מפרשים:
1 סתרא דסתרין. כלומר זה הענין אשר יזכור הוא סוד מהסודות נסתרים וזה כי הוא יודיע היאך נמשך עולם הקליפה מכח הגבור"ה ויצא לחוץ כי זה לעומת זה עשה האלהים. ויאמר כי הוא עולם הפתוי והיצר הרע וכי המתפתה בתענוגיו יפול בשחת יפעל כאשר יבאר במשל האשה הזונה והביא זה הענין להודיע כח האבות שלא נתפתו מיינה של האשה הזרה הזאת אבל אחזו בעולם האצילות והמירו הכלה והנפסד בקיים והנצחי וביאר הענין משורשו ואמר מגו תוקפא דטיהרא דיצחק נפקא מגו דורדייא דחמרא חד נעיצו פי' כי מתוך תוקף הצהרים של יצחק יצא מתוך שמרי היין איל"ן נעוץ וכו' וזה רמז ומשל כי תוקף מדתו של יצחק לתוקף דינה וחומה נמשלה לצהרים יצא מהשמרים זה הנטע הנמשל לקטב מרירי וליין חמר מלא מסך ושמרים ביען היין הזה הוא משכר לא כיין המשומר בענביו המשמח אלהים ואנשים ולתוקף מדת הדין נמשל באלה השני ענינים צהרים ושמרי היין לא היין הצלול ואמר שיצא משם חד נעיצו כלומר נטע וזמורת זר כלול דכר ונוקבא הוא סמא"ל ונח"ש סומקא כוורדא כי הדין מתייחס לגוון האש האדום לתוקפו. ואמר סומקא כוורדא ולא וורדא ממש כי השושנה היא העטרת הקדושה מתדמית אליה ובה יטעו הטועים לדמות שפחה אל גבירתה מתפרשן לכמה סטרין כמה כחות ורוחות ומלאכי חבלה למיניהם אין מספר מתפרשים משניהם סמאל ונקבתו הנדבקת בצדו.
2 כמה דאיהו בסטר קדישא הכי הוא בההוא סטרא כי זה לעומת זה עשה האלהים משפיע ומושפע בעולם הקליפה נוקבא דסמאל נחש אקרי קץ כל בשר קץ הימים לא קץ הימין כי זה יש לו תכלה וזה כלו ארוך. אשת זנונים המפתה לעוברי דרכים המישרים אורחותם בחלקלקות לשונה.
3 תרין רוחין בישין מתדבקן כחדא ואעפ"י שהם דבקים רוח הזכר דקיק כי כל הקרוב למלכות הוא צח מאשר למטה הנמשך ממנו ורוח הנקבה נמשכת מן הזכר והיא היא המתפרשת לכמה ארחין ושבילין בעולם משתלחת מאתו להשחית או לפתות. כעובדא דנחש קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה נדה לקרוא לעוברי דרך. שטיא קריב בהדה כך דרכו של יצר הרע אם אדם רואה אשה זונה אומר לו הקרב אל פתח ביתה לראות יופיה בלבד והשוטה קרב לראות בלבד והזונה החזיקה בו ונשקה לו והוא נלכד בשחיתותה ולולא קרב לא נלכד הוא ששלמה ע"ה אומר הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה.
4 מסכא ליה חמרא דדורדייא המוציא האדם מדעתו ולפי שעה מה מתוק מדבש ואחריתו כנחש ישך ומרורת פתנים בתוכו.
5 כיון דשתי אסטי אבתרהא כך דרכו של יין להמשיך שותהו אל העבירה.
6 לבתר דחמאת ליה סטי אבתרהא מאורח קשוט וכו' שאם תרגיש בו שלא נטה לבו לדבר עבירה היא גם היא תרפנו אבל כשרואה כי תאותו גברה עליו אזי תפשיט בגדי תכשיטיה אשר בהם פתתו ומגלה יופי בשרה כי הקישוטים לא היו רק סרסורים של העבירה וז"א תיקונין דילה לפתאה בני נשא. ועתה יספר ביופי תיקוניה ואמר שערהא מתתקנן וכו' אמר כי שערה עשוי קליעות קליעות מעשה אורג מעשה חושב וצהובים כשושנה יקחו לב רואה. אנפהא חיוורין סומקין כי זהו תכלית היופי לפנים ידוע כי האדמימות והלובן הזה אינו קצח והאדום הקדוש רק מגווני הצרעת כי יש לבן כשלג ויש לבן כסיד ההיכל פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואודם בהרת לבנה אדמדמת אל אלה המראות נתייחסו גווני האשה הזרה הזאת.
