1פקודא תליתאה למנדע דאית אלהא רברבא ושליטא בעלמא וכו' המצוה הזאת היא להאמין מציאותו יתברך ואחדותו כי בהאמין מציאותו יתחייב שהוא אחד וכי כל הסבות והעלות גם כי יהיו לבלי חקר ומספר הנה כלם יעמדו בסבה אחת אשר ממנה השתלשלו והוא הנמצא הראשון יתב' מבלי ממציא אשר לא יפול תחת גדר הזמן האחד יתברך אשר כל הנמצאים נמצאו מאמתת מציאותו: והוא אחד וראשון וקדמון ואחרון מבלי ראשית ומבלי תכלית ואמר כי צריך ליחדו בשש קצוות העליונות שהם מדותיו יתברך אשר הם לבושיו העצמיים כהדין קמצא דלבושיה מניה וכבר ידעת כי מדת התפארת הוא ישראל סבא וסביבותיו סוכתו הם שש ספירותיו הזרועות והשוקים והברית והעטרת וע"כ צריך ליחדו בהם אשר על כן באו שש תיבות בענין היחוד בפ' שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד.2ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו כלומר כי צריך לחשוב בענין היחוד ולפנות מחשבתו מכל מחשב ורעוין חיצוני כי המחשבה היא העיקר כי היא כנשמה אל הגוף ועל כן אמרו שצריך להאריך כאחד כי בהאריכו במלת אחד יפנה מחשבתו ויחשוב ביחודו יתברך.3ודא הוא דכתיב יקוו המים וכו' אמר שזה היחוד נרמז בכתוב יקוו המים אל מקום אחד וכבר ידעת כי ההויות העליונות ר"ל השש קצוות נקראות מים ובא הרמז שיקוו המים שהם ספירותיו אל מקום אחד במחשבת המיחד שלא יבדיל ויפריד הענפים מהשרש. וע"כ בההוא יחודא אצטריך לקשרא ביה י"ראה כי אעפ"י שהיא באצילות ולא באחדות הנה אנחנו עדת האמונה צריכים ליחד אותה עמו ולא להפרידה מהאלוף בראותנו שהיא ראש לשועלים וע"כ צריך האריכות שיהיה בדל"ת של אחד כי הדל"ת רומז אליה כי היא דלה שאין לה מעצמה וגם כי היא דלת ושער השמים וזהו ותראה היבשה פי' שתראה ותתקשר ביחוד אותה המדה שהיא יבשה מכ"ל ואין לה אור מעצמה צריך לקשר אותה בכ"ל כי בזה תתרווה מרב כל ואחר שיקשרנה ותתיחד בכל צריך ג"כ ליחד אותה עם אוכלוסיה מחנותיה שש קצוות אחרים המתפרנסי' מנה ובה אשר אל זה תקנו רז"ל לומר בשכמ"לו שש תיבות כנגד שש הקצוות שכנגד השש העליונות והם שש היכלות שלמטה והוא אמרם ז"ל נימריה לא אמריה משה כי מדתו של משה למעלה לא נמריה הא אמריה יעקב כי הוא נשתמש בנע"ל ובמשה נאמר של נעליך התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי כי המדה הזאת כל עניניה בחשאי. נמצא כי בהיותנו מיחדים העטרת ביסוד תשוב היבשה אר"ץ לעשות פירות ולהשפיע לתחתונים וז"א ויקרא אלהים ליבשה ארץ בההוא יחודא דלתתא ארעא רעוא שלים פי' ארץ מלשון רצון שיושפע בארץ הרצון וכן אז"ל למה נקראת ארץ שרצתה לעשות רצון קונה ואמר כי על כן נאמר כי טוב כי טוב ב' פעמים כי שניהם כאחד טובים. והנך רואה כי לא ביאר רשב"י ע"ה שום דבר במאמר יהי רקיע בתוך המים והטעם בזה כי כבר ידעת כי הרקיע הוא סוד מדת הי"סוד שהוא המבדיל בין מים העליונים ובין המים התחתונים והנה שתי המדות האלה תמיד אח ואחות לא יתפרדו וכשהוא מדבר באחת מהן כולל את שבזו בזו כי זהו סוד היחוד האמיתי והנה כשביאר ענין היחוד במאמר יקוו המים ותראה היבשה הודיע סוד היחוד בשניהם כלומר הרקי"ע הנרמז בי"סוד עם האר"ץ הנרמזת בעטרת וביאר דבריו כי לא נזכר כי טוב במאמר שני שנאמר בו יהי רקיע ויהי מבדיל כי כל הבדלה מורה על חלוק וכמ"ש ז"ל כי ביום שני נברא מחלוק' אמנם כשנתחברה העטרת ביסוד נאמר כי טוב כי טוב שני פעמים כי לא טו"ב היות האד"ם לבדו והבן זה היטב ודע כי לא יקנה שם טו"ב מדת הצדי"ק כמ"ש אמרו צדיק כי טוב עד שישפיע טובו לעטרת כי ממנה יודע טובו ובכן שניהם כאחד טובים נמצאנו למדים טעם למה לא ביאר שום דבר במאמר יהי רקיע והטעם למה לא נזכר בו טוב עד שביאר היחוד בעטר' שהוא מאמר שלישי הנרמז בעטרת ושקולים באו שניהם בסוד יקוו המים אל מקום אחד.4פקודא רביעאה למנדע דיי' הוא האלהים כבר כתבתי שהפילוסופים הראשונים אשר היו בימי אברהם היו סוברים שיש לעולם שתי סבות קדומות וכל אחת פועלת הפך האחרת כי הם אומרים שהוא מן הנמנע לפועל אחד לפעול שני הפכים כי מפועל הטוב לא יבוא רע ומפועל הרע לא יבוא טוב ושניהם פועלים בעולם וזו היתה סברת פרעה באמרו למשה ראו כי רעה נגד פניכם אמר כי למה להם לצאת מתחת יד מצרים ולהסתופף בצל שם יי' כי לדעתו הוא היה פועל הרע והוא אשר הכה את מצרים בכל מכה והנה בצאתם ממצרים אל המדבר תחזור רעתו על ישראל כי בעודם במצרים ימצא על מי שתחול רעתו באנשי מצרים אמנם בהיותם במדבר על מי תחול רעתו אם לא על ישראל ועל זה תרגם אונקלוס חזו ארי בישתא לקביל אפיכון אסתחרא כלומר יהפך הרעה לפעול נגד פניכם אם לא ימצא זולתכם. ואנחנו בעלי ברית אברהם אמונתנו כי אין אלוה מבלעדי יי' ואין צור מבלעדי אלהינו יתברך ויתעלה ואם נראה פעולו' הפכיות בעולם כלם מהתחלה אחת אמנם תתהפך הגזירה מטוב לרע ומרע לטוב כפי מעשה התחתונים כי בבחינת המקבלים תשתנה הגזרה לא כפי הפועל יתברך יתעלה אם לרחמים אם לדין וזהו אשר ביאר רשב"י ע"ה במצוה הזאת הנרמזת במאמר יהו מאורות ברקיע השמים כאשר יבאר וביאר תחלה כי סוד הענין הזה רמוז בפסוק וידעת היום והשבות אל לבבך וכמו שיבא הביאור בספר הזוהר מפי רבי אלעזר בנו כי בכאן לא האריך רשב"י וסמך על המבין והוא מה שכתבתי כי אעפ"י שנראה בעולם דבר והפכו אל נתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וכפי המקבלים תשתנה הגזרה באופן כי יי' הוא האלהים כלומר כי הרחמים והדין ענין א' הם כעצם הבורא ואין הבדל בין שניהם בעצם וראשונה רק מצד המקבלים ואמר כי הדמיון בזה הענין הוא היום הזמניי וזה כי מדת היום נכלל בו גם לילו י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה והכל נקרא יום א' והנה בעצם אור השמש אין הברל בין היום והלילה. כי הכל שוה בעצם השמש אבל ההבדל הוא מצד השוכנים במוצק הארץ כי בעת הבקר יזרח להם ויקרא בבחינתם יום ולעת ערב יעלם מהם ונקרא לילה והנה בבחינת השמש עצמו לא נפל ולא קרא בו שום שנוי וזהו וידעת היום כלומר התבונן בי"ום כלומר בשמש כי הוא נקרא יום בבחינת זריחתו על הארץ וממנו תדע כי יי' הוא האלהים וזה שהרי השמש הוא עבד מעבדיו ונמצאו בו פעולות הפכיות כפי המקבלים והוא בלתי משתנה ומזה תבין כי יי' הוא האלהים כלומר כי הרחמים והדין אחד הם בעצמותו ית' ואם הם הפכיים הדבר תלוי במקבלים ודייק זה רשב"י ע"ה מדיוק הכתוב שאם היה הכוונה לומר להם לישראל שמהיום ההוא והלאה ישימו לב לדעת כי יי' הוא בעל היכולת כאשר יראה מפשט הכתוב הי"לל וידעת היום הזה כי יי' הוא האלהים אמנם באמרו וידעת היום רצה לומר שיתבוננו כעצם היום שהוא השמשיי וממנו יבואו לדעת כי יי' הוא האלהים. ואמר עוד שאם לא יספיק לך התבוננות ביום כי תאמר בלבבך לא כי אני רואה היום לחוד והלילה לחוד והבדל רב יש ביניהם לזה הוסיף ואמר והשבות אל לבבך כלומר אם לא יספיק לך זה למופת שוב והתבונן אל לבבך כי הלב אינו אלא אחד והוא חושב דבר והפכו לפעמים יחשוב און על משכבו ולפעמים יחשוב להטיב ולהרע לא ידע והנה הוא בבחינת עצמו אינו רק רעיון א' ומחשבה אחת ובדבר אשר יחשוב להרע בו בעצמו יחשוב להטיב ולא יובדל ענינו רק בהוציאו המחשבה ההיא לפועל ולמעשה כי בבחינת המעשה שהוא כדמיון המקבל יובדל ויקרא לב טוב ולב רע לא כפי עצמיות הרעיון והמחשבה כך יי' הוא האלהים כלומר הרחמים והדין בעצמותו יתברך שוים ואין ביניהם הבדל ולא שנוי כמ"ש אני יי' לא שניתי ואם יובדלו שני הענינים האלה אינו רק במקבלים וז"א והשבות אל לבבך לאתכללא שמא ראלהים בשמא דיי' למנדע דאינון חד לית בהו פרורא והיינו רזא דכתיב יהי מאורות ברקיע השמים כתיב מאר"ת הרמז למדת העטרת שנתיחסה אל המארה ואל החסרון ומתיחדת פני"מה ומתקשרת ברקיע השמים שהיא מדת הי"סוד ואל תתן את פיך להחטיא את בשרך לומר כי הם שתי רשויות פועל המארה והדין לחוד ופועל הרחמים לחוד וזהו למהוי תרין שמהן חד בלא פרודא כלל כי כל כנוי אשר בו יתכנה שם העצם אינו רק כפי פעולתו במקבל וז"א לאתכללא מאר"ת חסר בשמא דשמים דאינון חד ולית בהו פירודא נהורא אוכמא בההוא חיוורא והסתכל כי קרא למדת הלי"לה נהורא אוכמא אור שחור והלא אין מאור כלל בשחרות האמנם כי הודיענו כי המדה הזאת נפעלת מפאת עסקה עם התחתונים בהיותה ראש לשועלים בשחרות בסוד שחורה אני ונאוה והוא מה שרמזו רז"ל באמרם שחורה אני על הים שנאמר וימרו על ים בים סוף ונאוה בים שנאמר זה אלי ואנוהו שחורה אני במרה וילונו העם ונאוה במרה שנאמר שם שם לו חק ומשפט שחורה אני ברפידים וכו' שחורה בחורב וכו' שחורה אני במדבר וכו' הנה גלו כי כפי מעשה התחתונים היא נשחרת כי עצמיותה ממקור האור נאצלת וע"כ נתיחסה אל מאור שחור ואמר כי צריך ליחדם שניהם ולא להפריד ביניהם כי כל המפריד ומקצץ ביניהם כמפריד הנשמה מן הגוף. ואמר כי זהו סוד עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה וכבר הארכתי בסוד הזה למעלה בסוד ויהי הענן והחשך עיין שם ולאתקנא דא בדא לאנהרא. כלומר צריך האדם להטיב את הנ"ר השחור כדי שיחול אור הלבן עליו ותיקונו הוא במעשה ובמחשבה. והשלים פי' הכתוב ואמר להאיר על הארץ כלומר זאת היא הכוונה בבריאה שיחול אור הלבן על אור השחרות ולחבר אותם כי באופן הזה הוא סוד היחוד ובדבר הזה חטא אדם הראשון שקצץ למעלה בהפריד הפרי מן האילן כי בזה גרם המות לעולם כי ע"ץ החיים נטוע בתוך הגן והנה בהפרידו הפריד החיים מן העולם ומה שאמר אצטריך לאחדא לעילא בחבור' חדא ולאחדא באוכלוסהא ביחודא צריך אתה לדעת כי כשם שהמקצץ ומפריד בינה ובין בעלה מפריד אלוף ועונו גדול מנשוא כך המחבר אותה עם זולת אוכלוסיה שרי הקליפה. מחריב את העולם ונותן כח לאלהים אחרים אבל צריך להפרידה מהם להתיש כחם ולחבר אותה עם אוכלוסיה הם הם פרקי מרכבתה הנכנסים עמה לחופה ולהבדיל בין קדש לחול כי זהו סוד היחוד האמיתי כי המערב קדש בחול לא חס על כבוד קונו ושב העבד להיות כרבו ואין מרד ופשע גדול מזה בסוד תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וז"א ולאפרשא לה מסטרא אחרא בישא ואצטריך למנדע דיי' הוא האלהים כלא חד ולא זולת. ואמר כי כשיחשוב האדם סוד היחוד על זה הדרך הנזכר הנה יש כח במחשבתו זו לסלק ולהדיח כח סטרא אחרא שלא תפעל בעול' ולא יתמשך רעתה למטה כי גדול כח המחשבה מאד שהיא פועלת למעלה ולמטה. והיינו רזא והיו למאורות הא קליפה בתר מוחא סלקא פי' שלא ישאר שום כח לקליפה כי כחה נבלע בכח המוח כאשר נבלע אור הכובבים באור השמש וזה כי בהופיע האור העליון בעולם הנה כל שרי מעלה נבלעים ואין להם ממשלה כי יחשך אורם ואמר כי הרמז בא בפסוק והיו למאו"רות כי יש בו אותיות או"ר ואותיות מו"ת ואמר מוחא או"ר סטראי אחרא מו"ת הודיע כי בהיות אותיות אור ביחוד ובחבור כאשר הם בתיבה עצמה הנה אותיות מו"ת נפרדות ולא יהיה בהם כח לפעול. ובטל כחם כי בהיות אור בנתים אין חשך ואין צלמות כי מ"ם מות לחוד והו"ו והתיו לחוד אמנם בהסתלק אותיות אור מביניהם יתחברו אותיות מות והוא אמרו אור בחבור אתוון מות בפרודא וכד האי אור אסתלק מתמן מתחברין אתוון דפרודא. ואמרו מאלין אתוון שריאת חוה וכו' הנני כותב הנוסח האמיתי לפי שנמצא טעות בספרים. מאלין אתוון שריאת חוה וגרמת בישא על עלמא כמא דכתיב ותרא האשה אהדרת אתוון למפרע אתשאר מ"ם ו"ו ואינון אזלו ונטלו את תי"ו בהדיהו וגרמת מותא לעלמא כמא דכתיב ותר"א. א"ר אלעזר אבא הא אוליפנא מם אשתארת יחידאה ו"ו דאיהו חיין תדיר אהפכת ואזלת ונטלת תי"ו דכתיב ותקח ותתן ואשתלים דא ואתחברו אתוון. א"ל בריך אנת ברי והא אוקימנא מלה דא:5ועתה בני הט אזניך ושמע דברי חכמים וחידותם ע"ה ומהו כוונתם בענין האותיות הללו ומה לנו אם נתחברה הו"ו עם התי"ו ונשארה המ"ם יחידה והיא מתנכרה כי לדעת רשב"י המ"ם והו"ו הלכו לבקש את התי"ו ונעשה מחבורם מו"ת. ולדעת ר' אלעזר בנו נשארה המ"ם לבדה וה"וו והתיו הן בחבור והמ"ם הלכה לבקש את הו"ו והתיו להשלים התיבה מו"ת ומה הוספנו ידיעה אם כמר ואם כמר הנה שניהם ממלת מאורו"ת וממלת ותרא הם דורשים וענין אחר הוא כי בהסיר אור ממאורות ישאר מות הן שתהיה המ"ם לבדה והו"ו והתי"ו מחוברות הן שתמשך הו"ו אל המ"ם הלא בהסתלק האור ישאר מות על כל פנים כי סוף סוף יתחבר שלשת האותיות הנשארים ומה ראו על ככה האב ובנו עתה לתת הבדל בין זה לזה. ומה ראה רשב"י ע"ה בהסכים עם בנו וברכו על ככה ואמ' לו ברי"ך אנת ברי והא אוקימנא דא כלומר נזכרתי שהאמת אתך. האמנם כי צריך אתה לדעת כי בחזור האותיות למפרע מורים על החזרת השפע לאחור כמו שביארנו במלת ענ"ג ונג"ע וזולתם מהתיבות פא"ר אפ"ר והדבר ידוע כי התחלפות מערכת אותיות התיבה וסדרה יורה על התחלפות הוראתה ועל טובתה כי נזור אחור. ועוד אתה צריך לדעת כי יש להם ע"ה סוד חתום באוצרותי הם בצורת האותיות ובסוד צירופן זו עם זו כי אותיות התורה אינם הסכמיות בשאר אותיות האומות שהסכימו לעשות רשמים הסכמיים להבין בהם הדבר הנרצה להם ולדעת איש שפת רעהו לא שיהיה בצורת האות ההיא רמז פנימי שיורה על עצם הנדבר בו אמנם אותיו' התורה עשוים ומצויירי' באמת וישר כתובים באצבע אלהים מורים על כוונת הפועל הנדבר בהם בסדרם ובצורתם וכבר הארכתי בזה אלא שאני חוזר אותו במקום הצריך לו. והנה רשב"י ע"ה הרגיש בפסוק ותרא האשה כי טוב העץ וכו' מה ראיה היא זו היה די באמרו ותקח האשה מפרי העץ ותאכל ותתנם לאישה מהו ותר"א ולכן דרש סוד אותיות ותרא כי מצא בהם אותיו"ת או"ר נפזרים ואות תי"ו באמצע מפריד בין אותיות אור. וכבר ידעת סוד המ"ם הפרוצ"ה למה היא רומזת והמם הסתומה למה רומזת כי הסתומה מורה על ענין סתום מכל עבריו והפתוחה מורה על עיר פרוצה אין חומה בסוד למרב"ה המש"רה ובסוד חומות ירושלם הפרוצים כי הפתח שנפתח בה מורה על פרצה הקורא לגנ"ב כי משם הוא יונ"ק והיא סי' למ"ם מלאך המות וסי' ל"מ יכנו לא יוסיף וסי' ארבע מיתות ב"ד ועל ארבעים חסר אחת של מלקות והם חסד אחת על סוד הפרצה ועל ארבע מאות פרסה תחומו של מלאך המות. וענין זה תמצאהו רמוז בפרשת פנחס אמר שם שחטף פנחס המ"ם הפתוחה שהיתה פורח' על ראשי בני ישראל וכבש אותה וכללה בשמו שהוא עולה ר"ח ונעשה רמח וזהו ויקח רמ"ח בידו ובה הכה זמרי הנה נתבאר כי המ"ם הפרוצה היא מליאה דם. ועוד אתה צריך לדעת כי הו"ו היא צורת עץ החיים וצורתה יעיד עליה כי היא כעמוד נצב הפונה לכל צדדיו לימין ולשמאל לזכות ולחובה כפי משפ"ט האמ"ת וזהו עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמי או להפך כי הו"ו הוא כדמיון לשון המשקל והפלס ואל מקום אשר יפנה ואל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שם יטה המשפט כפי הגזרה. עוד אתה צריך לדעת לזכור מה שכתבנו בפי' אותיו' דרב המנונא סבא כשנכנסה אות התי"ו ואמרה רבון עלמין אי ניחא לך למיברי בי עלמא ומה שהשיבה הואיל ואנת זמינא לא הוי רשים על מצחין דרשיעייא ועוד דאנת חותמא דמו"ת כי צורת התיו היא צורת דלת ונון כמו שביארתי שם בארוכה הנה נתבאר לך כי המ"ם הפרוצה והתי"ו מורים על מו"ת וה"וו על עץ החיים. ובזה יתבאר לך כוונת רשב"י ור' אלעזר בנו וזה כי רשב"י אמ' כי מאלה האותיו' התחילה חוה להמשיך המות לעולם שנ' ותר"א כי בהסיר אותיות ותרא מתיב' מאורות נשארו מ"ו כלומר המ"ם הפרוצה מ"ם דמלאך המות והו"ו הסכימה עמה לכף חובה ושתיה' יחד הלכו לבקש את התי"ו הוא הנחש אשר ברגליה להסכים אל המות נמצאת ה"וו נוטה מכל צדדיה אל המ"ם ואל התי"ו מזה ומזה וז"א אשתאר מ"ו ואינון אזלו ונטלו את תי"ו בהדיהו וגרמת מותא לעלמא. ר' אלעזר הזכירו לאביו מה שכבר למדו וקבלו אולי מאליהו א"ל כי המ"ם נשארה לבדה כי הו"ו נתחברה עם התי"ו כי הו"ו המורה על החיים הפכה פניה אל התי"ו המורה על הנחש והסכימה עמה ונשארה המ"ם דמלאך המות לבדה והנה בהסכים הו"ו עם התי"ו להשחית הנה בקשה המ"ם להתחבר עמהם לפעול ולגמור ולגרום המות. ונמצא דעת ר' אלעזר מדוייק כפי אותיות מאור"ות כי בהסתלק אור משם הנה אות הו"ו והתי"ו מחוברות והמ"ם רחוקה מהם והיא רדפה אחרי מאהביה לפי שכבר נסתלק האור משם. ואמר שבא הרמז בכתוב ותק"ח ותת"ן לומר כי הסכימה הו"ו עם התי"ו ותמיד היו מחוברות כי בהסכים הדיין עם המלכה נגזרה הגזרה ולפי שהזכירו ר' אלעזר לאביו עמד וברכו ואמר והא אוקימנא דא כלומר כן הוא האמת ונזכרתי שכן העמדנו הדבר.6פקודא חמישאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה. אמר שהמאמר החמשי הזה נכללים בו ונרמזים בו שלש מצות. הא' לעסוק בתורה. והשני מצות פריה ורביה. והג' למול כל זכר לשמנה ימים ולהעביר הערלה מן הבשר והסתכל כי לא זכרם בדרך קדימת זמן עשייתם כי קדימת זמנם הראשונה היא המילה הבאה לשמונה ימים והשנים האחרים יש מחלוקת בין רז"ל אם יעסוק בתורה ואח"כ ישא אשה או ישה אשה ואח"כ יעסוק בתורה ואמרו רחיים בצוארו של אדם ויעסוק בתורה וכו' אמנם זכרם בכאן כסדר שרשם בעולם האצילות כי התור"ה קודמת למדת היסו"ד הרמוז לפריה ורביה כי משם יוצאות הנשמו' שהם פריה ורביה של מעלה ואח"כ להכרית הערלה למטה וזכרן כסדרן מלמעלה למטה. בסדר קדימת מעלתם. אמנם מצדנו אנחנו תקדם לנו סדר קדימת הזמן לפי שאנו נופלים תחת הזמן וצריכים להקדים כריתת הערלה למטה וליכנס דרך השער ליי' אל מדת היסוד המיוחס אל פריה ורביה ואחר כך לעסוק בתורה ולעלות אל תור"ה שבכתב מלמטה למעלה ושתי המדות הללי רצוני י"סוד ותפאר' באות כאחד במשך הו"ו. והסוד בזה כי בהסיר הקליפה והערלה מבשרנו יתגלה אור התורה על ישראל וירד השפע והזרע הקדוש אל העטר' ויתרבה השל"ום בעולם. והנה ביארם רשב"י ע"ה אחת לאחת מרמז הכתוב ואמר למלעי באוריתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא כי בעסק התורה תמיד יתברכו הדברים מלמעלה ויתרבו בחידושים רבים ונרמז זה בישרצו המים וכבר ידעת כי ד"ת נמשלו למים כלומר יתרבו ויתברכו ד"ת בהעסק בהם תמיד לפי שבהם תתקן הנפ"ש ותהיה כסא אל הרו"ח והרוח תהיה כסא לנשמה שהיא נקראת חי"ה וזהו שרץ נפש חיה נפש דההיא חיה קדישא שנקראת נשמת שד"י שנשמתו של שדי היא בינ"ה ורמז בזה כי העוסק בתו"רה שהיא תפאר' משם יעלה הרמת"ה כי שם ביתו וז"א וכד אשתדל באוריתא בההו' רחישו דרחיש בה זכה לההוא נפש חיה. ולמהדר כמלאכין קדישין אע"פ שהוא נשוא בחומר יתעלה בכח הנשמ"ה אשר תחול עליו להיות כמלאכים הפשוטים מכל חומר ואמר כי העוסקים בתורה נקראים מלאכים שוכנים בארץ שנאמר ועוף יעופף על הארץ על הארץ ממש.7הא בהאי עלמא זאת המעלה משיגים בעודם בזה העולם כי אחרי צאתם מזה העולם יזכו להיות מלאכים ממש וכמ"ש ז"ל שעתיד הב"ה לעשות להם כנפים כנשרים לשוט בעולם כמלאכי' ממש ודייק זה מכפל הכתוב ועוף יעופף ב' פעמים עפיפה בעולם הזה כי תתעלה נשמתם מעלה מעלה ועפיפה בעולם הבא כי יתפשטו מהחומר ויהיו מלאכים ממש ואמר כי אל זה כוון דוד באמרו לב טהור ברא לי אלהים לעסוק בתורה ובכן ורוח נכון חדש בקרבי.8פקודא שתיתאה שהיא השניה הנרמזת בישרצו המים אמר כי העוסק בפריה ורביה הוא ממשיך מימי הנהר העליון שהוא הנהר המשק' את הגן אשר משם יצאו הנשמו' החדשות והנה בצא"ת הנשמה לבוא לזה העולם יצאו עמה כמה מלאכין והנה לדעת רשב"י ע"ה עם כל נשמה ונשמה יצאו שני מלאכים הם המלוים לאדם לכל מקום שהוא הולך כמ"ש רז"ל אחד מימינו ואחד משמאלו כשהאדם עושה מצוה. מלאך הימיני מברכו ומלאך רע בעל כרחו עונה אמן וכו' ולדעת ר' פנחס הן שלשה כי אין נעשה דבר אם לא בב"ד ואין ב"ד פחות משלשה ורשב"י הביא ראיה מן כי מלאכיו יצוה לך ומעוט רבים שנים ור' פנחס הביא ראיה מאם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף להגיד לאדם יושרו אם יש עליו מלאך אחד מליץ שנים להגיד לאד' יושרו הוא המכריע בין שניהם והנה א"ל ר"ש אם לדבריך שאת' דורש כל תיבה ותיבה הנה יהיו חמש שנא' עוד ויחוננו הרי ד' ויאמר הרי חמש. והשיב ר' פנחס לאו הכי אלא ויחוננו דא קב"ה בלחודוי שאין החנינה באה רק מאתו ואין רשות לשום מלאך לעשות קטנה או גדול' שלא ברשותו והשיב ר"ש שפיר קאמרת. ומאן דאתמנע מפריה ורביה כב יכול אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין היא העטר' שהיא כוללת כל הצורות ונקראת דמות בסוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנ"ו וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי הוא היסו"ד המשפיע בעטר' והוא פוגם הברית העליון כי לזאת היתה כונת הבריא' למעלה להמציא נשמות ולמטה להמצי' גופות ועל המבטל פריה ורביה נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשי' הפושעי' בי כי הם פשעו בהמנע מלהמציא פגרים שיתלבשו בהם הנשמו' ובזה הפכו כח הברי' העליון ולכן נשמות' לא יכנסו בפרגו' של מעלה חלף פשעם ופגימתם למעלה בעולם אשר משם ירדו הנשמות.
