כתם פז על ספר הזהר ע״ב

« כתם פז על ספר הזהר ע״א ×¢×´×‘ כתם פז על ספר הזהר ע״ג ×¢×´× »

1 ספר הזהר פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה קָם לֵילְיָא חַד לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגוּ לֵילְיָא בְּבֵי אוּשְׁפִּיזָא בְּמָתָא מַחְסֵיָא. וְהֲוָה תַּמָּן בְּבֵיתָא חַד יוּדָאי דְּאֲתָא בִּתְרֵי קְסִירָא דְקַטְפִירָא. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר בראשית כ״ח:כ״ב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים. דָּא הִיא אֶבֶן שְׁתִיָּה דְּמִתַּמָּן אִשְׁתִּיל עָלְמָא וְעֲלָה אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא.

2 ספר הזהר פתח ↗

3 ספר הזהר פתח ↗

4 ספר הזהר פתח ↗

זָקַף רֵישֵׁיהּ הַהוּא יוּדָאי וְאֲמַר לָהּ הַאי מִלָּה אֵיךְ אֶפְשָׁר, וְהָא אֶבֶן שְׁתִיָּה עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲוַת וּמִינָהּ אִשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. דְּמַשְׁמַע דְּיַעֲקֹב שַׁוֵי לָהּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב, בראשית כ״ח:כ״ב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו. וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְהַאי אַבְנָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַ ם.

5 ספר הזהר פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה לָא אַסְחַר רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר עמוס ד׳:י״ב הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלקֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וּכְתִיב, דברים כ״ז:ט׳ הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין כַּוָּונָה. וּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא בָּעָאן לְאִתְתַּקָּנָא בְּגוּפָא וּרְעוּתָא כְּחֲדָא. קָם הַהוּא יוּדָאי וְאִתְלַבַּשׁ, וְיָתִיב לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר זַכָּאִין אַתּוּן צַדִּיקַיָא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָא וְלֵילֵי.

6 ספר הזהר פתח ↗

7 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה הַשְׁתָּא דְּכַוְונַת גַּרְמָךְ, אֵימָא מִילָךְ דְּנִתְחַבֵּר כְּחֲדָא. דְּהָא מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בָּעְיָין תִּקּוּנָא דְגוּפָא וְתִקּוּנָא דְלִבָּא. וְאִי לָאו בְּעַרְסָאי שְׁכִיבְנָא וּבְלִבָּאי אָמַרְנָא מִלִּין. אֶלָּא הָא תָּנִינָן דְּאָפִילּוּ חַד דְּיָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא שְׁכִינְתָּא אִתְחַבְּרַת בַּהֲדֵיהּ, וּמַה שְּׁכִינְתָּא הָכָא וְאֲנָא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּבַעֲיָין צַחוּתָא.

8 ספר הזהר פתח ↗

וְתוּ דְּכָל בַּר נָשׁ אחרי מות סז א דְּקָם לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא מִפַּלְגוּ לֵילְיָא כַּד אִתְעַר רוּחַ צָפוֹן בפלגו דליליא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָא בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן. וְהוּא וְכָל צַדִּיקַיָיא דִּבְגִנְתָּא כֻּלְהוּ צַיְיתִין ליה וצייתין לְאִלֵּין מִלִּין דְּנָפְקֵי מִפּוּמֵיהּ. וּמַה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל צַדִּיקַיָּיא מִתְעַדְּנִין לְמִשְׁמַע מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא בְּשַׁעֲתָא דָּא וְאֲנָא אֱהֵא שָׁכִיב בְּעַרְסָאי. אָמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא אֵימָא מִילָךְ.

9 ספר הזהר פתח ↗

וְתוּ דְּיַעֲקֹב בְּבֵית אֵל הֲוָה וְאַבְנָא דָא הֲוַת בִּיְרוּשָׁלַם. אָמַר לֵיהּ כָּל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אִכְפַּל תְּחוֹתוֹי וְהַהוּא אֶבֶן תְּחוֹתֵיהּ הֲוַת. אָמַר לֵיהּ אֲשֶׁר שָׂם כְּתִיב. וּכְתִיב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לֵיהּ אִי יָדַעְתְּ מִלָּה אֵימָא לָהּ.

10 ספר הזהר פתח ↗

11 ספר הזהר פתח ↗

12 ספר הזהר פתח ↗

פָּתַח וְאָמַר, תהילים י״ז:ט״ו אֲנִי בְצֶדֶק אֶחזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ. דָּוִד מַלְכָּא חֲבִיבוּתָא וּדְבֵקוּתָא דִילֵיהּ בְּהַאי אֶבֶן הֲוָה. וְעֲלָהּ אָמַר תהילים קי״ח:כ״ב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. וְכַד בָּעָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּחִיזוּ יְקָרָא דְמָרֵיהּ, נְטַל לְהַאי אֶבֶן בִּידֵיהּ בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר עָיִיל.

