כתם פז על ספר הזהר נ״ו

« כתם פז על ספר הזהר נ״ה ע״ב כתם פז על ספר הזהר נ״ז ע״א »

1 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְתַתָּא אִתְהַדְּרוּ. וּבְכָל דָּרָא וְדָרָא הֲוָה גָּפִיף עָלְמָא בְּאַתְוָון וְלָא מִתְיַשְׁבִין בְּדוּכְתַּיְיהוּ. כַּד אִתְיַיהֲבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל אִתְתַּקַּן כֹּלָּא נ"א אתוון כלהו אתתקנו כאן שייך מאמר בסתרי אותיות בזוהר חדש דף י, ובדפוס ויניציאה דף יג ב' ויחי אדם כו' ע"ש רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בְּיוֹמֵי אֱנוֹשׁ הֲווּ חַכִּימִין בְּנִי נָשָׁא בְּחָכְמָה דְּחַרְשִׁין וְקוֹסְמִין וּבְחָכְמָתָא לְמֶעֱצַר לְחֵילֵי דִשְׁמַיָא. וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ מִיּוֹמָא דְּנָפַק אָדָם מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן וְאַפִּיק עִמֵיהּ חָכְמְתָא דְּטַרְפֵּי אִילָנָא דְּאִשְׁתַּדַּל בָּהּ. דְּהָא אָדָם וְאִתְּתֵיהּ וְאִנּוּן דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ עַד דְּאָתָא אֱנוֹשׁ, שְׁבִיקוּ לָהּ.

2 ספר הזהר פתח ↗

3 ספר הזהר פתח ↗

וְהֲווּ מִתְתַּקְפֵי לְגַבֵּי נֹחַ בְּאִנּוּן חָכְמְתָן. וְאָמְרֵי דְּלָא יָכִיל דִּינָא דְעָלְמָא לְאַשְׁרָאָה עֲלַיְיהוּ, דְּהָא אִנּוּן עָבְדֵי חָכְמְתָא לְדַחְיָיא לְכָל אִנּוּן מָארֵי דְדִינָא. וּמֵאֱנוֹשׁ שָׁרִיאוּ כֻּלְהוּ לְאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאִלֵּין חָכְמְתָן הֲדָא הוּא דִכְתִיב אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְיָ.

4 ספר הזהר פתח ↗

רַבִּי יִצְחָק אָמַר כָּל אִנּוּן זַכָּאִין דְּהֲווּ בְּהוּ לְבָתַר בְּהַהוּא דָרָא, כֻּלְהוּ הֲווּ מִשְׁתַּדְּלֵי לְמָחָאָה בְּהוּ נ"אבגין דלא אתענשו עליהו כְּמוֹ יֶרֶד מְתוּשֶׁלַח וְחֲנוֹךְ. וְלָא יָכִילוּ. עַד דְּאִתְפַּשְׁטוּ חַיָּיבִין מָרְדֵי בְּמָארֵיהוֹן וְאָמְרֵי איוב כ״א:ט״ו מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ.

5 ספר הזהר פתח ↗

וְכִי הַאי טִפְּשׁוּתָא הֲווּ קָא אָמְרֵי. אֶלָּא בְּגִין דְּהֲווּ יָדְעֵי כָּל אִנּוּן חָכְמְתָן וְכֻלְהוּ מְמַנָּן דְּעָלְמָא דְּאִתְפַּקְּדָן עֲלַיְיהוּ וְהֲווּ מְרַחֲצָן בְּהוּ. עַד דְּאָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כְּדְקָא הֲוָה. דְּהָא בְּקַדְמִיתָא הֲוָה מַיִם בְּמַיִם. וּלְבָתַר אָתִיב לֵיהּ לְעָלְמָא כִּדְקַדְמִיתָא. וְלָא אִתְחָרִיב מִכֹּלָא. דְּהָא בְּרַחֲמִין אַשְׁגַּח עֲלַיְיהוּ. דִּכְתִיב, תהילים כ״ט:י׳ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב. וְלָא כְּתִיב אֱלהִים.