7 באודנהא תליין שית תיקונין כדרך הנשים המתקשטות בנזמי האזנים ג' מכאן וג' מכאן נופלים על הפנים להדור הפנים. ערסהא מתתקנא אטונא דמצרים ע"ד מ"ש שלמה ע"ה חטובות אטון מצרים באשה הזרה כי במשל האשה החכמה לא זכר ענין ערס ומטה רק מאכל ומשתה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה וכו'.
8 תליין על קדלהא כל חלי דארעא דקדם כי משם יבואו מיני פתוחי כלי הזהב ואבנים ומרגליות שהמלכו' והשרות מתקשטות בהם.
9 פיה מתתקנא בפתיחו דקיק א' מתנאי תואר יופי הפה להיות קטן לא רחב. לישנהא חדידא כחרבא גם זה מתנאי הזונה להיותה דברנית ודבריה חלקות משמן. שפוותהא יאן לא עבות וגסות בשר. סומקן כוורדא זהו יופי השפתים שיהיו אדומים לא ירוקים כי הירוק בשפתים יורה חולשא ומות ארגוונא לבשא הוא המלבוש המתראה פעם ירוק פעם אדום בהתהפכות העין במלבוש המשי כגוון הטווס.
10 מתתקנא בארבעין תיקונין חסר א' כדי שלא להאריך במיני הקישוטין שהיא מתקשטת בהם כלל מספרם שהם ארבעים חסר א' ורמז בזה כי אחרית ותכלית פתיותם הוא סוד המלקות וכבר ידעת כי המלקות הוא מחלק המלקה החסר והוא ט"ל והמקוה המטהר הוא מחלק המלא מ' סאה ויש הבדל גדול בין הטהרה והכפר' על יד העונש ובין הטהרה במים חיים. שטייא דא סטי אבתרהא ועביד ניאופים כי מתקו לו מים גנובים. סלקא לעילא ואלשינת ליה כך דרכו של שטן יורד ומשטין עולה ומקטרג ונוטל רשות ונוטל נשמה.
11 אתער ההוא שטיא וכו' יחשוב כי כחו עתה ככחו אז ואיננו כי כבר נחלש ונפל למשכב מרוב התשמיש ובכן תשוב האשה הזרה אשר נתן חילו בה לאיש גבור וחלי משחיתו בידו ואש הקדחת מלהט בבשרו בדחילו סגי מרתתא היא העונה הקודמת בקור חזק מרעיד בשרו ונפשו ע"י מלאך המות המלא עינים. חרבא שיננא בידיה להוציא נשמתו ממנו טיפין מרירין נטפן מההוא חרבא הוא מ"ש ז"ל בחרבו של מלאך ג' טפות א' שזורקת בו מרה וא' שנפשו יוצאה בה וא' שבו מסריח. וכל מה שנזכר דמיון משל לפתויי העולם הזה הכלה והנפסד הנמשל באשה הזרה המפתה להודיע כי רבים חללים הפילה ומי ומי הוא הנמלט ממנה כי מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה ולא נמלטו מן מלכודתה רק מי שנגע אלהים בלבו האבות הקדושים אשריהם ואשרי חלקם ובראשם יעקב אבינו ע"ה כי דברי האשה הזרה הזאת נמאסו בעיניו ועל כן המלקה הוא שרו של עשו לא יכול לו כי הוא נתעלה למעלה ממדרגתו למעלה בעולם האצילות ונאחז בעמוד האמצעי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה:
12 רבי יצחק הוה יתיב יומא חד וכו' יביא הלכה למעשה לפי שדרש א' מבניו של רבי צדוק זוטא בענין ויצא יעקב מבאר שבע והאחד פתח בפ' ויפגע במקום אמר כי יום א' היה עומד רבי יצחק לפתח מערה אחת ששמה מערתא דאפיקותא אולי היה שם בפתח המערה ההיא שום דקל כרות ראש בפ"ק דסוכה ובנדה פ' המפלת אפיקותא דדקלא ופי' הערוך הצוואר של הדקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקים תרגום ותשבר מפרקתו ואיתברת אפיקותיה ולפי שהיה שם בפתח המערה ההיא דקל כרות ראש בחריותו היתה נודעת המערה ההיא ע"ש הדקל ואמר כי בהיות רבי יצחק מתבודד על פתח המערה ההיא עברו לפניו איש אחד ושני בניו עמו זרע ישרים. ואולי היה הזמן ההוא זמן הקיץ ואמר חד לחד תוקפא דשמשא מסטרא דדרום הוא כמ"ש הולך אל דרום. כוונתו כי כח השמש אינו פועל חומו רק בצד דרום תמיד שכן תמצא בכל השוכנים בצד דרום ארץ כוש הם שחורים מחומו ואין כוונתו לומר כי החום פועל יותר בזריחתו בדרום מזריחתו בצפון כי חום השמש שוה הוא והשנה מתחלקת לקיץ וחורף והנה מפני נטותו לצד צפון בקיץ יתחזק חומו עליו יותר מכאשר יטה לדרום בחורף אמנם כוונתו כי כפי האורך והרוחב לעולם פעולתו ניכר בדרום.
