כתם פז על ספר הזהר ע״ו

1 רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא וכו' נפתח במלי אוריתא ונימא מלה. דע כי רבי יוסי תמיד היה מפחד מסכנת הדרכים כמו שנראה בס' הזוהר במקומות רבים גם כי לפעמים היה מתעסק במילי דעלמא ולכן היה לבו טרוד כמו שבא בההוא עובדא דנפק לארחא הוא ורבי אחא בר יעקב אזיל עמיה עד דהוו אזלי אשתיק רבי יוסי והרהר במילי דעלמא ורבי אחא הרהר באוריתא עד דהוו אזלי חמא רבי יוסי חויא דרהט אבתריה א"ל לר' אחא חמית האי חויא דרהיט אבתראי א"ל אנא לא חמינא ליה רהט רבי יוסי וחויא בתרוי נפל רבי יוסי ודמא שתית ונחית מחוטמיה שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו' א"ר יוסי ומה על חד שעתא כך מאן דאתיאש מינה על אכ"ו פתח ואמר כי יי' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך ידע לכתך את המדבר הגדול הזה נחש שרף ועקרב נחש שרף למה הכא אלא לענשא לישראל כל זמנא דמתפרשין מן אילנא דחיי וכו' וגם עתה אולי היה לבו טרוד במילי דעלמא והטרדה לאדם אינו מניח לו לישון וכ"ש לעסוק בתורה וכדי לצאת חובת הדרך כי תמיד ע"ה היו עוסקים בתורה בכל הדרך אמר נפתח באוריתא ונימא מלה חד כלומר ואפילו מעט כדי להמשיך עמו השכינה המלווה בדרך אל העוסקים בתורה ולכן פתח כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וכו' והקשה ואמר מהלך מבעי ליה אלא כד"א מתהלך בגן אילנא דאכל מניה אדם הראשון מתהלך נוקבא מהלך דכר. אל תבהל ברוחך לומר שלא היה יודע כי מלת מתהלך הוא כנוי לזכר כענין מתהלך בתומו צדיק מתהלך באשמיו וכי מלת מתהלכת הוא כנוי לנקבה כענין היא מתהלכת בין החיות. אמנם ביאר זה כפי הסוד לפי שמלת מתהלך ענינו מתפעל וכי מתלבש בדבר אחר ולפי שלבושו של הב"ה הוא כבו"דו והוא שם אלהי"ם שהיא לבוש לי"הוה ית' הביא ראיה מוישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן כי שם י"הוה מתהלך ומתלבש במדת העטרת שהיא מיוחסת לנקבה הנקראת אלהים כי במדה הז"את הוא מתהלך עם ישראל ובבחינה זו אמר כי יי' אלהיך מתהלך נקבה כי בה הולך עם ישראל כענין ויי' הולך לפניהם יומם כי בבית דינו הוא הולך לפניה' ואין הבדל בין הולך ומתהלך רק להודיע כי על ידה הוא מציל את ישראל וזהו כוונתו באמרו מתהלך נוקבא ודא איהו דאזיל קמייהו דישראל כד הוו אזלי במדברא והסתכל שהביא ראיה מויי' הולך כי בזה הודיע כי הולך ומתהלך הכל א' אלא שבבחינת שהוא מתלבש ייוחס ההליכה אליה. ודא איהי דאזיל קמי בר נש כד אזיל בארחא כמ"ש צד"ק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

2 ובג"כ ליבעי ליה לבר נש לאסתמרא מחובוי וכו' כי לא תתלווה עם עוברי עבירה.

3 מאי דכיו דכתיב והיה מחנך קדוש מאי קדוש קדושים מ"ל לפי שהכתוב מדבר בתחלה בלשון יחיד שנא' ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרת בה ושבת וכסית את צאתך וא"כ והיה מחניך קדוש יחזור לישראל הרבים ואם הוא חוזר לישראל הי"לל והיו מחניך קדושים ולא אמר אלא קדוש שיראה שחוזר אליו בלשון יחיד וא"כ מי הם מחנהו והשיב אלין שייפי גופא שהם מחנהו וחילו שהגוף מתחבר מהם ומלת קדוש יחזור אל הגוף המחובר מאיברים רבים. והשלים לבאר הכתוב ולא יראה בך ערות דבר פי' אם היתה האזהרה על גלוי הערוה הי"לל ולא תגלה אתערותך ומדלא אמר אלא ערות דבר ביאר כי זו ערוה דשייכא בדיבור הפה שהיא נקראת ערייתא דעריין והוא נבלות הפה שהוא מאוס לפני הקב"ה הרבה מאד וכמ"ש כמ' שבת פ' במה מדליקין על פסוק על כן על בחוריו לא ישמח יי' בעון נבלות הפה צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות בעולם ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנא' על כן על בחוריו לא ישמח יי' משום וכל פה דובר נבלה. מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנן הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של ע' שנה לטובה נהפך עליו לרעה והסוד ידוע כי המנבל פיו עושה רושם למעלה במדה הנקראת פ"ה ומגלה ערותה והבן זה והיא סוד ע' שנה וע"כ מהפכת גזר דינו לרעה וזה הדובר נבלה נקרא מגלה ערות העריות כי השוה פיו לערותו והשאר מבואר הוא.