6 ספר הזהר פתח ↗

7 ספר הזהר פתח ↗

וַיִּתְהַלֵּךָ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח שיר השירים א׳:י״ב עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. הַאי קְרָא אִתְּמָר. אֲבָלתָּא חֲזֵי, כָּךְ אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ אִתְדָּבַּק בֵּיהּ וְהוּא אַשְׁרֵי דִּיּוּרֵיהּ עֲלֵיהּ. וְיָדַע דִּלְבָתַר יוֹמִין יִסְרַח. אַקְדִים וְלָקִיט רֵיחֵיהּ טַב מִנֵּיהּ וְסָלִיק לֵיהּ מֵעָלְמָא.

8 ספר הזהר פתח ↗

הֲדָא הוּא דִכְתִיב עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּמְסִבּוֹ דָּא הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ וְאָזִיל בְּאָרְחוֹי. נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ, אִנּוּן עוֹבָדִין טָבִין דְּבֵיהּ דִּבְגִינְהוֹן יִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא עַד דְּלָא מָטָא זִמְנֵיהּ.

9 ספר הזהר פתח ↗

10 ספר הזהר פתח ↗

וְעַל דָּא הֲוָה שְׁלמֹה מַלְכָּא אָמַר קהלת ח׳:י״ד יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים וְגו'. יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא דִּבְגִין דְּעוֹבָדֵיהוֹן טָבִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לוֹן מֵעָלְמָא בגין דלא יסרחו יחיו. ומגו רחימותא בהו מסלק להון עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. וְעָבִיד בְּהוֹן דִּינִין. וְיֵשׁ רְשָׁעִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרִיךְ לוֹן יוֹמִין וְאוֹרִיךְ רוּגְזֵיהּ בְּהוּ. וְכָל דָּא כְּמָה דְּאִתְּמָר. אִלֵּין בְּגִין דְּלָא יִסְרְחוּן. וְאִלֵּין בְּגִין דְּלִהַדְּרוּ לְגַבֵּיהּ. אוֹ בְּגִין דְּיִפּוּק מִנַּיְיהוּ בְּנִין דְּמַעֲלֵי.

11 ספר הזהר פתח ↗

תָּא חֲזֵי חֲנוֹךְ זַּכָּאָה הֲוָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמָא לֵיהּ דְּיִסְרַח לְבָתַר. וְלָקִיט לֵיהּ עַד לָא יִסְרַח. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שיר השירים ו׳:ב׳ וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים. בְּגִין דְּיַהֲבֵי רֵיחָא טַב לָקִיט לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד לָא יִסְרְחוּ. וְאֵינְנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים. וְאֵינֶנּוּ, לְאָרְכָא יוֹמִין כִּשְׁאָר בְּנִי נָשָׁא דְּהֲווּ אוֹרְכֵי יוֹמִין. מַאי טַעְמָא בְּגִין דְּלָקַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד לָא מָטֵי זִמְנֵיהּ.

12 ספר הזהר פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר חֲנוֹךְ נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאַרְעָא וְאַסְקֵיהּ לִשְׁמֵי מְרוֹמִים וְאַמְסַר בִּידֵיהּ כָּל גִּנְזֵי עִלָּאִין לעיל לז ב וּמ"ה מַפְתְּחָן סָתְרֵי גְלִיפִין דְּבְּהוּ מִשְׁתַּמְּשֵׁי מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי וְכֻלְהוּ אִתְמְסָרוּ בִּידֵיהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא: וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח תהילים ה׳:ה׳ כִּי לא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע. הַאי קְרָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ. אֲבָלתָּא חֲזֵי, מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּיֵצֶר הָרָע וְאִתְמָשִׁיךְ אֲבַתְרֵיהּ וְיִסְתָּאַב הוּא וִיסָאֲבוּן לֵיהּ כְּמָה דְּאִתְּמָר.

13 ספר הזהר פתח ↗

וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח תהילים ה׳:ה׳ כִּי לא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע. הַאי קְרָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ. אֲבָלתָּא חֲזֵי, מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּיֵצֶר הָרָע וְאִתְמָשִׁיךְ אֲבַתְרֵיהּ וְיִסְתָּאַב הוּא וִיסָאֲבוּן לֵיהּ כְּמָה דְּאִתְּמָר.

1 ר"א אמר ביומי אנוש הוו חכימין בני נשא יגיד היאך נשתלשלו החכמות ההם המיוחסות לטרפי אילנא כמ"ש למעלה בויתפרו עלה תאנה וידעו כי עירומים הם דאדרו זוהרא עילאה דהוה חפי עלייהו ואשתארו ערומים מניה ויתפרו עלי תאנה אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה דאינון אקרון טרפי אילנא והם הכוחות החיצוניות שהם כדמות העלים לאילן לפי שראו שהעולם מתנהג על ידם חסו תחת צלליהם להעזר בהם בעבוד אותם במיני עבודתם ובהשביע אותם בהשבעות הראויות להם ובכן למדו כל מיני חרשים וקסמים והיו יודעים לעצור כחם של צבא השמים כוכבים ומזלות.

2 ולא הוה בר נש מיומ' דנפק אדם מג"ע כי כשגורש מג"ע הוצי' החכמו' ההם ולא היה משתדל בהם רק להבין ולהורות ואחר שמסרם לשת ושת מסרם לאנוש היה משתדל בהם להנאתו בדרך רעה עד שנתפשטו בדור המבול וכלהו הוו עבדי עבידתייהו לאבאשא ולא לשם שמים להעזר בהם בעת הצורך וההכרח הגדול כי לכך נבראו לא לעובדם.

3 והוו מתתקפי לגבי דנח באינון חכמתאן כשהיה אומר להם שעתיד מבול לבוא לעולם כמ"ש רז"ל בכתוב הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא זה דור המבול שכל ק"כ שנים היה נוטע ארזים וקוצץ אותם א"ל למה כדין א"ל כך אמר לי מארי עלמא דמייתי מבולא לעלמא אמרי ליה אי מייתי מבולא לא ייתי אלא על ביתיה דההוא גברא לפי שהיו בטוחים בחכמתם ואומרים כי יש לאל ידם לעצור חיוב המערכו' על ידי השבעות המלאכים הממונים עליהם ומאנוש שריאו לאשתדלא באלין חכמתאן כמ"ש רש"י ז"ל אז הוחל לקרא בשם יי' לקרוא את שמות העצבים לעשותם ע"ז ולקרותן אלוהות שכוונתו שהיה מיחס הכח אליהם ומפריד אותם משרשם ומכחיש את השורש וזו היא העבודה זרה עצמה.

4 רבי יצחק אמר כל אינון זכאין וכו' כלומר לא נח בפרט היה מוחה בהם כי גם רבים ונכבדים ממי שקדמו לו כגון ירד ומתושלח וחנוך היו מוחים בהם ולא הועילו עמהם כי היה קשה להם לפרוש מאותם העבודו' בראותם משטרם בארץ וזה היה סבה דאתפשטו חייבין מרדי במאריהון אחר הדורות ההם עד בא זמנו של נח ובכן היה נח מוחה בהם ולא הועיל כי היו אומרים מה שד"י כי נעבדנו במצאנו רצוננו באלה העצבים והעבודות הגלויות.

5 וכי האי טפשותא הוו קאמרי כלומר להכחיש אלוה ממעל שלא היו יודעים כי הוא הנותן לאלוהות ההם כח לפעול פעולתם.

