כתם פז על ספר הזהר קע״ג

« כתם פז על ספר הזהר קע״ב ע״א כתם פז על ספר הזהר קע״ד ע״א »

1 ספר הזהר פתח ↗

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כֻּלְּהוּ הֲווּ מִתְכַּנְּשֵׁי, וְכַד הֲווּ חַגְרֵי זַיְינֵי קְרָבָא הֲווּ מְרַתְּתֵי וְשַׁבְקִין לוֹן, וּבְגִין כָּךְ וְלא רָדְפוּ אַחֲרִי בְּנֵי יַעֲקֹב:

2 ספר הזהר פתח ↗

הָסִירוּ אֶת אֱלהֵי הַנֵּכָר וְגו'. הָסִירוּ אֶת אֱלהֵי הַנֵּכָר, אִלֵּין אִינוּן דְּנָטְלוּ מִשְּׁכֶם מָאנֵי כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דְּהֲוָה חָקִיק עֲלַיְיהוּ טַעֲוָא דִלְהוֹן. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, טַעֲוָון הֲווּ מִכַּסְפָּא וְדַהֲבָא. וְיַעֲקֹב אַטְמִין לוֹן תַּמָּן, בְּגִין דְּלָא יִתְהַנּוּן מִסִּטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּאָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִתְהַנֵּי מִנֵּיהּ לְעָלְמִין.

3 ספר הזהר פתח ↗

רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי חִזְקִיָּה הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לְרִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִכְתִיב, שמואל ב י״ב:ל׳ וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד. וְתָנִינָן, שִׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן מִלְכֹּם שְׁמֵיהּ. וְדָא הוּא עֲטֶרֶת מַלְכָּם. מַאי טַעֲמָא וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד. וּמַאי טַעְמָא כְּתִיב שִׁקּוּץ. דְּהָא בִּשְׁאָר טַעֲוָון עַמְּמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב אֱלֹהֵי הָעַמִּים, אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֵל נֵכָר, אֵל אַחֵר, וּבְהַאי אָמַר שִׁקּוּץ חַד.

4 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר לֵיהּ, וּבְכָל טַעֲוָון עַמְּמַיָיא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָכִי קָרָא לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב, דברים כג וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֶת גִּלּוּלֵיהֶם. וּמַה דְּאָמַר וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם, דְּאִיהוּ מִלְכּוֹם, הָכִי הוּא וַדַּאי. אֶלָּא אִיתַּי הַגִּתִּי עַד דְּלָא אִתְגְיַּיר, כְּדֵין אִיהוּ תָּבַר לָהּ לְהַהוּא עֲטֶרֶת דְּאִיהוּ מִלְכּוֹם, הַהוּא דִיוּקְנָא דְּחֲקִיק עֲלָהּ וּפָגִים לָהּ. כְּדֵין אִיהוּ עֲבַד לָהּ הֵיתֵּר לְאִתְהַנֵּי מִנָּהּ וְהֲוַת עַל רֵישֵׁיהּ. וְתָּא חֲזֵי, שִׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן, חַד חִוְיָא בְּסוּרְטָא הֲוָה חָקִיק עַל הַהוּא כִּתְרָא, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי שִׁקּוּץ זוּהֲמָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, הָסִירוּ אֶת אֱלהֵי הַנֵּכָר, אִלֵּין שְׁאָר נָשִׁין דְּהֲווּ מַיְיתֵי בְּגַוַּיְיהוּ כָּל נְבַזְבְּזָן דִּלְהוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֶת כָּל אֱלֹהֵי הַנִּכָר. אִלֵּין נָשִׁין, כָּל נְבַזְבְּזָן וְכָל טַעֲוָון דְּדַהֲבָא וְכַסְפָּא. וַיִּטְמוֹן אוֹתָם יַעֲקֹב, בְּגִין דְּלָא יִתְהַנּוּן מִסִּטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל.

