1ויאהב יצחק את עשו הא אוקמוה בד"א איש יודע ציד איש שדה. יבאר כי השדה הזה הנז' בעשו הוא הנרמז לשדה הנאמר בו כי בשדה מצאה צעקה הנערה הוא שדהו של סמאל וכבר ידעת כי יש שדה ויש שדה של תפוחים הוא שדהו של יעקב ע"ה ושדהו של עשו כלו קמשונים כסו פניו חרולים הוא המורה על החורב והשממון והמדבר. ומ"ש מאי איש שדה לקפחא לון לבני נשא ואיהו אמר דעביד צלותא וכו' פי' שהיה מראה לבני אדם כי סבת צאתו אל השדה לא היה רק להתפלל כי כן היה עושה אביו יצחק שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כן היה עושה עשו היה עושה עצמו כאלו היה מתפלל וכשהיה אדם עובר לא היה נשמר ממנו בראותו אותו שפתיו נעות ובזה היה צד את הבריות וזהו וצייד ליה בפומיה.2ואי תימא היך לא ידע יצחק כל עובדוי בישין דעשו כי אעפ"י שהיה מתחסד ומראה תומה לאביו בבית ושואל אותו איך מעשרין את התבן ואת המלח למה העלימה השכינה ממנו מעשיו הרעים בחוץ שהרי השכינה תמיד היתה מצויה עם יצחק. ויאמר שזה היה מחכמתו יתברך שהיה מעלים ההודעות ההם מיצחק וזה לפי שאם ידע יצחק ברשעות עשו האהוב הנה השב ישיב את ברכתו בדיניה הקשים על יעקב כאשר היה עם עשו באהבתו אותו כי מן דינו של יצחק הוא יונק והיה מברך ליעקב מדעתו ומכחו ממדת הדין ולא באלה חלק יעקב כי מדתו מדת רחמים ואינו צריך לתגבור' הדין כי לא על חרבו יחיה כעשו ובזה יתברך מדעתו של הקב"ה בחסד וברחמים ולא מדעתו של יצחק המחייב הדין והכי אצטריך כלומר וזהו הראוי כפי החכמה העליונה יתברך ויתעלה בעל המחשבות אמן כי לא מחשבותיו מחשבותנו ומה מאד נפלת הענין הזה למתבונן חסדי ה':3ויזד יעקב נזיד א"ר אלעזר הא אוקמוה וכו' הוא מ"ש רז"ל שא"ל עשו ליעקב מה טיבו של נזיד זה א"ל שמת אותו זקן א"ל באותו זקן פגעה מדת הדין א"ל הן א"ל א"כ לא מתן שכר ולא תחיית המתים וכו'. למה עדשים לפי שהן דומות לגלגל שהאבלות גלגל הוא שחוזר בעולם.4אבל ויזד יעקב נזיד יעקב איהו ידע עיקרא דיליה יבאר כי מחכמתו של יעקב היה לבשל עדשים לכשיבא עשו מן השדה והוא עיף להוסיף עליו עייפות על עייפותו וזה לפי שתבשיל העדשים הוא מחליש כח הדם בטבעו אשר צוו בדרך הרפואה לאכלם א' לשלשים יום למנוע חולי האסכרה הבאה מתגבורת הדם והנה א"כ נמצא בעדשים שני דברים הפכיים הא' שהם אדומים ומן הדין היה שיחזיק מין את מינו האדום לאדום והוא בהפך וזה היה מחכמ' יעקב ע"ה כי ידוע כי עשו בראותו תבשיל אדום כאות נפשו ילעטהו וכאז"ל אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו ועכ"א הלעיטני נא מן האדום האדום הזה שני פעמים כאדם התאב המאכל הנאות לו ומזכירו פעם אחר פעם והוא לא ידע כי בנפשו הוא כי האדום ההוא יחליש כחו ויהיה סבה שיבזה את בכורתו בהחליש דמו וגבורתו וזהו ועל ההוא תבשילא אזדבן ליה לעבדא וזבין בכירותיה ליעקב וכבר נודע כי הכחות הנפשיו' תלויות בכחות הגופניות ובהחליש כח גופו יחלש נפשו ויבזה בכורתו. ובכלא אזל יעקב בחכמה בגין דההוא דרגא חכים דעשו כמו שנתבאר בענין הברכות כי כן היה ראוי להתנהג עמו במרמה לקחת את שלו מידו. א"ר יהודה וכן בלבן ומבואר הוא בענין המקלות אשר פצל. בגין דתרי חולקי הוו ביה כי על זה נקרא שלם כי לא יקרא שלם רק היודע דבר והפכו כי בעל ההפך הא' לא יקרא שלם כי ההפך האחר יעמוד נגדו אמנם בעל שני ההפכיים יפעל בכל א' מהם בעת ירצה