6 אלא בגין דהוו ידעי כל אינון חכימין וכו' כלומר אין ספק שהיו יודעים זה אמנם סוברים שכבר ומסר להם הקב"ה הנהגת עניני העולם והוא אמרו כל אינון ממנן דעלמא אתפקד עלייהו וע"ד הוו מרחצן בהו שלא ישנו תפקידם כרצון בוראם עד דאתיב קב"ה עלמא כד הוה כלומר כמו שהיה מים במים להודיעם כי אין לאל ידם לעצור במים לבל ישובו לכסות הארץ. ביומי דאנוש אפילו ינוקי דההוא זמנא היו כ"כ עסוקים באותם החכמות עד שהושיבו מלמדים לתינוקות ללמדם החכמות החיצוניות ההם ולא היו מתעסקים בזולתם אמר ר' ייסא אי הכי טפשין הוו וכו' כלומר עדיין אני אומר שהם טפשים לפי שלא היו יודעים מאשר יבא עליהם כפי חיוב המערכות א"כ חכמת מה להם אמר רבי יצחק מנדע הוו ידעי לא נבצר מהם מזמה לדעת את העתיד אלא שמרוב בטחונם בידיעתם חשבו כי בהגיע תור המבול לבוא יעצרוהו כי היו יודעים להשביע הממונים אשר על המים על המים ואשר על האש על האש. ואינון לא הוו ידעי דקב"ה שליט על עלמא כי אעפ"י שמסר להם שולטנות מלכותו בכל משלה ומשועבדים הם לרצונו כי לא יטיבו ולא יריעו אם לא במאמרו. ורוח קודשא אכריז בכל יומא היא נפשו של דוד שנקרא' רוח הקד"ש העליון היא המודעת בכל הארץ היא המיסרת לרשעים ודוד מדבר בעדה ואומר יתמו חטאים מן הארץ ורשעי' עוד אינם וכו' ואוריך לון קב"ה כל ההוא זמנא דאינון זכאין הוו קיימי כי הצדיקים מעכבים את הפורענות ובהעדרם נחית קודשא בריך הוא דינא עלייהו ואתאבידו כד"א וימחו מן הארץ:

7 ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו ר' יוסי פתח עד שהמלך במסבו וכו' האי קרא אתמר כלומר רז"ל דרשוהו בסיני על כנסת ישראל שקלקלה בעגל בעוד המלך במסבת חופתו. אבל ת"ח כך אורחוי דקב"ה בשעתא דבר נש אתדבק ביה וכו' כלומר כי הכתוב הזה נדרש גם על כל אדם שהסכים ברצונו בלב שלם להיות משכן וכסא לבוראו השוכן בלבו וכבר בוראו אשרי דיוריה עליה מצד דבקותו בו וידע דלבתר יומין יסרח כי הכל גלוי וצפוי לפניו יתברך כמאמר הכל צפוי והרשות נתונה. הנה הוא יתברך שמו מקדים ולקיט ריחיה טב מניה קודם שיסרח וסליק ליה מעלמא כי יחוס על כבודו שכבר היה משכן וכסא אליו ואין ראוי להניחו עד שיסרח משכנו והוא אמרו עד שהמלך דא קב"ה במסבו דא ההוא בר נש דאתדבק ביה כי הוא קדם בבחירתו להיות כסא לבוראו.

8 נרדי נתן ריחו אינון עובדין טבין נתיחסו המעשים טובים אל הריח הניחוח העולה לפניו יתברך כי הוא דבוקא ברוחא ומתיחס זה אל הנשיקה על פי יי'.

9 דבגיניהון אסתלק מעלמא עד לא מטא זמניה שלא יאבד שכרו בעה"ב וקרנו תרום בכבוד ואם היה שהניחו בעולם היה אוכל שכרו נמצא שבעבור המעשים הטובים נסתלק מן העולם.

10 וע"ד הוה שלמה מלכא אמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שמסתלקים מן העולם ולא מפאת עונש אלא שכר הוא אליהם אסיפתם קודם שיסרחו ומאהבתו אותם מסלקם הב"ה ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים כאלו עשו מעשי הצדיקים או יהיה פי' כדין הראוי ליעשות לצדיקים ומאריכים ימים אם לסבת שיחזרו בתשובה או לסבת שעתידים לצאת מחלציהם בנים כשרים וממתין להם הב"ה ומאריך אפו עליהם שיחזרו בתשוב"ה ומשפטי יי' אמת צדקו יחדיו משפט הצדיק והרשע ואין להרהר אחר מדותיו י"תש חנוך זכאה הוה וקב"ה חמא וכו' שנאמר וללקוט שושנים כלומר בעוד ריחו כשושנים.

11 ואיננו כי לקח אותו אלהים איננו לארכא יומין כשאר בני נשא שקדמו לו מ"ט בגין כי לקח אותו אלהים והענין נדרש על דרך ומ"ש רז"ל במדרש כי הלקיחה הזאת ענינה קצור חיים כמו הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה ואמרו במדרש ששאלו האפיקורוסים את ר' אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך ולמה ואמר להם נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה כי יי' לוקח את אדוניך מעל ראשיך אמרו לו אם ללקיחה אתם דנים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה. והנך רואה כי א"א לפרש המאמר הזה אלא עז"ה כי האפיקורוסים אינן דנין ג"ש ולא ק"ו אלא שהם משיבים לר' אבהו אם ללקיחה אתם דנים כמנהגכם הרי ג"ש אחרת הנני לוקח וכו' א"ר תנחום יפה השיב ר' אבהו. הנך רואה שלא מצא ר' אבהו תשובה לאפיקורוסים לענין הג"ש מלקיחה לקיחה כי הם רצו למעט בכבודו של חנוך לומר שמת במגפה כדברי קצת מרז"ל ור' אבהו ורוצה לעלות בכבודו מלקיחת אליהו ולא השיבם מאומה כי שני הגזרות שוות שקולים ועוד כי מצא ר' אבהו שגם רז"ל הם מסכימים כי לקיחתו היתה לשבח אלא מפני שלא יסרח ובא ר' תנחום ובחר בג"ש של ר' אבהו כי הלקיחה לעלוי היתה ולא לסבה שעתיד להסריח אלא כי בו חשק יי' להעלותו ולא בדרך מיתה רק כאליהו והוא אמרו יפה השיב ר' אבהו כלומר לסברת ר' אבהו אני נוטה לא לסברת רז"ל האומרים שסלקו מפצי שהיה עתיד להסריח זהו כוונת ר' תנחום שאל"כ במה היתה תשובת ר' אבהו חזקה וגזרתו השוה יותר מג"ש האפיקורוסים אמנם גלה דעתו לעלות בכבודו של חנוך ושאל זה היה דעתו נוטה לא מדרש אחר וזו היא דעתו של ר' אלעזר בכאן שאמר חנוך נטל ליה קב"ה מארעא ואסקיה לשמי מרומים ואמסר בידיה כל גנזי עילאין ולא מטעמא דר' יוסי שאמר מפני שלא יסרח. וארבעין וחמש מפתחן סתרי גליפין הם סוד שמו של הב"ה העולה במלואו מ"ה בסוד יי' מ"ה אד"ם.

12 וכלהו אתמסרו בידיה והא אוקימנא נמצא בס' היכלות א"ר ישמעאל אמרתי למטטרו"ן שר הפנים מפני מה אתה נקרא בשם קונך בע' שמות ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל הצבאים ורב מכל האדירים בגדולה ובמלוכה ובכבוד השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד כשחטאו דור המבול וסרחו במעשיהם ויאמרו לאל סור ממנו מה עשה הב"ה נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם וכיון שלקחני לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה מיד נהפך בשרי לשלהבת וגידי לאש ועצמותי לגחלים ואור עפעפי לזוהר ברקים וגלגלי עיני ללפידי אש ושערות ראשי ללהט ולהבה וכל איברי לכנפי אש בוערות וגוף קומתי לאש יוקדת ומימיני חוצבי להבות אש ומשמאלי בוערי לפידי אש וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה וקול רעש נרעש מלפני ומאחורי וכו' כמה מעלות טובות למדנו מדברי ר' ישמעאל ע"ה ראשונה בהודיע כי לא לקחו האל יתברך לחנוך מפני שעתיד להסריח שהרי כששאל לו טעם למעלתו וגדולותיו אמר מפני כשחטאו דור המבול וסרח נטלני מביני' ולא אמר מפני שאני עתיד להסריח אמנם הכוונה כי מפני הרעה העתידה לבא נלקח שלא ימצא ביניהם. עוד למדנו מעלת האיש הצדיק הדבק באלהיו בעוד בחיים חייתו כי יזכה בחייו להדבק באלהיו להיותו כמוהו מושל י"ראת אלהים ולזה לסבת היותו קורץ מחומר ושאור שבעיסה מעכב והוא גבר ושלט על תאוותיו החומריות המחייבות לו לחטוא ולנטות אליהם והוא אמרו מפני שאני חנוך בן ירד כלומר ילוד אשה וקורץ מחומר וגברתי על יצרי ז"את היתה כי פקודיו נצרתי. עוד למדנו שיש לאל ידו של הב"ה לשנות נבראיו ולעשות מהמלאכים גופות גלומי בשר ועזא ועזאל יוכיחו ולעשות מבני האדם רוחניים אלהיים כחנוך שנהפך בשרו ללפידי אש וכו' וכאליהו שעלה בסערה השמים לפי שהם נבראיו ויעשה בהם חפצו ורצונו אבל הוא לא ישתנה יתברך מכל מחשבה ורעיון גשמי חלילה וחס:

13 וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ ר' יהודה פתח כי לא אל חפץ רשע אתה מאן דאתדבק ביצר הרע ואתמשך אבתריה אסתאב הוא ויסאבון ליה פי' אם הוא מתחיל כי בבחירתו תלוי הדבר ומ"ש למגנא ר"ל שכבר היו פרוצים בעריו' ולוקחי' נשים מכל אשר בחרו ובחרו עכ"ז לשפוך זרעם על הארץ בחנם שהרי היו להם נשים והיו יכולים לשפוך זרעם בהם ולחנם היו שופכים זרעם בארץ הה"ד רק רע כל היום כתיב הכא רק רע וכתיב התם לא יגורך רע וכתיב ויהי ער בכור יהודה רע הוצריך להביא ראיה מער בכור יהודה לפי שראית לא יגורך רע לא תספיק להודיע כי רע נא' על שופך זרעו לבטלה כי גם יכלול מלת רע על רוע מעלליו אמנם בער בכור יהודה נתבאר כי היה דש מבפנים וזורה מבחוץ נמצינו למדים כי פי' לא יגורך רע זה השופך זרעו לבטלה וגם מ"ש הכתוב רק רע כל היום על החטא ההוא נאמר וזהו שא"ל ר' יוסי וכי רע לאו רשע כלומר שנקרא רע על רוע מעלליו ויהי נא רע ורשע דבר א'. א"ל רשע אפי' ידים ידיה לגבי חבריה כמ"ש בויאמר לרשע למה תכה רעיך מכאן שבהרמת יד נקרא רשע אע"ג דלא עביד מדי שלא הכהו אבל רע לא אקרי אלא מאן דמחבל ארחיה וסאיב גרמיה וסאיב ארע' כי זה האיש רעתו רבה שהוא גורם להגביר רוח הטומאה הנקרא רע ועושה לו כסא לישב בו בארץ ולהמליכו כי לא ינוח הטמ"א אלא על הטומאה ובאשר חללים שם הוא. והאיש העושה זה לא חמי אנפי שכינתא ולא עאל בפלטרין ואל המקד"ש לא יבוא. דבהאי אסתלק שכינתא מעלמא כי כל דבר שבקדושה לא ינוח במיקום הטומאה והביא ראיה מיעקב כשבא לגלות הקץ שנסתלקה שכינה מעליו ואמר שמא יש פיסול בזרעי ולא אמר סבה אחרת לפי שהיה יודע כי פיסול הזרע הוא הגורם סילוק השכינה ופוגם בה. וביאר היאך פוגם בה ואמר ואי תימא אמאי בגין דדא סאיב מקדשא כלומר כי האדם נברא בצלם ודמות וכשם שהצל"ם והדמות מוציאים הנשמות לעולם וזרעם לברכה כן צריך האדר שיהיה זרעו לברכה ולא יתנהו למול"ך הטמ"א כי יהיה סבה להביאו אל מקדש יי' כי פעולות האדם עושים רושם למעלה והמחשבה פוסלת. ועזא ואי אסתלקת מעלוי יעקב כלומר על דבר קל והוא כדי שלא לגלות הקץ כ"ש על דבר חמור הפוגם את הקדש. ת"ח כד בר נש אסתאב לא יתפקד מעם קב"ה וזה לו לאות כי הוא רחוק מהקדושה. ובכל זמנא אתפקר מההוא דאקרי רע כלומר תמיד ובכל זמן אינו נפקד אלא מאותו דאקרי רע והלואי שיפקדהו לטובה אבל לא יפקד ממנו אלא לרעה כמעשהו הה"ד ושבע ילין בל יפקד רע ופי' הכתוב כי הלן שבע שלא נמשך אחרי היצר הרע ע"ד משז"ל מרעיבו שבע הנה זה האיש בל יפקד מאותו הנקרא רע והשאר מבואר הוא:

« כתם פז על ספר הזהר נ״ה ע״ב כתם פז על ספר הזהר נ״ז ע״א »