13 ועלמא לא אתקיים אלא על רוח כי הוא המקרר חומו.
14 דרוח הוא קיומא שלימו לכל סטר כלומר הן בצד דרום בחורף הן בצד צפון בקיץ ואלמלא דאיהו קיימא בשלימו שמתווך וממזג הראוי לצד דרום בחורף והראוי לצד צפון בקיץ לא יכיל עלמא לאתקיימא כי הוא יתברך עשה לרוח משקל לתת המזגה לכל זמן וזמן כפי המקום. זה היה דברו של הבן הבכור וכוונתו בענין הטבע.
15 א"ל אחוה זעירא אלמלא יעקב וכו' כלומר הלא ידעת אם לא שמעת כי אין למטה בעולם הזה נעשה פתגם רק מה שחוייב מלמעלה ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. שהרי יעקב שהוא הרוח המכריע בנתים בין מי החסד ואש הגבורה אלמלא הוא לא אתקיים עלמא. ולפי שכל הענין הזה הן מה שנאמר בו בדרך טבע הן מה שנאמר בדרך סוד הכל בנוי על הכתוב הנז' למעלה מוזרח השמש ובא השמש הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח והכתוב הזה מדבר בסוד היחוד בסוד הקפת המזבח ובא לו לקרן דרומית מזרחית וכו' לכן המשיך הענין האח הקטן בענין יעקב והיחוד אשר יחדו בניו באמרם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואמר דא שלימו עילאה לאתייחדא ביחודא חד.
16 כדין אתחבר יעקב אבוהון ונטל ביתיה כשראה שהיתה מטתו שלימה עלה במדרגה להיות איש האלהים ובעלה דמטרוניתא יען נבנה למטה בי"ב בניו צדיקים וישרים על דוגמא עליונה הלא תראה כי הדור ההוא אפילו הקטנים שבהם היו יודעים סוד יחוד עולם האחדות ומדמים צורת העולם ומתכונתו לצורת העולם העליון אשריהם ואשרי חלקם. וכששמע רבי יצחק דבריהם אמר אשתתף בהדייהו ואשמע מאי קאמרי כי אין מדרש בלא חידוש אזל בהדייהו פתח ההוא בר נש הוא רבי צדוק זוטא כאשר יבאר לפנים ואמר קומה ה' למנוחתך גם הענין הזה מדבר בענין הזיווג הקדוש והיחוד. אמר כי שנים הם שאמרו לשון קומה מרע"ה ודוד ע"ה וכל א' דבר כפי זמנו וזה כי בימי מרע"ה עדיין לא הגיעה השכינה אל המנוחה ואל הנחלה ועדיין היו צריכין להלחם בשבעה עממים וע"ז אמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו וכו' כמאן דפקיד לביתיה אולי דייק זה מהפסק אשר בקומה ה' ורז"ל דרשו לפי שהיה הענן מקדים לפניהם מהלך ג' ימים אמר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר וא"כ יהיה פי' קום ה' והוא כמאן דפקיד לביתיה כי עם השכינה ידבר אמנם בימי דוד כבר נכבשה הארץ ונחלקה לשבטים ודוד קנה מקום לה' מארונה היבוסי וע"ז אמר קומה ה' למנוחתך ואמר אתה וארון עוזך על הזיווג הקדוש שם באפריון אשר עשה שלמה בנו כי עליו היה מתנבא דוד. וכבר ידעת מלת אתה ומלת ארו"ן שהם סוד דו פרצופין סוד החתן והכלה שלא להפריד ביניהם.
17 מכאן אוליפנא דמאן דאזמין למלכא ישני עובדוי בדרך מעלה וכבוד לשמחו ואם דרכו של מלך בשרים ונוגנים הדיוטו' ראוי לו לבקש שרים ונוגנים רבים ונכבדים רופינוס ופרדשכי שמות ממשלה גדולה הם. ואי לאו איהו. כלומר ואם לא מצא רופינוס ופרדשכי ישוב הוא בעצמו משורר ומנגן בגין בדיחותא דמלכא כאשר היה עושה דוד עצמו שהיה משורר ומנגן תמיד לכבודו של מלך.
18 ת"ח דוד זמין ליה למלכא ולמטרוניתא באמרו קומה ה' ולא אמר קום ה' ובאמרו את"ה וארו"ן עוזך.
19 מה עבד שני בדיחי מלכא בגין רופינוס כלומר שינה והחליף ההדיוטות והעמיד תחתם רופינוס ומשובחים יותר ומאי ניהו דכתיב כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו הרי שנתן עבודת הלוים שהיא הרנה והשיר אל הכהנים שישוררו וירננו עם הלויים והורידם מעבודתם לכבודו של מלך. א"ל לאו הכי דייק זה ממה שאמר דוד מיד בעבור דוד עבדך נראה שקדם לזה דברו של הקב"ה ואמר לו לא נכון לעשות כן ועליו השיב דוד בעבור דוד עבדך כד אנת בהיכלך עביד רעותך השתא דזמיננ' לך ברעותי קיימא מלה וכו' מכאן אולפינא מאן דאיהו בביתיה יסדר אורחיה ועובדוי ברעותיה להיות כל איש שורר בביתו.
20 ואי מזמנין ליה יעביד רעותא דאושפיזיה כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה וכו':
21 פתח חד בריה ואמר ויצא יעקב היינו דכתיב על כן יעזוב איש וכו' לפנים יביא כי היו הולכים האב והבנים להלולא דהאי ברא והוא היה הגדול שבשניהם והלך לישא אשה ופתח מעין המאורע ולא בוש כי כל מעשיהם היו לשם שמים ולכן פתח על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ודמה ענין הזיווג אל הזיווג והיחוד העליון הנרמז בויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה על הדרך שפי' הכתוב רבי חייא למעלה בפתיחת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו וכאלו היה רומז בזה שאל זאת הכוונה צריך כל אדם הנושא אשה שתהיה מחשבתו עמה בטהרה וקדושה על הדוגמא העליונה. אח"כ ביאר הכתוב על הגלות לפי שמלת חרנה לא יאות להזכיר בזיווג העליון כאשר הוקשה הפ' לרבי חייא וע"כ אמר ר"א ויצא יעקב מבאר שבע רמז דכד נפקו ישראל מבי מקדשא ואתגלו ביני עממיא כד"א ויצא מן בת ציון כל הדרה וב"ת ציון הוא סוד הבא"ר ובכן יתישב וילך חרנה על הגלות בחוצה לארץ על הדרך שביאר רשב"י ברשו אחרא:
22 פתח אחרא זעירא ואמר ויפגע במקום ביאר למה זכר לשון פגיעה במקום כי היל"ל ויבא עד המקום כי פגיעה לא שייכא כי אם באדם לחבירו וסבר דרז"ל מה שדרשו על לשון פגיעה. אבל הנער הזה ביאר הכתוב על דרך הסוד למלכא דאזיל לבי מטרוניתא בעי למפגע בה מלשון פיוס מענין אל תפגעו בו ומלת מקום רומז אל השכינה ויעקב הוא המפייס וענין המשל מבואר כפי הנגלה אמנם הנסתר יודיע כי אין לפניו יתברך כילות ויותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק וכן כל מגמתו יתברך הוא להשפיע בכנס"ת ישראל ובפגיעה ובפיוס מרוב אהבתו אליה שתשפיע לבניה כי לכך יצרם ואם הבנים שמחה וכביכול הוא משתמש בכלים שבורים בבא אליה ע"ד הירידה הנז' בתורה והבן זה כי יתאוה ולמעשה ידיו יכסוף