כתם פז על ספר הזהר י״א

« כתם פז על ספר הזהר י׳ ע״ב כתם פז על ספר הזהר י״ב ע״א »

1 ספר הזהר פתח ↗

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר מַאי דִכְתִיב, ישעיהו ל״ח:ב׳ וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה הוּא חֵילָא תַּקִּיפָא דְאוֹרַיְיתָא, וְכַמָּה הוּא עִלָּאָה עַל כֹּלָא. דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לָא דָּחִיל מֵעִילָּאֵי וּמִתַּתָּאֵי. וְלֹא דָּחִיל מִמַּרְעִין בִּישִׁין דְּעַלְמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ אָחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי וְיַלִּיף מִינֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא.

2 ספר הזהר פתח ↗

וּבְצַפְרָא קָם מֵעַרְסֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לְמָארֵיהּ וּלְמֵיעַל לְבֵיתֵיהּ וּלְמִסְגַּד קַמֵּי הֵיכָלֵיהּ בִּדְחִילוּ סַגְּיָא, וּבָתַר כֵּן יִצְלֵי צְלוֹתֵיהּ וְיִסַּב עֵיטָא מֵאִנּוּן אֲבָהָן קַדִּישִׁין דִּכְתִיב, תהילים ה׳:ח׳ וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. הָכִי אוּקְמוּהָ לָא לִבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְעָאֳלָא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא אֶלָּא אִי אַמְלִיךְ בְּקַדְמִיתָא בְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בְּגִין דְּאִנּוּן תְּקִינוּ צְלוֹתָא לְקָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַאֲנִי בְּרוֹב חַסְדֶּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, דָּא אַבְרָהָם. אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, דָּא יִצְחָק. בְּיִרְאָתֶךָ, דָּא יַעֲקֹב. וּבָעֵי לְאַכְלָלָא לוֹן בְּרֵישָׁא, וּבָתַר כֵּן יֵיעוּל לְבֵי כְּנִשְׁתָּא וִיצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ. כְּדֵין כְּתִיב, ישעיהו מ״ט:ג׳ וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

3 ספר הזהר פתח ↗

רִבִּי פִּינְחָס הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּי דְּרִבִּי רְחוּמָאִי בְּכֵיף יַמָּא דְּגִנוֹסָר. וּבַר נַשׁ רַב וּקְשִׁישָׁא דְיוֹמִין הֲוָה וְעֵינוֹי אִסְתַּלָּקוּ מִלְּמֶחמֵי. אָמַר לְרִבִּי פִּינְחָס וַדַּאי שְׁמַעְנָא דְּיוֹחָאִי חַבְרָנָא אִית לֵיהּ מַרְגָּלִית אֶבֶן טָבָא, וְאִסְתַּכְּלִית בִּנְהוֹרָא דְּהַהִיא מַרְגָּלִית נָפְקָא כִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא מִנַּרְתְּקָהּ וְנָהֲרָא כָּל עָלְמָא.

4 ספר הזהר פתח ↗

וְהַהוּא נְהוֹרָא קָאִים מִשְׁמַיָּא לְאַרְעָא וְנָהִיר כָּל עָלְמָא עַד דְּיָתִיב עַתִּיק יוֹמִין וְיָתִיב עַל כֻּרְסְיָיא כְּדְקָא יְאוּת. וְהַהוּא נְהוֹרָא כָּלִיל כֹּלָּא בְּבֵיתָךְ. וּמִנְּהוֹרָא דְּאִתְכְּלִיל בְּבֵיתָךְ. נָפַק נְהִירוּ דַּקִּיק וּזְעֵיר וְנָפִיק לְבַר וְנָהִיר כָּל עָלְמָא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ. פּוֹק בְּרִי, פּוֹק, זִיל אַבַּתְרֵיהּ דְּהַהִיא מַרְגָּלִית דְּנָהִיר עָלְמָא, דְּהָא שַׁעֲתָא קָיְימָא לָךְ.

5 ספר הזהר פתח ↗

6 ספר הזהר פתח ↗

נָפַק מִקַּמֵּיהּ וְקָאִים לְמֵיעַל בְּהַהִיא אַרְבָּא וּתְרֵין גּוּבְרִין בַּהֲדֵיהּ. חָמָא תְּרֵין צִפֳּרִין דְּהֲווּ אַתְיָין וְטָסִין עַל יַמָּא, רָמָּא לוֹן קָלָא וְאָמַר צִפֳּרִין צִפֳּרִין דְּאַתּוּן טָאסִין עַל יַמָּא, חֲמֵיתוּן דּוּךְ דְּבַר יוֹחָאִי תַּמָּן, אִשְׁתָּהֵי פּוּרְתָא אָמַר, צִפֳּרִין צִפֳּרִין זִילוּ וְאֲתִיבוּ לִי. פָּרְחוּ וְאֲזִילוּ, עָאלוּ בְּיַמָּא וְאָזְלֵי לְהוֹן.

7 ספר הזהר פתח ↗

8 ספר הזהר פתח ↗

עַד דְּנָפַק, הָא אִנּוּן צִפֳּרִין אַתְיָין וּבְפוּמָא דְּחָדָא מִנַיְיהוּ פִּתְקָא חָדָא וּכְתִיב בְּגַוָּוהּ דְּהָא בַּר יוֹחָאִי נָפַק מִן מְעַרְתָּא הוא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אֲזַל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכַּח לֵיהּ מְשַׁנְיָא וְגוּפֵיהּ מַלְיָא חֲלוּדִין. בָּכָה בַּהֲדֵיהּ וְאָמַר וַוי דַּחֲמִיתִיךְ בְּכָךְ. אָמַר זַכָּאָה חוּלָקִי דַּחֲמֵית לִי בְּכָךְ דְּאִלְמָלֵא לָא חֲמִיתָא לִי בְּכָךְ לָא הֲוֵינָא בְּכָךְ פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וְאָמַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא דְּיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כֻּלְהוּ בְּאוֹרַיְיתָא בְּאֹרַח כְּלַל כְּתִיבֵי:

9 ספר הזהר פתח ↗

10 ספר הזהר פתח ↗

בְּרִאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. הֲדָא הִיא פִּקּוּדָא קַדְמָאָ"ה דְּכֹלָּא. וְאִקְרֵי פִּקּוּדָא דָא יִרְאַת ה' דְּאִקְרֵי רֵאשִׁית. דִּכְתִיב, תהילים קי״א:י׳ רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ. משלי א׳:ז׳ יִרְאַת יְיָ רֵאשִׁית דַּעַת. בְּגִין דְּמִלָּה דָא רֵאשִׁית אִקְרֵי. וְדָא אִיהִי תַּרְעָא לְאָעָלָא גוֹ מְהֵימְנוּתָא. וְעַל פִּקּוּדָא דָא אִתְקְיַּים כָּל עָלְמָא.

11 ספר הזהר פתח ↗

בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר וַוי אִי אֵימָא וַוי אִי לָא אֵימָא. אִי אֵימָא יִנְדְּעוּן חַיָּיבִין הֵיךְ יִפְלְחוּן לְמָארֵיהוֹן. אִי לָא אֵימָא יֹאבְדוּן חַבְרַיָּיא מִלָּה דָא. בְּאֲתַר דְּיִרְאָה קַדִּישָׁא שָׁרֵי, מִלְּרַע אִית יִרְאָה רָעָה דְּלָקֵי וּמָחֵי וּמְקַטְרֵג וְאִיהִי רְצוּעָה לְאַלְקָאָה חַיָּיבַיָּא.

12 ספר הזהר פתח ↗

וּמָאן דְּדָחִיל בְּגִין עוֹנֶשׁ דְּמַלְקְיוּתָא וְקִטְרוּגָא כְּמָה דְאִתְּמָר. לָא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ הַהִיא יִרְאַת ה' דְּאִיקְרֵי יִרְאַת ה' לְחַיִּים. אֶלָּא מָאן שַׁרְיָא עֲלֵיהּ הַהִיא יִרְאָה רָעָה. וְאִשְׁתְּכַח דְּשַׁרְיָא עֲלֵיהּ הַהִיא רְצוּעָה יִרְאָה רָעָה וְלא יִרְאַת ה'.

13 ספר הזהר פתח ↗

וּבְגִין כַּךְ אֲתַר דְּאִקְרֵי יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דַּעַת אִקְרֵי. וְעַל דָא אִתְכְּלִיל הָכָא פִּקּוּדָא דָּא. וְדָא עִקָּרָא וִיסוֹדָא לְכָל שְׁאָר פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא. מָאן דְּנָטִיר יִרְאָה דא נָטִיר כֹּלָּא. לָא נָטִיר יִרְאָה לָא נָטִיר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּהָא דָא תַּרְעָא דְכֹלָּא.

14 ספר הזהר פתח ↗

15 ספר הזהר פתח ↗

וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב בְּרֵאשִׁית דְּאִיהִי יִרְאָה, בָּרָא אֱלהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. דְּמָאן דְּעֲבַר עַל דָּא עֲבַר עַל פִּקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא. וְעוֹנְשָׁא דְּמָאן דְּעֲבַר עַל דָּא הַאי רְצוּעָה רָעָה אַלְקֵי לֵיהּ. וְהַיְינוּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים. הָא אִלֵּין אַרְבַּע עוֹנָשִׁין לְאַעֲנָשָׁא בְּהוֹן חַיָּיבַיָּא.

16 ספר הזהר פתח ↗

17 ספר הזהר פתח ↗

וְרוּחַ דָּא הֶרֶג בְּסַיָּיף. רוּחַ סְעָרָה חַרְבָּא מְשַׁנְּנָא הִיא מְלַהֲטָא בֵּיהּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, בראשית ג׳:כ״ד וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת וְאִקְרֵי רוּחַ. הַאי עוֹנָשָׁא לְמַאן דְּיַעֲבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. וּכְתִיב לְבָתַר יִרְאָה, רֵאשִׁית, דְּאִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא. מִכָּאן וָהָלְאָה שְׁאָר פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא. פִּקּוּדָא תִּנְיָינָא דָּא אִיהִי פִּקּוּדָא. דְּפִקּוּדָא דְּיִרְאָה אִתְאַחֲדַת בָּהּ וְלָא נַפְקָא מִינָהּ לְעָלְמִין. וְאִיהִי אַהֲבָ"ה. לְמִרְחַם בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ רְחִימוּ שְׁלִים. וּמָאן אִיהוּ רְחִימוּ שְׁלִים. דָּא אַהֲבָה רַבָּה דִּכְתִיב, בראשית י״ז:א׳ הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים שְׁלִים בִּרְחִימוּתָא. וְדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלהִים יְהִי אוֹר דָּא רְחִימוּ שְׁלֵימוּתָא דְּאִקְרֵי פקודי רנ"ד ב אַהֲבָה רַבָּה. וְהָכָא אִיהוּ פִּקּוּדָא לְמִרְחַם בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת.

1 פתח ר"ש ואמר מאי דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר יגיד כח העסק בתורה שכל העוסק בתורה אין שום כח עליון ותחתון שולט בו להזיקו וזה לפי שהוא אוחז בעץ החיים שהוא סוד תור"ה שבכת"ב והיא מלמדתו להועיל ומישרתו ונותנת לו עצה להנצל מעונש הדין וזה בתשובתו אשר ישוב מדרכיו כי התשובה קורעת גזר דינו של אדם אע"פ שנגזר באופן שלא יקרע הנה התשובה קורעתו ומבטלתו. ויאמר מה היא העצה היעוצה לאדם כדי שינצל מכל מקרי העולם ואמר כד איהו סליק לערסיה בעי לקבלא וכו' ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה כי במוסרו נפשו דרך פקדון אין בעל החוב רשאי ליפרע מהפקדון אשר הפקד אתו ואי זו עצה טובה מזאת שאם לא ימסרה בדרך פקדון היה בעל החוב נפרע מחובו ועל כן הוא ניצל מכל מערערין בישין כי יבואו לקטרג על נפשו שלא תשוב אליו עוד לא יועיל קטרוגם כי בפקדון מסרה וחייב הנפק"ד להשיב הפקדון לבעליו ומעולם לא נמצא שמת שום אדם במטתו בלילה מתוך שינה עד שיעור משנתו קודם כי אחר שישיבו לו פקדונו נפרעים ממנו כאשר יתבאר במקומו ב"ה ובצפרא כד קם מערסיה בעי לברכא למאריה כל הברכות אשר נתקנו איש איש מענינו ובשעתו ראשונה המחזיר נשמות לפגרים מתים ואחריה הנותן לשכוי והבאים אחריהם. ולמיעל לביתיה ולמסגר וכו' כי בהשתחואה צריך ליכנס לב"ה וביראה רבה כנכנס לפני המלך ואח"כ יתפלל ומ"ש ויסב עיטא מאינין אבהן הכוונה קודם שיתפלל ימלך באבות העליונים אברה"ם י"צחק וי"עקב כי על סודם תקנו האבות השלש תפלות שחרית ומנחה וערבית וצריך להקדים זכותם ומקום אחזיתם ואמרם שתפלת ערבית רשו"ת יש בו סוד כי לפי שזמן ממשלתה בלילה כי אז מחלקת טרף לביתה ממה שקבלה ביום ואז היא ברשות עצמה ולכן זמנה משעת צאת הכוכבים ולפי שלא יראה שהיא רשות בפני עצמה צריך ליחדה במדת יום כמ"ש ז"ל כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמ"ת ואמנ"ה ערבית לא יצא ידי חובתו וקבעוה חובה לפי שהיא סוד המטה הנתונה בין צפון לדרום והיא נכללת בין הזרועות בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני והכל נכלל ברשותה וכן יעקב י"ושב אהלים והוא המתקן לתפל"ת ערבית ועושה אותה רשות אחר וכדי שלא יחשבוה רשות בפני עצמה קבעוה חובה. והוא סוד המחלוקת הנמצא בין ב"ש וב"ה כי ב"ש אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבקר יעמדו. וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו וזה שהם ע"ה רוצים להראות בתנועותיהם בתפלתם רמיזה אל המקום שהם מתכוונים בו ולפי שמדת תפל"ת ערבי"ת נרמזת לתפלה מיושב אמרו ב"ש שצריך להטות לקוראה בהטייה מיושב כי כל התנועות הרומזים אליה צריכים שיהיו מיושב כדוגמת הנקבה אמנם בבקר שהוא עת שולטנות הזכר צריך לעמוד. וב"ה חולקים ואומרים שאם נעשה שום תנועה מיוחדת לכל א' מהנה לבדה היה נראה שהם שתי רשויות וזה כשניחד עמידה לזו וישיבה לזו אבל מאחר שהם יחוד אחד כל אדם קורא כדרכו בין עומד בין יושב ולא ניחד תנועה נבדלת ולא נחלק לזה מזה והלכה כבית הלל. ונשוב לעניננו כי צריך לימלך באבות השנים תחלה והוא סוד לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים אח"כ יתפלל ושיעור שני פתחים הם אברה"ם י"צחק העליונים הנרמזים בפסוק ואני ברוב חסד"ך אבוא ביתיך זה מדתו של אברהם חס"ד לאברהם.

2 אשתחוה אל היכל קדשך ביראת"ך זו מדתו של יצחק מדת היראה והפח"ד והם שיעור שנ"י פתחי"ם ימי"ן ושמא"ל כי בהם נכלל שחוט המשולש הנרמז באמרו מה טובו אהליך י"עקב משכנותיך ישראל כי שני אהלים הם ושתי משכנות ו"יעקב ו"ישראל כוללים אותם וזהי אמרו ובעי לאכללא לון ברישא ולבתר כן יעול כדין כתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. בנוסחות שלנו היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב והרב לא גריס הכי והדין עמו וענין הפתיחה הזאת דויסב חזקיהו פניו אל הקיר לא נתבאר במקום הזה והכוונה כי הקי"ר הנז' בכאן רמז לעטרת שנקראת קי"ר בסוד נעשה נא עלית קיר קטנה ובסוד עיר קטנה כי היא קטנה ומחזקת את המרובה וסוד קי"ר עולה במספרו י"ש כי י"ש לה כ"ל וכח מדת י"ש אליה יורד להשקותה. ונקראת קיר לפי שהיא קיר ופרגוד מבדיל בין הכתרים העליונים לתחתונים וע"כ נקראת וי"לון ואז"ל במסכת חגיגה כי וילון הוא הרקיע התחתון מן הרקיעים ואינו משמש כלום והבן כי אין לה אור מעצמה. ואמרו כי וילון זה תמיד נכנס ביום ויוצא בלילה וכבר ידעת כי ממשלתה בלילה ומבואר הוא לרגיל בחכמה:

3 רבי פנחס הוה שכיח קמיה דר' רחומאי בכיף ימא דגינוסר וכו' הביא זה הענין לפי שאז כשיצא רשב"י מהמערה לסוף י"ג שנה ביאר אלה המצות הרמוזות מפרשת בראשית עד יכלו אמר שר' פנחס הוא ר' פנחס בן יאיר חמיו של רשב"י ע"ה היה עומד לפני ר' רחומאי שהיה אדם גדול וזקן בא בימים על שפת ים גינוסר כי הם ע"ה תמיד היו מתבודדים ויוצאים חוץ למדינה וכבר ידעת שהיא ימה של טבריה והיו שם גנות ופרדסים וקראוה גינוסר שפי' גן שרים אלו המלכים שהיו להם גנות שם וכל השבטים היה להם חלק בה וכמ"ש ר' יהודה בר' סימון בילמדנו בפ' שלח לך אנשים למה נקראת גנוסר לפי שהיה לנפתלי חלק בה שנאמר ומנפתלי שרים אלף והיא ים כנר"ת המוזכר בכתוב כמ"ש בריש גמרא דמגלה כנרת זו גנוסר והיא המיוחסת לעטרת בפרט בסוד ז' ימים שיש בעולם וגם כי העטרת כוללת כלם הנה הפרטית המיוחסת אליה היא י"ם כנר"ת וע"כ נמצאת בארץ ישראל וממיה מתוקים לא כשאר הימים שמימיהם מלוחים וימה של אר"ץ י"שראל ממיה מתוקים כי כן יחייב הענין כשהיא מקבלת מישראל סבא והיא סוד כנור"ו של דוד שהיה תלוי למעלה ממטתו ודאי וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ובאותה שעה בא הב"ה להשתעשע עם הצדיקים בג"ע. ולפי שמדת הי"סוד והעטרת תמיד ביחוד א' נקראת כנרת שנאמר בחלוקת הארץ והערבה עד ים כנרת מזרחה וכנור"ו של דוד מתעורר ברוח צפונית בסוד שמאלו תחת לראשי והבן זה הענין כי התחלת השמחה מהשמאל ורז"ל רמזו זה באמרם במסכת מגילה למה שמה כנרת דמתיקי פירה ככינרא פי' כי קלא דכינרא דמהני למאן דשמע קליה הנה כי הם ע"ה יחסו הכנרת לכנור והכל דבר א' והדברים העליונים נרמזים בתחתונים. ונשוב לעניננו שהיו עומדים בכיף ימא דגינוסר להתבודד שם כי הוא מקום מוכן להתבודדות ואמר ר' רחומאי לר' פנחס ודאי שמענא יוחאי חברנא אית ליה מרגלית אבן טבא ואסתכלית בנהורא דההוא מרגלית וכו' היה מסתכל זה מתוך התבודדותו ודבוק מחשבתו למעלה באור עליון עד שהיה רואה זה בדרך מחזה כאלו רואה מרגלית מאירה כאור השמש בגבורתו המאיר מסוף העולם לסופו. יוציא מביתו של יוחאי אביו של רשב"י ומשל זה לתורתו של רשב"י שעתידה להאיר העולם באחרית הימים עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסייא כדקא יאות וכבר יעד זו אליהו ז"ל באמרו לרשב"י ר"ר כמה זכאה אנת דמהאי חבורא דילך יתפרנסון כמה עילאי עד דאתגליא לתתאי בסוף יומיא ובגיניה ושבתם איש אל אחוזתו וכו' וההוא נהורא כליל בביתך כי אשתו של רשב"י ע"ה היא בתו של ר' פנחס בן יאיר והאשה עיקר בענין הבנים להיות הבנים הגונים כי היא כדמיון השדה לזרע הנזרע בו.

4 ומנהורא דכליל בביתך נפק נהירו דקיק וזעיר וכו' הכוונה על ר' אלעזר בר רשב"י כי גם הוא יגדל ויאיר את העולם בדבריו וכן היה כי ר' אלעזר היה גדול מכל החברים בחכמה לפי שהיה עם אביו במערה ושם היה בא אליהו לדבר עמהם.

5 פוק ברי פוק זיל אבתריה דההוא מרגלית וכו' ראה מתוך חזיונו שכבר הגיעה השעה שיצא רשב"י מן המערה ולכן אמר לו שילך לו לבקשו ולצאת לקראתו והנה ר' פנחס לא ידע אי זה הדרך ילך וחשב כי מעבר לימה של טבריא ימצאנו ולכן רכב באוניה א' הוא ושני אנשים שהיו עוברים מעבר לעבר.

