חידושי רמב"ן על חולין נ״א

1 הא דתני' הוגלד פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה וכו' ונ"מ למקח וממכר וכו'. ראיתי להרב רבי' אפרים ז"ל שכתב וה"מ בטרפה דמחמת מכה וכיוצא בה אבל טרפ' דגופא לא הוי מקח טעות דהא ס"ד דשכיחא הוא ולוקח הוא דבעי אתנויי וכיון דלא אתני לא הוי מקח טעות אלו דבריו ז"ל. ואיני מודה בהן, שאין המוכר בעלי מומין מעמיד מקח מפני שמצויין והרי אמרו במוכר שור לחברו ונמצא נגחן דמקח טעות הוא לרדיא ואעפ"י שנגיחה מצויה בהן יותר מן הטרפות ואמרו נמי דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ועוד דאמרינן בפ' המוכר פירות גבי מכר עבד ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו מ"ט לאו משום דרוב' הכי איתנהו לא, כולהו הכי איתנהו וכ"ש בטרפות דמיעוטא נינהו דודאי מקח טעות ושמעתא כולהו דמוכר יין ונמצא חומץ ותוסס הכי דייקי. אלא מיהו איכא למידק בהאי דינא ולמימר דה"מ בטרפות ודאית כגון אלו השנויות במשנה אבל הנאסרות בסירכא וכן לדופן ולשאר המקומות שהנהיגו בהן הגאונים ז"ל איסור כיון שאין בהם טרפות ודאי אלא חששא ולית להו בדיקותא לאו מקח טעות הוא ולא מהדרינן דמי ממוכר ללוקח דא"ל אייתי ראיה דטרפה היא ושקול ודמיא האי מילתא לההיא דאמרינן בפ' הגוזל גבי מוגרימותא דאתאי לקמיה דרב וטרפה ופטריה טבחא מלשלומי משום דמספק' ליה אי כר' יוסי בר' יהודה אי כרבנן ומסתברא דבכולהו מקח טעות הוו ולא גרעי סרכות של חשש איסור ממומין דכל שהוא מום שפוגם אצל בני אדם עושה מקח טעות וסרכא זו מום גדול אצלם ופוחת דמים הוא שהרי נהגו בו איסור הלכך מקח טעות עבד, כנ"ל.

2 הא דתנן נפלה מן הגג. נקיטינן מינה ומגמ' דהכא דנפלה מן הגג שהוא גבוה עשרה בלא ידעה צריכה מעת לעת וצריכה בדיקה והיינו מתני' ידעה ודאי אמדה נפשה ואפי' גבוה כמה קומות וכמה מדרגות אין חוששין לה משום ריסוק אברים אבל חוששין לחוט השדרה וקריעת בני מעים וריאה נמי כדמוכח לקמן גבי עוף וזהו בדיקה שהזכירו כנגד החלל כולו זהו דעת רש"י ז"ל והסכמת כל רבותינו בכל מקום שצריכה בדיקה בענין הנפילה. אבל הר"מ ז"ל מפרש וכולל נמי בבדיקה זו היכא דשייך בה ריסוק אברים כגון שהתה ועמדה דבדקינן בה שלא נתרסק ונתמעך בה אבר ונפסדה צורתו שאפי' נתרסק באבר מן האיברים שאם ניטלו כולן או נקבו כשרה כגון טחול וכליות הרי זו טרפה. ויפה פי' שהבדיקה מריסוק איברים היא הלכך בשוהה מעת לעת בודקין בזה אבל במקום שאין חוששין לריסוק כגון אמדה נפשה לשבירה דאבר אחד חיישינן ולריסוק אברים לא חיישי'. וא"ת וכי מאחר שיש בדיק' לריסוק כל נפיל' תבדק ותשתרי ואפי' לא שהתה ולא עמדה י"ל חוששין שמא נתפרקו אברי' כולן מזה ואי אפשר לעמוד עליו אבל כיון שעמדה או שהתה לריסוק אבר אחד יש לחוש ואפשר בבדיקה. וא"ת הא אמדה נפשה, א"ל כי אמדה נפשה ה"מ בריסוק אברים שהוא שבירת כל האברים אבל לאבר אחד אין אומד דעתה ומחשבתה מועלת כלום שכמה בני אדם נקופים באצבע קטנה שלהם כדרך הנופלים ומתים מחמת אותה נפילה שנשבר החוט של שדרה או אחד משאר אברים שמטריפים. ואי בפחות מי' נפלה, אפי' בלא ידיעתה, אין ריסוק בפחות מי' והיינו דרב נחמן דאמר הכי בפ' שור שנגח את הפרה אין חבט בפחות מי'. ואם אחרים מפילין אותה, יש חבט בפחות מי' וחוששין אף לריסוק אברים והיינו שוורים המנגחים והיינו בית המטבחים שאחרים מפילין אותם אלא שכיון שהוא לדעתו ואין דוחפין אותו אותו בבת אחת אלא מעט נתלה בעצמו ונועץ צפורניו בארץ עד שנופל ומיהו צריך בדיקה וההוא תורא דשקל רב יצחק משופרי שופרי בדיקה עביד ליה אלא שלא חששו לריסוק אברים שלו ויש להקל בזה ולומר דכל פחות מי' אין חוששין לכלום ולא מדמי' לה לשהתה ולעמדה וכי קאמר במנגחין ובבית המטבחים ואמדה נפשה אין חוששין לגמרי קאמר וכן משמע מעובדא דגדיא ותורא וליתנהו בכלל נפילה שאמרו דהא אין חוששין קאמרינן וצ"ע. ורבינו יצחק אלפסי ז"ל כתב בב"ק שיש חבט בפחות מי' אבל אין הסוגיא ששם מתפרשת כלל בזה אא"כ יש שיבוש בנוסחאות שלנו ובעל הלכות נמי הכי כתב אלמא קסבר ר"ן יש חבט בפחות מי' ולא מפטר בה טפי מן הדין. וצ"ע בדברי הגאונים ז"ל. ודעת הר"מ ז"ל בשמועות אלו שהנפילה דמתני' צריכה מעת לעת וצריכה בדיקה מן הריסוק כמו שכתבתי הא שחטה קודם מעת לעת טרפה אבל אלו שהזכירו בהם בגמ' חוששין כגון מנגחין וגנבי גנבי והכתה והעוף שנחבט אלו כולן חוששין עד שיבדקו נמצאו שלמים מריסוק כל האיברים כשרים שאינם אלא חשש בריסוק ואלו שאמרו בהן אין חוששין אין בודקין בהן כלום. ולא פירשו לנו רבותינו ולא קבלו דרך זו להקל בכך אלא בכל מקום שאמרו חוששין לגמרי קאמרי דכל נפילא חששא הוא ולישנא דחוששין שייך בכולהו דהא בשיהוי ובדיקה א"נ בהילוך מתכשרא אבל באלו שאמרו אין חוששי' דעתי נוטה לדבריו להתיר כמו שפירשתי.

3 מדאמר רב הונא הניח בהמה למעלה ומצאה למטה. ולא אמר שדלגה מלמעלה למטה ש"מ שאפי' לא ראינוה אין חוששין שמא נפלה שלא לדעת אלא אמרינן שדלגה לדעת ואמדה נפשה.

4 בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים. תמוה הוא, פשיט' דא"כ רוב נולדים ימותו וי"ל אע"פ שמקשה לילד דהא אינו יכול להלך ולעמוד קאמר אין חוששים סד"א איתייליד ביה ריעותא הוא וניחוש קמ"ל כך מפורש בתוס'. והא דהוינן תינוק משום דאי איתא לעולם בבית הרחם ריסוק למיתה אונסו מיקרי בכל הנולדים.

5 ודרך דופן מי קדוש והא א"ר יוחנן מודה הי' ר"ש. כך כתוב בכל הנוסחאות וכך גרסתו של רש"י ז"ל. ויש שאין גורסין כך משום דבכור ליכא מאן דפליג ואין אנו צריכין לדר' יוחנן דהא כתיב פטר רחם ולא נחלקו חבריו על ר' יוחנן אלא לענין מעשר וטעמי' דר' יוחנן גופיה משום דגמר מעשר מבכור שהכל מודים בו והכי מפו' בגמ' בפ' יוצא דופן נדה מ,א. אבל כיון שהוא בכל הנוסחאות יש לנו לומר שאלו מן הדברים שהקשו מהן בגמ' שלא לצורך מפני שהן פשוטות ומפורשות ולישנא קלילא נקטי בגמ' וכיוצא בה במס' ב"ק דאקשי' והא"ר אבהו כל מקום שנאמר לא תאכל לא יאכל לא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמ' עד שיפרוט לך וכו' ואין צורך לדר' אבהו בכאן שאפילו לחזקיה דפליג עליה בלא יאכל מודה וגבי שור הנסקל לא יאכל כתיב דמשמע לא יהא בו התר אכילה אלא לישנ' דרויחא ליה נקט משום דר' אבהו מפרש כל מקום וחזקיה לא פי' אלא חמץ בפסח וכן כאן הביאו מדברי ר' יוחנן מפני שהם כלל לכל הקדשים ויש אחרים כיוצא בהם ופירושו שלא אמר ר"ש יוצא דופן ולד מעליא הוא אלא גבי יולדת משום דאתרבאי מואם נקבה תלד אבל לענין קדשים מודה שאינו קדוש דכתי' כי יולד פרט ליוצ' דופן כמו שמפו' במקומו לח,ב.

6 הא דאמרי' עקרה רגל להלוך אע"פ שלא הלכה. לא כתבה רבינו הגדול ז"ל ושמא הוא דוחה אותה מן הלשון הכתוב בנוסחאות והלכת' עמדה צריכה בדיקה הלכה אפי' בדיקה לא צריכה וזה לשונו של רב יהודה ולא סיימו בה כדברי רב חסדא ננערה לעמוד ועקרה רגל להלך וזה מסתייע ממעשה דאימרתא דבי רחבוניא דאע"ג דאשתכח דהוה פסיק חוט השדרה הוות מהלכת ועוקרת יד ורגל הכא נמי כיון שיש לחוש לה וצריכא בדיקה מחמת שנפלה אין הילוכה ראיה שהיא כשרה עד שתלך כדרכה דבשלמא מהלכ' בדרכה אעפ"י שאפשר שנקרעו דקין וכרס וכיוצא בהן כיון שכדרכה מהלכת בחזקת בריאה היא אלא עוקרת רגל להלך מאי ראיה היא שלא תבדק ולא תאסר. ואי אפשר לפ' דההיא אימרתא נפולה היתה ואעפ"כ אין חוששין כיון שהלכה דלא שכיח דמהלכת כלל אי איפסיק חוט השדרה חדא דא"כ הו"ל למימר ההיא אימרתא דהוה נפל בי רחבוניא כדאמר בההוא תורא דנפל. ועוד דהו"ל למימר כיון דמהלכה לא חיישי' א"נ לא שכיחא דמהלכה מדקאמר חוט השדרה לא שכיח אלמא לא שכיח דפסי' קאמר ואי בשנפל' שכיח ושכיח וכיון שאפשר לה להלך אע"פ שנשבר חוט השדר' אין לו תקנה עד שתלך כדרכה ולא בעקירת יד ורגל ואי אפשר לומר דההיא לא היתה סומכת עליהם כלל שא"כ היתה מהלכת בלא רגלים ואלמלא כן תמוה הוא למה השמיט' רבינו ז"ל להא דרב ירמי' ורב חסדא. וכן בעל הלכות ז"ל כתב עמדה והלכה ולא הזכיר ננערה לעמוד ועקרה יד ורגל להלך והוא גורס ההיא אימרתא דהואי בי רחבוניא דנפל' מאיגרא והוה שברה כרעה כו' ואע"ג דאישתכח כרב יימר הלכה כרבינא חוט השדרה שכיח שגרונא לא שכיח. עוד איני מבין למה פסק רבינו וכל הראשונים ז"ל הלכה אינה צריכה בדיקה כרב יהודה אמר רב ולא חששו לרב חייא בר אשי אמר רב דאמר אחת זו ואחת זו צריכה לחומרא אי משום דא"ר ירמיה משמיה דרב עקרה רגל להלך א דהא לאו ראיה היא דעמדה דקאמר רב אינה צריכה מעת לעת היינו שעמדה מעצמה העמידוה ולא נפלה אינה בכלל ואתי' השתא למימר שאם עקרה רגל להלך בעמידתה כמו שהלכה ואינה צריכה מעת לעת א"נ נפולה עוקרת היא רגל להלך קודם עמידתה. והלשון הכתוב בנוסחאות והלכתא וכו', אלו הי' עיקר גמרא לא תמהני עליו אבל אין לו עיקר בנוסחאות ישנות ומלשון אחרונים פוסקי הלכות הוא לפיכך אנו תמהים מה ראו לפסוק הלכה להקל ושמא הם סומכים בזה על אותה סוגיא דזבחים בפ' התערובות דסבר ר"ל התם עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה ואמרינן עלה כולהו כר"ל לא אמרי קסבר עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה וכיון דר' יוסי ור' ירמיה סברי הכי הלכה כוותייהו דרבים נינהו ור"ל אצל ר' ינאי תלמיד במקום הרב הוא דאפי' ר' יוחנן נדחה ממנו.