5 ספר הזהר פתח ↗

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, הָסִירוּ אֶת אֱלהֵי הַנֵּכָר, אִלֵּין שְׁאָר נָשִׁין דְּהֲווּ מַיְיתֵי בְּגַוַּיְיהוּ כָּל נְבַזְבְּזָן דִּלְהוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֶת כָּל אֱלֹהֵי הַנִּכָר. אִלֵּין נָשִׁין, כָּל נְבַזְבְּזָן וְכָל טַעֲוָון דְּדַהֲבָא וְכַסְפָּא. וַיִּטְמוֹן אוֹתָם יַעֲקֹב, בְּגִין דְּלָא יִתְהַנּוּן מִסִּטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל.

6 ספר הזהר פתח ↗

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וְגו', תָּא חֲזֵי, כְּתִיב וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וְלָא כְּתִיב בהני מדבחן דְּאַסִּיק עֲלֵיהּ נִסְכִין וְעֲלָוָון, אֶלָּא בְּגִין דְּאַתְקִין הַהוּא דַרְגָּא דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְתַּקְּנָא. מִזְבֵּחַ לַיְיָ, לְאַתְקָנָא דַּרְגָּא תַּתָּאָה לְחַבְּרָא לֵיהּ בְּדַרְגָּא עִלָּאָה, וְעַל דָּא וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ דָּא דַרְגָּא תַּתָּאָה. לַיְיָ דָּא דַרְגָּא עִלָּאָה. וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל, שְׁמָא דָא כִּשְׁמָא עִלָּאָה. בְּגִין דְּכַד אִתְנַהֲרָא כְּדֵין כְּאִמָּה בִּתָּהּ וְכֹלָּא חַד.

7 ספר הזהר פתח ↗

כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלהִים, בְּגִין דְּאִינוּן לָא אִשְׁתַּכָּחוּ אֶלָּא בִּשְׁכִינְתָּא, דְּהָא שִׁבְעִין הֲווּ דְּאִינוּן מִשְׁתַּכְּחֵי תָּדִיר בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא, וְשִׁבְעִין קַתַּדְרָאֵי סַחֲרָנִיהּ דִּשְׁכִינְתָּא. וְעַל דָּא כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּאַתְרָא דָא דְּאִתְגַּלְּיָא, דְּהָא כְּתִיב וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו:

8 ספר הזהר פתח ↗

10 ספר הזהר פתח ↗

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מִכָּאן דְּאִתְעֲבִיד רְתִיכָא קַדִּישָׁא בַּהֲדֵי אֲבָהָן. וְתָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב אִיהוּ רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דְּקַיְימָא לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא, וְאִיהוּ רְתִיכָא בִּלְחוֹדוֹי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלהִים.

11 ספר הזהר פתח ↗

12 ספר הזהר פתח ↗

פָּתַח וְאָמַר, דברים ד׳:ז׳ כִּי מִי גּוֹי גָדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אִינוּן חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלֵית לָךְ עַם וְלִישָׁן בְּכָל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְּעַלְמָא דְּאִית לֵיהּ אֱלָהָא דְּיִשְׁמַע לוֹן, כְּמָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְקַבְּלָא צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל שַׁעְתָּא דְאִצְטְרִיךְ לוֹן לְמִשְׁמַע צְלוֹתָא דְאִינוּן בָּעָאן, בְּגִין הַהוּא דַרְגָּא דִלְּהוֹן.

13 ספר הזהר פתח ↗

תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב, קָרֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב לא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, מַאן וַיִּקְרָא, דָּא שְׁכִינְתָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים.

14 ספר הזהר פתח ↗

15 ספר הזהר פתח ↗

16 ספר הזהר פתח ↗

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָא דְּאֲמַרְתְּ דְּיַעֲקֹב שְׁלֵימָא דְּאֲבָהָן אִיהוּ, וְאִיהוּ אָחִיד לְכָל סִטְרִין, וְקָרָא שְׁמֵיהּ יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב לא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וּכְתִיב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. אַמַּאי אַהֲדַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָרָא לֵיהּ יַעֲקֹב בְּכַמָּה זִמְנִין, וְכֹלָּא קָרוּן לֵיהּ יַעֲקֹב כְּמִלְּקַדְּמִין. אִי הָכִי, מַהוּ וְלא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב. אָמַר לֵיהּ, שַׁפִּיר קָא אֲמַרְתְּ. פָּתַח וְאָמַר, ישעיהו מ״ב:י״ג יְיָ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, גִּבּוֹר מִבָּעֵי לֵיהּ. כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת, אִישׁ מִלְחָמוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ.

1 ויסעו ויהי חתת אלהים א"ר יוסי כלהו הוו מתכנשי וכד הוו חגרי זיני קרבא הוו מרתתי ושבקין לון ובגין כך ולא רדפו וזה נראה הפך ממה שנמצא כתוב במדרש ויסעו שזכר שם המלחמות שעשה יהודה הגבור ואחיו עם כל הערים אשר סביבות' ומהו שהרגו מהם וכבשו את עריה' ואיפשר שבפעם ההיא לא רדפו אחריה' כמו שנזכר בכתוב ולא רדפו אחרי בני יעקב כי נפל פחד אלהים עליהם כי היו אומרים אם ב' מהם הרגו עיר אחת מה יעשו אם יאספו כלם ולכן כתיב ויסעו ויהי חתת אלהים כלומר בשעת הנסיעה משם לא רדפו אחריהם אבל אחר ימים נתקבצו עליהם וערכו עמהם מלחמה. ואז"ל כי אחר ז' שנים נתקבצו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שפם כמוזכר שם בארוכה ודברי רבי יוסי נכונים כפי הכתוב ויסעו ויהי חתת אלהים וכו' ולא רדפו אחרי בני יעקב:

2 הסירו את אלהי הנכר וכו' אינון דנטלו משכם מאני כספא ודהבא דהוה חקיק עליהון טעוא דלהון כך מנהגם של הגויים עד היום לצייר בכלי הזהב והכסף והנחשת צורות צלמיהם. ורבי יהודה נתן טעם למה הטמין אותם יעקב כדי שלא יתהנו מתכשיטי ע"ז שהיא אסורה בהנאה והנה לא היה בידו להוליכה לים המלח כאשר יחייב הדין ולכן הטמין אותם תחת האלה שהיא מין ממיני אילני סרק שאינו עושה פרי כענין הע"ז שאינה עושה פרי:

3 רבי יהודה ורבי חזקיה הוו אזלי בארחא וכו' יביא הלכה למעשה על ענין איסור הע"ז ויאמר ששאל רבי חזקיה לרבי יהודה שני שאלות בענין דוד כשלכד את רבת בני עמון ולקח את עטרת מלכם מעל ראשו וכו' ותהי על ראש דוד איך ישים דוד ע"ז על ראשו להתפאר בה והשנית למה שינה הכתוב לקרוא לע"ז הזו שקוץ והנה בכל הכתובים יקרא לע"ז אלהים אחרים או אלהי העמים והוא אמרו מ"ט על ראש דוד ומ"ט כתיב שקוץ. והנה השיבו על השנית בראשונה ואמר שהרי שם כולל הוא בכל המקרא לקרוא לכל מיני הע"ז שקוצים שנאמר ותראו את שקוציהם וידוע הוא שלא כל האומות עובדים למין א' מע"ז כי כל אומה ואומה יש לה ע"ז בפני עצמה לא ראי זאת כראי זאת ועל כלם אמר הכתוב ותראו את שקוציהם שם כולל לכלם כאלו אמר לו שאין זאת שאלה. אמנם השאלה הראשונה אין ספק שהיא שאלה עצומה וראוי לחוש אליה היאך ישתמש דוד בתכשיט ע"ז וביאר אגב ארחיה כי שם הע"ז ההיא מלכום שמה אולי נקראת ככה על שהיתה מיוחדת לראש המלך או כי היו מכוונים בשם הזה למולך שהיתה הע"ז שלהם או שם שולטנות. ויאמר כי קודם שישימה דוד על ראשו ביטל אותה איתי הגתי קודם שיתגייר וכל ע"ז שביטל אותה גוי מותרת בהנאה. ויאמר כי הצורה שהיה חקוק על העטרה היה צורת נחש כי היו מכוונים בה אל כח הנח"ש למעלה. ומ"ש ת"ח שקוץ בני עמון חד חויא בסורטא הוה חקיק על כתרא פי' שלא היתה הצורה בולטת כי אם מצויירת בחרט וכל צורה שקועה שאינה בולטת מותר לקיימה ומלת סורטא מענין המסרט על בשרו שהוא ענין חקיקה וגדידה.

4 ובגין כך אקרי שקוץ ע"ש הנחש שהוא משוקץ.

5 רבי יצחק אמר הסירו את אלהי הנכר. הנה רבי יצחק בא לבאר ולומר כי ח"ו שזרע יעקב ע"ה יקחו להם שלל ע"ז ליהנות ממנו אמנם אמר זה יעקב אל הנשים שנטלו עמהם משכם והביאו בידן תכשיטי אלהי נכר בתכשיטיהן וכל נויי ע"ז והוא שאמר ויתנו ליעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ודקדק מלת אשר בתוככם שהם תכשיטי שאר הנשים דהוו מייתי בגווייהו מאשר בזזו להם משכם כי לא אמר זה אל הזכרים רק אל ביתו שהם הנשים כי הזכרים זהירים היו בזה וכשאז"ל במדרש אמר רבי כרוספדאי א"ר יוחנן אין אנו בקיאין בדקדוקי ע"ז כיעקב אבינו ע"ה דתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח וא"ר יוחנן כל כסות בכלל ע"ז וזהו שאמר בכאן הסירו את אלהי הנכר על התכשיטין שהיו מצויירות בהן טעוון דכספא ודהבא בגין דלא יתהנון מסטרא דע"ז כלל. ת"ח דיעקב גבר שלים הוה בכלא יגיד שבחו של יעקב ע"ה יותר מכל האבות כי תמיד היה דבק באלהיו כי מיד שבא שלם עיר שכם הציב שם מזבח וקרא לו אל אלהי ישראל ע"ש שהיה הקב"ה עמו והצילו מיד עשו וכשנסע משכם וא"ל הקב"ה קום עלה בית אל מיד אמר לבניו ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ומיד כשנתנו לו את אלהי הנכר והסכימו עמו התחיל להודות ולשבח על הנסים והגבורו' ועל הטובו' אשר עשה עמו להפליא שנאמר ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. ת"ח בקדמיתא כתיב ונקומה ונעלה כלל בניו עמו להיות מטתו שלימה אבל בעשיית המזבח לא כלל אותם עמו לפי שבו תלוי הדבר כי הוא אשר יתקן המזב"ח העליון בסוד יעקב תיקן תפל"ת ערבית כאשר יבאר בהדיא יעקב אתקין תפלת ערבית ולפי שיקשה ולמה הוציא בניו מכלל עשיית המזבח והם הם התיקון למעלה בסוד האלכסונות ואמר כי לו יאות העשיה יותר מבניו כי עברו עליו צרות רבות ורעות מיום ברחו מעשו אחיו דכתיב ויהי עמדי בפרט שהרי בניו עדיין לא באו לעולם וע"כ ייחד עשיית המזבח לעצמו לבדו. רבי אלעזר אמר מכאן כל מאן דאתעביד ליה נסא איהו בעי לאודאה כי כן יעקב אשר נעשו לו הנסים לבדו הוא היה המודה והמשבח והבונה המזבח וכן הדין במתהנה מן העול' באיזו מאכל הוא הצריך לברך ולא אחר בעדו כי אין ראוי שיאכל האוכל ויברך בעדו זולתו:

6 ויבן שם מזבח. ת"ח וכו' יבאר כי לא מצינו באלה המזבחות אשר בנה הן המזבח אשר בנה חוץ לעיר שכם והן המזבח אשר בנה בבית אל היא לוזה שיזכור הכתוב שהעלה עליהם עולות ונסכים רק ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל וכאן ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל ואין ספק שלא בנה המזבחות הללו רק להקריב עליהם תודה ושלמים אבל לא זכר הכתוב בהם שום הקרבה לרמוז כי העיקר לא ההעלאה ואמר כי כן יורה הכתוב שאמר ויבן שם מזבח סתם לה' שהם סוד העטרת והתפארת ולזה הסוד קרא להם שם כשם המזבח העליון למזבח הראשון קרא אל אלהי ישראל ולשני קרא בי"ת א"ל שמא דא כשמא עילאה כי כשהתחתונה מאירה היא העטרת כדין כאמ"ה בת"ה וכלא חד הבית והשוכן בו והבן זה כי זה נרמז בקוראו אותו בי"ת א"ל.

7 כי שם נגלו אליו האלהים בגין דאינון לא אשתכחו אלא בשכינתא יבאר כי אעפ"י ששם אלהים בכל מקום אשר נזכר בתורה הוא האלהים יתברך שמו וכבר ידעת מה שאז"ל כל מקום שפקרו המינים לומר ששתי רשויות הם תשובתם בצדם בראשית ברא אלהים בראו אלהים לא כתיב אלא ברא וידברו אלהים לא כתיב אלא וידבר ויאמרו אלהים לא כתיב אלא ויאמר אלהים והיה ראוי אם כן שיכתוב בכאן כי שם נגלה אליו בלשון יחיד ולמה כתב נגלו בלשון רבים ואמר כי האלהים הנז' בכאן הם מחנה אלהים אשר נגלו אליו בברחו מפני עשו אחיו והם מחנה שכינה והראיה לזה שלא כתב אלהים אלא בה"א הידיעה וזה יורה כי הרמז למחנה אלהים כי הוא משותף ופירושו כי שם נגלו אליו האלהים הידועי' למחנה שכינ"ה שהם שבעים במספר והם כסאות וקתדראו' סביב השכינה שהם הנמצאים תמיד עם השכינה.

8 ועל דא כי שם נגלו וכו' כלומר הראיה שהם נמצאים תמיד עם השכינה שהרי כתוב במראה ההיא של סולם אשר נגלו לו האלהים העולים ויורדים נאמר שם והנה ה' נצב עליו שזה יורה שהם סביבות השכינה:

9 ויעל מעליו אלהים. אר"ש מכאן אוליפנא דאתעביד רתיכא קדישא בהדי אבהן והוא רגל שלישי אחר שכתוב מלת מעליו יורה שהוא מרכבה לרוכב.

10 ות"ח יעקב איהו רתיכא קדישא עילאה לפי שיש מרכבה עליונה ומרכבת המשנה אמר כי יעקב הוא מרכבה קדישא עילאה לפי שהוא בבחינת השמ"ש המאיר ללבנ"ה כי הוא תיקן תפל"ת ערבי"ת.

11 ואיהו רתיכא בלחודוי כי הוא כלול מאברהם ויצחק ולכן אמר ויעל מעליו אלהים כאלו הוא מרכבה לבדו מן הטעם שאמרנו.

12 ת"ח כמא אינון חביבין ישראל יבאר מעלת ישראל על כל האומות לסבת כי בשם ישראל העליון יכנו ועל כן לית לך עם ולישן בכל עמין עובדי ע"ז דאית ליה אלהא דישמע לון וכו' הוא מזומן לשמוע לתפלתן ישראל סב"א לישראל הנקראים בשמו.

13 ת"ח יעקב קב"ה קרא ליה ישראל וכו' כי אע"פ ששרו של עשו אמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל איננו הוא הקורא רק המודיע כי מהיום ההוא והלאה לא יאמר עוד שמו יעקב כי הקריאה לא היתה כי אם מהב"ה שהרי כתב ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך והסתכל שלא אמר לו שרו של עשו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל אלא לא יאמר בענין הודעה אמנם הקריאה הקבועה היתה של הב"ה ונרמז זה באמרו.

14 ויקרא את שמו ישראל מאן ויקרא דא שכינתא שכן מצינו בויקרא אל משה כי האל"ף זעירא יורה על השכינה וכן מלת א"ת הנוספת. ולפי שיקשה כפי המונח שהרי כתיב ויאמר לו אלהים ויראה כי אלהים הקורא היא השכינה והנה הענין כפול כי אחר שכתב ויאמר לו אלהים לא יעקב וכו' למה יצטרך לכתוב ויקרא את שמו אם הקורא הוא על השכינה כמו שאמרת. לזה חזר ואמר ויאמר לו אלהים לעילא אוקמוה כי האומר לא יעקב יאמר עוד שמך הוא לעילא אלהים דבראשית והקורא שמו ישראל הוא השכינה דהא אשתלים בכלא ואסתלק בדרגיה שהוא ישראל סב"א ואשתלים בשמא דא:

15 רבי אלעזר ור' יוסי הוו אזלי בארחא א"ל ר' יוסי לר' אלעזר ודאי האי דאמרי דיעקב שלימו דאבהן וכו' ישאל טעם למה אחר שאמר לו הב"ה לא יקרא עוד שמך יעקב למה חזר הוא בעצמו יתברך וקראו יעקב והשאלה הזאת איתא בפ"ק דברכות באופן אחר אמרו שם תאני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר' אלעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי והשיבו התם קב"ה אמר לאברהם לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי שאני התם דאהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמ' יעקב יעקב ושם נתנו טעם למה אהדרי' באברה' קרא אמנם בכאן היתה השאלה למה אחר שא"ל הב"ה לא יקרא עוד את שמך יעקב אמאי אהדר קב"ה וקרא ליה יעקב בכמה זמנין כי נתן מקום לכל העולם לקוראו יעקב והוא אמרו וכלא קרו ליה יעקב כמלקדמין אי הכי מאי ולא יקרא עוד כי דבר השם לא ישוב לאחור והנה השאלה חזקה עד מאד בלי ספק וע"כ השיבו ר' אלעזר שפיר קאמרת. ופתח בכתוב ה' כגבור יצא וכו' כדי לבוא מתוכו לסוד התשובה כאשר יבאר בהדיא ואמר כגבור גבור מבעי ליה כאיש איש מבעי ליה. אלא הא אתמר וכו' יאמר כי קריאת השמות הקדושים המיוחסים לו יתברך הם כפי הפעולות אשר הוא פועל בעולמו יתברך כפי אשר יחייבו מעשה התחתונים וכמה שכבר דרשו זה בכתוב לכו וראו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ. והודיע בזה כי אין לו יתברך שם קבוע ידוע אלינו מצד מהותו יתברך רק מצד ההויות אשר נתהוו בעולם נקרא בשם הוי"ה ובשעת הכעס והמלחמה נקרא איש וגבור ותוארים אחרים כפי מה שיחייב העת אם למלחמה אם לשלום בזמנא דאסגיאו זכאין או בזמנא דאסגיאו חייבין והוא יתברך לא ישתנה מצד פעולתו רק השם אשר יקרא בו כפי הפעולה כי אני יהו"ה לא שניתי וכמש"ה ה' איש מלחמה ה' שמו אמר כי אפי' בשעת המלחמה שמו המורה על ההוי"ה לא ישתנה ח"ו. וכן יעקב בזמנא דלא הוה וכו' ירצה כי השם העצמי ליעקב אבינו ע"ה הוא ישראל וזה השם לא ישתנה ולא יסור ממנו לעולם כי בשם ישראל יקרא לעולם והוא העיקר ויעקב טפלה לו אחר שהאל יתברך אמר ויקרא את שמו ישראל ואם תמצא שאח"כ נקרא בשם יעקב יהיה זה לסבת המצב אשר הוא בו אם בשבתו בארץ נכריה בין האויבים יצטרך להיות עמהם בשם יעקב להתנהג עמהם בעוקבא כענין לבן ודומה לו כי צריך להתנהג עם הרשעים להנצל מהם ולעשות בהם משפט כמו שהאל יתברך יתלבש בשם הדין לעשות בהם משפט ודין. אמנם בשבתו בארץ הקדושה אין שטן ואין פגע רע שיצטרך בעבורו לשנות שמו העצמי שם ישרא"ל ממנו כי הוא העיקר כשם ששם יהו"ה הוא העצמי אליו יתברך ולמדתי מכאן כי דעת ר' אלעזר כדעת התלמוד שאמר תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך ישראל עיקר ויעקב טפלה. ודלא כדעת ר' זבדא בשם ר' אחא שהביאו בירושלמי שאמר יעקב לבד שמו אלא כי אם ישראל יהיה שמך יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו וכן יחוייב כפי הסוד כי ישרא"ל עיקר ויעקב טפלה לו. א"ל עדיין לא מתישבא מלה הוקשה לו כי דבר השם לא ישוב אחור שאמר לא יקרא והיה ראוי שנזהר אנחנו עדת ישראל מלקראו עוד יעקב שאנו עוברים על הלאו. ועוד קשה כפי מה שהניח ר' אלעזר מישיבת הארץ כי יגרום המקום אל השם שהרי מצינו כתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען והיא ארעא קדישא.

16 וקא קארי ליה יעקב. א"ל הא בקדמיתא איתמר כמא דקב"ה וכו'. תשובתו זאת הרמתה מיוסד' על מה שדרז"ל במדר' רבה ז"ל וישב יעקב בארץ מגורי אביו מה כתיב למעלה מן הענין ואלה המלכים א"ר חוניא משל לאחד שהיה הולך ורואה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא מהם וישב לו ביניהם הנה ביארו ע"ה כי הישיבה הזאת איננה ישיבה של בטח כי עדיין הארץ לא מטוהרה היתה משונאים ואיך יקראהו הכתוב בשם שררה ישראל וזהו מה שכיון ר' אלעזר באמרו הא בקדמיתא איתמר כמא דקב"ה לזמנין אתקרי ה' וכו' הכי נמי לזמנין אתקרי יעקב כפי מה שיחייב וכלא בדרגין ידיען כי הכל רשום למעלה כפי זמני שולטנות המדרגות ואמר לו כי פירוש לא יקרא שמך יעקב לאתישבא בשמא דא כלומר כי לא יקרא תמיד יעקב כי אם פעם ופעם כפי מה שיחייב הענין. א"ל אי הכי הא כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם ומצינו שלא נקרא עוד אברם כי אם אברהם ויהיה זה דומה לזה והקשו על הקושיא הזאת בפ"ק דברכות על מה שדרש בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו' אמ' שם מתיב ר' יוסי בר אבין ואי תימא ר' יוסי בר זבדא והא כתיב אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וכו' שהרי נקרא אברם אח"כ והשיבו התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה בקדמיתא ביארו כי לא נקרא עוד אברם אמנם זה שכתוב אשר בחרת באברם הנביא הוא שמשבח להב"ה על החסד שעשה עם אברהם שהיה מקודם נקרא אברם והעלהו לשם אברהם שכן כתיב בהדיא ושמת שמו אברהם כי השם הזה יורה על מעלה ושלמות יותר משם אברם כי אברם יורה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשו אב המון גוים כמ"ש רש"י ז"ל. א"כ הרי שלא נקרא עוד אברם ולמה נקרא שמו יעקב בהיות כי שני הכתובי' שוים באברהם כתיב לא יקרא עוד שמך אברם וכתיב ביעקב לא יקרא עוד שמך יעקב. א"ל התם כתיב והיה. כבר ידעת כי מלת והיה הוא מורה על הדבר העתיד והקיים כמו שנתבאר זה הענין באמרם ז"ל כל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער ואיתיבון שם והא כתיב ויאמר אלהים יהי אור ואמרו אף זו אינה שמחה שלא זכה העולם לשמש לאותה אורה וכן ויהי ויהי שהביאו שם הוכיח שם ר"ש בר נחמן שהוא לשון צער ואמרו לו אמרינן דילן אמור את דילך אמר להם כתיב והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן והיה שארית יעקב ורבים אחרים שהביא להורות כי מלת והיה מורה על העתיד ועל הקיים ואמר לו כי הכתוב יגיד כי שם אברהם קיים לעד שכן כתב והיה שמך אברהם אמנם ביעקב לא נאמר והיה שאלמלא נאמר בו והיה לא יזכר עוד שמו יעקב כשם שלא נזכר עוד אברהם בשם אברם בכל כתובי התורה והכתובים כשם שנזכר יעקב אח"כ בכתובים רבים ואפי' בזמנא חדא סגי ליה כלומר לקוראו אח"כ ישראל כ"ש דלזמנין כך ולזמנין כך וזה יורה שלא נקבע שמו בשם ישראל תמידי ויתכן לפרש ג"כ ואפי' בזמנא חדא סגי כלומר הראיה על זה שהרי מצינו שנזכר אח"כ ישראל בשם יעקב. ואפי' לא היה רק פעם אחת היה די להורות שלא נקבע שמו בישראל תמידי כ"ש וכ"ש שהרי מצינו שנקרא שמו אח"כ יעקב פעמים רבות כמו ויבא יעקב שלם עיר שכם ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו לשכב את בת יעקב ורבים כמו אלה ויאמר אלהים ליעקב קום עלה בית אל מפי הגבורה ויצב יעקב מצבה על קבורתה והיה ראוי לכתוב בכלם ישראל אבל זה יורה כי אמרו לא יעקב יאמר עוד שמך אינו מניעה אלא שיקרא פעמים יעקב פעמים ישראל והבוחר יבחר כי שניהם כאחד טובים:

« כתם פז על ספר הזהר קע״ב ע״א כתם פז על ספר הזהר קע״ד ע״א »