כתם פז על ספר הזהר ד׳

1 מההוא יומא אתעני מ' יומין למחמי לר"ש בחלום או חזיון שיראוהו לו במעלתו בעולם הנשמות.

2 לית אנת רשאי למחמי ליה לא שלא היה ראוי שא"כ הי"לל לית אנת כדאי אמנם לפי שנתעלה רשב"י למעלה ומי שעודו בחומר נמנע בחוקו לעלות לאותה מדרגה.

3 בכה ואתעני ארבעין יומין אחרנין כבר ידעת כי המספר הזה של מ' יום הם הגבול אשר בו יתעלה האדם אל מעלה רמה שהרי מרע"ה עמד שם בהר מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל גשמי ומים יסודיים לא שתה וכבר ידעת כי טהרת מי המקוה צריך מ' סאה כי הוא גבול הטהרה כאשר יתבאר בסוד המקוה ב"ה ולכן היו החסידים מתענים מ' יום רמז לענין הזה והנה ר' חייא בהתענותו מ' יום שניים נענה והראוהו לו ולר"א במראה לא בחלום שהיו עוסקים בסוד הזה שאמר ר' יוסי ומכאן יתבאר מ"ש ז"ל דוב"ב שפתי ישנים כשאומרים דבר משמו של צדיק שפתותיו דובבות בקבר וכ"ש שתתעורר נשמתו למעלה.

4 והוו כמה אלפין צייתין למלוליה הם נשמות הצדיקים וכתות מלאכים ע"ד אמרם חברים מקשיבים לקולך.

5 אדהכי חמא כמה גדפין רברבין עילאין וסליקו עליהו לא ראה רק הכנפים לא צורת המלאכים שהעלום לר"ש ולר' אלעזר למתיבתא דרקיעא כי בתחלה הראום לו למטה אח"כ נתעלה במדרגה מתוך המראה עד שראה שהעלום למעלה לישיבה של מעלה והשיג ר' חייא לראותם עולים. וכל מה שהיו עולים היה הזיו וההדר והאור מתוספת בהם לפי שמקודם נתלבשו בלבוש הנאות למטה ואחר שנתעלה ר' חייא במראה זו ולבש מדי קדש השיג יותר וראה אותם עולים והוא עולה עמהם.

6 פתח ר"ש ואמר יעול ר' חייא ולחמי בכמה דומין קב"ה וכו' מעלתו של ר' חייא ובניו ידועה מאז בחיים חייתם.

7 זכאה מאן דעאל הכא בלא בסופא שלא עבר עבירה אע"פ ששב ממנה כדי שלא יתבייש.

8 וזכאה מאן דקאים בה הוא עלמא בעמודא תקיף שאין היצר הרע מזיזו ועומד גבור כארי לעשות רצון קונו. וחמא דהוה עאל אחר שניתן לו רשות.

9 והוה קם ר' אלעזר ושאר העמודין לכבודו של ר' חייא. והוא הוה כסיף היה מתבייש לפי שחלקו לו את כל הכבוד הזה.

10 אשמיט גרמיה ועאל ויתיב לרגלוי דר"ש מרב ענותנותו מהר כדי שלא לפסוע על ראשי עם קדש הקמים לכבודו וישב בשפל.

11 שמע קלא נפיק ואמר לא תזקוף עינך וכו' פן יהרוס לראות את יי' פן יפרץ בו כי עדיין היה בזה העולם ולא יראהו האדם והוא חי.

12 מאיך ענוי וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק לא האור עצמו כי אם הניצוץ המתפשט ממנו למרחוק קלא אהדר כמלקדמין אחר ששמע קו"ל אומרת לא תזקוף עינך שמע שנית הקול ההוא אומרת עילאין טמירין סתימין פקיחי עינא על בת עינה המלאכים הנקראים עיני יי' המה משוטטות בכל הארץ קורא אותם שיסתכלו ויביטו. וגם לעינים הישנים הסתומים בחוריהם אשר יש להם עפעפים מכסים עליהם הם בני אדם כי עיני יי' אין להם עפעף כאשר יתבאר בע"ה בסוד האידרא ואומר להם שיעורו משנתם. להסתכל בעבודת האל ע"ד עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך.

13 מאן מנכון דחשוכא מהפך לנהורא כל הנאות העולם הזה חשך והנאות העולם הבא אור ועובד אלהים ממיר ומחליף רע בטוב וחשך באור כי וטעמי מרירא למתקא מקבלין יסורין בסבר פנים יפות.

14 מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא מי הוא המצפה בכל יום ויום הגאולה כי אז יפקוד האל יתברך את שכינתו שגלתה עם ישראל לכל גלות מקום שגלו והשכינה נקראת אילת השחר לפי שהאילה רחמה צר כאשר יתבאר ב"ה.

15 מאן דלא מצפה דא בכל יומא בכל בקר אור יצפה ישועת יי' ותחלת דינו של אדם שואלין אותו צפית לישועה ואם לא צפה לישועה אין לו תשועת עולמים עה"ב.

16 חמא כמה מן חברייא סחרניה כל אינון עמודין וכו' הם חברוי דר"ש ראה נשמותיהם קודם שנפטרו שהיו בחברת הצדיקים עמודי עולם וחמו דסליקו לון למתיבתא דרקיעא אלין סלקין ואלין נחתין כי היו כמלאכי אלהים עולים ויורדים וכבר ידעת כי נשמות הצדיקים אשר בגן עדן של מטה עולים בשבתות וימים טובים וראשי חדשים להתענג בגן עדן של מעלה ואחר כך חוזרים לגן עדן של מטה עד שישלימו ימי חוקם בגן עדן של מטה ואחר כך עולים ואינם יורדים כי אם בשליחות יי'.

17 ועילא דכלהו מארי דגדפי הוא אליהו שהוא נתמנה על בשורת הגאול' כמ"ש הנני אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' ונקרא דגדפי ע"ד מה שכתבנו ז"ל ועוף יעופף ועוף דא מיכאל. יעופף דא גבריאל על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא.

18 והוה אומי אומאה דשמע מאחורי פרגודא וכו' היה נשבע שבועה ששמע מאחורי הפרגוד שהמלך זוכר תמיד בכל יום לאילה הנז' ובעט בעיטין בההוא שעתא וכו' לפי שהוא כועס בכל יום על חורבן ביתו.

19 בתלת מאה ותשעין רקיעין כמנין שמי"ם.

20 וכלהו מרתתין וזעין קמיה ע"ד עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בשעה שהמלך כועס עבדיו חרדים.

21 ואוריד דמעיו על דא כב יכול הוא בוכה כמש"ה במסתרים תבכה נפשי ונפלי אינון דמעין לגו ימא. דע כי יש דמעות של כעס ויש דמעות של רצון והם הנקראים שערי דמעה שלא ננעלו והם מימי החסד שהם ממתיקים את מי הים המלוחים. אמנם הדמעות הללו הם של כעס ויורדים אל הים הגדול ומהם יזון ויתקיים שר של ים המיוחס אל הדין והנה בשעה שהם יורדות מקבל עליו לבלוע כל מימי בראשית בשעה שיצטרכו ישראל לעבור גאולים בתוך הים ביבשה וכל הרמז הזה למעלה ודוגמתו למטה. אדהכי שמע קלא דאמר פנון אתר פנון אתר כן דרך המלכים להכריז לפניהם קודם שיגיעו לפנות מקום שישבו בו. וכבר ידעת כי מלך המשיח בכל יום נכנס בהיכלות ג"ע של מטה לבקר הנשמות שסבלו ייסורין בעולם הזה לעבודת יוצרם ובהיכל תינוקות של בית רבן שמתו בקוצר ימים ולנחם אותם שנצטערו על חרבן בית המקדש ועצבין על חורבנו כי הוא נכנס בהיכלות ההם כאשר יבוא בע"ה. והנה רבי חייא אמר שראה שהיה בא לישיבתו של רשב"י של מעלה. ואמר כי כל ישיבות החכמים שהיו ראשי ישיבות בזה העולם הנה הנם רשומים למעלה כל אחד ואחד במה שנתעסק והחברים ג"כ עולים מישיבה של מטה לישיבה של מעלה ומלך המשיח נכנס בכל הישיבות ההם וחותם על התורה שהם עוסקים בה והסודות שמחדשים בה מפיהם ולפי שתורתו של רשב"י ע"ה היא המקיימת את העולם ובזכותה עתידין ישראל להגאל לכשיעסקו בה כמו שכתב הוא ע"ה בסוף יומיא יתגלי זוהר דילן כי בעונותינו שרבו נשכחה מימי קדם עד שכל מי שהיה מדבר בה היו אומרים לו החצוניים הנמשכים אל תורת ארסטו וזולתו מהחיצוניים הם כי לא להזכיר ועליהם ועל דומיהם א"ר יהודה עתידה תורה שתשכח מישראל ולא ראינו ת"ל שנמנעו חכמי ישראל מלעסוק בתורה ובתלמוד ת"ל האמנה כי לא באו עד קצו כי כולו מיוסד על אדני פז פירוש על אדני פירוש זוהר ויסודותיו בנויים ע"ד הקבלה ובעונותנו שרבו נשכח השורש והיסוד והנם עוסקים בו כפי נגלהו לא כפי סתרו ועל כן אמר שראה שהיה בא המשיח לישיבתו של רשב"י בגין דכל צדיקייא דתמן רישי מתיבתא היו עוסקים בנסתרות. ואמר כשראו אותו קמו כל אינון חבריא וקם ר"ש לכבודו של משיח והוה סליק נהוריה של ר"ש עד רום רקיע' אמר ליה משיח לר"ש ר' ר' זכאה אנת דאורית' סלקא בתלת מאה ותשעין נהורין כמנין שמים וזה כי כל העוסק בתורה לשמה כאלו בורא שמים וארץ כאשר יבוא והסתכל שקרא שמו ר' ר' וחלק לו כבוד כי אין בכל פמליא שיהיה רשאי לקוראו שמעון זולת סדא דסבין יתברך שמו כאשר הוא כתוב בספר התיקונים ובזוהר דף כ"ב ע"א וכל נהורא ונהורא מתפרשא לשית מאה וי"ג טעמין כי דברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע ומניצוץ א' מתפוצצים ניצוצות הרבה למספר תרי"ג כי הוא המספר המחוייב אל המצות ואל איברי האדם ואל כל עולם ועולם כי הכל עשוי בדפוס אחד, ואסתחיין בנהרי אפרסמונא דכיא הם י"ג נהרות בסוד י"ג מדות של רחמים גמורים מיוחסים אל אפרסמון כאשר יתבאר במקומו סוד אפרי"ון וסוד אפרס"מון ונתיחסו אותם הנהרות אל הריח המובחר מכל הבשמים שהוא האפרסמון ביען כל העונג הנפשיי רוחני מיוחס אל הריח המשיב נפש לא אל מאכל גשמי בסוד ריח ניחוח ליי' וקב"ה חתים אוריתא ממתיבתך וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה כי חזקיה תיקן מה שעוות אחז אביו כי הוא סגר בתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר צור תעודה חתום תורה בלמודי וחזקיה הושיב ישיבות והושיב סייף בבתי ישיבות ואמר כל מי שלא יתעסק בזה ידקר בזה ובקשו מגת ועד אנטיפרס ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוק' שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה שהם עיקר ויסוד התורה כי ידיעת הטומאות והטהרות הם סוד הקדושה והקליפה כאשר יתבאר אם יגזור האל בחיים ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך כי תורתך חתומה היא בחותם האל יתברך ואינך צריך שאחתום אני אותה כשאר הישיבות שצריכות לחתימתי אלא מארי דגדפין עאל הכא ובאתי אחריו כי אני יודע כי אינו בא בשום מתיבתא אלא במתיבתך כי הוא תמיד היה מדבר עמך בעוד בחיים חיתך במערה ועתה הוא בא לישיבתך ובאתי לבקש אותו לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה וביאתי לישראל. בההוא שעתא סח ליה ר"ש ההוא אומאה דאומי מארי גדפין אשר זכר למעלה ששמע רבי חייא ואמר לו כן לנחמו כי הוא אסור ברהטים ורוצה למהר לבוא לגאול את ישראל. כדין אזדעזע משיח וכו' על שהוא מתאחר. אדהכי תמא לרבי חייא לרגלוי דר"ש הכיר בו בנשמתו שהיתה עדין מלובשת בחומר שהוא לבוש העולם הזה. והשיב ר"ש יאמר דא הוא רבי חייא נהירו דבוצינא דאוריתא ותורתו העלתו למדרגה זו ואף אם הוא מלובש בחומר. א"ל יתכנש הוא ובנוי ולהויין ממתיבתא דילך כי מה חפצם שם ואחרי שהם יודעים ומשיגים מעלת העולם העליון והעונג המשיג לנשמות לחזות בנועם יי' מה להם ולעולם החשך. אר"ש זמנא אתיהיב להו. לפי שכל מה שיאריך הצדיק בזה העולם במעשים טובים יגדל מעלתו בעה"ב כי לכך נוצר. יהבו ליה זמנא ונפק מתמן מזדעזע וזלגין עינוי דמעין על שנפרד משם כי היתה מתענגת נפשו במה שהיה רואה וכו':

