מפרשים:
1 רבי ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש וכו' רצה שיבאר לו מהו המקום הנקרא ראש צדיק לשיובן הכתוב שאמר ברכות לראש צדיק ואמר לו כי העטר"ה תקרא ראש צדיק לענין ירידת ההשפעה למטה היא ראשית לקבל ולהשפיע כי הסו"ף יקרא ראשית בבחינת מה שלמטה.
2 תו ראש צדיק דא יעקב הוא התפארת כי הוא הנוטל והראש לצדיק יסו"ד עולם להשפיע בו ומשם יתפרד השפע לכל עולם ועולם למטה.
3 אבל הא אוקימנא ברכות לראש צדיק צדיק יקרא ההוא אתר רישא דברי"ת דמיניה נפקין מבועין לבר כלומר מקום מוצא השפע אל העטרת נקרא צדי"ק כי הוא עושה צדקה בהשפיעו מימיו במדת הצדק.
4 נוקבא דקיסטא דחמר' נפיק מניה פי' נקב כלי המדה שבה מודדין היין נקר' קיסטא שכן עושין מודדי היין או השמן נקב בצד המדה וכשמגיע השמן או היין לשם ויורד יודעי' שנתמלא הכלי והוא דמיון לראש האמה והם ע"ה היו מדמים צורה ליוצרה ולנו בושת הפנים.
5 תו ההוא בר נש דזכי וכו' יאמר כי לא יקרא צדיק בבני אדם בעשותו כל מצות ה' רק שומר הברית מלטמאו בהורידו זרעו במקום זר לפי ששמר ראש הברית נקרא על שמו כמוזכר ומראשו ועד רגליו נקרא צדיק.
6 וכד ברכאן נגדין לעלמא יחולו על ראשו תחלה כי שמר הדוגמא ויזכה לבנים צדיקים כמוהו יען משך נשמותיהם ממקור הצדיק.
7 רבי ייסא תו שאיל לר"ש עצמו ואמר כתיב נער הייתי גם זקנתי לפי שהענין הוא עצמו מענין הנדון הביאו בכאן.
8 האי קרא אוקמוה ושרו דעלמא אמרו. כן אמרו ביבמות א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד נער הייתי גם זקנתי פסוק זה מי אמרו אילימא קב"ה ומי איכא זקנה קמיה ואלא דוד ומי קשיש כולי האי אלא שרו של עולם אמרו. ור"ל אילימא קב"ה וכו' כי ח"ו ח"ו שיפול תחת גדר הזמן ואלא דוד שהוא נופל תחת גדר הזמן ומי קשיש כולי האי אע"ג דכתיב ביה זקנה והמלך דוד זקן המזמור הזה בתחלת ימיו בבחרותו יסדו ללמד את בני ישראל שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות במעשיהם כמו שהיו עושים הרודפים אחריו והיועצים לשאול ע"ה להמיתו כי כחציר מהרה ימלו וכו' ויפלו ממועצותיהם וכל המזמור מדבר בענין זה והיה זה בבחרותו ולכן אמר ומי קשיש כולי האי כלומר שהמזמור הזה חברו בבחרותו א"כ שרו של עולם אמרו והוא מטטרו"ן. ושאל רבי ייסא לרשב"י ע"ה כתיב נער וכו' ושמענא דהאי קרא שרו של עולם אמרו ואחר שהדבר כן יראה כי יש סוד בדבר יתיר ממה דחשבין בני נשא שאם דוד אמרו היה ענינו מבואר שיאמר דוד שמימיו לא ראה צדיק וכו' אבל אחר שהונח באמת שהאומר הוא שר העול' בלי ספק יש בו סוד יתיר ממה דחשבין בני נשא. והשיבו רשב"י ע"ה כי כן הוא האמ' ויאות איהו דהא ביחודא אתמר וביאר הענין ואמר דא הוא שבחא דיחודא כמו שביארנו בחיבור הדוד והרעיה דלא אשתכח יו"ם בלא ליל"ה דהא ליל"ה ביה אשתכח תדיר ומבואר הוא במה שקדם א"ל ובזמנא דגלותא לאו הכי. א"ל זרעו כתיב זרעו