חידושי רמב"ן על חולין מ״ז

1 ועינוניתא דורדא כל היכא דסריכא טרפה. ואמרו הגאונים ז"ל שאפי' סרוכה לחייתא דמנתחין בגויה טרפה ושאר כל הסרכו' אסורו' הלכה למעשה וכללא דמלתא לא סתים בריאה אלא אונה לדופן ואונה לחברתה כסדרן ואומה לאונה אבל אומה לדופן ואונה לחברתה שלא כסדרן או מגב לגב וכן אומה לאונה ודסרכא לגרגרת או לשמנוניתא דגרגרת או להרת או לטרפשא דלבא או לטרפשא דכבדא או לעינוניתא דוורדת' או לקנה הלב ושמנינו' שבסימפון שקורין קורדבינא ולשאר כל המקומות כיון שלא מצינו לרבותינו ז"ל בעלי התלמוד שהתירו אותן אסורות וכולהו שלא במקום רביתן נינהו כדאמ' רביתא היכא מקום חיתוכה דאוני וכולהו כאומה לדופן נינהו ואין סומכין על נפיחתן כמו שאין סומכין באומה לדופן היכא דליכא מכה ואפי' איכא מכה באותן המקומות שהסרכא דבוקה בהן טרפה שאין תולין הסרכה במכה אלא בדופן מפני שהוא מקום קשה וחזק כנגד אונות הריאה וממכה של דופן ריאה נסרכת ואין דופן נסרך מחמת ריאה וצמחין שלה כל כך אבל במכת שאר מקומות לא ואין אומרים בטרפות זו דומה לזו והראב"ד ז"ל מגמגם היתר כשיש בהם מכה ואינו מתחוור בה אלא כמו שכתבתי עיקר וכן ראוי לדון ולהורות אעפ"י שיש מי שאומר שכולן בנפיחה כשרות אין לנו כן ולא אמרו ראשונים ולא נהגו כן. ותרתי עינוניתא דוורדא הגאונים התירו ועליהם ראוי לסמוך. ולענין אשלומי לאוני לא משלמא כדברי רש"י ז"ל והרב רבינו משה ז"ל אמר שהיא משלמת וכן שמעתי בשם הגאונים ז"ל והרב אברגלוני ז"ל נמי כתב כן וראיתי מי שפי' ואמר היאך עלה על דעת רב אשי למפסל ביני ביני דהא רובא דבהמות הכי אית להו והיכי קרי ליה יתירא הא אפילו לרבא נמי כשרה ומפרש דהנך ביני ביני ב' היו ומשום הכי סבר רב אשי למטרפא ואפ"ה אמרי' דבריאתה הכי אית להו ואעפ"י שאין פירוש הזה נכון מ"מ כשרה היא כמסורת רבינו האי גאון ז"ל שהכשירה.

2 אבל מגבה אפי' כטרפא דאסא טרפה. יש לפרש וה"ה לפחות מכאן מדקאמר אפי' אלא אורחא דמלתא נקט. והרמב"ם הספרדי ז"ל פ"ח ה"ד הכשיר בפחו' מכאן והכי מסתבר מדגרסי' בפ' מי שמת אמר רבה דוקא דינר אבל פחות מדינר לא ואקשינן פשיטא דינר תנן מהו דתימא ה"ה דאפי' פחות מדינר והא דקתני דינר אורחא דמלתא קתני קמ"ל ובמ' ברכות טו,א ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחו' ממיל חוזר מכאן יש ללמוד שכל שיעורי חכמים כיוצא בזה אע"ג דקתני עלייהו אפי' דוקא בשיעורן הא פחו' מכאן אין במשמע. ופי' מגבה בין מהאי גיסא ובין מהאי גיסא הכי כתב בה"ג ז"ל אבל רש"י ז"ל גריס וה"מ מגואי ופי' מתחת כשרה וכן דעת ר"ח ז"ל.

3 דשיעא כאופתא לית ליה חתוכי דאוני. כתב רש"י ז"ל ואם סדק כמין מראה הפרש ניכר בתוכו כשרה דלא שיעא כאופתא. ואי שיעא כול' ובראש' יש לה חיתוך ראיתי להר"מ הספרדי ז"ל שאמר שיעורו בכדי טרפא דאסא ופחות מכאן אינו חיתוך, ויפה אמר. וכתב חד מרבוותא ז"ל הני אי אדביקו על גב סירכא ואפי' כל חיתוכא דידהו כיון דעל ידיה סירכא הוא דאי יהיב ידיה מתפרקה לאלתר שהיא סירכא מינה ובה כשרה ממה נפשך דהא חיתוכא אית להו ואמרינן לעיל דהיינו רביתייהו וכשרה. וכולהו חזותא דמטרפא בהון ריאה אי נפחה וחזרו למראה כשר כשרה שהריאה בחייה היתה נפוחה וכן כתב רבינו הגאון ז"ל בתשובה. והראב"ד ז"ל כתב שאין מראו' הללו שמנו חז"ל פוסלות אלא כשהריאה כולה מאותו מראה הכסיל שכיון שהזכירו במקצתן כולה ומקצתן ש"מ במקומות שאמרו פסול בריאה ולא הזכירו בה מקצתה עד דהויא בכולהו הלכך חזותא שהכשירו אפי' היה בה מראה הרעות כשרה, אלו דבריו ז"ל. ונר' שאין זה דעת הגאונים ז"ל שכתבו חזותא גווני דמתכשרא בהו ריאה ואדרבה מדפרישי באדמימות מקצתה כשרה ולא אמרו סתם האדימה טרפה משמע דבין כולה ומקצתה הן שוין מן הסתם ועוד מדפרכינן בגמ' מאי שנא מקצתה ולא אמרו והא הדרא ברי' משמע דמקשה נמי קושיא אמאי מחלק בין מקצתה לכולה. ועוד הרי אמרו ריאה דאוושא וליתא אלא במקצת וריאה דדמיא לאופתא בגושתא ושיעא כאופתא דלית לה חתוכה דאוני לאו בכולה דוקא וכן ריאה הסמוכה לדופן ונשפכה כקיתון ולא קיימי סמפוניא אפי' באונה אחת מן האונות היא נטרפת ומה שאמרו ריאה שיבשה מקצתה משום דכולה קודם היובש היא נפסלת כגון בצימוק חרותא, וכ"כ הרמב"ם ז"ל שכל מראות ששנו כאן לפסול במשהו הן פוסלות כנקב.