22 בראשית ר"ש פתח ואשים דברי בפיך. כמה אית לבר נש לאשתדלא באוריתא יממא וליליא יעורר אל האדם להשתדל לבל יתרשל בתורה יומם ולילה כי התורה היא אשר היתה כלי אומנותו של הב"ה והיא התורה הרשו"מה כי באמצעותה נבראו שמים וארץ העליונים והיה הקב"ה מסתכל בה היא הבינה ובורא את העולם כדמיון הבנאי הבונה הבנין מתוך הדפתרא ועל כן כל העוסק בה עושה מת שעשה הקב"ה מה עשה הקב"ה היה מסתכל בה ובונה כך האדם העוסק בתורה בונה שמים וארץ וכוונת רשב"י לסמוך זה הענין למלת בראשית וזה כי כבר הקדמנו כי בראשית היא החכמ"ה ויהיה שיעור הכתוב עם ראשית ברא אלהים הבי"נה שמים וארץ. ואמר כי יש בכח האדם העוסק בה לנטוע שמים וליסוד ארץ חדשים כשם שחדש שמים וארץ בכח התורה הרשומ' וזהו ואשים דברי בפיך למדתיך תורתי ושמתי בפיך להיות כפי לנטוע שמים ולימוד ארץ ויבאר כי התורה נדרשת פשט וסוד ויש הבדל בין הפשט ובין הסוד כהבדל שמים לארץ כי המחדש דבר של סוד החכמ' הנה הסוד הוא עולה עד עתיק יומין כי כל דבר ידבק במינו ונעשה ממנו רקיע כדמות הרקיע העליון והב"ה קורא לדברים המתחדשים ההם של סוד שמים חדשים שנתחדשו מפי העוסק ההוא אמנם המחדש דבר של פשט עושה ממנו ארץ כי ערך הפשט אל הסוד הוא כערך השמים אל הארץ ודוק ותשכח כי כן הוא מתוך הלשון.

23 וז"א תנן בההיא שעתא דמלה דאוריתא אתחדשת מפומיה דבר נש וכו' עתה ידבר בכלל כל דבר המתחדש בתורה אמר שהב"ה שמח באותו חדוש שחדש האדם ונושקו ע"ד ישקני מנשיקות פיהו ועטרין לה בשבעין עטרין הם שבעים פנים שיש לתורה הרשומה שהם נחקקים בתורה שבכתב ומלה דחכמתא דאתחדשא סלקא וכו' הוא ענין הסוד שעולה ויושב לראש צדי"ק הוא י"סוד וטאסת מתמן ושאטת בע' אלף עלמין הם שבע ספירות הבנין.