וזה מבואר בעצמו ממה שקדם בענין הנסיון הנז' באברהם משם תקחהו:5ויהי רעב בארץ וכו' רבי יהודה פתח ה' צדיק יבחן וכו' יקדים הקדמה לענין הנסיון שהקב"ה מנסה לצדיקים ויאמר כי הוא לתועלתם שאין הקב"ה צריך לנסות הצדיקים כי הוא יודע דרך עמהם וכי יעמדו בנסיונ' האמנה הוא מנסה אותם להרים ניסם ושמעם יגדל בעולם ועוד להגדיל שכרו של צדיק בהוציאו דבר הנסיון ההוא מן הכח אל הפועל כי על כן צוה לאדם הא' ולנח ולא עמדו בנסיונם וע"כ נענשו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול כי הוא יתברך בראו בעולם המעשה ורוצה הוא במעשיו שיצאו לעולם ואם לא יעמוד על צוויו רחמיו על כל מעשיו ולא כחטאיו יעשה לו ולא כעונותיו יגמלהו כי הוא יודע יתברך כי השאור שנתן בעסתו ימנעהו וע"כ הוא מאריך לו אולי יתבונן בעצמו וישוב וימיר החלק הנקלה בנכבד כי אינו חפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה בעולם הזה ובבא שנבראו ביו"ד ה"א וזהו וחיה. ואם נראה כי מת בלא תשובה וא"כ אריכות ימיו למה לזה אמר כי אלהי המשפט תברך שמו צופה הדורות מראש ורואה שעתיד לצאת ממנו גזע טוב בעולם כמו שהיה זה באברהם ע"ה שיצא מתרח זהו תוכן ענין המאמר בקצרה לבוא ממנו אל ענין הנדון ביצחק ע"ה כי נתנסה בצאתו בימי הרעב אל גרר כי דעתו היה לרדת למצרים להתנסות שם כמו שנתנסה אביו אברהם לולי שנראה אליו ה' ואמר לו אל תרד מצרימה ואעפ"י שלא יצא חוצה לארץ נחשב לו לנסיון שהרי נאמר בו ויעל משם באר שבע כמו שנאמר באברהם ויעל אברהם ממצרים שהכוונה בזה שלא נטה לבו אל העבודות הנכריות ההם אשר הורגלו במצרים ושנתנסה ונכנס בשלו' ויצא בשלום וכן ביצחק דומה בדומה כי זה נטע אשל בבא"ר שב"ע וקרא בשם ה' אל עולם וזה בנה מזב"ח ויט שם אהל"ה וקרא בשם ה' שהכוונה בזה כי נתנסו ועמדו בנסיונם ובנו המזבח ההרוס והוא הנדרש ככתוב ה' צדיק יבחן לתועלת המנוסה וזהו ה' צדיק יבחן אתקיף ליה בהאי אבן שהיא העטרת כי היא נקראת אבן בוחן כי בה נבחנים בני האדם המיחדים או המקצצים וצדיק יסוד עולם הוא האוחז בה וכן הצדיק למטה והכל מבואר והשלים לבאר סוף הכתוב ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו וכי ס"ד דקב"ה הוא דנפשו שנאה לההוא רשע פי' שהרי הכתוב אומר חי אני וכו' אם אחפוץ במות הרשע וא"כ איך ישנאהו והשיב אלא ההוא דרגא דכל נשמתין תליין ביה שנאה נפשו דההוא רשע וכו' כלומר כי נפשו הנזכר בכתוב חוזר לרשע האוהב חמס שאינו חפץ להתדבק בצרור החיים מקום שהנשמו' תלויין בו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו ולפי שחסר בכתוב לפי הפי' הזה המקום המתואר בנשמות לזה חזר ואמר ד"א כד"א נשבע ה' בנפשו ויחזור נפשו לנפשו של דוד כי היא נפשו של הקב"ה לפי שהמדה ההיא היא היא המיסרת אל הרשע בסוד ויסרתי אתכם אף אני והיא היא השונאה אותו כי הקב"ה ית' המיוחס אל הרחמים לא ישנאהו אבל חפץ בשובו מדרכיו וחיה כפי שנז' ואתה בני אל יקשה בעיניך לאמר כי מי הוא ומי נפשו והכל דבר א' כי לא מחכמה שאלת על זאת כי מדותיו יתברך מושאלות כפי הפעולות שפועלות בתחתונים כפי משפט מעשיהם ואתה דע לך ועל יחס זה יוחס להם התמורה וההפך לא ח"ו שזה בהם עצמי ח"ו ח"ו וצריך שיהיה ענין זה יתד תקוע על אזניך כי הוא עיקר ושורש האמונה ובזה תנצל מפח יוקשים הפילוסופים החיצוניים אשר לא ראו אור:
