חידושי רמב"ן על חולין נ״ב

1 אמר להו גסטרא קאמריתו. כלומר ההיא נבלה הויא כדאמרי' בפ"ק ואקשי' והא רב נמי גסטרא קאמר ואעפי"כ אמר שהיא טרפה ולא נבלה ומאי רתחיה ועוד אינהו נמי מאי קמיבעיא להו הא שמיע להו מיניה שהוא טרפה והא דאקשי' נמי מר' יוחנן כיון דאמר ברוב ב' צדדים אי אפשר דלא קיימא חדא מינייהו זה כנגד זה ולא אמרינן אינהו סברי לה כבן עזאי משום שאי אפשר לומר דלר' יוחנן כשרה לגמרי ואינה נפסלת עד שיצטרכו לה רובא ולרב נבלה גמורה. ועוד דמאי רתחיה מספקא להו האיכא ר' יוחנן דמכשיר. ורבינו הגדול ז"ל כתב דסוגיין כר' יוחנן והכי כתב בגדולות ב מדקא מקשה מינה ולא מפרקינן סבר לה כבן עזאי וגסטרא נמי לאו נבלה היא, ואי משום רתחיה דרב הא לא קס"ד השתא דגסטרא קא אמריתו היינו רתחא ועוד שלא מצינו לרב דאמר בהדיא גיסטרא נבלה הויא ושמא מאי גיסטרא קאמריתו שהוא פשוט לו שהיא טרפה אבל נבלה לא שמענו.

2 א"כ מרתח רתח. פי' השואל דין שתים נראה שפשוט הוא לו דין אחת להתיר והדין על הרב לכעוס עליו דמגמר לא גמיר ולא שאיל אבל השואל דין אחת אין נר' מדבריו שדין שתים פשוט לא לאיסור ולא להיתר אלא מה שהוא ספק לו שואל בתחלה אחת ואח"כ אם יאמר לו טרפה אינו צריך לשאול על השתים ואם יאמר לו כשרה ישאול השתים וכן דרכן של ת"ח לשאול. ורש"י ז"ל פי' דמשום הכי רתח שנראה מדבריהם שהם מכשירין באחת ומתירין את האיסור אבל כששואלין על אחת אפי' כשתמצי לומר שתים כשרה אין מתירין אחר האיסור אלא אוסרין את המותר.

3 מתקיף לה רב הושעי' א"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. פי' אדרב יהודה אמר שמואל מקשה דקאמרי וכן לטרפה ואע"ג דהכא לאו אגופא דרב ושמואל קיימ' לסיוע לאידך דרב מתנה אמר שמואל נתכוי' לומר שלענין טרפה אינו כן אלא בין לב"ש בין לב"ה בצלע בלא חוליא נמי טרפה ואע"ג דהא דרב מתנה ליתא מ"מ אידך דשמואל לא אידחיא וכמה חסרון בשדרה חוליא אחת שלמה ואפי' בשילהי כפלי נמי דליתא צלעות אבל במקום צלעות גסטרא הויא ונבלה נמי היא וכן פסק הרמב"ם ז"ל והכי נמי איפסיקא בפסוקות, אבל רבינו הגדול ז"ל לא כתבה להא דא"ר יהודה אמר שמואל.

4 וכ"ת הא קמ"ל דזאב אפי' בגסה דריס. פירש"י ז"ל אי לאו דרב הו"א לעולם חתול אית ליה דריסה בדקה ומתני' קמ"ל דזאב אפי' בגסה נמי דריס ומגסה ממעיט ליה לחתול. וק"ל, אי הכי מאי קו' דר' בנימין בר יפת לעולם אימא לך רב נמי סבר שלא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמי' וחתול לגמרי אימעיט מינה שלא יש לו דריסה אפי' בדקה ומיהו אי ממתני' כפשטה הו"א דרבי יהודה ורבנן פליגי, וכי ממעט לחתול מגסה ממעט ורב דוקא דמתני' קמ"ל ואדרבה ניחא לן בהכי ועוד כי אמרת נמי דר' יהודה ורבנן לא פליגי דילמא להכי קתני דריסת הזאב לומר שאינו דורס בגסה כמו שפי' ר' יהודה דהא מדר' יהודה לא קשי' לן דהכי קתני דריסת הזאב לאו למעוטי חתול מדקה אלא למעוטי לזאב מגסה וי"ל אי רב לאשמועינן דלא פליגי ר' יהודה ורבנן הו"ל לאשמועינן בזאב עצמו שאינו דורס בגסה וממילא מימעיט ממתני' חתול לגמרי ודקאמרת דילמא להכי קחני זאב לומר שאינו דורס בגסה ולא למעט חתול כדברי ר' יהודה שפיר לאו מילת' הוא דבשלמא בדר' יהודה שפי' זאב בדקה א"ל הכי אבל חכמים לא לפרש חילוקי דרוסות באו אלא למנות הטרפות ולומר שהדרוסה בכללן וא"כ היה להם לומר דרוסות החתול אם יש לו דריסה כלל. ואין כל זה מחוור. ועוד שאין לשון הגמ' מסכי' לפי' זה של רש"י ז"ל דהו"ל למימר אי ממתני' הו"א מגסה ממעיט ליה דזאב אפי' בגסה נמי דריס וכו' ועוד דאמרי' ואב"א לעולם למעוטי חתול דאי ממתני' הו"א וכו' משמע דעד השתא לא ממעיט חתול מדרב. לפיכך נראה כמו שפי' ר"ח ז"ל דאדרב קאמרינן וכ"ת הא קמ"ל רב דזאב אפי' בגסה נמי דריס והכי קאמרי' מן הזאב ולמעל' יש להם דרוסה ודריסתן שוה לומר שהזאב כלמעלה הימנו לענין דריסה אבל חתול לגמרי ממעיט ממתני' לדברי הכל שאם היה לו דרוסה היה לו לת"ק לאומר' ולמנותה בכלל הטרפות וי"מ בבהמה מן הזאב ולמעלה כלומר גדולה מן הזאב יש לו לזאב דריסה כלומר זאב בדרב מיניה דריס.

5 ה"ג, וכן בנוסחאות מדוקדקו' וכן בה' גדולות: א"ר עמרם א"ר חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים. ולא גרסינן בדרב חסדא נץ אלא בברייתא קתני חתול ונץ ונמייה ובפר"ח ז"ל גרסינן בדרב חסדא נמי נץ וכל השמועה עולה בקושי ובדוחק. והא דאקשינן לרב חסדא מהא דתניא חתול נץ ונמייה עד שתנקב לחלל משמע דאין לו דרוסה כלל וא"ת והא מתרצינן בה כאן בעופות כאן בגדיים וטלאי' אלמא עד שתנקב לחלל לאו כללא הוא א"ל בשלמא לדידן כיון דלכל בהמה אין להם שייך למימר ביה עד שתנקב לחלל ולא איירי בעופות שהוא מין אחר ומשו"ה תנא הכי לומר שאין להם דריסה אפי' בגדיים וטלאי' אלא לרב חסדא כיון שאינו ממעיט אלא אימר' רברבי ליתני אין לו דריסה אלא בגדולים אמאי תנא סתם עד שתנקב לחלל. ולי נראה דה"פ: מ"מ לרב חסדא קשיא מתניתין דמתנ' קתני בנץ שאין לו אלא בעופות ולא בא ר' יהודה אלא לפ' דברי חכמים ואפי' תימא פליגי ברישא בנץ לא שמעינן להו לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה כלל ואפשר נמי דסיפ' רבנן קאמרי לה ומ"ה מצטרפינן ברייתא אמתני' לומר דכיון דאשכחן במתני' דנץ אין לו דריסה אלא בעופות ובדקין ואשכחן בבריית' דמשוה חתול ונמייה לנץ ממילא אתותב רב חסדא מכולהו. ומפרקינן הוא דאמר כבריבי דאמר בכל שאין להם דריסה שאם יש להם מצילין יש דרוסה וקמ"ל ר' חסד' דה"מ בגדיים וטלאים אבל ברברבי אפי' יש להם מצילין אין להם דרוסה וכן חולדה אפי' יש להם מצילין אין להם אלא בעופות. והא דאקשי' ובמקום שאין מצילין אין לו דרוסה והא ההיא תרנגולתא ולא מפרקינן ההיא בעופות משום דכיון דקתני חתול ונמייה דומיא דנץ ואלו למתני' אין לנץ דרוסה אלא בעופות דקין כגון צפרים ויונין וכן לחתול קשיא ההיא עובדא דקס"ד שאינו מטיל ארס אלא במי שיש לו דרוסה בהן א"נ כיון דאשתכח דמא טובא תמשה קורעי אלמא אית ליה זיהרא טובא שאפי' אמרי רברבי מתים בה. ובלישנא בתרא אמרינן, הא מני ברבי הוא, דתניא ברבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקו' שאין מצילין אין דרוסה וה"ג בנוסחי עתיקי ודוקני בכולהו מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי אפי' במקום שאין מצילין יש דרוסה וסבר רב חסדא בין בנמייה בין בחתול פליגי דיש להם דרוס' לדברי חכמים מיהו דוקא בגדיים וטלאים אבל בגדולים לדברי הכל זאב ולא חתול ולדעת רב חסדא מתני' רבנן היא בין במקום שמצילין בין במקום שאין מצילין ומיהו זאב בגדיים וטלאים אפי' אין לו מצילין לרברבי לרבנן מדלא תני לה בברייתא גבי חתול א"נ ברבי נמי מודה בה דזאב יש לו דרוסה אפי' אין מצילין ונץ בעוף דק ולא מיעט אלא חתול ונמייה מגדיים וטלאים ונץ דברייתא לאו דוקא בשאין מצילין, וכן עיקר. ומשמע נמי דברבי בזאב קאי בתרווייהו לישני ולישנא קמא קתני לא אמרו אין דרוסה למטה מן הזאב אלא בשאין מצילין ורבנן לקולא וליש' בתרא נמי אמר זאב בדקה אבל חתול ונמייה בגדיים וטלאים ולא אמרו יש דרוסה למטה מן הזאב אלא במצילין ורבנן לחומרא. ואנן השתא דקי"ל בחתול יש דרוסה ולא לנץ בבהמה כלל מוקמי' לה לברייתא כי האי לישנא אליבא דברבי דאמר לכולן אין דרוסה כלל למטה מן הזאב אלא במקום שיש להם מצילין שיש דרוסה למקצתן ושמעינהו לרבנן דאמרי לחתול ונמייה יש דרוסה אעפ"י שאין מצילין ולנץ אין דרוסה אלא בעוף הדק ואנן כרבנן קי"ל ולחומרא ולפי' לא חילק רבינו הגדול ז"ל בין שיש להם מצילין לשאין להם מצילין.