6 חמא תרין צפרין דהוו אתיין וטאסין על ימא מלאכים היו ונדמו לו לצפרים.

7 רמא לון קלא ואמר צפרין צפרין דאתון טאסין על עמא תמיתון דוך דבר יוחא ותמן הבין מתוך פריחתם על הים כי שלוחי ההשגחה היו אולי ראה אותם פורחים סביב הספינה ורצים ושבים כי בתנועת עפיפתם מגידים עתידות ליודעים בחכמת הטייר. אשתהו פורתא הצפורים כששמעו קול ר' פנחס קורא אותם עמדו מעט ולכן חזר ואמר להם צפרין צפרין זילו ואתיבו לי כלומר למה תעמדו בכאן לכו והביאו לי תשובה הנכונה אם אמת היה הדבר שכבר יצא ר"ש ונתגלה. פרחו ואזלו להשיב שולחיהם דבר. עאלו בימא ואזלי ר' פנחס והאנשים אשר אתו. עד דנפק ר' פנחס מן הספינה אל היבשה להמתין הצפורים שיביאו תשובתם כי הרגיש בעפיפתם אולי ראה אותם שפרחו לצד היבשה ולכן בא הוא אל היבשה.

8 הא אינון צפרין אתיין ובפומא דחדא מניהו פתקא חדא מן השמים כתבו הפתקא ההיא דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ור' אלעזר בריה. אזל לגביה אין ספק שמקודם שיצא רשב"י מן המערה לא היו יודעים בו שהיה נחבא שם וגם כי יבואו בני אדם ויכנסו למערה ההיא יעלימם האל שלא יראום ועכשיו שבא כתוב בפתקא שיצא מן המערה בא ר' פנחס אל פי המערה ומצא אותו ואשכח ליה משניא מצער החול שהיה נטמן בחול כל היום וכל הלילה ועוסק בתורה עם בנו ולא היה לובש כסותו רק בשעת תפלה כדי שלא יבלה ומכסה ערותו בחול עד שעלה חלודה על בשרו כמוזכר בשבת בפ' ב' ושם אמרו ר' פנחס בן יאיר חתניה נפק לאפיה ולא זכרו מעשה הצפרים. עייליה לבי באני הכניסו למרחץ להסיר חלודתו מעל בשרו בכה בהדיה ואמר וי דחמיתיך בכך ובתלמוד אמרו דהוה קא אריך לבשריה חזא דהוה פילי בגופיה והוה קא בכי וקא נתרן דמעי עיניה וקא מצערי ליה כלומר שהיה מחליק בידיו על בשרו של ר"ש לפי שהיו בו סדקים מחמת החול והדמעות שהיו יורדין על בשרו היו מכאיבין אותו כי הדמעות מלוחים ואמר לו אוי לי שראיתך בכך והשיבו זכאה חילקי דחמית לי בכך דאלמלא לא חמיתני בכך לא הוינא בכך כי מתוך הצער זכיתי ללמוד חכמה כי לא ילמוד אדם חכמה מתוך תענוג וכך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ועל הארץ תישן:

9 פתח ר"ש בפיקודי אוריתא התחיל רשב"י ע"ה להודיע גדולת וסגולת התורה שהיא כדמיון מרגלית ספיריית אשר יתנוצצו ויתפוצצו ממנה כל הגוונים מכל עבר ופנה וכמ"ש אז ראה ויספרה כספיר הזה שנראים ממנו כל הגוונים ואין לו אלא גוון א' כך התורה מצוה א' נקראת שנאמר כל המצוה וכו' ונכללים בה מצות הרבה ואמרו וכפטיש יפוצץ סלע מה הפטיש מתפוצצים ממנו ניצוצות הרבה כך התורה וכו'. וביען כי נמצא לתורה דמיון עם האל יתברך כי הוא הוא יתברך המדבר בה והגה מפיו יצא אשר בו ברא כל העולמות כמ"ש בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כי בדיבור אחד נברא ונהיה הכל אלא שהדיבור ההוא התפוצץ לעשרה מאמרות וכמ"ש ז"ל בפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר מלמד שאמר הב"ה עשרה הדברו' בדיבור א' והקשו ואמרו ומה ת"ל אנכי ולא יהיה לך אלא מלמד שאמר הב"ה עשרת הדברות בדיבור א' וחזר ופרטן דיבוו דיבור בפני עצמו ועל הדמיון הזה התחילה התורה בבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ דברה תורה תחלה בדרך כלל ובדיבור ההוא נכלל ברמז מצות היראה והיאך צריך שיתנהג האדם במצות היראה והעונש המגיע להפר היראה. וכן בדיבור יהי אור נרמז מצות האהבה והיאך צריך שיתנהג האדם במצות האהבה וכן שאר המאמרות נרמזים בהם מצות רבות בדרך רמז ובדרך כלל ואח"כ הם נפרטים בתורה אחד אחד. ואמר כי המצוה הראשונה והקודמת לכל המצות היא היראה שאם לא נקדים היראה לכל המעשים מה יועילו המעשים כי דמיון היראה אל המעשים הוא היסוד אל הבנין שהבנין שנבנה בלא יסוד במהרה הוא נופל וכמ"ש ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כי הירא לא במהרה הוא חוטא ואז"ל כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראה דומה לגזבר שמסרו לו המפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרו לו והסוד כי הי"ראה היא בית שער לכל המדות העליונות ובפרט אל החכמ"ה שנאמר ראשית חכמ"ה י"ראת יי' ואל זה רמזו רז"ל באמרם כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי בשער ההוא יכנס אל החכמה ואל הדע"ת שנאמר יראת יי' ראשית דעת.

10 וז"א בגין דמלה דא ראשית אקרי פי' העטרת נקראת י"ראה ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים. ואח"כ בא לבאר מדרגות היראה שהם ג' מדרגות ושהשנים מהם אינם עיקר והאחת עיקר ואמר כי השנים שאינם עיקר הם האחד הירא מעונש העה"ז שהוא ירא כדי שלא יענש בבניו או בגופו או בממונו נמצא כי עשה עיקר מפחד העונש והוא אמרו יראה דא דא יהו דחיל לקב"ה שוי לעיקרא ואינה עיקר ולקח הסדר הזה לפי שהאב הרחמן חומל על בניו יותר מגופו וגופו יותר מממונו ויש ירא שהוא למעלה מזה והוא הירא מעונש העה"ב שהוא מאמין בשכר ועונש וירא וחרד ממנו ואמר שגם זה ואם הוא מאמין אינו עיקר. אמנם הירא האמיתי לא ירא מפאת שום עונש לא גופני ולא רוחני רק מפאת גדולת האדון יתברך כי בחשוב האדם ובהעריכו רוממות האדון וגדולת יקרו על כל צבאי מעלה וכי הכל לנגדו כאין ירא ויפחד ואימתו ויראתו על פניו תמיד לא יסור וזהו ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי י"ראה.

11 בכה ר"ש ואמר וי אי אימא וי אי לא אימא בהיות כי הוא ידע דרך ומקום הי"ראה העליונה לפי שיש יראה טובה והיא זאת אשר זכר שהיא יראת המעלה והרוממות בסוד אש"ה י"ראת י"י. ויש יראה רעה תחתיה היורדת מות והיא יראת העונש אמר וי אי אימא וי אי לא אימא והנה יראה לכאורה כי לא רצה להורות לרשעים איזה הדרך ישכון אור כדי שלא ישובו בתשובה וזה אינו פועל חכם ח"ו אבל תמיד הצדיקים מדריכים את הרשעים אל דרך הטובה. אמנם היה מפחד ר"ש שאם יגלה זה הסוד לרשעים כלומר כי יש יראה קדושה והיא אשה יראת יי' יבואו לעובדה ולעשות ממנה אשה זרה כפי מחשבתם באשרה כמו שיתבאר במקומו ב"ה כי המדה הזאת היתה נקראת מאז אשר"ה מלשון באשרי כי אשרוני בנות והנה הטועים עשו לנגדה אשרה ודמו שפחה לגברתה והמירו טוב ברע אשר אל זה הסוד כתוב בתורה לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך ויתבאר זה בפסוק וייצר יי' אלהים את האדם ב"ה וזהו אמרו אי אימא ינדעון חייביא היך יפלחון למאריהון הסתכל שאמר למאריהון ולא אמר לקב"ה או למארי עלמא שהכוונה לומר כי ישימו באלהים אחרים כסלם ויעבדו ליראה רעה בדרך שיעבדו ליראה טובה וילמדו מתוך דבריו לשקר.

12 מאן דדחיל בגין עונשא דמלקיותא וכו' כי כפי המקום והדרך שידבק בו האדם כן יחול עליו יראת אותו מקום אם ידבק ביראת יי' לחיים ימשכו לו משם חיים. ואם ידבק ביראת רעה הנה רצעותא מזומנת לו.

13 ובגין כך אתר דאקרי יראת יי' ראשית אקרי כי האחרת נקראת קץ ותכלית בסוד קץ כל בשר בא לפני.

14 וע"ד אתכליל הכא פקודא דא כלומר נרמזה זאת המדה של יראה בתחלת התורה בראשית תמן יראה לפי שמדת היראה היא התחלה וראשית ושער לכל המדות.

15 מאן דעבר על דא האי רצועה רעה אלקי ליה כי לפתח חטאת רובץ.

16 והיינו הארץ היתה תוהו ובוהו וכו' יגיד כי אל זה רמז הכתוב בחזור לכתוב והארץ היתה אחר שכתב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והיה ראוי שיאמר בסמוך והיתה תוהו ובוהו וכו' אבל כששנה ואמר והארץ היתה תוהו ובוהו הכוונה לתת הבדל בין הארץ העליונה הנרמזת באת השמים ואת הארץ ובין הארץ היתה תוהו והוא להודיע כי יש ארץ ויש ארץ ארץ אשר יי' אלהיך דורש אותה. וארץ מאפיליה היא ה"יראה הרעה המענשת והמלקה לרשעים בארבע מיתות ב"ד הנרמזים בת וה"ו ובוה"ו וחש"ך ורוח. ואתה המעיין הבט ימין וראה בו זה עיקר גדול באמונה להיותנו תמיד דבקים בשרש היראה העליונה השרשית הדבקה בעץ החיים י"ראת ה' אשר הקו שלה ע"ץ החיי"ם ואשר אבניה אבני שיש טהור בסוד משם רועה אבן ישראל ואורה אור עולם ורוחה רוח הקדש. אמנם הי"ראה החיצונית הקו שלה עץ קו הצליבה וחבל החנק הוא הנרמז בתוהו וכבר ביארנו סוד התוהו התחתון שהוא העדר הריח והאויר. ואבניה אבני גיר מנופצות אב"ן נג"ף והקרב אליה סקול יסקל וירה יירה היא הסקילה באבן הנרמז בבוה"ו וכמ"ש אלו אבנים מפולמות אשר לעומתם אבני גיר מנופצות. ואשה חשך ולא אור ואפלה מנודח אש שורפת ומכלה מנפש ועד בשר היא השרפה הנרמזת בחשך וכבר ביארנו כי החשך הנז' בכאן הוא האש והכתוב מגיד זה שנאמר בשמעכם את הקול וההר בוער באש. ורוח הרוח סערה על ראש רשעים תחול הוא הסייף המוציא הרוח ברוח סועה מסער הנה כי ד' מיתות ב"ד שהם סקילה שריפה הרג וחנק נרמזים בארץ החיצונית ארץ מאפיליה היא הי"ראה החיצונית אשר היא לרגלי הי"ראה השרשית היורדות מות וז"א וכתיב דא לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא כלומר ובא הרמז הזה של ד' מיתות ב"ד אחר שכתב בראשית ששם נרמזת היראה השרשית שהיא כלל הכלל כתב אח"כ והארץ היתה תוהו ובוהו וכו' לרמוז כל הנז'.

17 מכאן ולהלאה שאר פיקודין דאוריתא כלומר כי כל מצות התורה נרמזים בכתובים הבאים בדרך כלל שאר פיקודין

18 פקודא תנינא וכו' אמר שהמצוה הנאחזת עם היראה שאינה זזה ממנה לעולם היא האהבה וזה כי כשיעלה אדם למדת היראה הפנימית אשר זכרנו שהיא מצד רוממתו יתברך הנה ידבק רוחו ונשמתו בו ויאהבהו אהבה עזה עד שלא ירגיש בכאב המות לרוב ולגודל האהבה והתשוקה לידבק בו יתברך וכמ"ש בר' עקיבא בשעת מיתתו שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' בשעה שהוא נוטל את נפשך ידייק זה מאמרו בכל נפשך כי לא יפול שם כל בנפש כי לא תתחלק לחלקים עד שיאמר בה בכל כי החלק והכל בה שוים ואמר כי לא הבין מהו בכל נפשך בשעה שהוא נוטל את נפשך רק בפעם ההיא בשעת יציאת הנפש כי היא יוצאה מכל וכל כי בכל לילה ולילה תצא אבל לא תצא מכל וכל וזו היא האהבה שלמה הנקראת אהב"ה רבה כי יש אהב"ה רבה ואהבה זוטא כמו שיש בענין היראה כי יש אוהב לתקות שכר ויש אוהב ע"מ שלא לקבל פרס ואברהם אבינו ע"ה עלה למדה זו שהיא אהב"ה רבה שנאמר התהלך לפני והיה תמים כלומר אל תהרהר אחר מדותי והיה שלם באמונת האהבה. ואמר כי המצוה הזאת נרמזת ביואמר אלהים יהי אור כי היא אהב"ת חס"ד שהוא סוד אור ראשון כמו שכבר נרמז היא מדתו של אברהם אבינו ע"ה וזאת האהבה היא המחוייבת על האדם:

19 והנה נתבאר מפי רשב"י ע"ה כי מדת היראה נאחזת במדת האהבה ותלה עיקר העבודה באהב"ה וכי האהבה עצמה היא שלימות העבודה ויתכן לפי דעתו שתמצא אהבה מזולת יראה וזה כשיאהב האדם לאל יתברך מזולת יראה שיענישהו אבל דעת רשב"י טוב וישר הוא שיהא ירא ואוהב ירא מצד רוממותו יתברך ולא מסבת עונש ואוהב עד נטילת הנפש ממנו. והנה כשמוע ר' אלעזר בנו את דברי אביו טובים ונכוחים כפי הסוד כי היראה היא בת שער אל האהבה רבה ושהעיקר היא האהבה בעבודה אמר לאביו אבא רחימותא בשלימו אנא שמענא ביה א"ל אימא ברי קמיה דר' פנחס כדי שיכיר בחכמתך כי זה היה תכף שיצאו מן המערה וגם לפי שהוא בזאת המדרגה כלומר במדת האהבה כמו שנודע מצדקתו וחסידותו ובכן א"ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין ואילא אתכליל בתרין סטרין לאו איהו אהבה כדקא יאות אמר כי לא תשלם האהבה להיות נקראת אהבה רבה כי אם ביראה והוא סוד מסודות התורה וזה כי לא תקרא אהבה אהבה כי אם בבחינת היראה כי הוא מן המצטרף בסוד הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב כי זה לעומת זה עשה האלהים לבחינת העולם כי לא יורגש ההפך האחד כי אם בהיות הפכו לנגדו ובצדו כי הוא עזרו בסוד אעשה לו עזר כנגדו כי בהיותו נגדו הוא עזרו והבן זה כי לא יורגש סגולת ההפך האחד כי אם מהפכו בסוד הקטרת כי החלבנה היא רעה והיא מחזקת לשאר הסמים כי לא ניכר האור אלא מתוך החשך וכן במדת האהבה אם לא תמצא היראה מורכבת בה לא תבחן האהבה להיותה שלימה והביא ראיה מהכתוב שהביא אביו מויאמר אלהים יהי אור אמנם הוסיף וגלה סוד נמרץ נפ"ש היפה תאכלהו והוא מה שנמשך בכתוב עצמו שאמר ויהי אור שוב רמז על גניזת האור ומצד ה"גניזה חוייב להמצא החשך הרי כי בבחינת החשך נקרא האור אור כי לא קנה לו שם האור ונקרא אור רק בבחינת החשך וכן במדת הי"ראה תגדל האהב"ה ותקרא אהבה רבה כי כשם שיש יראה רבה ויראה זוטא כן יש אהבה רבה ואהבה זוטא וביאר הענין ואמר אית מאן דרחים ליה מגו דאית ליה עותרא אורכא דיומין בגין דיהא שליט על שנאוי אורחוי מתתקנא ליה אשר על כן הוא עובד מאהבה. ואי לא יהא בהפוכא וכו'. יהא סני ליה דע כי העובד למלך מחמת העונש כי שונא הוא לו נמצא כי היראה שאינה שלימה היא הפך האהבה ושנאה הפך האהבה ותהפך אהבתו לשנאה וזו אינה אהבה שלימה ואינה עיקרית ושרשית. רחימו דאיהו שלים. דהוי מתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו כי תבחן בטוב וברע כי לא יבחן את הטוב כי אם ברע והביא ראיה מהכתוב עצמו שהביא אביו כמו שביארנו מהאור והחשך. ואתה המעיין שמור סוד זה וכתבהו על לוח לבך כי תצטרך אליו לענין הנסיון אשר נתנס' אברהם ביצחק כי כפי הנגלה יצחק הוא המנוסה לא אברהם וכפי האמת אברהם הוא המנוסה והכתוב יעיד זה והאלהים נסה את אברהם כי אברהם נתנסה ביצחק זה מדתו אור וזה מדתו חשך ולא ניכר האור אלא מתוך החשך. והענין הזה מפתח גדול סוגר ופותח מנעול סוד הבחירה והבחינה מטוב לרע ומרע לטוב בסוד עץ הדעת טוב גרע כי הדעת לא יקרא דעת אם לא יבחין בין טוב ובין רע ונבדל הדעת בין שניהם בעולם המעשה כי המחשבה לא תבדל כי אם במעשה ויי' עשה גם שניהם וכשמוע הורו ר' פנחס ע"ה את דברי נינו וטעם מתק דברי הסוד לקחו אליו ונשקו וברכו ואמר בודאי קב"ה שדרני הכא דא הוא נהירו דקיק דאמרו דאתכליל בביתי כאשר אמר לו ר' רחומאי. א"ר אלעזר לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין כי כל מצוה שאין בה יראה מהמצווה בה אינה מצוה וכ"ש בזאת כלומר במדת האהבה ששניהם כאחד טובים כי כשם שמדת האהבה נבחנת בטובה וברעה כך היראה נבחנת בטובה וז"א איך אתדבקת כלומר היראה באהבה ואמר אהבה איהי בסטרא חד טב כמה דאתמר דיהב עותרא ואורכא דחיי בני ומזוני כדין אצטריך לאתערא יראה שמא יגרום החטא וע"ז נאמר אשרי אדם מפחד תמיד. והכי אצטריך בסטרא אחרא כשמדת הדין מתוחה כנגדו שלא יבעט ויהיה אוהב. נמצא שהאהבה נבחנת בטוב וברע והיראה ג"כ נבחנת בטוב וברע בטוב שמא יגרום החטא ויאבד את לב מתנה וברע שלא יבעט ונמצא שהיראה בוחנת האהבה וזו היא האהבה שלימה:

2 חגיגה פתח ↗

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה, וְאֵלּוּ הֵן: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן — אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית, וּמְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנּוֹטֶה כַדּוֹק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת״. רָקִיעַ — שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם״. שְׁחָקִים — שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכוֹל וְגוֹ׳״.

3 מגילה פתח ↗

וְאִישְׁתְּכַח כְּווֹתִי. חַמַּת זוֹ טְבֶרְיָא, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חַמַּת? עַל שׁוּם חַמֵּי טְבֶרְיָא. רַקַּת זוֹ צִיפּוֹרִי, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רַקַּת? מִשּׁוּם דְּמִידַּלְיָיא כְּרַקְתָּא דְנַהְרָא. כִּינֶּרֶת זוֹ גִּינּוֹסַר, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כִּינֶּרֶת? דִּמְתִיקִי פֵּירָא כְּקָלָא דְכִינָּרֵי.

8 שבת פתח ↗

שְׁמַע רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר חַתְנֵיהּ וּנְפַק לְאַפֵּיהּ. עַיְּילֵיהּ לְבֵי בָנֵי, הֲוָה קָא אָרֵיךְ לֵיהּ לְבִישְׂרֵיהּ. חֲזָא דַּהֲוָה בֵּיהּ פִּילֵי בְּגוּפֵיהּ. הֲוָה קָא בָכֵי וְקָא נָתְרָן דִּמְעָת עֵינֵיהּ וְקָמְצַוְּחָא לֵיהּ. אָמַר לוֹ: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁרְאִיתַנִי בְּכָךְ, שֶׁאִילְמָלֵא לֹא רְאִיתַנִי בְּכָךְ — לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. דְּמֵעִיקָּרָא כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסַר פֵּירוּקֵי. לְסוֹף, כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא — הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה פֵּירוּקֵי.

« כתם פז על ספר הזהר י׳ ע״ב כתם פז על ספר הזהר י״ב ע״א »