ולא הוא. תואר השאלה הזאת הוא על דרך זה דע כי קבלה בידם כי מיום שחרב בית המקדש אין נשמות חדשות יורדות לעולם אמנם הישנו"ת הם מתגלגלות ובאות כפי גזרת הגוזר יתברך ואלה הנשמות נקראות זרעו של צדיק וקבלה ג"כ בידם כי כביכול הצדיק אבד לדור"ו אבד וכאלו הנהר נחרב ויבש ונפרדה החבילה בגלות ועל זה אמר לו ובזמנא דגלותא לאו הכי אלא שהוא נעזב ומבקש לחם ואיננו. א"ל זרעו כתיב ולא הוא כלומר הנשמות אשר כבר באו אינם צריכות לבקש כי כל עסקה של שכינה עמהם שכביכול נפרד חבורם ואימתי נפיק הזרע ההוא החדש כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא אמנם בגלות לא יצאו חדשות ויקשה א"כ כפי המונח כי אם הזרע אינו מבקש לח"ם אבל הצדיק נפרד איך יובן הכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב בגלות כי הכתוב אינו נדרש לחצאין כי מלת ולא ראיתי תשמש בעדה ובעד זולתה וכאלו יאמר הכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב ולא זרעו מבקש לחם וא"כ היאך נוקים קרא ולא ראיתי צדיק נעזב בזמן הגלות כמא דאוקימת וזרעו בזמן הגלות והוא אמרו ואי תימא לא ראיתי צדיק נעזר בזמנא דגלותא מאי הוא כי הכתוב לא חלק חציו בזמן הגלות וקצתו בזמן הטובה. והשיבו הא אחיד לעיל' ולא נעזב לעלמין ירצה כי הצדי"ק ראשו אחוז בעולם הבינ"ה תמיד ולא נעזב ממנה. אמנם למטה פעמים הוא בחבור עם העטר' ולפעמים כביכול נפרד כפי מעשיהם של ישראל כי הם הגורמים וא"כ מה שאמר ולא ראיתי צדיק נעזב הכוונה שיאנו נעזב מעול' העליון תמיד ולא זרעו מבקש לח"ם כי עסקה של עטרת תמיד עם זרעו ישן נושן בסוד הגלגול נמצא כי הכתוב נדרש שהצדי"ק אינו נעזב תמיד מלמעלה ולא זרעו מבקש לחם מלמטה כי כל עסקה של עטרת עם זרעו הוא בסו"ד דור הולך ודור בא.
9 כתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכו' יוסף עוד לדבר בסוד הצדי"ק ויאמר כי הוא סוף הנהר ועושה מעשה ראש הנהר שהיא הבינ"ה כשם שקיום הבני"ם תלויים בה שהם סוד הכוכבים כלם אשר כנגדם באו כל הכוכבים בגלגל השמיני הנראה לעינינו כך סוף הנה"ר שהוא הצדיק קיום כל צבאות מטה תלויין בו. ויאמר כי בבחינה זו נקראים שניהם רקיעים זה שמיני מלמעלה למטה עד העטרת שהיא כלולה בברית וזה שמיני מלמטה למעלה עד החכמ"ה שעל סוד זה הברית נעשה ביום השמיני שהוא שמיני לא"ב והבן זה ושניהם סוד השמיניות וסוד השביעיות ומה שבזה בזה והוא סוד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים הוא הצדיק וכל זה להאיר על הארץ הידועה וסיים הענין באמרו וכל האי והאי כלא חד בריך הוא לעלם ולעלמין וכו' להודיע שאעפ"י שאנו מבדילין בדבורנו עולם הבינ"ה מעולם העטרת הכל משך א' כדמיון הנהר מתחלתו לסופו אין הבדל בין הראש והסוף כי הסוף הוא הראש והראש הוא הסוף והכל אחדות אחד וכבר קדם לנו כי סוף הנהר נכנס בעטרת והכל א' יתברך ויתעלה לעולמי עד.
10 ת"ח ישבעו עצי ה' וכו' ירצה להוסיף ביאור וראיה על כי שני העולמות עלמ"א עילא"ה ועלמא תתאה הכל אחד וממקור אחד נמשכו ולא ביאר שום דבר בישבעו עצי ה' אבל אמר הא אוקמוה ואיתמר כלומר שהם סוד מדותיו יתברך שהיו כקרני חגבים בעמקי האין ועקרן ושתלן בג"ן וכבר קדם ביאור הסוד הזה וביאר סוד אשר שם צפורי' יקננו ואמר באן אתר לפי שלא יתבאר מן הכתוב אם הצפורי' מקננים בנטיעו' או בלבנון שכן כתיב ארזי לבנון אשר נטע אשר שם צפורי' יקננו ומלת שם יתכן לפרשה על שניהם לכן אמר בא"ן אתר ואמר כי בלבנון הם מקננים וסוד הלבנו"ן ידוע שהוא הכתר רא"ש הלב"ן המלבין אדמימות הדין.
11 ואלין אינון תרי צפרין דקאמרן בכמה דוכתי הם שתי הבנות אשר יזכור בסמוך בסוד וללב"ן שתי בנות והם אמ"ה ובת"ה סוד עולם העליון ועולם התחתון שזכר למעלה ונתיחסו אל הצפורים יען הם רובצות כל א' מהן על בניה כי כאמה בתה אמנם נתן הבדל ביניהם וקרא הכתוב לגדולה מהן חסידה וזכר הטעם אמאי נקראת חסידה ואמר לפי שכל החסדים והטובו' נשפעים ממנה נקראת חסידה בלשון נקבה כי בבחינ' השפעתה ונתינתה מתנותיה זכר תקרא ובבחינת קבלתה תתיחס אל הנקבה ותקרא חסידה וחס"ד בקרו של אברהם סוד האור הראשון משם יצא ועליה אמר הכתוב ברושים ביתה אל תקרי ברושים אלא בראשים וכבר ביארנו כי כל אות שהיא נחה היא כגוף בלא נשמה ע"ד אמרם כלת כתיב ואשמם כתיב והנה כלות כתיב ואשימם כתיב מלאים אלא לפי שהם נחים נדרשים כאלו אינם וכן בכאן ברושים בראשים והסוד כי ביתה בראשי מרומים ביו"ד רמתה כי שם ביתה כי הצפו"ר הקטנה רח"ל ביתה בית תפל"ה ובית דין לכל העמים ואעפ"י ששתיהם מקננות בלבנו"ן בתיהם הם בי"ת ועלי"ה על גבה. ולזמנין אקרי כגוונא דלעילא הצפו"ר הקטנה נקראת בכל השמות אשר למעלה ממנה כי כלם משפיעים בה ותקרא על שם המשפיע בה כפי שעת ההשפעה אם בחס"ד אם בגבורה או בכל שאר התוארים. ועל אתר דא כתיב וינחם ה' ויתעצב אל לבו כבר ביארתי סוד הענין במקומו וסוד בתי גואי ובתי בראי כי בבתי גואי אין שם בכיה ולא מספד כי אם בבתי בראי שהוא מקום המסתרי' כי שם הוא הסתרת הפנים כי בבתי גואי הכל שמחה וזהו האמת וזהו שרמז בכאן דהא באתר דא תליא כלומר העצבות דהא כל מה דלעילא הוא בנהירו חיין לכל סטרין. ועל דא תנינן אין עצבות לפני המקום לפני דייקא כלומר לפני לפנים. וע"ד כתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה ומלת בואו תוכיח שהוא לפני לפנים. לקבל עלמא תתא"ה העטרת שהוא הנקרא לפני ה' ומה שלמטה משם הוא הנקרא מסתרים וכבר ידעת סוד הלבנ"ה שיש בה מקום אורה ומקום חשך וכבר ביארנו כי לעולם לא יחסר האור מחציה ושהחצי הפונה אלינו פעמים באור פעמים בחשך ועל דרך זה פועלת בתחתונים פעמים ברחמים פעמי' בדין וסיים הענין בזכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי בגין כך כתיב אשריך ישראל עם נושע בה' כלומר בה' ממש שהוא האור והרחמים: