1בהקדמה ר' חזקיה פתח בשושנה בין החוחים מאן שושנה דא כ"י בגין דאית שושנה ואית שושנ' דע כי השושנ' המיוחס' אל העטרת אין בה רק י"ג פרחים פנימיים וחמשה עלין החיצוניי' המקיפים אל הפרחים ואלו החמשה עלין הם הקליפו' הסותמים והמכסים אל הפרחי' שהם לפעמים סותמים הפרחי' שלא יראו חוצה ולפעמים נפתחי' והפרחי' נראים מבין החרכי' החמש אשר בין כל עלה ועלה. וא לבך לשאר השושנים העודפים והחסרים מזה המנין רצוני י"ג פנימים וחמש חיצוניים כי זנתה הארץ וחנפה תחת יושביה בעלי העבודו' הנכריו' אשר הרכיבו וערבו הכחות במעש' וערבו והרכיבו אילן באילן שאינו מינו וכן בצמחי האדמה עד אשר זנו רבים מפירותיה' לסבת ההרכבה והערוב אשר עשו ובנו בני האדם וכבר ידעת מ"ש חז"ל למה נקראו שמם זוכין והם מיני חטים לפי שזנו ובני האדם עשו מיני הרכבות לאין מספר בכל מיני הפירות והעשבים עד שנמצאו היום שושנים בעלי פרחים רבים בלא מספר מכוון. אמנם חז"ל שידעו סוד השושנה אשר בה דבר שלמה ע"ה היא אשר לא זנתה תחת אישה ויש לה י"ג פרחים כנגד שלוש עשרה מדות של רחמים אשר סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת משם והם מצויירים בשושנה הזאת האמיתית והם י"ב גבולי האלכסון והנקודה האמצעית הם י"ג כנגד י"ב הויות אשר שם י"הוה יתברך מצטרף בהם והנקודה הם י"ג. והחמשה עלין החיצוניים הם סוד הקליפות הארבע ונקודתם שהם קליפת הה"א כי זה לעומת זה עשה האלהים וכשישראל בלתי ראוים הנה הקליפות הללו מתחברים ונדבקים בהסכמה אחת לסתום החרכים מעבור תפלה בסוד סכותה בענן לך מעבור תפלה והותמים שערי הישועה מישראל אמנם כשישראל ראויים נפתחים החמשה הקליפות הסוגרים ונפתחים שערי הישועה ועל כן נקראו י"שועות יען הם פתחי שערים לבוא גוי צדיק שומר. ועל סוד זה צריך המברך ליטול כוס של ברכה בחמש אצבעות יד הימין לבד אחר שקבלו בשתי ידיו מניחו בימין על חמש אצבעותיו כי כבר ידעת כי השושנה הזאת נקראת כו"ס של ברכה ודע שהכו"ס הזה עולה במספרו אלהי"ם הרומז אליה וע"כ לא יטול המברך כו"ס של ברכה כי אם בחברת ג' בסוד השלש מדות המשפיעים בה נצח הוד יסוד. ולפי ששם אלהי"ם הנזכר בכתוב הראשון של בראשית ברא אלהים יש בינו ובין אלהים הנאמר בפ' ורוח אלהים י"ג תיבות והם את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום ורוח. ובין אלהים השני הזה ואלהים שלאחריו של ויאמר אלהים יהי אור חמשה תיבות והם מרחפת על פני המים ויאמר לכן פתח רבי חזקיה בסוד הזה כשושנה בין החוחים שיש בה י"ג פרחים וחמש עלין וא"כ בוונת ר' חזקיה בתוהו ובוהו וחשך למעלה במקום הקדושה וכבר אמרתי לך שהכתוב נדרש למעלה ולמטה כי יש תוהו למעלה ויש תוהו בקליפה וכוונת רבי חזקיה למעלה בעולם האצילות. ומ"ש בגין דאית שושנה ואית שושנה זו לעומת זו בסוד אמרם זה במדרש כשושנה ראית איזה עקרב עקצו איזה נחש הכישו כי זה רמז לדם טוהר וזה לדם טמא והבן זו עטרת וזו לי"לית. ואמר כי השושנה הזאת היושבת בין החוחים והם בעלי דינין שלמעלה יש בה סומק וחיור הרמז לדי"ן ולחס"ד המקבלת מהם וכן מראה השושנה אדום נוטה ללובן ושאר המאמר מבואר במה שאמרנו.2מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז וכלול בברית כלומר מן ויאמר אלהים והלאה הוא סוד האור הראשון שנגנז והוא כלול בי"סוד ומכאן למדנו שנגנז בין הצדי"ק והצד"ק והוא סוד גנזו לצדי"קים לעתיד לבוא וזהו וכליל בברית ההוא דעאל בשושנה. ואפיק בה זרעא הוא סוד הנקודה הראשונה שהיא זרע קדש כמו שאמר למעלה.3ודא אקרי עץ עושה פרי כבר ידעת כי העטרת היא הפר"י בסוד ותקח מפריו ותאכל שהפרידה הפר"י מן האילן וזה העץ הוא עושה ומתקן ומשקה לעטרת הנקרא פרי וז"א ודא אקרי עץ עושה פרי שהוא אות ברית קדש שהוא העושה הפרי.4וכמה דדיוקנא ברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין הוא סוד זיווג זו בזו בדרך האלף ביתות כמו שם מב' אותיות כי דרך יציאתו מבראשית עד בית ובהו בצירוף האותיות אשר סדרתי למעלה ומ"ש וכמה דדיוקנא דברית וכו' דע כי סוד הברית הוא ו' ויוד על גבה צורת זי"ין כי הו"ו והזי"ן דבר אחד והנה אם תכה הו"ו בזי"ן כלומר ו' פ' ז' יעלה מ"ב וכן אם תכה זי"ן בו"ו כלומר שבעה פעמים ששה יעלו מ"ב ושני האותיות האלה הזי"ן והו"ו שניהם סוד אחד והרמז בזה כבד ידעת כי הי"סוד הוא משך הו"ו כלומר ו"ו הנמשכת מן הו"ו הראשונה שהוא התפארת לסוד זה ו"ו הראשונה והנמשכת ממנה שהיא השנית היא הי"סוד הנמשך מהו"ו הא' המקבל הי"וד שהיא הנקודה הראשונה בראשו ונעשית אזי זי"ן הוא סוד השבת שהוא סוד השבת הגדול היא מדת הבי"נה הוא סוד עונתן של תלמידי חכמים וכבר ידעת סוד ת"ח שהם נצ"ח והו"ד הם המחזיקי' את בדק הבי"ת להריק הנקודה מן היסוד אל העטרת וביארתי לך זה להודיעך כי האדם נברא כצלם אלהים בזולת דמיון איברים ח"ו ח"ו רק דוגמא וזכר ורשימה שלמעלה אם זכה לדבק מחשבתו לדברים העליונים ולרוחניותם מופשטים מכל רעיון גופני. ועז"א וכמה דדיוקנא דברית כלומר צורת הברית העליון וצלמו בא בסוד הו"ו והזי"ן שחשבון הכאתם זו בזו יעלו מ"ב. כן נזרע שם הקדוש המפורש שהוא שם בן מ"ב במע"שה בראשי"ת שהיא העטרת כי שם יורד כח שם בן מ"ב על ידי הצדיק ואתה בני קח מהות הדברים לא גשמיותם כי הגשם אינו אלא משל לרוחני כי אחר שנוצרנו מחומר אין לנו מבוא להבין הדברים הרוחניים אלהיים רק בדרך משל חומרי ודי בזה לאשר חננו האל דעת:5בהקדמה בראשית ר"ש פתח הנצני' דא עובדא דבראשי' ראיתי להעירך על ענין אחד נמצא בדבריהם ע"ה בענין ההמתנה המיוחסת במעשה האל ית' באמרם תמיד עד לא הוה כך ועד לא הוה כך באמרם ע"ה עד לא אעדיאת ולא אתפשט פשיטו דישובא לא אקרי אלהים ובאמרם ולא קיימא מלה עד דאתעטף וכו' ואפיק אילנין רברבין ועד לא אתקן רישא וזולתם רבים המורי' על המתנת זמן אשר רבים מהמתחילי' נכשלי' בזה ומקשים קושיות גשמיות עבות ואומרים כי נראה מזה שלא היה קיום לאין סוף מבלי ברואים ושהדבר הזה אסור לאמרו אף כי לא להאמינו. גם אומרים כי נראה מזה שנוי במחשבתו של הב"ה במה שאמרו הוה רשים ובני ולא קיימא. גם כי נראה שהיה עושה בהמתנ' זמן וכשהמתחילי' רואים דברים אלה חושבי' עליהם ע"ה תועה איככה יאמרו ענין המתנ' זמן במעשה האל יתברך והנה מחשבתו יתברך בברואיו ויציאת' לפועל דבר אחד כי הכח והפועל בו יתברך ענין אחד. וכ"ש וכ"ש בגלוי ספירותיו יתברך שהם עצם נאצל מעצמותו יתברך כהדין קמצא דלבושיה מניה והנני מעירך על הדבר הזה על בוריו דע שכל דבריהם ע"ה בזאת החכמה הם בהשאלה מצדנו אנחנו הנשואים בחומר כי גם התורה שמרה זאת בדבריה לדבר ע"ד לשון בני אדם באמרה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אשר נחלקו אבות העולם אם שמים נבראת תחלה או הארץ נבראת תחלה ואמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם אדם בונה עליה ואח"כ בונה בית שנאמר הבונה בשמים עליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ כסא שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי ובא רשב"י ע"ה ואמר תמהני על אבות העולם ב"ש וב"ה היאך נחלקו על בריאת שמים וארץ אלא שניהם נבראו כאלפס וכסויה שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. הנה ביאר רשב"י כי דברה תורה כלשון בני אדם שהוא מן הנמנע לדבר כי אם בהקדים דיבור אל דבור ולא בבת אחת כי זה פועל האל יתברך לדבר שני דבורים פעם אחת כאמור אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי הנה יבאר הכתוב כי שני דבורים אלה יצאו בבת אחת אמנם כששמענו אותם היה זה אחר זה כי זולת זה בלתי איפשר אלינו להיותנו מורכבים מחומר שהוא נושא שני אל השכל כי השכל יבין וישכיל כמה ענינים פעם אחת והחומר יפריד הדברים זה אחר זה. וע"כ אמר רשבי ע"ה תמהני על אבות העולם למה הוצרכו לחלוק על דבר פשוט כזה כי ידוע הוא כי התורה דברה על דרך לשון והבנת בני אדם והנה כוונת התורה כשהקדימה בריאת שמים לבריאת הארץ בפ' בראשית וכן כשהקדימה בריאת הארץ בפ' ביום עשות אלהים ארץ ושמים הכוונה לומר שנבראו יחדיו להשוות שניהם בענין הבריאה פעם הקדימה שמים ופעם הקדימה הארץ לומר כי שניהם נבראו פעם אחת ואמר כי הכתוב יגיד זה באמרו קורא אני אליהם יעמדו יחדיו ביאר כי בבחינת הקריאה שקרא אותם בפעם אחת היתה אבל נמנע זה בחק כל אדם להבין שני ענינים בבת אחת לפי שחומר השמים אינו כחומר הארץ והם שני נושאים וע"כ הוצרך הכתוב מצדנו להקדים זה לזה. ומזה תשכיל ממוצא דבר כי הספירות הם ענין אחד ובהשואה לכל דבר ותמורתו ולא ישתנו כי אם מצד המקבלים כי בדבר המושכל אין שנוי ולא המתנת זמן. וכבר ביארו ז"ל דבר זה על בוריו אמרו משל לאדם שזורע מינין רבים בבת אחת וכל מין ומין צומח בעתו וזהו כוונת רז"ל דרש רבי חנינא בר פפא מ"ד יהי כבוד יי' לעולם ישמח וכו' פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה עץ עושה פרי למינהו נשאו דשאים קל וחומר בעצמם אמרו אם רצונו של הב"ה לצאת בערבוביא למה נאמר למינהו באילנות ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר למינהו אנו עאכ"ו. הנה גלו כי בענין המחשבה העליונה הכל א' אמנם בענין היציאה לפועל בעולם הנפרדים נפרדו הדברים שלא לצאת בערבוביא רק כל מין ומין בזמנו לפי שהם נופלים תחת הזמן הזמן פועל בהם אמנם למעלה מהשמש הכל באחדות אחד מזה הטעה נאסרו הכלאים ועז"א בעי רבינא הרכיב ב' דשאים זה ע"ג זה מהו כיון דלא כתיב בהו למינהו ונשאר בתיקו ועל הדמיון הזה הם מדברים אפילו בספירותיו יתברך הנאצלות מן הכת"ר אומרים כי בתחילה נאצל החכ"מה כדמיון נקודה ואחר כך נתפשט היכלה ונתעברה מהנקודה והולידה ששה בנים הם אבני הבנין הקדוש וכן תמיד הם מדברים ע"ד לשון בני אדם דבור אחר דבור. אמנם האמת כי כשהופיע אור הכתר להגלות הופיעו המדות כלם בבת אחת ובהופעה אחת ולא היה בהמתנת זמן. אמנם הציור והדמיון אשר יוכל המשכיל לצייר בענין זה הוא כדמיון האבוקה שנכנס אדם בה בבית אפל כי בהופיעה על פתח הבית מיד נתמלאת הבית אורה ברגע אחד אמנם בבחינת חלק אוי"ר הבי"ת הנה האור נתפשט בהם ראשון ראשון וכל הקודם קדם לחבירו וזה לא יכחישהו השכל ובבחינת זה נאמר בהכרח שיש המתנה במשך ההוא ובבחינת המהירות נאמר שברגע אחד קבלו כל חלקי אויר הבית אורה והאמת הוא כי לא יפעל האל יתברך ח"ו בזמן כי הכל קדם בציורו העליון והוא יתברך מוציא הדברים בזמנם כפי צורך הבריאה וזה הציור שזכרתי מהאבוקה קחנו ועיניך שים עליו כי הוא מפתח גדול לכל מקום שתמצא אותם ע"ה מיחסים המתנת זמן האצילות באמרם עד לא אתקן רישא עד לא הוה כך ועד לא הוה כך הכוונה למה שאמרתי כי כל הדברים ההם נדברים מצדנו וזהו כוונתו של רשב"י ע"ה בפתיחתו זאת הנצנים נראו בארץ דא עובדא דבראשי' אימתי ביומא תליתאה שלא נתגלו הפעולות שהיו טמונים בארץ שלשה ימים וביום שלישי נאמר ותוצא הארץ כדין נראו בארץ. וביאר הכתוב למטה בעולם המורגש ואח"כ ביאר הכתוב למעלה בעולם האצילות ואמר עת הזמיר הגיע דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים מארת כתיב חסר והכוונה לרשב"י ע"ה מ"ש רז"ל לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב א"כ למה נבראת לבנה אלא צפה הב"ה שאומות העולם עתידין לעשות אלוהות אמר הקב"ה ומה אם בשעה שהם שנים ולא עוד אלא שמכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלוהות אלו היה אחד עאכ"ו. הנה גלה לנו עליו השלום כי לסבת הרשעים העריצים העוברים לשמש ולירח לזמור ולהכרית מפלצתם ברא הב"ה שני המאורות ואמר שנזכר בהם ענין מארה וחסרון שהוא רמז למה שהם לוקים הלקות השמשי והלקות הירחי כל אחד כפי סבתו ואם השמש אינו לוקה הלקות עצמי בירח הנה עכ"ז לעיני הרואים לוקה הוא ובסבת הלקות הנה הוא זמיר עריצים למען דעת כל עמי הארץ כי הם ברואי מעלה ואם הם יקרים עליה' מושל ושופט להשפיל ולהרים.6וקול התור דא יום חמישי דכתיב ישרצו המים למעבד תולדות הכוונה בזה למ"ש רז"ל תוצא הארץ נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון וכן הוא אומר ויהי האדם לנפש חיה והוא קול התור התייר הגדול שהוא אדם הראשון כי עד שלא נברא רוחו לא נברא נפש כל חיה כמו שכתב הזוהר בפ' ויקרא כלא אתעכב בגיניה דאדם כיון דאתחזי אדם מיד כל חילין דאתטמרו אתחזו בארץ וזהו קול התור דכתיב ישרצו המים למעבד תולדות כי עד שלא נברא קול התייר לא נעשו תולדות.7נשמע דא יום ששי דכתיב נעשה אדם וכתיב נעשה ונשמע כי ביום ששי נברא גופו והנה קדמו ישראל במעמד הקדוש ההוא נעשה לנשמע כי אז נתקן מה שחיסר אדם הראשון לפי שאדם הראשון שמע ולא עשה וישראל הקדימו העשיה לשמיעה לתקן.8בארצנו זה יום השבת שהוא דוגמת ארץ החיים שאין שם מלאכה רק יום מנוחה כי שם ישבתו כל המעשים והמלאכות וכבר ביארתי למעלה כי הוא דוגמת הנקודה אשר חוגגים ומקיפים סביבותיה השש אלכסונות המחוייבות לצאת ממנה ולא יותר והיא אינה מחלפת מקומה אמנם השש אלכסונות היוצאים ממנה מחליפים מקומם וזו היא מלאכתם והנקודה לא תזוז ממקומה ועל סוד זה נאמר ביום השבת אל יצא איש ממקומו ביום השביעי דוקא לדמותנו אל הנקודה ביום השביעי והוא עולם הבא ועולם הנשמות אשר מנוחתם כבוד:9ואחר שביאר הכתוב ע"ד מורגש ביאר אותו באצילות לתת דמיון אל ההמתנה המורגשת במעשה הימים איש איש ממלאכתו אשר עשה לדמות הצורה ליוצרה ואמר הנצנים אלין אינון אבהן שהם אילנות עליונות ארזי לבנון אשר נטע שהיו בעמקי האין כקרני חגבים ועקרן ושתלם בעולם האצילות והם גדולה גבורה תפארת אשר השלש אבות אחזו דרכם ואמר דעאלו במחשבה כלומר בחכמ"ה הנקראת מחשבה ועאלו אח"כ בעלמא דאתי והיא הבי"נה ואתגניזו תמן כאשה העוברה וילדיה במעיה קודם שתלד. ואמר ומתמן נפקו בגניזו כבר אמרנו שלא נשמע קולה אלא חוצה כמו שאמרנו כי לפני לפנים אין קול כי אם דממה דקה והרמז כנגד המבקשים שלא ישיגו שם דבר בסוד והקל נשמע בית פרעה וזהו ומתמן נפקו בגניזו. ואתטמרו גו נביאי קשוט הם נצח והוד כי משם באה הנבואה לנביאים והנה גם הם נעלמים וגנוזים בסוד הירכים שנאמר בהם חמוקי ירכיך כמו חלאים מה הירכים בסתר אף דברי תורה בסתר. אתיליד י"וסף הוא הי"סוד סוד הברית העליון אשר נתיחס אל יוסף לשומרו הברי"ת ואתטמרו ביה שעדין אין החותם נגלה. עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן שם נזרע הזרע הקדוש שהוא סוד הי"וד הראשונה וכדין נראו בארץ הנטיעות אשר נטע בגן ושם נגלו כי קודם זה היו כקרני חגבים. ואימתי אתחזון בשעתא דאתגלי קשת בעלמא אמר זה לפי שיאמר אומר ומי רואה אותם והרי גם בארץ העליונה הם נסתרים ולא נדע מה הם לזה אמר כי בראותינו הקשת בגווני אדום וירוק ולבן נודע ממשלתם כי הלבן מורה על רחמים והאדום על הדין והירוק על המזגתם והסכמתם לסוד אחד וזהו הנצנים נראו בארץ ממש כלומר שלא נגלה פעולתם רק בארץ: עת הזמיר הגיע דבההיא שעתא עידן לקצצא חייבין מעלמא ואמאי אשתזיבו בגין דנצנים נראו בארץ וכמ"ש רז"ל את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ כשיעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון על הארץ אני רואה את האות ונזכור השבועה ואלמלא דא לא אשתזיבו ולא אשתארון בעלמא. ועלמא לא אתקיים מפני מעשיהם של רשעים שהם מהפכים מדת רחמים למדת הדין. ויאמר שעכ"ז לא תשקוט מדת הדין עד שתעשה כליה כי יעלה קול החמס שהם עושים עד השמים ואלמלא קולם של תינוקות העוסקים בתורה כי זה הקול משכך את קול צעקת הרשעים ומ"ש מאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין קל ינוקי וכו' כבר ידעת כי נצח והוד נקראים ינוקי בסוד ועשית שנים כרוביני זהב ופי' כרובים תינוקות כי הנער נקרא רביא בלשון תרגום והם היו מונחים על הארון שהתורה בתוכו לרמז העליון שהם נצ"ח הו"ד אשר על מדת המלכו"ת והם הממשיכים שפע מהאבות שהם גדולה גבורה תפארת. ובזה העולם מתקיים וכנגדם למטה תינוקות של בית רבן בהבל פיהם שהוא הבל שאין בו חטא ממשיכים זכות האבות והעולם מתקיים שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז:10בראשית ר' אלעזר פתח שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שאו מרום לאן אתר לאתר דכל עיינין תליין ליה הטעם למה אמר לאן אתר והכתוב אומר שאו מרום לפי שאם היתה הכוונה לומר שנשא עינינו למעלה אל עולם הגלגלים שהכוכבים וכל צבא השמים קבועים שם הי"לל שאו לשמים עיניכם או שאו למעלה עיניכם ובאמרו שאו מרו"ם רמז לעולם האצילות כמ"ש מרו"ם וקדוש אשכון שהוא פתח עינים וכמ"ש ז"ל ותשב בפתח עינים ואז"ל חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים אלא בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפים לראותו וכבר ידעת כי פתחו של אברהם היא העטרת כי היא פתחה של חס"ד והוא סוד בת היתה לו לאברהם ובכ"ל שמה היא בתו של מדתו של אברהם שהיא כלולה מכ"ל ואל זה כיון שאו מרום עיניכם ונקראת מרו"ם בהיותה עם משפ"ט אלהי י"עקב שנאמר מרום משפטיך מנגדו.11ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה פי' וראו מ"י כלומר משם מפתח עינים זאת תדעו שמדת הבינה אינה מושגת ונתפסת בשום חקירה וכי השאלה עליה היא התשובה כמו שכבר ביארנו ולפנים יבאר הטעם לפי שהעטרת נקראת מ"ה ואמה נקראת מ"י ואם במקום שיש השגה אתה אומר מה כי לא תדע מה הוא כ"ש במקום שנקרא מ"י וההבדל בין מלת מ"ה ומלת מי ידוע כי לא יאמר אדם מהו זה עד שיראנו ויתפשנו ביד כענין מ"ש במן כי לא ידעו מהו כי בא לידם ולא ידעו מהותו. אמנם מלת מ"י לא יאמר על דבר נראה כאלו אומר מי הוא זה אשר דברת עליו כי לא ראיתיו ולא ידעתיו.12ברא אלה ומאן איהו מ"י פי' ברא אלה שהם אבני הבני"ן כי הם נגלים והיא נעלמת והוא סוד כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך כי הם בבחינת גלויים כאלו הם לפניך והם מקצה השמים ועד קצה השמים ממדת הבי"נה למטה עד העטרת שהוא מקצה השמים ועד קצה השמים כי קצה השמים הראשונה נקראת מ"י להעלמתה וקצה השמים האחרונה נקראת מה לגלויה. וביאר מיד ההבדל שאמרנו שיש בין מ"י למה כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא וכו' מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין פי' ממדרגה אל מדרגה בזה העולם המורגש עד סוף מדרגות האצילות שהיא העטרת כלומר שעולה בחקירותיו למעלה עד הגיעו אל המדה הזאת שהיא סוף כל מדרגות האצילות הנה בהגיעו שם יעמוד נבהל כי לא ידע מה היא כי אינה נישגת בשום חקירה כאשר יתבאר בפ' לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל האר"ץ כי אברהם היה חוקר אחר ידיעת שורשי הדברים לחשבו כי ישיג בדרך חקירה סוד האצילות ואמר לו יתברך לך לך וכו' אל האר"ץ אשר אראך בידי הוא להראותה לך ולא בחקירתך הנה א"כ שנקראת מה כענין האומר לחבירו אחר שחרדת את כל החרדה הזאת בחקירתך מה אסתכלת מה פשפשת הא כלא סתים כדקדמיתא כי כל דבר שאין אדם בא עד תכליתו מה הועיל בטרחו ואל תטעה בענין זה לחשוב כי כוונתם בזה לומר שלא יטרח האדם אחרי החכמה כפי האיפשר ח"ו כי לא נתן האל יתברך לב לדעת ועינים לראות אל האדם רק לעיין ולהתבונן בגדולת האל יתברך ופעולותיו ונוראותיו כי לכך נוצר אמנם כוונתם להודיע כי שכל האדם יש לו בו גבול יעמוד אצלו והבוחר יתברך שמו במי שהוא ראוי יעלהו מעלה רמה יותר ויותר ממה שהוא בחק השגת שכלו.13ועל רזא דנא כתיב מה אעידך מה אדמה לך וביאר הענין ואמר שיצאתה בת קול כשנחרב ב"ה בקול מר וקשה ואמרה מה אעידך הנה העידותי בכם את השמי"ם ואת האר"ץ העליונים הנרמזים במ"ה כי אינם נישגים בשום חקירה כאלה השמים והארץ התחתונים שהם נישגים בחקירה ולא עוד אלא שדמיתי אותך אליהם ועטרתך בהם עטר"ת תפאר"ת לעמוסי בטן ודימיתיך אל המרכבה העליונה בדגלים בבנין בית המקדש בכל תכונותיו וכליו ואילמיו הכל עשוי כדוגמה עליונה וקראתיך ירושלים בסוד יד"ו שלם שהוא סוד שם בן ע"ב כמספר אותיותיו בשלימות כירושלם של מעלה בסוד ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו וזה מ"ה אדמה לך כלומר דמיתיך למ"ה העליון. מ"ה אשוה לך פי' ראה כי רעתך רבה עד השמים הגיעה כאלו כ"ב יכול עשית רושם למעלה במדת מ"ה שיצאת עמך בגלות והיא שוה לך בחרבן אוכלוסיה וכשם שאין אוכלוסיך נכנסין לירושלם במצות ההריון כך ב"ב יכול נשבעתי לבל אבוא בירושלם של מעלה וכו' ואנחמך וזאת תהיה נחמתך כי אין לך נחמה גדולה מזאת להיו' תקוה לאחריתך ושישובו בניך לגבולם כי אשיב שכינתי לציון וכן ישובו המה כי גדול כים שברך עתה בגלות ומדת מ"י ירפא לך לעתיד. ויאמר שאחר שביאר רבי אלעזר הכתוב על האופן הנזכר א"ל רבי שמעון בני פסוק מילך ויתגלה רזא עילאה דבני עלמא לא ידעין וששתק רבי אלעזר ובכה רבי שמעון וקאים שעתא חדא ואולי כי הבכיה להם ע"ה מרוב תשוקת' בדבוק העליון כמאמר דוד ע"ה מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כי הנשמה תחשוק לשוב אל ארצה ואל מולדתה לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו ולא תחפוץ לשכון בארץ מאפיליה והנה תשוקת הצדיקים אל זה מעורר להם הבכיה.14ואמר לו לבנו אלעזר מאי אלה אי תימא על הכוכבים והמזלות הוא אומר ועל שהם נגלים בעולם אמר אלה הא אתחזן תמן תדיר ומה יוסיף הוא באמור שאו מרום עיניכם כאלו הוא אומר הביטו מה שלא נראה מעולם והנה הם תמיד נראים ובמ"ה אתבריאו פי' ולא במ"י כמו שנאמר מי ברא אלה שנאמר בדבר יי' שמים נעשו ושם י"הוה יתברך עולה מ"ה במילואו.15אי על מלין סתימין כמו שאמרת אתה שכוונת הכתוב על אבני הבנין באמרו אלה ואם בן לא לכתוב אלה כי מלת אלה יורה על דבר נגלה והנה אבני הבנין אינם נראים ונגלים כי אם מצד פעולותיה' למטה כי הם אינם נראים. ולפי זה צריך לדעת מהו הכוונה באמרו מי ברא אלה אלא רזא דא לא אתגליא בר יומא חד דהוינא על כיף נהרא וכו' אמר לי רבי מלה סתימא הוה קמי קב"ה כלומר זה הסוד היה סתום אצלו יתברך שלא גלה אותו לשום אדם אמנם נגלה בישיבה של מעלה כי הם הבאים תמיד בסוד יי' ודא הוא בשעתא דסתימא דכל סתימין הוא האין סוף בעא לאתגליא שלא נתחדש שום חדוש רק הגלוי הוא החדוש עבד ברישא נקודה חדא היא החכ"מה כמו שכבר אמרנו ודא סליק למהוי מחשבה כלומר עשה מזאת המדה כאלו היא תחלת הוצאת המחשבה לפועל לא שנתחדש לו יתברך שום מחשבה רק קרא לחכמה כפי הגלוי ראשית המחשבה צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין וכו' כי היא כלי אומנתו של הב"ה. ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא למדנו מכאן שהחכמה נקראת בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין היא מדת הבי"נה שנקראת קדש הקדשים כלומר קדש של שני קדושות החכמה והכת"ר היא היבל להם וחתם בה אבני הבנין שהיו בעמקי האין ויצאו מתוך המחשבה הזאת שהיו מצויירים בה. ואקרי שירותא לבנינא התחלת הבנין הנגלה ובהיות היא התחלה להם קיימא ולא קיימא במחשבת האדם כי כל התחלה דקה אינה נרגשת רק מתוך התמשכותה וע"כ בשמא לא אתקרי אלא מ"י בעא לאתגליא יתיר חוזר אל האין סוף שעדין הוא נסתר באלה המדות העליונות אעפ"י שהם נקודה בהיכליה עדין נתגלה ולא נתגלה. ואתלבש בלבוש יקר דנהיר הוא סוד הטלית לבנה כמו שכבר ביארנו שהוא החכ"מה שלבשה הבינה וברא אלה והם אבני הבנין ולא שהם נגלים מצד עצמם רק שהם נשואים באותיות אל"ה ובהתחבר אותיות אל"ה באותיות מ"י נקרא אלהי"ם וביאר הרמז ואמר כי לא קנה הבי"נה שם אלהים עד שהולידה את אל"ה ולמדנו מזה מה שכבר קדם כי אין לו יתברך שם העצם רק י"הוה אמנם שאר השמות נקנו אליו יתברך כפי פעולותיו יתברך במחודשים והוא הוא מ"ש למעלה ועד לא אעדיאת ולא אתפשט פשיטו דישובא לא אקרי אלהים וכן אמר בכאן ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים. ואינון דחאבו בעגלא על רזא דנא אמרו אלה אלהיך ישראל כלומר הפרידו הבני"ם מהא"ם וזה לפי שהם רואים כי העולם מתנהג בשולטנות ז' כוכבי לכת ולא יותר וגזרו אומר כי אין למעלה בעולם האצילות רק שבעה כחות מנהיגים את השבעה האלה ולכן אמרו אלה אלהיך ישראל כלומר אלה בלא מ"י כי לא ידעו מ"י הוא ובזה היה חטא העגל עצום מאוד כי הפרידו הראש מהגוף והאיברים ואין כח באיברים כלל מזולת כח הראש וז"א וכמא דאשתתף מ"י באל"ה הכי הוא שמא דאשתתף תדיר ברזא דא מתקיים עלמא כי אין קיום לאלה אלא במ"י והבן. ופרח אליהו ולא חמינא ליה כי לפי שעה הוא מתלבש בסוד המלבוש הגופני ומיד מתפשט ממנו ולובש מדי קדש. אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה ואמרו אלמלא וכו' כי הבינו כח האותיות וכח צירופם אשר שם האל יתברך לפעול בהם פעולותיו כאומן הפועל בכליו. והנה הוציא רבי שמעון נפקותא אחת מדברי אליהו ז"ל והוא כי אלה השמים אשר על ראשינו באותיות מ"ה נבראו כי השמים העליוני"ם נבראו במ"י וכבר קדם כי העטרת נקראת מ"ה והוא סוד מ"ה אדיר שמך בכל הארץ וסך הדברים כי באמ"ה בת"ה ושהשאילה האם לכת כליה בדרך הלבשה לפעול ולעשות מלאכת הנבראים התחתונים כשם שהיא פעלה העליונים. ואימתי קשיט לה בקישוטהא כדקא חזי בשעתא דאתחזן קמה כל דכורא דכתיב את פני האדון יי' וכו' יבאר מצות הראיון להודיענו כי יש סוד למצוות למעלה מלבד הנגלה בהם וכי הנגלה מהם הוא מעשה גופני והנסתר בהם הוא לשמה למעשה וכי המעשים הגופניים מעוררי' וממשיכים כח הדברים העליונים וזה כי בנגלה מהמצוה הזאת יראה כי הוא מן הראוי להראו' ג"פ בכל שנה ושנה את פני המלך יי' צבאות כי הזה תקבע בנפשותנו חיוב עבודתו וכי אנו משועבדים אל כל אשר יצוה כעבד העובד לפני אדונו אמנם כפי הנסתר צריכים אנחנו בשלש הזמנים האלה להמשיך כח הזכר אל עולם הנקבה עד שימצא בה כח הזכר עצמו להשפיע לבניה עד שתקרא בשם אדון כל הארץ וזה בהראות לפניה כל זכר בבני ישראל ממשיכים כח הזכר אליה ותצא המדה הזאת מגבול הנקבה שהוא סוד הה"א ותביא בגבול הזכר שהוא כח הי"וד. ואתוון אוחרנין משכאן לון ישראל מעילא לאתר דא פי' כי היא נקראת אזי האדון י"הוה ממשיכי' כח ההוי"ה באדנות בסוד י"אהדונהי והבן והוא סוד מ"י באל"ה שנשלם שם אלהים ובזה גם העטרת נקראת אלהים כי ימשיכו כח אלהים דבינה בעטרת כלומר כח מ"י באל"ה שנשל"ם ש"ם אלהי"ם ומתמלאת העטרת בשפע להשפיע ועל סוד זה הביא סוד פסוק אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי והענין מבואר כי כל מגמתו של דוד להמשיך למדתו שהיא בית אלהים כח אלהים העליון הנזכר במעשה בראשית וזה בסבת המון חוגג הזכרים העולים לחוג ג"פ בשנה. אמר רבי אלעזר שתיקא דילי בנה מקדשא לעילא ובנה מקדשא לתתא אמר זה לפי שאמר לו אביו פסוק מילך ויתגלי סתימא דרזא ושתק רבי אלעזר. מלה בסלע משתוקא בשתים שאלמלא לא שתק לא היה מרויח שני ענינים כי בפעם הראשונה שביאר הוא הכתוב לא הרויח רק חדוש א' כששתק הרויח שני חדושים והם תקון עולם התחתון מכח עולם העליון וכבר ידעת כי בהתחדש החדוש בפי החכמים נחשב לפני הב"ה כאלו הם בונים העולמות ומקיימים אותם שנאמר ואשים דברי בפיך וכו' לנטוע שמים וליסוד ארץ והוא אמרו ומה דשתיקנא איברו תרין עלמין כחדא שהוא סוד אדדם עד בית אלהים פי' אמשכם עד בית אלהים והיא העטרת. אמר רבי שמעון מכאן ולהלאה שלימו דקרא פי' אחר שגלה לנו אליהו ז"ל סוד תחלת הכתוב מכאן והלאה מה שנשאר מן הכתוב פירושו כך. המוציא במספר וכו' תרין דרגין אינון דאצטריך למהוי רשים כל חד מניהו להיות נקראים ונרשמים כל אחד. ואחד בשמו מ"י ומ"ה דא עילאה ודא תתאה מ"י למעלה בבי"נה ומ"ה למטה בעטרת. דא עילאה רשים ואמר המוצי"א במס"פר המוציא ההוא דאשתמודע ולית כוותיה וכו':16צריך אתה לדעת כי מדת המל"כות נקראת המוציא לפי שהיא המוציאה כל ההשפעות העליונות אל העולם התחתון כי היא פרנס העולם המורגש ועל כן אנו מברכים המוציא לחם מן הארץ כי מכחה הארץ הלזו נותנת מזונותיה ונקראת המוציא בה"א ולא מוציא לפי שהה"א תורה על הידיעה ולפי שכל המדות העליונות הימנה הם נסתרות ואין מדה זולתה תורה על הגלוי המורגש אלינו לכן אמר המוציא ההוא דאשתמודע ולית כוותיה כגוונ' דא המוצי' לחם מן הארץ ההיא דאשתמודעא כאשר יתבאר בפ' תרומה ב"ה. ועוד צריך אתה לדעת כי מדת התפארת נקראת מספ"ר יען הוא כולל כל צבאות יי' שהם ששים רבוא בסוד הו"ו כי הו"ו תורה על כל חשבון משושה מששה לששים לשש מאות לששת אלפים לששים רבוא והוא החשבון הידוע לכל צבא השמים ואחריהם אין מספר וכלם מכח הו"ו שבתפארת אמנם הצבאות הקיימי' הם ששים רבוא בסוד הו"ו וזהו במספ"ר ששים רבוא אינון דקיימין כחדא ואפיק חיילין לזינייהו דלית להון חושבנא ויהיה שיעור הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה שלא קנה שם אלהים עד שברא מ"י את אלה וביחוד שתי המלות נקרא אלה"ים עליון והוא האומ' למדת המוצי"א בכח מדת המספ"ר להוציא כל הצבאות מן הכח לפועל. לכלם הם הששים רבוא שבמס"פר הקיימים הם הבאים והנמשכים מהם בשם יקרא אי תימא דקרא לון בשמהן וכו' אמר זה לפי שיש כתוב אחר אומר לכלם שמות יקרא ודרז"ל לא השם שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן שנאמר ויאמר אליו מלאך יי' למה זה תשאל לשמי והוא פלא כי איני יודע לאיזה שם אני מתחלף והוא מ"ש בכאן אי תימא דקרא לון בשמהן זה אינו כן שהרי אין להם שם קבוע. ויתכן שיהיה הכוונ' למה שאמרו רז"ל במסכת סנהדרין א"ל קיסר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים וכו' מאי רבותיה אנא מצי לממני כוכבי אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו אמ"ל מנינהו א"ל אוקמינהו וקא מנינא להו אמר ליה רקיע נמי הכי הדרא ויהיה הכוונה אי תימא דקרא לון בשמהתהון ומאי רבותיה איכא הכא כי הוא בראם ויודע מספרם ושמותם והכתוב אומר לכלם שמות יקרא ומה בא להודיענו באמרו לכלם בשם יקרא אלא שהכוונה להודיענו כי בעוד שלא קנה שם אלהים היה הענין מתבודד בעצמו ולא יצא שום דבר לפועל ואחר שקנה שם אלהי"ם קרא שמהן לכל הצבאות והחיילין למיניהם בצביונם ובקיומם והביא ראיה מענין ראה קרא יי' בשם בצלאל כי בכח שם אל שיש בבצלאל הוא הוא קיומו ושלימותו. מרוב אונים דא רישא דדרגין דסליקו ביה כל רעותין אמר זה לפי שעד עתה לא דבר מהבינה ולמטה שכן אמר שאו מרום עיניכם וראו מ"י ולהודיע שכחה של מ"י נמשך מהכת"ר שהוא רצון כל הרצונות שכל הרצונות כלולות בו וממנו הם מתפשטים ע"כ נקרא רוב אונים. ואמיץ כח דא עלמא עילאה דאסתלק בשם אלהים כי מלת אלהים מורה על אומץ וכח ור"ל בעל הכחות כלם אי"ש לא נעדר מאינון שתין רבוא שנתפשטו ממנה ואמר כי אע"פ שמתו מתי מדבר מעולם לא חסרו ששים רבוא בדוגמא העליונה שאי"ש לא נעדר הרמז לאדם העליון שאינו חסר מרבבות קדש גם אחד.