כי ענין ירידה יוחס אליו בזה ועכ"ז באהבתו אותה להמציא לה מנוח משתמש בכליה בכה ר' יצחק וחדי לפעמי' מרוב השמחה ידחקו האידים העולים מן הלב אל המוח ויורידו העינים דמעה אמר מרגלאן אלין תחות ידיכו ולא איזיל בהדיכו והנה הם אמרו שילך לדרכו לשלום כי אינם חפצים שיכנס עמהם לעיר לפי שרצו לעשות הלולא לבן הבכור. ואתה תראה כמה גדולה חסידותם שלא היו תופסים קצתם על קצתם ולא מקפידים זה על זה אפילו בדברים שנראה מהם פחיתות או קלות מוסר כי יאמר אדם לחבירו הרוצה ללכת עמו לא תלך עמי שאני רוצה לאכול ולשמוח. והוא גם הוא לא ישיבהו הלאכול פתך באתי וזה היה להם מברות לבבם כי היו דנים זה לזה כל דבריהם לזכות כמו שנראה מזאת העובדא שכשא"ל לרבי יצחק שילך לדרכו כי הם רוצים לעשות משתה לבנו שתק ואמר השתא אית לי למהך לאורחי אחר שלא רצו שאתחבר עמהם אין ספק שיש להם סבה מונעת ואנכי לא ידעתי כמו שנתן התנצלות בעדו רבי צדוק כשפגע בו פעם אחרת כי מפני ג' סבות לא הזמינו חד דלא ידענא בך ולא אשתמודענא לך אם אני צריך להרבות בכבודך כ"כ ואם לא ארבה כראוי אהיה אני ובני חטאים. וחד דילמא אנת אזיל לארחך בבהילו ולדבר מוכרח ותבטל רצונך מפני רצוני. וחד דלא תכסיף קמי אנשי חבורא וכו' דאכלי לפתורא דחתן וכלה יהבי נבזבזן ומתנן ואם לא השיגה ידך לתת תבוש ע"י או אם תתן אסבב לך חסרון כיס ולפיכך לא קראתיך אל המשתה. אמינא ליה קב"ה ידין לך לטב כי כן דעתי אני. בההיא שעתא אוליפנא מניה תליסר רזין דאוריתא סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. ומן בריה תלת. חד בנבואה וחד בחלמא והשלישית הוא מה שדרש על ויצא יעקב וביאר השנים הנשארות ואמר מה בין נבואה לחלמא נבואה בעלמא דדכורא במדתו של מרע"ה ע"י נביאי קשוט הם הנצח וההוד והמתנבא עולה במחשבתו עד פתח אה"ל מוע"ד ומשם יתנבא מעולם הזכר ודע כי לא בא שום נביא אל אהל מועד פנימה רק מרע"ה וחלמא בעלמא דנוקבא שהוא למטה ממדרגת הנבואה וע"י מלאך. ומ"ש ומהאי להאי כשית דרגין נחתא כלומר שתתגלגל הודעת החלום ממקום הנבואה ע"י שש מדרגות והם נצח הוד יסוד מלכות הרי ד' ומיכאל הראשון במרכבה הוא החמישי וגבריאל שהוא שר החלום הוא הששי וצריך אתה לדעת כי כל הודעה שתתגלגל מיד ליד תתלבש בתבן ומה לתבן את הבר. נבואה בימינא ושמאלא וכו' הם נצ"ח והו"ד סוד הנביאים שהם היריכים כמו שיבוא ב"ה בפ' וגם נצח ישראל וע"כ אין בהם כי אם חידה ומשל מעט אמנם החלום מתפרשא לכמה דרגין לתתא כי יתגלגל מיד ממדרגה אל מדרגה עד למטה וכל עוד שיתגלגל יתלבש ויוסיף דמיון כוזב וזה כולו כפי הכנת החולם וכפי דיבוקו במושכלות או במפורסמות כל א' כפי הבנתו. בגין כך חלמא איהו בכל עלמא כל בני העולם חולמים לפי שמדרגת החלום מתפשטת למטה. אמנם מדרגת הנבואה היא למעלה ומי יעלה אל הר ה' לבקש משם כי אם השרידים אשר ה' קורא וזהו אמרו נבואה לא אתפשט אלא באתריה. חזי מה כתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כלומר נזכר בענין החלום סולם מוצב ארצה להורות שהחלו' מתפשט למטה בארץ והחלום הזה היה חלום של נבואה ועכ"ז כתוב בו סולם מוצב ארצה: