חידושי רמב"ן על חולין ע״ט

1 איבעיא להו מיפשט פשיטא ליה לר' יהודה כו'. פירו' נ"ל שר' יהודה הוא ת"ק דפליג עליה ר' חנינא באותו ואת בנו דאמר אינו נוהג בזכרים וקמיבעיא לן מי אמרינן כיון שמיעטו הכתוב שאין לחוש לזרעו כלל או דילמא אדרב' מדאיצטרי' קרא למעוטי הכא הוא דמעטיה קרא אבל בעלמא חוששי' לזרעו ומשו"ה מספקא ליה בכל שאר מקומות אבל לחנינא פשיטא ליה כיון דחששה תורה לזרעו במקום אחד חוששי' בכל מקום לזרעו ולא לחוש בלבד אלא אפי' להקל דליכא ספקא קמי שמיא כיון שחששה תורה להחמיר חוששין אף להקל ואסיקנא דר' יהודה ספוקי מספקא ליה והלכתא כוותי' מעובד' דר' אבא דאיתמר בהדיא בשלהי כתובות ומיהו ליתא לדחנינא כדפסק רבינו הגדול ז"ל. וכן כתבו הראשוני' רב אחא משבחא ור"ש בעל ההלכות ז"ל אלא שרב אחא ז"ל אמר דמפשט פשיטא ליה לר' יהודה שאין חוששין לזרע האב ופרי עם האם מותר וכל הנולדי' מן החמור אעפ"י שאביהם סוס מותרים זה עם זה ואע"ג דאביה דהאי סוסיא ואביה דהאי חמרא והלכתא כוותיה. וי"מ כן שזה שר' אבא אמר לשמעי' כי מעיילת לי כודנית' בריספק עיין בהדין דדמיין להדדי ועייל ה"ק כי מעיילת כודנית' בריספק דאית ביה חמורים או סוסים עייל בהדין דדמיין להדדי שאם דומות בסי' לחמור עייל עם החמור ואם דומות לסוס עייל עם סוס והיינו דאמרינן אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וכגל כלם במשמע שאפי' להחמיר אין חוששין שאלו לפי דברי רש"י ז"ל שפי' להחמיר הרי חוששין. וא"ת לדברינו מאי האי דאמרינן לדברי האומר חוששי' לזרע האב בן פקועה הבא על בהמה מעליא הוולד אין לו תקנה והא לכ"ע חוששי' להחמי' י"ל כשתמצא לומר דרבי יהודה ורבנן ור"א ספוקי מספקא להו אי חוששי' אי לא אה"נ אבל את"ל מפשט פשיטא להו דאין חוששין הרי יש לו תקנה ולפי' לא הכניס רב משרשיא ראשו בין המחלוקת ואמר לדברי האומר חוששין סתם וכשת"ל להחמיר כולן חששו הרי כולן בכלל ולדברי רב אחא משבחא ז"ל דרב משרשיא אתי כר' אבא דאמר לר' יהודה אין חוששין כלל. ורבותינו הצרפתים ז"ל החמירו ומפרשים דלכולהו תנאי חוששי' לזרע האב בכל מקום להחמיר דספוקי מספקא להו ואפי' לגבי אותו ואת בנו ומאי אינו נוהג בזכרים דקתני שאין לוקין ולחנינא ודאי חוששין בין להקל בין להחמיר ולאו מלתא היא כלל. ומה ששנינו בכוי שאין מכסין את דמו מפני שהוא ספק לדברינו משכחת לה בהלכה בצבי הבא על התיישה ולפי' כתבה הרב הגדול ז"ל ואי סבר לה אין חוששי' לזרע האב כלל לא משכחת לה אלא כמ"ד כוי בריה בפ"ע היא ולא הכריעו חכמים בו אם מין חיה או מין בהמה היא.

2 ומה שפירש"י ז"ל וסי' דאוריית' מסי' אבדה קאמר תמיה אני בו מה ענין זו לזו אפי' כשת"ל סי' לאו דאורייתא י"ל להחזיר אבדה בסי' דילמא מיחזא חזא א"נ כסומא בארובה וכשת"ל סי' אבדה דאורייתא שמא אלו אינן עיקר וסי' אלו לענין אכילה א ודאי אינו כלום דהו"ל כחלא כריסיה ב דאמרינן בכ"מ ג שאינן כלום ד אלא סי' אלו קאמרי' שהם עיקר לסמוך עליהם בענין זה וגמרא גמירי להו כההוא דאמרינן פ' וא"ט גבי סי' ביצים ב"ש לאו דאורייתא ואין לסי' אבדה עסק כאן וכאן. הא דאמרינן מהו דתימא אתי צד סוס משתמש בצד תמור ואתי צד חמור ומשתמש בצד סוס קמ"ל. איכא דק"ל הא דתנן במי שחציו עבד וחציו ב"ח לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל וכו' אלמא לישא חציה שפחה וחציה ב"ח נמי אינו יכול משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות, ולענין תקיעת שופר נמי איתמר במ' ר"ה אף לעצמו אינו מוציא. ולאו קו' היא דשאני הולדה דמבלבל זרעייהו כדאמרי' לעיל דף ס"ט ע"א דאל"כ סומא יוליד סומא תדע דלמ"ד חוששי' לזרע האב כל מיני פרדות אחת הן ולא אמרי' אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור ומן הטעם הזה עצמו הוא שמותר לרכוב ולחרוש בפרדות ואין אומרים משתמש בסוס ובחמור הוא ולית' לדאיסי דאמר אין רוכבין על פרדה מק"ו כדאי' בספרי.

3 ה"ג בכולהו נוסחאי: ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו הבא מן התייש ומן הצבי אין אותו ואת בנו נוהג בו ועלה א"ר חסדא איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים פירושו בא להוציא מדברי האומר בריה בפ"ע הוא שלדבריו לא נחלקו ר"א וחכמים אלא בכלאים אבל בכוי לדברי כולם אותו ואת בנו נוהג בו ואתיא כרשב"ג דאמר מין בהמה הוא ורב חסדא פי' שהבוי שהזכירו חכמי' הוא הכלאים שבא מן התייש ומן הצבי שאמר ר"א ובו נחלקו כדמפרש ואזיל. אבל רש"י ז"ל כתב ה"ג מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן היא בתוספתא ול"ג מן התייש ומן הצביה דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועי' איזהו כוי וכו'. ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו הבא מן התייש ומן הצבי אין אותו ואת בנו נוהג בו ועלה א"ר חסדא איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים פירושו בא להוציא מדברי האומר בריה בפ"ע הוא שלדבריו לא נחלקו ר"א וחכמים אלא בכלאים אבל בכוי לדברי כולם אותו ואת בנו נוהג בו ואתיא כרשב"ג דאמר מין בהמה הוא ורב חסדא פי' שהבוי שהזכירו חכמי' הוא הכלאים שבא מן התייש ומן הצבי שאמר ר"א ובו נחלקו כדמפרש ואזיל. אבל רש"י ז"ל כתב ה"ג מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן היא בתוספתא ול"ג מן התייש ומן הצביה דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועי' איזהו כוי וכו'.