהו דעת רבי חייא כי גם העטרת בהתמלאה ברחובות הנה"ר תקרא רחובות ועל זה פתח ר"ש להביא סיוע לדבריו לא לחלוק עליו ואמר חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה.

9 האי קרא איהו רזא עילאה וכו' כי הכתוב אינו מדבר בחכמות החיצוניות שאלו מדבר בחכמות החיצוניו' היל"ל ברחובות יתנו קולם ועתה שכתב קולה בלשון יחיד הנה הכתוב מדבר בעולם האחדות כי הרבוי הנז' שם הכל ענין א' וקול א'. וביאר הענין מעיקרו ומשורשו. ואמר חכמות אלין חכמה עילאה וחכמה זעירא הם הם חכמ"ת אלהים וחכמת שלמ"ה שהיא נכללת בחכמת אלהים ושריא בה כלומר העליונה שוכנת וחונה בתחתונה ומהתחתונה תודע התיכונה שהיא בית שער אליה. והקדים סוד האצילו' ע"ד היחוד לבוא ממנו אל ביאור ברחובו' תתן קולה כי הכתוב קשה להולמו כי הדבר הנסתר לא יוחס אליו רנה והשמעת קול.

10 ואמר בחוץ תרונה ת"ח חכמה עילאה איהי סתימה דכל סתימין וא"כ היאך ישמע קולה והכתו' אומ' לא ידע אנוש ערכה וכו' ויבאר כי בהתמשך הקול הענין נמשך מלו ללו עד שיצא לחוץ כדמיון קול השופר כי בהיות הרוח במקום הצר לא ישמע קולו עד צאתו לחוץ כן החכמה העליונה לא נשמע קולה עד התמשכה אל הבינ"ה ועוד לא ישמע קולה עד התמשכה משם בכח המי"ם והא"ש והרוח שהם סבת הקול כי אין קול נמצא זולת שלשתם כאשר נודע ונתבאר ענינם הקו"ל קולו של יעקב הוא הוא הבא בחשאי אל חכמ"ת שלמה ויוצא אל ההיכלות אשר למטה הנקראים חוץ ושם ישמע קולו אל הנביאים וז"א ואתעביד חד קלא דנפקא לכר ואשתמע ולא תשמע זולת זה בענין המאמר כי זהו האמת והמקובל כי החשאי הנרמז להם הוא סוד הזיווג ושם אין אומר ואין דברים וזהו השתא דאשתמע רזא אקרי חוץ כלומר למטה בהיכלות.

11 מכאן בעי בר נש לאתתקנא כלומר כי כל מבקש ה' יכין עצמו בפרוזדור ומשם יכנס אל הטרקלין כי השאלה לדעת מקצה השמים ועד קצה השמים משם היא ולא למעלה ולפי שקשה לפרש הכתוב ברחובות תתן קולה ולפי המונח רחובות הוא הנהר או קצהו כשהוא מתמלא בסוד הבאר כמוזכר לזה אמר ברחובות.

12 מאן רחובות דא רקיעא דביה כל כוכביא והרמז על הבינה שהיא מתיחסת בגלגלי' אל הגלגל השמיני שבו קבועים כל הכוכבים זולת הכוכבים שצ"ם חנכ"ל ואיהו מבועא דמימוי לא פסקין הוא הנובע בסוד ונהר יוצא מעדן וכו'.

13 ותמן תתן קולה עילאה ותתאה כלומר שם במקום הנקרא חוץ יתיחדו הקולות עם רחובו"ת הנהר הנמשך מחכמ"ה עילאה לחכמה תתאה וכלא חד כלומר והיו לאחדי' על ידי הרחובות כי הנהר הוא הממשיך הקול מחכמת אלהים אל חכמת שלמה כדמיון קול השופר כמו שביארנו להשמע לחוץ.

14 ובג"ד אמר שלמה הכן בחוץ מלאכתך כי קודם הכנסו לפרדס צריך אל ידיעת סוד ההיכלות כי שם תרננה החכמות וישמע הקול למבקש ה'.

15 ואח"כ ועתדה בשדה לך זהו שד"ה של תפוחי זה"ב במשכיות כס"ף שדה אשר ברכו ה'.

16 ובתר דידע בר נש רזא דחכמתא דמהימנותא שהיא חכמת שלמה כי עד שם יגיע ההשגה והידיעה ולא יותר אזי ובנית ביתך דא נשמתא דבר נש בגופיה וכו'. כלומר כי שלימות נשמתו של אדם תלוי בגופו שאם יתקן גופו בידיעות הנשמה שהשיגה בעודו בחיים חייתו בזה יתעביד גברא שלים כי לכך נוצר ונזרקה נשמה באפו לעלו' נפשו למעלה רמה יותר ממה שהיתה קודם שנתלבשה בגוף וז"א דא נשמתא דבר נש בגופיה דיתתקן ויתעביד גבר שלים כי זה כל האדם וע"ד כד חפר יצחק ועבד בירא בשלם כלומר שלא רבו עליה ונסתלקו המקטרגים ובעלי הדין ממנה לההוא שלו"ם שהוא סוף הנהר קרי ליה רחובות כי הוא נמשך מרחובות הנהר ובבואו אל הבאר היא גם היא תקרא רחובות כדעת רבי אבא אלא שהוסיף ביאור רשב"י ע"ה וביאר הכתוב ע"ד הסוד ויהיה ביאור הכתוב ברחובות על ידי רחובות תתן קולה החכמה העליונה בתחתונה זכאין אינון צדיקייא דעובדיהון לגבי קב"ה כי כל מגמת מעשיהם הגשמיים אל כוונה עליונה לא אל כוונה גשמית כענין חפירת הבארות באבות כי יכולים היו להסתפק מהמים אשר יסתפקו ממנו אנשי המקום אמנם הכוונה להם להתעורר אל מוצא המים העליונים להמשיך שפע וברכה לעולם וז"א דעובדיהון לגבי קב"ה ולקיימא עלמא:

17 ויהי כי זקן יצחק אר"ש כתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. האי קרא אוקמוה במדרש רבה משל למלך שהיו לו ב' צטרטיגין א' שליט ביום וא' שליט בלילה והיו שניהם מדיינין זה עם זה זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט קרא המלך לראשון ואמר לו פלוני יום יהא תחומך וקרא לשני ואמר ליה פלוני לילה תהא תחומך.

18 אבל ת"ח כל עובדוי דקב"ה יבאר כי אין נעשה פתגם בארץ ובפרט הצדיקים שאין יסודו ושורשו למעלה ובהיות האמת שהאבות הם הם סוד המרכבה הנה יחוייב כפי מדותיהם אשר הם נאחזים בהם להיות נפעלים מהם ולהיות הראשון כערך העלה והשני כערך העלול ובהיות האמת כי בראשית בריאת האור וגלויו יצא בכל כחו שזהו סוד ויאמר אלהים יהי אור וזו היא מדתו של אברהם בסוד מי העיר ממזרח. ואח"כ ראה הקב"ה שאין העולם ראוי להשתמש בו כמו שנתבאר הסוד במקומו יחוייב שימצא אור עלול מן הראשון יתיחס אל החשך בערך הראשון והוא הנרמז בכתוב באמרו ויהי אור והוא הנרמז במדתו של יצחק המתיחס אל החשך כמוזכר ולסבה זו אברהם לא כהו עיניו כי הוא שואף זורח הוא שם כמדתו ויצחק ע"ה כהו עיניו כי דיו לעבד להיות כרבו וא"ת הנה הכתוב כנה החשך בשם לילה והעטרת נתיחסה אל הלילה ואיך יקרא החשך לילה בסוד המדות לזה אמר דאיהו חשך וכו' לקבלא ליליא בגויה בסוד שמאלו תחת לראשי ועל כן כהו עיניו של יצחק ולא של אברהם. אתא רבי אלעזר בריה ונשק ידוי כי טעם צוף דבש אמרי נועם בדבריו אלא שיצא לו מכלל דבריו שאלה והוא כי בשלמא ביצחק חוייב להעדר אור עיניו ומה תאמר ביעקב שנאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן שהרי העיד הכתוב על העדר אור עיניו אלא הכי הוא ודאי כבדו כתיב ולא כהו מזוקן כתיב ולא מזקנתו הודיע ההבדל שיש ביניהם כי הכהוי הוא העדר האור לגמרי אמנם הכובד הוא לאות הראיה ועדיין הוא רואה וכי גלה הכתוב מהיכן ירש יעקב הכובד ההוא מזקן מאותו הזקן אביו מזקן כתיב חסר. לא יוכל לראות לאסתכלא כדקא חזי שהרי כתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה אמנם יצחק כהו עיניו מכל וכל שהרי נסתפק בין יעקב לעשו ואמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו מכלל שכהו מכל וכל נמצא יעקב רואה מצד אברהם וכבד מפאת יצחק:

« כתם פז על ספר הזהר ק״מ ×¢×´×‘ כתם פז על ספר הזהר קמ״ב ×¢×´× »