24 וסליקת לגבי עתיק יומין הוא הכתר דכל מלין דעתיק יומין דחכמתא אינון וכל דבר יקרב אל דומהו וז"א וההיא סתימאה דחכמתא דאתחדשת הכא כד סלקא אתחברא באינון מלין דעתיק יומין ועולה ויורד עם סודות החכמה להיות כאחד מהם. ועאלת בתמני סר עלמין וכו' יחזור לבאר הענין דרך פרט ויאמר כי היא נכנסת בח"י עולמות הנסתרים אשר עין לא ראתה בעוד בחיים חייתה אותם העולמות. נפקי מתמן היא ועניני החכמה חברותיה.

25 ושטאן ואתאן ומתפשטות בח"י העולמות. ועולות ועומדות לפני עתיק יומין בחברה אחת ועתיק יומין מכיר בה שהתחדשה כמריח דבר חדש ומכיר בו שהוא חדש וכבר ידעת כי הכל עולה לריח ניחוח ליי' והנה נחשב לפניו יתברך הדבר החדש ההוא יותר משאר מה שנתחדש במעשה בראשית.

26 נטיל לההיא מלה ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין הם העולמות המתפשטו' מעשר ספירות שסודם שלוש ושבע וכבר ידעת כי כל נקודה בת עשר וכל עשר מאה וכל מאה הם אלף בסוד אי"ק כמו שכבר כתבנו הנה א"כ הם שלש מאות ושבעים אלף עטרות כי בסוד אי"ק הגימל היא תשוב שי"ן גל"ש והם שלש מאות אלף והזי"ן תשוב נון פשוטה ז"ען שחשבונ' שבע מאות והם שבעים אלף כי כבר ידעת כי כל עליון גדול מחביריו ע"כ השלש הם שלוש מאות אלפי' שכל א' אלף והשבע ע' אלף שכל א' מאה והכולל שלש מאות ושבעי' אלף. וכבר ידעת ג"כ כי שם י"הוה יתברך שמו עולה שלש מאות בחלוף אותיותיו בא"ת ב"ש מצפ"ץ העולה שלש מאות וג"כ בצירוף הקדמיי עולה ע"ב אשר יעלה המספ' שלש מאות ושבעים והם לפעמים אינם מדייקים חשבון השנים הנשארים למספר ע"ב וזה תמצא במקומות רבים מהזוהר שאינם זוכרים רק מספר שבעים שבעים שמות שבעים סנהדרין שבעין עטרין לפי שהמספר הרב כולל המעט והכוונה בזה שיתעצם העוסק בחכמה בשם עצמו ובסוד ספירותיו השלש והשבע הנרמזים בשם מצפ"ץ ובשם ע"ב.

