כתם פז על ספר הזהר ק״נ

« כתם פז על ספר הזהר קמ״ט ×¢×´×‘ כתם פז על ספר הזהר קנ״א ×¢×´× »

1 ספר הזהר פתח ↗

כְּתִיב, מלכים א ג׳:ה׳ נִרְאָה ה' אֶל שְׁלמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. וְאִי תֵימָא הָכָא בַּחֲלוֹם, וְכִי מָה רְשׁוּ אִית לֵיהּ לַחֲלוֹם בְּהַאי. אֶלָּא הָכָא אִתְכְּלִיל דַּרְגָּא בְּדַרְגָּא, דַּרְגָּא עִלָּאָה בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה. בְּגִין דְּעַד כְּעָן, שְׁלמֹה לָא הֲוָה שְׁלִים, כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים, כְּתִיב, מלכים א ה׳:כ״ו וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה. וּכְתִיב, מלכים א ה׳:כ״ו וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה. דְּקָיְימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא, וּבֵי מַקְדְּשָׁא אִתְבְּנֵי. וּכְדֵין, הֲוָה חָמֵי שְׁלֹמֹה, עֵינָא בְּעֵינָא חָכְמָתָא, וְלָא אִצְטְרִיךְ לְחֶלְמָא.

2 ספר הזהר פתח ↗

לְבָתַר דְּחָטָא, אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְחֶלְמָא כְּקַדְמִיתָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, מלכים א י״א:ט׳ הַנִּרְאֶה אֵלָיו פַּעֲמַיִם, וְכִי פַּעֲמַיִם הֲוָה וְלא יַתִּיר. אֶלָּא סִטְרָא דְחֶלְמָא הֲוָה לֵיהּ פַּעֲמַיִם, סִטְרָא דְחָכְמָתָא כָּל יוֹמָא הֲוָה.

3 ספר הזהר פתח ↗

בראשית כ״ח:י״ג וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וגו'. הכא חמא יעקב קשורא דִּמְהֵימְנוּתָא כְּחַד. נִצָּב עליו, וכתיב מלכים א כ״ב:מ״ח וּמֶלֶךְ אֵין בְּאֶדוֹם. נצב מלך. נצב מלח חמא, דכל דרגין קיימין כלהו כחד על ההוא סולם, לאתקשרא כלא בחד קשרא. בגין דאתיהיב ההוא סלם בין תרין סתרין, הדא הוא דכתיב אֲנִי ה' אֱלהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וִאלהֵי יִצְחָק וגו'. אלֵּין אִנּוּן תְּרֵין סִטְרִין בְּיָמִינָא וּשְׂמָאלָא.

4 ספר הזהר פתח ↗

דבר אחר והנה ה' נצב עליו ויאמר, עליה דיעקב, למהוי כלא רתיכא קדישא, ימינא ושמאלא, ויעקב בגוויהו, וכנסת ישראל לאתקשרא בנייהו, הדא הוא דכתיב אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. מנלן דיעקב באמצעיתא, משמע דכתיב אלהי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ, וְלָא כְּתִיב אֱלֹהֵי יִצְחָק אָבִיךָ. דְּכֵיוָן דְּאִתְקַשַּׁר בֵּיהּ בְּאַבְרָהָם, אִשְׁתַּכַּח דְּאִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא. וּלְבָתַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ, הָא כֹּלָּא רְתִיכָא חָדָא קַדִּישָׁא. וְהָכָא חָמָא דְּיֶהוֵי שְׁלִימוּ דְּאֲבָהָן.

5 ספר הזהר פתח ↗

6 ספר הזהר פתח ↗

וְעַד דְּיַעֲקֹב לָא אִתְנָסִיב, לָא אִתְּמָר בְּאִתְגַּלְּיָא יַתִּיר, וְאִתְּמָר בְּאִתְגַּלְּיָא, לְמַאן דְּיָדַע אוֹרְחוֹי דְאוֹרַיְיתָא. לְבָתַר דְּאִתְנָסִיב וְאוֹלִיד, אִתְּמָר לֵיהּ בְּאִתְגַּלְּיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, בראשית ל״ג:כ׳ וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ בראשית יט וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא, מַאן דְּלָא אִשְׁתְּלִים לְתַתָּא, לָא אִשְׁתְּלִים לְעֵילָא. שָׁאנֵי יַעֲקֹב, דְּאִשְׁתְּלִים לְעֵילָא וְתַתָּא, אֲבָל לָא בְּאִתְגַּלְּיָא.

7 ספר הזהר פתח ↗

9 ספר הזהר פתח ↗

מִיָּד בראשית כ״ח:י״ז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה. מִלָּה דָא לִתְרֵין סִטְרִין אִיהוּ. מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, חַד עַל הַהוּא מָקוֹם דְּקָאֲמַר בְּקַדְמִיתָא. וְחַד עַל אָת קַיָּימָא קַדִּישָׁא דְּלָא בַּעְיָא לְאִתְבַּטָּלָא.

11 ספר הזהר פתח ↗

תָּא חֲזֵי יִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא, כֹּלָּא נָטִיל הוּא בְּקַדְמִיתָא מִמְּקוֹרָא דְּכֹלָּא, וּלְבָתַר דְּיִמְטֵי לֵיהּ, מִנֵּיהּ, נָגִיד וְאַמְשִׁיךְ לְהַאי אֲתַר, מַשְׁמַע דִּכְתִיב, וְהָיָה יְיָ לִי בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר כֹּלָּא לֵאלהִים. כְּמָה דְּאֱלֹהִים, יְהֵא נָטִיר וְעָבִיד לִי, כָּל אִלֵּין טָבָאן, אוּף אֲנָא אֱהֵא מָשִׁיךְ לֵיהּ מֵאֲתַר דִּילִי כָּל אִינוּן בִּרְכָאן, וְיִתְחַבַּר קִשְׁרָא דְּכֹלָּא בֵּיהּ. אֵימָתַי, בראשית כ״ח:כ״א וְשַׁבְתִּי בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, כַּד אֱהֵא יָתִיב בְּדַרְגָּא דִילִי, וְאֱהֵא יָתִיב בְּדַרְגָּא דְּשָׁלוֹם לְתַקְּנָא בֵּית אָבִי, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם דַּיְיקָא, כְּדֵין וְהָיָה יְיָ לִי לֵאלהִים.

12 ספר הזהר פתח ↗

דָבָר אַחֵר וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, דְּתַמָּן הוּא אַרְעָא קַדִּישָׁא, תַּמָּן אִשְׁתְּלִים. וְהָיָה יְיָ לִי לֵאלהִים. בְּאֲתַר דָּא, אֲסַלֵּק אסתלק מִדַּרְגָּא דָא לְדַרְגָּא אָחֳרָא כְּדְקָא יְאוּת, וְתַמָּן אֶפְלַח פּוּלְחָנֵיהּ.

13 ספר הזהר פתח ↗

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, תהילים ס״ה:ד׳ דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. הַא קְרָא קַשְׁיָא, דְּלָאו סוֹפֵיהּ רֵישֵׁיהּ, וְלָאו רֵישֵׁיהּ סוֹפֵיהּ. אֶלָּא דָּוִד בָּעָא עַל גַּרְמֵיהּ, וּלְבָתַר בַּעְיָא עַל כֹּלָּא. דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי. אָמַר דָּוִד, אֲנָא יַדָעְנָא בְּגַרְמַי דְּחַבְנָא, אֲבָל כַּמָּה חַיָּיבִין אִינוּן בְּעַלְמָא, דְּאִתְגַּבְּרוּ חוֹבַיְיהוּ עֲלַיְיהוּ יַתִּיר מִנִּי. הוֹאִיל וְכֵן, לִי וּלְהוֹן, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם.

1 כתיב נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה. יחזור אל ענין ההבדל שזכר שיש בין המראה והחלום ויאמר אי תימא שהרי הקדים הכתוב נראה ה' ומה לתבן את הבר אלא הכא אתכליל דרגא עילאה בדרגא תתאה כלומר אלו לא כתב אלא בחלום בלא לילה היה המרחק ביניהם רב אמנם כשכתב בחלום הלילה אתכליל מדת יום במדת לילה והנה באו המדרגו' בסדר ויבאר למה לא זכה שלמה בעת הזאת לנבואה ואמר דעד כען שלמה לא הוה שלים כלומר שהיה תחלת נבואתו ועדיין לא נבנה בית המקדש ולא נתמלא צורת הלבנה כיון דאשתלים ונתעסק בבנין הבית כתיב וה' נתן חכמה לשלמה וכתיב ותרב חכמת שלמה וחכמ"ת שלמה הוא סוד הלבנ"ה וכדין הוה חמי שלמה עינא בעינא לא מתוך חלום הלילה.

2 לבתר דחטא אצטריך ליה לחלמא וירד ממדרגת הנבואה למדרגת חלום שכן כתיב הנראה אליו פעמים מכאן יוכיח כי תמיד היה השגותיו והדעותיו בדרך נבואה במאי דביני ביני ואם אמר הכתוב פעמים על תחלה וסוף אמר שהיה ע"י חלום קודם שנתמלאת הלבנ"ה הפגימה ואחר שחזרה להתפגם. וזכר סבת הפגימה אמר מ"ט בגין דלא נטיר ברית קדישא באשתדלותיה בנשים נכריות שהיה מגייר אותם שלא מדעתן לישא אותן. ואל יקשה בעיניך ענין רות כי היא ממקו"ר ישראל ובאת על דרך הקליפה ולכן היתה מתאמצת עם חמותה ולא רצתה לשוב אל עמה ואל אלהיה כמו שעשתה ערפה. וכן ביעקב אצטריך כלומר למדרגת החלום לפי שעדיין לא נשא אשה יראת ה' ועדיין יצחק אביו קיים כמוזכר:

3 והנה ה' נצב עליו הכא קשורא דמהימנותא כחד. אחר שראה הסולם הרומז לעטרת והמלאכים שהם רמז למרכבתה עלה עוד בצפייתו וראה העיקר שהוא המשפיע בכל ובכן חיבר ויחד הכל האמונ"ה והאמ"ת ודייק מלת נצב שהיל"ל והנה ה' עומד עליו. וכמ"ש הנני עומד לפניך שם על הצור וזולתו רבים ואמר כי ענין אמרו נצב כענין נציב מלח שענינו תל והוא יתברך הוא תל שהכל פונים לו ובגין דההוא סולם אתיהיב בין סטרין תרין שהם הזרועות בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני עז"א אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק שהם סוד הימין והשמאל.

4 ד"א והנה ה' נצב עליו עלוי דיעקב כך נדרש בב"ר רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר עליו על סולם וחד אמר עליו על יעקב ויתכן כי גם הם כוונו אל הסוד הזה כי בהיות יעקב השלם האוחז בשני הזרועות יהיה הוא האמצעי אע"ג שהוא האחרון ובא הרמז בכתוב שאמר אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק והיל"ל לכתוב אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק אביך כי יצחק הוא אביו ומדכתב אברהם אביך הכניס יעקב בין שניהם.

5 וכנסת ישראל אתקשרא בינייהו כי יעקב וכנסת ישראל כאחד הם נמצאת המרכבה שלימה ולפי דרכו יבאר כי לכך כתיב ואלהי יצחק בו"ו כי היל"ל אנכי אלהי אברהם אלהי יצחק שהרי מצינו שכתוב במשה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כי הו"ו היא מדתו של יעקב ובכאן הכניס הו"ו בין אברהם ויצחק לרמוז על מה שאמר כי יעקב הוא האמצעי בין השנים אעפ"י שהוא האחרון שבהם ועל הסוד הזה תקנו אנשי כנסת הגדולה בברכה הראשונה של י"ח ברכות אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב.

6 ועד יעקב לא אתנסיב לא אתמר באתגליא יתיר כלומר שלא נזכר לו בפי' שהוא אלהיו כאבותיו אמנם נרמז בסוד הו"ו שבאלהי יצחק לבתר דאתנסיב ואוליד אתמר ליה באתגליא דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל הרי שקראו הכתוב אלהיו. וכך דרכה של תורה לדבר בלשון נסתר ובלשון ההוא היודע רמזיה הדבר נגלה אליו.

7 מהכא אוליפנא מאן דלא אשתלים לתתא וכו' וא"ת והרי יעקב אמרת שנרמז בו אלהי יצחק ועדיין לא נשא אשה לזה אמר ושאני יעקב דאשתלים כלומר שהיה שלם מנערותו ויושב אהלים ולפי שעדיין היה זה בכח ולא בפועל נרמז ברמז ולא באתגליא והוא אמרו ואי תימא דאשתלים בההוא שעתא כמו שאמרת שאני יעקב דאשתלים ולמה לא נכתב באתגליא אלהיך אלא חמא דישתלים לבתר ולפיכך נכתב ברמז ואי תימא הא כתיב והנה אנכי עמך ומשמעו אנכי אלהיך אלא אשגחותא דקב"ה ונטירו דיליה לא אשתביק מניה וכו' כלומר כי בזה העולם צריך שמירה הצדיק בעוד שלא נשלם כי מי שלא נשלם צריך שמירה אמנם כשנשלם עלה למדרגת שומר בהיות דוגמתו בעולם האלהות למעלה:

8 ויקץ יעקב משנתו וכו' ואנכי לא ידעתי וכי תווהא הוא ולמה יפלא בעיניו ומהיכן ידע זה כי אם מפאת החלום אשר ראה אלא ואנכי לא ידעתי כד"א ופני ה' לא חליתי. כלומר שלא תמה על שלא ידע המקום מקודם כי מי יגיד לו אלא על שאחר שנגלה לו סוד המרכבה לא נתן אל לבו לדעת שם אנכ"י וליכנס בידיעתו תחת כנפי השכינה כי הידיעה וההשגה בה היא ההכנסה תחת כנפיה. ויביא ראיה מענין רבקה שאמרה ותאמר אם כן למה זה אנכ"י וביאר הסוד ואמר כי תמיד היתה רבקה רואה השכינה באהל הנרמזת באנכי ולפיכך היתה מתפללת שם באהל על צרת נפשה מרצוץ הבנים וכשראתה שלא נעני' ותלך לדרוש את ה' כי הוא העונה בעת צרה והכוונה כי בקשה לחבר את האהל אנכי בה'. ואל זה הסוד כיוון והתפלל יעקב באמרו אכן יש ה' במקום הזה ושם אנכ"י לא ידעתי כמ"ש:

9 ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה מלה לתרין סטרין איהו כלומר תתפרש לשני ענינים והכל א' האחד מה נורא המקו"ם על העטרת שנקרא' מקו"ם. וחד על ז"ה אתקיימא שהרמז על יסו"ד והנה הבין מזאת המראה כי אין ראוי להיות בטל מפריה ורביה כשם שאין ז"ה כי אם בבית אלהי"ם ובחבור א' כך אין ראוי לו אלא להיות דוגמא של מעלה לפרות ולרבות אתא אבוה ונשקיה הוא רבי צדוק זוטא הנז' למעלה ואמר מילך לא יהון לבטלא ועל שדרשת כענין פריה ורביה הזמין לך האל בת זוגך:

10 וידר יעקב א"ר יהודה כיון דכל האי אבטח ליה וכו' אמר שאין ראוי לצדיק לספק בהבטחת יוצרו אחר שהובטח וכבר הובטח יעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך ויאמר כי לא מקטנות אמונה אמר כן אמנם נסתפק בענין החלום אם היה מהצודקים לפי שיש חלומות צודקים ויש בלתי צודקים ותהיה הכוונתו באמרו אם יהיה אלהים עמדי שחלומי הוא מאת האלהים ולא ע"י הקליפה אדע כי אהיה נשמר והבטחתי אמת כי ממקו' קדוש יהלך הנה אזי אני אמשיך אליה שפע וברכה מהמבוע ומהמקור העליון כי אז אעלה אל מדת ה' וע"י כן יהיה ה' לי להשפיע לאלהים. ולהודיע כי מדתו של יעקב ע"ה הוא המקבל תחלה מהכת"ר דרך הקו האמצעי אמר ת"ח ישראל דאיהו באמצעיתא כולא נטיל הוא בקדמיתא ממקור' דכלא ומשם בארה ושיעור הכתוב אם יהיה אלהי"ם שהיא השכינה עמדי ושמרני והבטחתי משם גם אני יודע נאמנה כי אז יהיה ה' לי ויש לאל ידי להמשיך לאלהים.

11 אימתי ושבתי בשלום אל בית אבי כד איהי יתיב בדרגא דילי שהוא מדת שלום הבית.

12 ד"א ושבתי בשלום אל בית אבי היא העטרת שהיא בית לאל וירצה כי משם יעלה אל מדתו והיה ה' לי לאלהים כלומר כי מדת אלהים יהיה סבה לעלות למדת ה' ומלת לאלהים למ"ד הסבה:

13 רבי חייא פתח ואמר דברי עונות גברו מני וכו' יקדים הקדמה זו להודיע כי הצדיקים אין להם בטחון בעה"ז כי הם מתיראים שמא יגרום החטא. ויבאר הקושי הנראה בכתוב כי התחיל בלשון יחיד באמרו דברי עונות גברו מני וסיים בלשון רבים באמרו פשעינו היל"ל פשעי את"ה תכפרם. ויאמר כי כוונתו להיות דינו נכלל עם הרבים ולא לפרוש מן הצבור שנבעת בתחלה להתודות על חטאו כי רב הוא וגבר עליו ואמר כי בהעריך חטאו אל חטאי זולתו ימעט בערכם וא"כ שאתה אל כביר ולא ימאס תפלת הרבים פשעינו כלנו אתה תכפרם. וביאר למה אמר דברי עונות היה לו לומר עונותי גברו מני מהו דברי עונות ואמר כי בשעתא דחובין סגיאין בעלמא אינון סלקין עד ההוא אתר דאקרי ספר דחייביא כי ג' ספרים הם הנפתחים בר"ה וא' מהם של רשעים גמורים ושם נכתבים העונות וכמ"ש דינא יתיב וספרין פתיחו ועל הספר ההוא ששם נרשמים דברי העונות הוא אומר דברי עונות ששם נפרטים ונזכרים גברו מני כי ידובר בהם לפני הדיין יתברך ועל דא פשעינו אתה תכפרם ועל שמודה אני בהם מודה ועוזב ירוחם הנה כי הצדיקים יראו שמא יגרום החטא ואל זה כיוון יעקב באמרו בלשון מסופק אם יהיה אלהים עמדי וכו' והיה ה' לי לאלהים אפילו רחמים כד אתוב בשלם אשוי לקבלי לדינא כי לא אשמח כי רב חילי במדת הרחמים אמנם אשית פחד אלהים תמיד לנגד עיני א"ר אחא אמר יעקב השתא לא אצטריכנא לדינא כלומר כי הוא צריך אל הרחמים וכד איתוב לבית אבא אתכלילנא בדינא ואתקשר ביה כי אבטח ולא אפחד והוא סיוע לדברי רבי חייא. אמר רבי יוסי לאו הכי אלא אמר השתא אם יהיה אלהים עמדי כי עתה הוא מבקש למדת הדין שתהיה שומרתו ולמגן וצנה נגד אויביו כי תהיה לוחמת מלחמותיו וע"כ הוא צריך אליה עתה אמנם בשובו בשלום אל בית אביו והיה ה' הרחמים והדין וזהו לאלהים אתכלילנא רחמי בדינא ומה טוב ומה נעים דברי רבי יוסי בביאור הכתוב אם יהיה אלהים עמדי כי אליה הוא מבקש:

« כתם פז על ספר הזהר קמ״ט ×¢×´×‘ כתם פז על ספר הזהר קנ״א ×¢×´× »