13 ספר הזהר פתח ↗

14 ספר הזהר פתח ↗

15 ספר הזהר פתח ↗

בְּגִין דְּכָל מַאן דְּבָעֵי לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי מָרֵיהּ, לָא אָעִיל אֶלָּא בְּהַאי אֶבֶן. דִּכְתִיב, ויקרא יג בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְדָוִד מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחזֶה פָנֶיךָ. וְכָל אִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ דְּדָוִד לְאִתְחֲזָאָה בְּהַאי אֶבֶן כְּדְקָא יְאוּת לְגַבֵּי דִּלְעֵילָא.

16 ספר הזהר פתח ↗

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם אַתְקִין צְלוֹתָא דְצַפְרָא וְאוֹדַע טִיבוּ דְמָארֵיהּ בְּעָלְמָא. וְאַתְקִין הַהִיא שַׁעֲתָא בְּתִקּוּנָהָא כְּדְקָא יָאוֹת דִּכְתִיב, בראשית כ״ב:ג׳ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. יִצְחָק אַתְקִין צְלוֹתָא דְמִנְחָה וְאוֹדַע בְּעָלְמָא דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין דְּיָכוֹל לְשֵׁזָבָא וּלְמֵידַן עָלְמָא.

17 ספר הזהר פתח ↗

יַעֲקֹב אַתְקִין צְלוֹתָא דְעַרְבִית, וּבְגִין צְלוֹתָא דָא דְּאַתְקִין מַה דְּלָא אַתְקִין בַר נָשׁ מִקַּדְמַת דְּנָא כְּדְקָא יְאוּת. בְגִין כָּךְ שַׁבַּח גַּרְמֵיהּ וְאָמַר וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. דְּעַד הַהִיא שַׁעֲתָא לָא שַׁוִּי לָהּ אָחֳרָא כַּוָּותֵיהּ.

18 ספר הזהר פתח ↗

פָּתַח וְאָמַר, מלכים א ב׳:י״ב וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ מְאֹד. מַאי שְׁבָחָא דָא. אֶלָּא דְּאַתְקִין אֶבֶן שְׁתִיָּה וְשַׁוֵּי עֲלָהּ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּכְדֵין וַתִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ מְאֹד.

19 ספר הזהר פתח ↗

20 ספר הזהר פתח ↗

וּכְתִיב, בראשית ט׳:ט״ז וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תִּיאוּבְתָּא דִילֵיהּ בָּהּ תָּדִיר, וּמַאן דְּלָא אִתְחֲזֵי בָּהּ לָא אָעִיל קַמֵּי מָארֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם. וּרְאִיתִיהָ. מַאי וּרְאִיתִיהָ, רָזָא הוּא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר יחזקאל ט׳:ד׳ וְהִתְוֵיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת וְגו'. לְאִתְחַזָּאָה עֲלַיְיהוּ. וְאִיכָּא דְאָמְרֵי דָּא רְשִׁימוּ דְּאָת קַדִּישָׁא דִּי בְּבִשְׂרָא.

21 ספר הזהר פתח ↗

וּרְאִיתִיהָ. מַאי וּרְאִיתִיהָ, רָזָא הוּא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר יחזקאל ט׳:ד׳ וְהִתְוֵיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת וְגו'. לְאִתְחַזָּאָה עֲלַיְיהוּ. וְאִיכָּא דְאָמְרֵי דָּא רְשִׁימוּ דְּאָת קַדִּישָׁא דִּי בְּבִשְׂרָא.

22 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַדַּאי כֹּלָּא הוּא. ד"א הכי אֲבָל הַאי קֶשֶׁת דְּאִתְחֲזֵי בְּעָלְמָא בְּרָזָא עִלָאָה קָיְימָא. וְכַד יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא זְמִינָא הַאי קֶשֶׁת לְאִתְקַשְׁטָא בְּגַוְונוֹי כְּכַלָּה דָא דְּמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ.

23 ספר הזהר פתח ↗

24 ספר הזהר פתח ↗

מְנָלָן, דִּכְתִיב וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם. וְהַשְׁתָּא דְּאִתְחַזְּיָא בִּגְוָונִין חֲשׁוֹכִין מִתְחַזְּיָא לְדוּכְרָנָא והיא לזכור דְּלָא יִיִתֵי מַבּוּל. אֲבָל בְּהַהִיא זִמְנָא אִתְחַזְּיָיא בִּגְוָונִין נְהִירִין וּמִתְקַשְּׁטָא בְּתִקּוּנָא כְּכַלָּה דְּמִתְקַשְּׁטָא לְבַעֲלָהּ וּכְדֵין לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם וְיִדְכַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהַאי בְּרִית דְּאִיהוּ בְּגָלוּתָא וְיָקִים לָהּ מֵעַפְרָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב, הושע ג׳:ה׳ וּבִקְּשׁוּ אֶת יְיָ אֱלהֵיהֶם וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם. וּכְתִיב, ירמיהו ל׳:ט׳ וְעָבְדוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם, אֲשֶׁר אָקִים מֵעָפָר כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, עמוס ט׳:י״א אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת. וְעַל דָּא וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם וּלְאַקְמָא לָהּ מֵעַפְרָא.

25 ספר הזהר פתח ↗

27 ספר הזהר פתח ↗

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אִילּוּ הֲוֵינָא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִפְרָא דְחֲנוֹךְ בְּעָלְמָא וְסִפְרָא דְאָדָם, אַתְקִיפְנָא דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בֵּינֵי אֱנָשָׁא, בְּגִין דְּלָא חַיְישׁוּ כָּל חֲכָמָאן לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ וְטָעָן בְּמִלִּין אָחֳרָנִין לְאֲפָקָא מֵרְשׁוּ עִלָּאָה לִרְשׁוּ אָחֳרָא. וְהַשְׁתָּא הָא חַכִּימֵי עָלְמָא יָדְעִין מִלִּין וְסָתְמִין לוֹן וּמִתְתַּקְפֵי בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן.

28 ספר הזהר פתח ↗

וְהַאי קְרָא אַשְׁכַּחְנָא בְּרָזָא דְרָזִין. תוספתא דְּכַד אִתְעַר חֶדְוָה דְּכָל חֶדְוָון טְמִירָא סְתִימָא סַבְתָּא דְסַבְתִּין אַנְהִיר מִנֵּיהּ נְהִירוּ דַּקִּיק. חֶדְוָה דְּכָל חֶדְוָון נָהִיר לְיָמִינָא בִּמְשַׁח רְבוּת עִלָּאָה. וְנָהִיר לִשְׂמָאלָא בְּחֶדְוָוה דְּחַמְרָא טַב, נָהִיר לְאֶמְצָעִיתָא בְּחֶדְוָוה ד"א דארגוונא דִּתְרֵין סִטְרִין. רוּחַ אִתְעַר וְרוּחַ סָלְקָא וְאִתְיְיהִיב בְּרוּחָא.

29 ספר הזהר פתח ↗

30 ספר הזהר פתח ↗

דָּבְקָן דָּא בְּדָא. תְּלַת עָאלִין בִּתְלַת. מִגּוֹ תְּלַת נָפְקָא חַד בְּרִית דְדָבְקָא בִּבְרִית. אִתְעֲבָרַת רוּחַ דְּסָלְקָא, מִתְעֲבָרַת מִנֵּיהּ. כַּד אִתְיְיהִיבַת בִּתְרֵין סִטְרִין אִתְדַּבְּקוּ רוּחָא בְּרוּחָא וּמִתְעַבְּרָן מִתְּלַת בְּנִין. וְנֹחַ וְתֵיבָה נָפְקוּ מִנַּיְיהוּ תְּלָתָא, כְּגַוְונָא דִּתְלָתָא דלתתא עִלָּאִין, וְאִלֵּין אִנוּן דְּנָפְקוּ מִגּוֹ תֵּיבוּתָא שֵׁם וְחָם וְיָפֶת. שֵׁם דְּבִסְטַר יָמִינָא, חָם דְּבִסְטַר שְׂמָאלָא. יֶפֶת אַרְגְּוָונָא דְּכָלִיל לוֹן.

1 רבי יהודה קם ליליא חד למלעי באוריתא בבי אושפיזא דמתא מחסיא כי מנהגם תמיד לעסוק בתורה בלילה כי אין רנתה של תורה אלא בלילה לפי שכבר שקטו האידים העולים מהאיצטומכא אל המוח והתבודדות הלילה תסייע עוד להעמיד שכל האדם על בוריו.

2 והוה תמן חד יודאי דאתא בתרי קסטי דקפרס' הביא שני קנקנים מלאים יין קפריסין שהיה סוחר ביין וקסטי הוא כלי קטן או גדול כמ"ש קיסטא דמוריסא דצפורי הוא לוגא דמקדשא כל בית כלי נקרא קיסטא עשוי מחרס או מדבר אחר.

3 פתח רבי יהודה ואמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. הביא הענין הזה אגב גררא על מה שנז' מהאבן ספיר גם לפי שעוד יביא סוד הקשת. והיה אומר רבי יהודה כי האבן הזאת היא האבן השתיה דמתמן אשתיל עלמא ועלה אתבני מקדשא כמוזכר לעיל.

4 זקף רישיה ההוא יודאי א"ל האי מלה איך איפשר לפי דרכו למדנו שהיה עוסק רבי יהודה בתורה בקול רם גם כי היה יחידי שאל"כ לא היה שומע ההוא יודאי כי קניית התורה לא תהיה בלחש. והקשה ההוא יודאי. לר' יהודה שזה אי איפשר כי אבן השתיה נבראת עד שלא נתפשט העולם כי היא נקודת ההתפשטות והבריאה ואיך ישימה יעקב מצבה ועוד יעקב היה אז בבית אל והאבן היא במקדש ומה ענין זה לזה.

5 רבי יהודה אסחר רישיה לגביה כי ראה שיש טעם בדבריו ותמה על שנא קם מטתו לעסוק בתורה ותפס עליו מהכתוב הכון נקראת אלהיך ישראל וכתיב הסכת ושמע ישראל כי שניהם הכתובים מוכיחים שצריך האדם להכין הגוף בהכנות דשייכות להשכלה כי בהתעוררו' הגוף תתעורר הנפש להבין ולידע ובהיות הגוף רובץ על ד' רבעיו היאך תתעורר הנפש.

6 קם ההוא יודאי ואתלבש כי ראה שהאמת אתו ואמר זכאין אתון וכו' שמתוך כך מזמין לכם הקב"ה עם מי שתעסוקו בתורה שהיית יחיד ומתוך ששמעתי דבריך נתעסק שנינו ויתחדשו דברים בינינו.

7 א"ל רבי יהודה השתא דכוונת גרמך אימא מילך ולא כשאתה שוכב על מטתך דהא מלי דאוריתא בעיין תיקונא דגופ' ותיקונא דליבא להוציא הדברים לפועל כדי שיתבררו הדברים מלמעלה ואי לאו בערסאי שכיבנא ובלבאי אמרנ' מילי ולא הייתי קם רק מפני שיודע אני היתרון שיש בין זה לזה דהא תנינן דאפילו חד דיתיב ולעי באוריתא שמוציא הדברים בקול רם ולא בהגיית הלב בלבד ולא עוד אלא דבעיין צחותא פי' נקיות כמ"ש בר"ה בשופר אבא שאול אומר מים ויין מותר כדי לצחצחו ורמז לו בזה כי גם כי היה מוכן בדעתו עדיין ידיו לא מטוהרות כי עסקניות הם ואיך ידבר ד"ת.

8 ותו דכל בר נש דקם למלעי באוריתא בפלגו ליליא וכו' קב"ה אתי לאשתעשעא וכו' ואיך יהיה הרב עומד עליו והוא שוכב על מטתו שנראה שאינו חש לכבוד יוצרו וכבוד משרתיו הבאים לשמוע. השתא אימא מילך כלומר חזור לאומרם אחר שנשלמו התנאים והדברים הראשונים יפלו כי אין לחוש להם שלא היו בצחות ובהכנה הראויה וע"כ חזר הוא וא"ל שאילנא על מה דאמרת דכתיב והאבן הזאת דדא אבן שתיה וכו' חזר הדברים כבראשונה.

9 והשיבו כל ארעא דישראל הכפיל תחותוי כמ"ש רז"ל מהכתוב הארץ אשר אתה שוכב עליה כפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו ואחר שנעשית כלה כנקודה אחת תחתיו ההוא אבן תחותיה הוה.

10 א"ל אשר שם כתיב וכתיב אשר שמתי כלומר מקרא אני דורש שנראה כי יעקב ע"ה שם אותה ומה לי שתהיה תחתיו או לא.

11 א"ל אי ידעת מלה אימא לי כי דבריך טובים ונכוחים ועדיין אין בידי להשיבך מלין.

12 פתח ואמר אני בצדק אחזה פניך וכו' דוד מלכא חביבותא ודבקותא דיליה בהאי אב"ן הוה כי היא נפשו של דוד.

13 ועלה אמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כי כמו שמדתו של דוד דהוה הבונים להיותה ראש לשועלים והיא הקטנה שבכלם כן דוד היה הקטן שבאחיו ובכלם לא בחר אלא בו להיות מלך על ישראל וכן דרשו רז"ל עליו זה הכתוב אבן מאסו הבונים אמרו מדבר בדוד לשעבר היה רועה ונעשה מלך ועל מדתו אמר דוד אבן מאסו הבונים.

14 וכד בעא לאסתכל' בחיזו יקרא דמאריה שזה נמנע בחק כל אדם כמ"ש כי לא יראני האדם וחי נטל להאי אבן בקדמיתא ולבתר עייל אין הכוונה שיכנס לפנים ממנה שהרי מרע"ה אדון הנביאים לא עלה למעלה ממנה כי בה היה משיג מה שלמעלה לפי שהיא כדמיון מרא"ה לכל אשר עליה אמנם כוונתו באמרו עייל ר"ל משיג ממנה דכל מאן דבעי לאתחזאה קמי מאריה לא אעיל אלא בהאי בה היא השגתו ובאמצעותה הוא משיג מה שמשיג שהיא כדמיון בית שער לשלמעלה שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש היא נקראת ז"את ואמר דוד אני בצד"ק אחזה פניך בצד"ק ממש אחזה במה שנראה בצדק.

15 וכל אשתדלותיה דדוד לאתחזאה בהאי אבן שתראה דמותו באבן הזאת דוד מלך ישראל חי וקיים.

16 ת"ח אברהם אתקין צלותא דצפרא הקדמה זו לבא ממנו אל מדתו של דוד שקבלה מהא"בות העליונים וכל האבות התחתונים המשיכו בתפלותיהם השפע אליה כי אברהם נתקן במדת החסד בהודיעו חסדו ונדיבותו לכל באי עולם ויצחק בתפלת המנחה הודיע בעולם מדת דינו של הקב"ה כי זה יורה על כי נטה היום ובאו צללי ערב והודיע כי יש אלהי"ם שופטים בארץ דיכיל לשיזבא אע"פ שהוא בעל הדין יציל הראוי להצלה כמו שהיה לו שנהפך לו מדת הדין למדת רחמים ויקרא אליו מלאך יי' מן השמים וא"ל אל תשלח ידך אל הנער כי עתה ידעתי כי ירא אלהי"ם אתה ומעתה לא יפעול בך מדת הדין ע"ד מ"ש איוב לאשתו הנבלה גם את הטוב נקבל מאת האלהים.

17 יעקב אתקין צלותא דערבי"ת הוא בתפלתו תיקן את המדה הזו יותר מכל שלפניו בשנים עשר שבטייה בידוע ובג"כ שבח גרמיה ואמר והאב"ן הזאת אשר שמתי מצבה דהא עד השתא לא שוי לה אחרא כוותיה כי הוא השלם שבאבות כי זה תקן מהימין וזה מהשמאל ויעקב מקו האמצעי שהוא העיקר ובג"כ וישם אותה מצבה דהות נפילה ואקים לה פי' שבנה ורפא את המזבח ההוא. ויצוק שמן דהא ביעקב תליא למעבד יתיר כי מדתו של יעקב מאור המזרח הוא בא ושמן הורק שמו מהכתר דרך חוט השדרה והבן אתא רבי יהודה ונשקיה כדרכם וכמנהגם מנשיקות דביקות רוח ברוח. א"ל וכל האי ידעת והיאך את משתדל בסחורתא ומנח חיי עלמא שנראה שלא עשית תורתך קבע. א"ל דהוה דחיקא לי שעתא וכדי שלא ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אני עוסק בסחורה. ואית לי תרין בנין וקיימין כל יומא בבי רב וכדי לקיים תורתם בידם אני טורח וטובים השנים מן האחד וכ"ש אם הכיר בהם שהם זריזים שהיה חייב לטרוח אחר מזונותיהם וכמ"ש ת"ר הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם בנו זריז בנו קודמו.

18 פתח ואמר ושלמה ישב על כסא דוד אביו. יבאר סוד הכתוב הזה על הדרך הנז' בסוד האבן הנז' ואמר כי מאי שבחא הוא שהודיענו הכתוב שישב על כסא דוד אביו ומי הוא אשר ישב זולתו אחרי שמלך תחת אביו ואמר כי כוונת הכתוב שנתתקן אבן השתיה ושוי עלה קדש קדשים ושיעור הכתוב כאלו אמר יישב מה שעל כסא דוד אביו שהוא קד"ש הקדשי"ם היא הבי"נה וכשהמשיך שם ברכתה אזי ותכון מלכות"ו מאד.

19 ועל דא כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם דהא קב"ה תיאובתא דיליה בה תדיר חוש הראות מתיחס אל התאוה כי הוא סבת התאוה ע"ד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה לעינים והכוונה כי כל מגמת התפארת להשפיע בה ע"י הצדי"ק וזהו לזכור ברית עולם. ומאן דלא אתחזי בה לא אעיל לקמיה סוד יראה כל זכורך את פני האדו"ן כי היא מראה שבה נרשמים הזכרים העולים להראות לפניו יתברך.

20 ועל דא וראיתיה רזא הוא כד"א והתוית תו לאתחזאה עליהו פי' וראיתיה מענין הפעיל כלומר הפעלתיה שיתראו בה הפנים והיא תתראה בהם.

21 ואיכא דאמרי דא רשימו קדישא די בבשרא כלומר אראה אות בה וכבר נתיחס ענין הרשימה אל הראיה כי חוש הראות יתרשם בו כל הנראה לנוכחו ועל כן אמר ר' יהודה ודאי כלא הוא כי זה וזה אמת.

22 אבל האי קשת דאתחזי בעלמא ברזא עילאה קיימא כי גווניה הנראים בה הם בסוד הגוונים העליונים ואלה הם מלבוש להם חשוכיים מלובשים בעב הענן כמו שנתבאר.

23 וכד יפקון ישראל מגלותא זמינא האי קשת לאתקשטא בגוונוי נהירן ככלה דא לבעלה כי בעוד ישראל בגלות היא כביכול לובשת בגדי אלמנותיה ובצאת ישראל מהגלות תסיר את בגדי אלמנותה מעליה ותלבש בגדי מלכות ויתראו בקשת הנראה לעינינו א"ל ההוא יודאי הוא הוא המדבר אלא כדי להודיעו קבלה זו שקבל מאביו אמר המחבר לשון אמר ליה כאלו אומר לו שמע מה שאומר לך ואינו תשובה לר' יהודה כי ר' יהודה לא דבר מאומה משעה שהתחיל ההוא יודאי לדבר כי שומע היה לדבר. והעד שאמר ר' יהודה ודאי פלא הוא ואם היה המדבר ר' יהודה עצמו למה יאמר א"ר יהודה בתוך דברי עצמו אלא שהכוונה א"ל ההוא יודאי כאלו אמר לו הסכת ושמע מה שקבלתי מאבי כשהיה נפטר מן העולם שהיה מצפה ולא זכה לראות בביאת המשיח אמר לא תצפה לרגלא דמשיחא עד דתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגוונון נהירין ויתנהיר לעלמא כלומר שיהיו גווניה כ"כ בהירים ומאירי' עד שיאירו בעולם ויאיר העולם בהם וכדין שיראה כן בשלמות צפה ליה למשיח מנלן דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם שנשבע לאבות העולה שיגאל את בניהם.

24 והשתא דאתחזייא בגוונין חשוכין ואינן סימני משיח רק לזכור השבועה שנשבע שלא להכיא מבול לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא מצינו שבועה זו בכתו' אלא שמצינו בכתוב לא יכרת כל בשר ולא יהיה מבול ואז"ל לא לא תרי זמני לשון שבועה הוא.

25 אבל בההוא זמנא יתחזי בגוונין נהירין ומתקשט' וכו' וכדין לזכור ברית עולם. אמר כי הכתוב ירמוז גם לעתיד לימות המשיח כמו שיעד על המבול שלא יביא עוד בזוכרו הברית כך יזכור את ישראל לגאול אותם ויוקים לה מעפרא לכנסת ישראל שהברית בבשרם ויביא ראיות לקימתה מן העפר מהכתובים ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם ואין קימה כי אם אחר נפילה שנאמר אקים את סוכת דוד הנופלת ואמר הכי אמר אבא דבג"כ אדכר באורייתא פורקנא דישראל ודוכרנא דילה בדא כלומר בשבועה עצמה שנשבע מעבור מי נח עוד על הארץ אמר הנביא בשם הב"ה כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וסמיך ליה כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט הרי נזכר הברית בשניהם במי המבול ובענין הגאולה.

26 ע"ב ע"ב ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה ר' אלעזר אמר כיון דכתיב ויהיו בני נח אמאי אמר היוצאים ענין השאלה היא כך כי כבר נזכר בכתו' למעלה ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו ולא בא הכתוב עכשיו אלא להודיע כי שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ וא"כ היוצאים למה ליה שכבר נזכר יציאתם ויראה א"כ שהיו לו אחדים שחתו בתיבה ולא יצאו ואין הדבר כן שהרי בכניסתם לתיבה אמר ויבא נח ובניו אותם שנזכרו בתולדתם ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת ומה בא להשמיענו והשיבו ר' אבא כי בני בנים הרי הם בבנים והכתוב מדבר ביוצאים ולא בבאים אחריהם ונראה ששתק ר' אלעזר לפי שהיה ר"ש אביו שם ולו משפט הבכורה ולכן דבר ר"ש ואמר אלו הוינא שכיח בעלמא כד יהב קב"ה ספרא דחנוך וספרא דאדם אתקיפנא דלא ישתכחון בין בני נשא אמר זה לפי שבאותם הספרים היו סודות המציאות בכללו והיו מפורשים בהם סגולת כל מיני הב"ח והצמחים והיסודות ומה שבהם ומקום שרשיהם למעלה מהאזוב אשר בקיר ועד ארז הלבנון ופעולתם על ידי השבעות לשרים אשר עליהם השמים משטרם בארץ והם לא משתמשים בהם לשום תועלת בכדי רק שהיו מכירים בהם יכולת יוצרם השם בהם הכח ההוא וכשנפלו הספרים ההם ביד הבאים אחריהם וראו הסגולות ההם השתמשו בהם על דרך תאוותיהם בעניני העולם הזה ואמרו כי הכחות והסגולות ההם עצמיים בשרים ההם ובמנהיגיהם ולא יד יי' עשתה זאת והיו טועים אחריהם ביחס להם הכח והממשלה ועל כן אמר אלו הוינא שכיח בעלמא אתקיפנא דלא ישתכחון כלומר הייתי מתאמץ לטמון אותם כדי שלא ימצאו הספרים ההם שלא יפלו ביד התועים שישתמשו בהם וטען במלין אחרנין לאפקא מרשו עילאה לרשו אחרא.

27 והשתא הא חכימי עלמא ידעין מלין וסתמין לון על בני דורו היה אומר שלא היו מגלין הידיעות ההם כדי שלא ישתמשו בהם בדברי חול ומתקפי בפולחנא דמאריהון ולא היו בוטחים בסגולות ההם וכמ"ש על ספר רפואות שגנזו חזקיהו והודו לו כדי שיהיה לבם בטוח ביי'.

28 האי קרא אשכחנא ברזא דרזין דכד אתער חדוה דכל חדוון. אחר הקדמה זו בא לבאר הכתוב הנז' ויהיו בני נח היוצאים מן וכו' ומכלל דבריו יתבאר היאך נמשך עולם הקליפה מעולם האור בסוד השמא"ל העלול מהימי"ן שאינו בשלימותו ומאז האור הולך ומתעלם ממדה למדה עד שנגנז ונשאר החש"ך שהוא סוד הנח"ש המחשיך פני הבריות ונרמז כל זה בתולדותיו של נח בשלשת בניו שם וחם ויפת ולכן אמר בהם היוצאים מן התי"בה כאשר יבאר והתחיל הסוד משורשו ואמר כד אתער חדוה דכל חדוון פי' כשעלה החפץ משמחת כל מיני השמחות שהוא הכתר שהוא רצון כל הרצונות הוא השמח במעשיו ובמדותיו הנאצלות ממנו נהיר לימינא היא החכמה בשמן משחת קדש עליון סוד התחלת החס"ד הבק"ר או"ר ונהיר לשמאלא בחדוה דחמרא הוא סוד היין המשומר בענביו המשמח אלהים היא הבינה ונתיחס השמן לחכמה לפי שהוא חלק ונח ולא ישמע קולו והיין אל הבי"נה קול ודברים בסוד נכנס י"ין יצא סוד והיא היא המדברת במעשה בראשית ונהיר לאמצעיתא בחדוה דתרין סטרין והוא סוד ההמזגה בין שני ההפכים היא התפארת הממוזגת מימין ומשמאל והנותן שלום ביניהם ומחברם בהיכלו ושלשתם הם סוד החכמ"ה והתבונ"ה והדע"ת.

29 רוח אתער ורוח סלקא. העטרת נקראת רוח הקד"ש ולפי שאין לה מגרמה כלום רק ההתעוררות הבא אליה מהרו"ח המעורר אותה כמו שנתבאר בסוד ואיד יעלה מן הארץ עיין במקומו אמר רוח אתער ורוח סלקא כי הרוח המעורר קודם אל התעוררותה לעלות להיות שניהם דבוקים דא בדא ז"ה להשפיע ו"זאת לקבל. ולפי שהיה דברו כולל ולא זכר הזרועות והירכים רק החכמ"ה והתבונ"ה והדע"ת והי"ודע והי"דוע חזר ואמר תלת עאלין בתלת ומגו תלת נפק' חד וכו' להודיע שהענין נמשך משלש של שלש שלש ובא עם הי"סוד ובכן ברית דבקא בברית ואתעברת שתי המדות יסוד ומלכות נקראות ברית בהיותם בדיבוק א' כי מטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי. ומה שחזר ואמר רוח דסלקא מתעברא מניה וכבר אמר ברית דבקה בברית ואתעברת הרמז כי בהיות התשוקה מהנקב"ה אל עולם הזכר רבה הנה תהר מזכר בסוד אשה כי תזריע וכן למעלה והיא אומרו אתיהיבת בין תרין סטורין בסוד המטה הנתונה בין צפון לדרום אתדבקות רוחא ברוחא ומתעברא מתלת בנין פי' בחבור רוח העטרת ברוח התפארת יולדו הג' בנים מכח שלשתם. ואמר שהרמז בדוגמת נ"ח ותי"בה שהם דוגמא להם שכשם שיצאו מהם שלשה בדוגמתם.

30 ואלין אינון דנפקו מגו תיבותא שם חם ויפת ש"ם מהימי"ן חם מהשמאל י"פת מהקו האמצעי. וחם הוא אבי כנען זוהמא דדהבא. הגיד כי לא מתוך השמאל הקדוש בא רק מהחשך הנמשך מהשמאל. תחות סקוספיטין פי' תחת השמרים והסיג שהוא היתוכא דדהבא אתערותא דרוח מסאבא הוא מקום התחלת רוח הטומאה נח"ש קדמאה. ובגין כך רשים וחם אבי כנען מה שלא אמר כן בשם ויפת. אבי כנען דאייתי לווטין על עלמא ההוא כנען דאתלטיא הוא הנח"ש שנתקלל ומצד המארה והחסרון בא בסוד יהי מארת. כנען דאחשיך אנפי בריין הוא קץ כל בשר. ובג"כ בכלהו לא נפק מגו כללא אלא דא שפרטו הכתוב וכתב וחם הוא אבי כנען. על דא כד אתא אברהם מה כתיב ויעבור אברם בארץ וסוף הכתוב והכנעני אז בארץ דעד לא הוה קיומא דאבהן לבטל זוהמתו של כנעני הנחש הזה ולא אתו ישראל לעלמא שלא פסקה זוהמתו עד שעמדו ישראל על הר סיני. דיפוק שמא דא שם ארץ כנען. ויעול שמא עילאה לכנותה כשם ישראל ארץ ישראל. ועל דא כתיב ארור כנען פי' ארור הוא כבר שהוא גרם להביא קללה לעולם והראיה שהרמז על נחש הקדמוני שכן כתיב בו ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השד"ה והבן. וע"ד כתיב שם וחם ויפת היוצאים מן התיבה סוד התי"בה העלי"ונה הרמוזה בתיבת נח וחזר וביאר הסוד ואמר שלשה אלה בני נח קיומא דכל עלמא כי באמצעות אלה השלש כחות כח הדין והחסד והרחמים מתקיים העולם. קיומא דרזא עילאה כלו' כי בסוד עולם האצילות כן הוא. ומאלה נפצה כל הארץ היינו רזא דאמרי' תלת גוונין עילאין וביאר מהו ואמר דכד ההוא נהר דנגיד ונפיק אשקי לגנתא בחילוי דתלת אלין עילאין שהם החסד הלבן והגבורה האדומה והתפארת הארגוני הממוזג משניהם מכח שלשתם השקה את הג"ן היא סוד הקשת אשר קבלה השלש גוונין. ומתמן מתפרשן גוונין לתתא הם סוד הפנים השלשה כל חד וחד כליל בחבריה כמו שנתבאר בהסכמתם והצמדם יחד אל פני אד"ם. לאחזאה דיקרא דקב"ה אתפשט לעילא ותתא שאם לא כן מהיכן היינו יודעים כח השלש העליונות אם לא מתוך הגוונין התחתונות הם מראה דמות כבוד יי' ואיהו חד בעילאי ותתאי שמתוך כך מיחדים אותו בתחתונים. א"ר אלעזר תלת אלין גוונין בכל אינון דאתיין מסטרא דקדושה הוסיף עוד ר' אלעזר להודיע כי עוד למטה עד דלת"י התהו"ם נתפשט כח השלש האלה ואמר כי שלש אלה גוונין הם בכל דאתיין מסטרא דקדושה וגם מחיזו דתלת אלין מתפרשן לכל אינון דאתיין מסטרא דריח אחרא הוא הנח"ש המצורע בשלש מראות נגעים לבן י"רקרק אדמד"ם כי גם בו נרשמו אלה הגוונים החשוכיים כי זה לעומת זה עשה האלהים. וכד תסתכל ברזא דדרגין שנשתלשלו זו מזו תשכח איך מתפרשן גוונין לכל אינון סטרין עד דעיילין לתתא ברזא דאינון שבע"ה ועשרין צינורין דדשי דחפיין לתהומי פי' דע כי כאשר אמר אלהים יקוו המים אל מקום אחד סגר עליהם בדלתים לבל ישובון לכסות הארץ שנאמר גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ וכתיב ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא בגיחו שהיו המים בועטים בגאוה לשוב למקומם עד שגער בהם הב"ה ואמר עד פה תבא ולא תוסיף ופה תשית בגאון גליך שאלמלא כן היה התהום שוטף את העולם וקבלו הם ע"ה שצירי הדלתות המעכבים את התהום שלא יעלה לשטוף את העולם הם כ"ז הם סוד שלש מערכות של אותיות האלפא ביתא מערכת האחדים ט' שלש של שלש שלש עד אות הט' ומערכת העשרות ט' עד הצד"י שלש של שלש שלש ומערכ' המאות ט' מק"וף עד התי"ו עם מנצ"פך שלש של שלש שלש הם כלם כ"ז והם הדלתים אשר בכחם סגר על התהו' ומעכבו שלא ישטוף העולם ואמר ר' אלעזר כי נתפשט כח השלש גוונין העליונים עד צינור"י צירי הדלתות המכסים על התהומות משלש שלש כ"ז אותיות האלפא ביתא שהם דלתות לתהומות שהם השתלשלות השלשה מ"ט לט' עד גמר האותיות. ובלא ידיעא לחכימי עליונים הם היו יודעים מדרגות הכ"ז צנורי דשא על סדרם בסדר האותיות וסודם זכאה חולקהון יכו' וכבר ידעת כי האותיות הם סוד הבריאה כלה ותיקונה והם ע"ה נגלו להם סוד סדר הבריאה ועליהם כתיב סוד יי' וכו' ועל זה.

« כתם פז על ספר הזהר ע״א ×¢×´×‘ כתם פז על ספר הזהר ע״ג ×¢×´× »