27 מלה סלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא כי מהבל פה העוסק בתו"רה בחכמה רוחו מתעצם ברוח יוצרו ועושה מעשה יוצרו מה יוצרו ברוח פיו נעשו השמים וכל צבאם כן ברוח פיו של אדם הצריק נעשה רקיע א' וכן אם יהיו רבים עושים רקיעים רבים וקורא להם השמים החדשים מחודשים סתימין דרזין דחכמתא עילאה כי היא נקראת שמי השמים. ועל שאר החידושי' שהם פשט וגוף אמר וכל שאר מלין דאוריתא דמתחדשין קיימין וכו' ואתעבידו ארצות כי ערך הפשט אל הסוד הוא כערך השמים אל הארץ כמו שכתבנו. ומ"ש אתעבידו ארצות החיים ונחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד. דע כי כל ספירה וספירה מיוחסת לשמים ולארץ כי לפעמים יקראו שמים ולפעמים יקראו ארצות החיים כי כפי עלויים וקבלתם מהמקור יתברך שמו יקראו שמים וכפי ירידתם להשפיע נקראים ארצות באופן שלפעמים יוחסו בעלוי המקור ולפעמים יוחסו בענין הירידה והוא ההערך עצמו אשר בין המחדש דבר של סוד למחדש דבר של פשט כי דברי הסוד עולים עד שמ"י השמי"ם ודברי הפשט יורדים אל העטרת הנקראת ארץ ושם נדפסים כי העטרת נקראת גוף בערך התפארת ועז"א כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עשיתי לא נאמר אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושים ורזין דאוריתא וכו'. ורבים מישני המוח יסברו ויאמרו היכן יתהוו שמים אחרים וארצות אחרות וכבר הוגבל מדת כל העולמות באל שדי שאמר לעולמו די דע כי בכל דבר שכלי ורוחני לא יפול חלוק והגבלה כי לא יפול חלוק והגבלת מקום רק בדבר הגשמי כי בו ייוחד מקום וחלוק והגבלה אמנם בדבר השכלי לא יפול הגבלה. ודמיון אלה הציורים הנעשים משמים החדשים והארץ החדשה כדי שיתישב בשכל בני האדם הוא כדמיון הקשת בגווניו כשהם מאירים וזכים יוכחו בחלק הסמוך באויר ההוא בדמותם בצלמם ויראו לעין הרואים כאלו הם שני קשתות וזה יראה כשיתחזקו הגוונים העצמיים בקשת עצמו כן ובדוגמא הזאת כב יכול יוסיפו חוזק ואומץ השמי"ם ושמ"י השמי"ם העליוני' והאר"ץ העליונה בהתחדש דבר של חכמ"ה ושל תורה למטה ויעורב דבר בדבר ויודפס דפוס בדפוס ויתראה פנים בפנים ויתחדש מה שלא היה מקודם שהיה בכח והבן זה היטב בהשכלה שכלית לא גופנית. השמים לא כתיב שמשמע השמים הידועים שכבר נבראו. א"ל אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיך כי מה שייכות זה לזה. א"ל בשעתא דאתמסר אוריתא למשה וכו' עד דחפא עליה קב"ה וכו' ונמצא כי כמו שנתקנאו במרע"ה כך הם מתקנאים בנו. וסבת הקנאה שמתקנאים מלאכי השרת בישראל הוא בראותם כי יש להם לישראל עשר ידות במלך יתברך ושיש להם יתר שאת בסודות בית המלך וזה כי כל כת וכת מהם אין לה ידיעה רק על הדבר אשר הופקד ונתמנה עליו כאלו תאמר אשר על המים על המים ואשר על האש על האש באופן כי ידיעתם פרטית אמנם ידיעת האדם אם זכה ליקרא אדם כמ"ש אדם אתם אתם קרויי' אדם ואין אמ"ה קרויים אדם לפי שעליו נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו הנה תהיה ידיעתו כוללת ובכל בית המלך נאמן הוא ותעלה מדרגתו למעלה ממלאכי השרת ובראות' שיש כח בנברא בשפל המוצק שגדלה מעלתו עליהם הם מתקנאים בו היש בהם כח לברוא שמים חדשים וליסוד ארץ ח"ו כי לכך נבראו בשני או בחמישי לדעת האומר כי בחמישי נבראו כדי שלא יאמרו שמיכאל מותח מדרו' וגבריאל מצפון אמנם יש באדם הצדיק כח להיו' שותף להקב"ה במעשה בראשית כמ"ש ואשים דברי בפיך כי שם האל ית' כח בפיו לנטוע שמים וליסוד ארץ. ומ"ש מכאן דכל מלה דסתים מעינא סלקא לתועלת' וכו' אמר זה לפי שאמר למעלה קב"ה חפי על ההוא מלה וכסי על ההוא בר נש אשר הכוונה בזה שהקב"ה מסתיר הסוד ההוא אשר חדש האדם ממלאכי השרת שלא ירגישו בו כדי שלא יתקנאו בו א"כ מכאן למדנו כי כל דבר הסמוי מן העין מתברך הלא תראה כמה הפסד והיזק הגיע לישראל כשהראה חזקיהו ע"ה לעבדי מלך בבל את כל בית נכאתה ויעקב אבינו ע"ה צוה לבניו למה תתראו. והסוד בזה כי הגלוי והנראה לעין כוח הגלוי והקליפה שהיא היא הנגלית בעולם שולטת בו. אמנם הסמוי מן העין הוא מחלק הנסתר מן העין ית' וית' שמו הנחבא בחביון עוזו ובחר בישראל וחפץ שיהיו כמוהו נחבאים מן העין כדי שלא תשלוט בהם העין הנגלה וזה יתבאר אם יגזור האל בחיים בפ' כי תשא בסוד ונתנו איש כופר נפשו שהכוונה כדי שלא תשלוט עין הרע במספרם. ולאמר לציון עמי אתה ולאמר לאינון תרעין ומלין המצויינין אלין על אלין הם הם החמשים שערי בינה אשר זכר ר"ש למעלה בהיכלא דא אית גניזין סתימין אלין על אלין כי הם המצויינין מתחלת הבריא' ובהתחדש דברי הסוד מפי העוסק בהם ימשך הברכה מאותם השערים ויתברכו שמי"ם וארץ. ואי תימא דמלה דכל בר נש דלא ידע עביד דא פי' כי יהיה בודא מלבו ויחדש דברים שלא נשמעו מעולם ימצא בו כח לברוא שמים חדשים וכו' ת"ח ההוא דלאו אורחיה ברזין דאוריתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון וכו' הנה לפי הנראה לכאורה מענין זה כי לא ניתן רשות לשום אדם לחדש דבר מדעתו אם לא ששמע מרבו ורבו מרבו עד הר סיני. ואין הדבר כן שהרי אז"ל על בצלאל תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו אלא שחידש מעצמו. וכן אמרו שאפי' מה שעתיד ת"ח לחדש מלבו הכל נגלה למרע"ה. ואמרו כשעלה משה למרום שמע קולו של הב"ה שהיה עוסק בפ' פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר לפניו רבש"ע עליוני' ותחתוני' ברשותך ואתה אומר הלכה משמו של ב"ו שיתבאר מזה שהניח האל ית' מקום לת"ח להתגדר ולחדש מלבם סתרי תורה מה שלא קבלו מרבותיהם. והאמת כן הוא. ודע כי אין בין המחדש חידוש בתורה ובין הבודא מלבו רק בהיות הדבר ההוא מיוסד על שרשי הקבלה ויסודי התורה כי הבודא מלבו יחדש דברים שלא על יסודות התורה ושרשיה כעין ארסטו והנמשכים אחריו שבדא מלבו ראיות מורות על הקדמות וזולתם וזה הוא הפך יסוד ושרש התורה שאמרה בראשית ברא אלהים ויהי ערב ויהי בקר תלה הכתוב הבריאה בזמן. אמנם המחדש שום דבר מסתרי התורה הוא מחדשו על יסודות התורה ושרשיה המקובלים אצלו ולא הוסיף מדעתו רק ביאור הסוד ההוא מכח הכתוב וגלה מה שלא שמע ולא קבל בפירוש הכתוב ההוא אבל שמע וקבל הסוד ההוא על אמיתתו מתוך כתוב אחר או שחקר ודרש בסתרי דברי רז"ל אשר העתיקו מלין והסתירו אותם בחפשו אמתות דבריהם מענין לענין וממקום למקום כי דבריהם ע"ה עניים במקום א' ועשירים במקום אחר והנה הוא נשא ונתן בדבריהם. וכבר בכברה בחול סודותיהם ומצא מרגלית ונהנה בה ומסרה לזולתו מהשרידים אשר ה' קורא הנה האיש הלזה אין ספק שהוא מחדש השמים החדשים אחר שהיו נסתרים ומוציאם מן הכח אל הפועל כאשר פעל ועשה יוצר הכל ית' שמו שהוציא מתעלומה אור השמים העליונים ונעשה שותף להב"ה במעשה בראשית ממש. אמנם הבודא מלבו קורא עכביש יארוג ויעלה דברו ויתאחד בשקר האיש הבליעל הוא שר הקליפה הבודא מלבו בעולם ומתעה בני אדם בשקר הוא העולה לקטרג ויורד ומשטין הנקרא איש תהפוכות לשון שקר הוא רב החוב"ל השוכן בנוקבי דתהומא רבה הוא הדולג על מפתן בית העולם התחתון אשר בהילוכו חמש מאה פרסי לקבל הדבר ההוא של שקר שבדא הבודא מלבו כי כל דבר יקרב ויאהב אל דומהו. ואזיל בההו' מלה לגו נוקביה ועביד בה רק יעא דשוא דאקרי תוהו כבר הקדמנו כי תוהו התחתון הוא רומז אל הקליפה שהוא ההעדר האמיתי כי התוהו העליון הוא הי"ש האמיתי אמנ' נקרא תוהו מדעות המבקשים כי לא ידעו מה הו"א ולפי שההבל שהוציא הבודא מלבו הוא הבל ורעות רוח ואין בו קיום כהבל ת"ח שהוא מקיים את העולם נעשה ממנו רקיע של שוא ודבר כזב ותוהו והעדר גמור. וטאס בה בההוא רקיעא כי יתמתח הרקיע ההוא לשש פאות ואי"ש תהפוכות מתרחב ומתענג ברוחב ארצו ושמיו הנארגים שם כקורא עכביש. כיון דהאי רקיע דשוא קאים הנה אשתו של אי"ש תהפוכות אשת זנונים היא לילת מתאמצת ברקיע ההוא אשר המציא בעלה ומתחזקת להשחית כל בשר וסוד הענין הוא כי כבר ידעת כי כח סמאל לסבת היותו צל קרוב למלכות אין היזרו כל כך חזק להשחית עד שנמלך בנקבתו הרחוקה מצדק"ה ובשלחו כחו אליה יתחזק הדין להשחית כל בשר כי היא כלי משחיתו ועל ידה יהיה כל ריב וכל נג"ע והנה האדם הבודא מלבו דברי תורה שלא כהלכה יעורר לאיש הבליעל להתפשט ולשעות בדברי שקר ובכן לו יכין כלי מות ע"י נקבתו שהוא משפיע ומריק בה הארס ושם מתחזקת היא וסיעתה הוא מריק אליה והיא מוצקת וזהו סוד הוי מושכי העון בחבלי השוא ולבסוף כעבות העגל' החטאה מאן חטאה דא דא נוקבא דאקרי חטאת וכו' וע"ז נאמר כי רבים חללים הפילה מאן גרים דא ת"ח דלא מטי להוראה ומורה רחמנא לשזבן. אר"ש לחבריא במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאוריתא דלא ידעתון ודלא שמעתון וכו' מכאן יראה מה שכתבתי למעלה שאם היתה הכוונה לומר שלא ידבר האדם אלא מה שקבל מרבו ושלא יחדש דבר מדעתו אלא מה ששמע מפה אל פה לא היה אומר דלא ידעתון אלא דלא שמעתון אמנם האמת הוא שהדבר הנודע לחכם מכח שרשי התורה אעפ"י שלא קבלו הוא הנקרא חידוש הלכה ואין לו בזה אשם אדרבה כי שכרו גדול ונעשה שותף ליוצרו במעשה בראשית ת"ח באורית' ברא קב"ה עלמא וכו' ואיהו אסתכל בה זמנא ותרין ותלת וארבע אל יעלה בדעתך לומר שהיה צריך לעיין הבריאה על איזה צד יברא העולם והיאך והיאך אמנם כוונתם ע"ה שלא נתגלה מאמרו ית בבריאת העולם הזה עד שנתגלגלה חכמתו ית' מיו"ד לה"א ומה"א לו"ו ומו"ו לה"א בעשר ספירותיו והוא אמרו אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ראה ביו"ד שהיא החכמ"ה ויספרה בה"א שהיא הבינ"ה הכינה בו"ו שהוא תפארת וחקרה בה"א אחרונה כי היא תורה שבע"פ וממנה יחקר החכמה העליונה כי היא כבו"ד מלכי"ם חקור דבר כי שם היא החקירה ולא למעלה כי ל"ב מלכי"ם אין חקר וזהו ולקבל ד' זמנין אינון דכתיב אז ראה ויספרה וכו' והשאר מבואר.