4 פתח רבי חייא ואמר הן עם א' ושפה אחת לכלם. אולי כי פתח בפתיחה זו לפי שהענין מדבר כענין הפ"ה הקדוש שכלם היו מדברי' בלשון הקדוש המורה על קדושה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שלא תמצא בכל לשון הקדש שם שיורה על גנאי כי אם בדרך השאלה אליו כמו שהאריך הוא ולכן נקרא לשון הקדש שלול מכל דבר של גנאי ודופי הדבור והוא אמרו ושפה אחת לכלם ובנסעם מקדמונו של עולם וימצאו בקעה והקשה ואמר ויראו מבעי ליה כי ענין מציאה לא יפול אלא על כל אבידה כי תמצא ואמר כי כן הוא מציאה אשכחו תמן מרזי חכמתא מקדמאי דאתנטר תמן מן בני טופנא הראשונים הצדיקים שקדמו לדור המבול בראות' כי אזלת יד הרשע הלוך וגדל ראו שהיו משתמשים הדורות באלה החכמות אשר היו כתובים בספרא דאדם וספרא דחנוך והסכימו לגנוז הספרים ההם מדור המבול וגנזום שם בבבל באותה בקעה שלא ימצאו עוד והנה דור הפלגה כשהשתדלו ללבון לבנה ולשרוף לשריפה מדי חופרם בעפר מצאום גנוזים שם ונסתייעו בהם לבנות העיר והמגדל ע"ד החכמה ההיא והוו אמרי בפומא באותם ההשבעו' והחכמות ועבדי עבידתא חמי מה כתיב כלומר ראיה לדבר הן עם אחד ושפה אחת לכלם וכו' שנתחברו שלשת התנאים אשר נזכרו למעלה והם מעשה ומחשבה ודבור מסוגל שהוא לשון הקדש. ועתה לא יבצר מהם לית מאן דימנע עובדא דלהון בהיות המעשה בתנאים האלה. אבל מה אעביד אבלבל לון דרגין לעילא ולישן דלהון ירצה כי מדרגות מעלה מחייבות כל אחד ואחד הלשון ההוא שבו מדברת אומתו כי ע' שרים כל א' ממונה על אומתו ועל לשונו ללשונותם לארצותם לגוייהם והנה בהחליף האל יתברך הממונים את של זה לזה ואת של זה לזה יתחלפו הלשונות למטה אשר לא ישמע איש שפת רעהו וכדין יתמנע עובדא שלא ישוה הדיבור אל המעשה ונמצאת המלאכה בטלה. והוציא רבי חייא נפקותא לנדון שלו ואמר ומה בגין דהוו דרעותא ולבא וממללין בלשון הקדש וכו' אנן או חבריא דמתעסקין באוריתא בלבא ורעותא כי המצא ימצא בו שלש אלה התנאים העסק בדיבור לשון הקדש כי הוא המעשה והדבור והמחשבה בלב עאב"ו שנהיה נשמרים ולא ישלוט בנו שום דבר מסכנת הדרך. א"ר יוסי מכאן לאינון מארי דמחלוקת וכו' הוא הדבר אשר נתבאר בפ' חבור עצבים ומבואר הוא א"ר חייא אשתמע דבלא במלה דפומא תליא כי הוא העיקר ממה שתלה הכתוב הדבר בבלבול לשונם.

5 לך לך. ר' אבא פתח שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה במה תקיפין לבייהו דחייבי דחמאן שבילי אוריתא וארחא אוריתא ולא מסתכלן בהו וכו'. ואין ספק שאין עונשו של האדם שלא הוזהר גדול כענשו של אדם שהוזהר ועבר על אזהרתו ומזה הטעם לא ענשה התורה אלא א"כ הזהירה. האמנה אין ספק ג"כ כי בהיות שהוזהר ושמר אזהרתו ולא עבר עליה כי יגדל שכרו יותר ממי שלא הוזהר ונזהר מעצמו כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה וכמ"ש בפ' החובל אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא מפקדנא וקא עבידנא. והשתא דשמעתא להא דרבי חנינא דאמר גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט כי מפקדנא אית לי אגרא טפי פי' רב יוסף היה סגי נהור. והנה מאהבת האל יתברך עמו ישראל וחבתו היתירה הנודעת לו עמהם נתן להם כלי חמדה ללמדם להועיל ולהדריכם בה אל השכר המקווה המתמיד שהוא העיקר וכמ"ש בפ' הלוקין רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנא' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר שהכוונה בזה בנדון שלנו כי צדקה עשה בישראל בנתינת התורה הרי שנקראת התורה צרק"ה ואל הכוונה הזאת פתח רבי אבא שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה ואמר כמה תקיפין לבייהו דחמאן שבילי אוריתא וארחי אוריתא ולא מסתכלן בהו. כבר כעת ההבדל שיש בין השביל שהוא הנתיב ובין התורה שהוא הדרך כי הא' נסתר והא' נגלה ולפי שכך דרכה של תורה תפוחי זהב במשכיות בסף נגלה ונסתר אמר כמה תקיפי לבייהו דחייבי הן על היודעים סתרי תורה הן על שאינם יודעים רק הנגלה ממנה כי כלם עוברי' בשם חייבים על שאינם שמים על לב כל א' וא' כפי הבנתו בה לשוב בתשובה לפני בוראם מאחר שהיא תזהירם ותעוררם אל התשובה וכמ"ש ושבת עד יי' אלהיך וכו' יאמר כי אלה הם הנקראי' רחוקים מהתורה הנקראת צדקה כי צדקה עשה הב"ה עם ישראל בתתו אותה להם להזהירם. ואין להבין מדברי רבי אבא שכוונתו ברחוקים מצדקה שהם אומות העולם או הנתינים כדעת ר' יהודה כדאיתא בפ' היה קורא אמרו שם שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר כל העולם נזונים בצדקה והם נזונים בזרוע. ואידך אמר כל העולם נזונים בזכותם והם אפי' בזכותן אינם נזונים כדרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. ופליגא דרב יהודה דאמר רב יהודה מאן אבירי לב אינון גובאי טפשאי ופי' רש"י ז"ל שם אומה בבבל ובמ' קדושין אמרינן שהיו מן הנתינים. אמר רב יוסף תדע דהא מעולם לא אגייר חד מנייהו. אמר רב אשי ואלין בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דהא קא חזו בשבחא דמתיבתא תרי זמני בשתא ולא מגיור גיורא מנייהו ופי' רש"י ז"ל שהיו ישראל נאספים שם באדר ובאלול לשמוע הלכות פסח והלכות החג ולפי שזה קשה כי למה יתגיירו על שישמעו הלכות פסח וזולתם והלא אינם מאמינים בדתנו על כן כתב בעל התוספות שראה בס' העתים להרב יהודה בר ברזילי שהיה עמוד של אש יורד מן השמים עליהם בכלה דאדד ובכלה דאלול ולפי שהיו רואים בעיניהם הנס ההוא ולא היו מתגיירים קראם אבירי לב נמצא כי רב יהודה יבאר הכתוב אבירי לב על אומות העולם ושאר החכמים מפ' אותו על ישראל על הצדיקים שבהם ורבי אבא על הקשים שבהם הבלתי שמים על לב לשוב בתשובה ויודעים שבילי וארחי דאוריתא.

6 ר' חזקיה אמר דמתרחקי מקב"ה ואינון רחוקי' מניה קרא צדקה למדת התפא"רת לפי שכבר ידעת כי הוא המשפיע צדקה ותהלה למדת צד"ק על ידי הצדי"ק בסוד כי את"ה תברך צדי"ק יי' וסברת דבי חזקיה כי אחר שתכלית נתינת התורה לא היתה כי אם לעבדו יתברך יותר ראוי לדרוש אבירי לב הרחוקים מצדקה מהקב"ה שנקרא צדקה כי זה הוא תכלית נתינת התורה מלדרוש הרחוקים מן התורה כי מה יועיל ומה יתן ומה יוסיף לאדם בהיותו קרובו יודע דרכי התורה ונתיבותיה והוא רחוק מהקב"ה וקראם רחוקים מצד בחירתם שמתרחקים הם ממנו ע"כ הם רחוקים כי הוא יתברך קרוב לכל אשר יקראוהו באמת והוא אמרו דלא בעאן לאתקרבא גבי קב"ה בגין כך אקרון רחוקים מצדקה ואמר כי אוי לנפשם כי גמלו להם רעה כי בהיותם רחוקים מצד"קה רחוקים הם מש"לום ועליהם נאמר אין שלום אמר יי' לרשעי' והקדים כל זה לספר בשבחו של אברהם אע"ה אשר התעורר מעצמו לבקש ולדרוש את יי' מבלי מלמד ומזהיר שיורהו ובגלל זה נתקרב ונקרא אהוב כמ"ש עליו אהבת צד"ק ותשנא רשע וכו' בגין דאתקרב לצד"ק שהיא בית שער ליי' כי כל מבקש יי' משם הוא נכנס וקרא רבי חזקיה אבירי לב לבני דורו שהיה דורש אותם ומזהירם מעבוד ע"ז ולא אבו שמוע והיו רחוקים מצדק"ה שמו של הקב"ה יתברך ויתעלה.