חידושי רמב"ן על חולין ס״ו

1 ואשכחן דדאין תנא דבי ר"י בכללי ופרטי כה"ג. איתא בפ"ק דזבחים וכן אמרו שם אשכחן תנא דבי ר' ישמעאל דדרשי כה"ג.

2 והא דתנן כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר"י אומר ב' קשקשין. אין ספק שאין הלכה כר"י אלא אפי' בקשקשת אחת מותר וה"נ תניא בספרא אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון כפונו' זו שבים מנין אפי' אין לו אלא סנפיר א' וקשקשת א' ת"ל וקשקשת ר"י אומר וכו'. אבל תמהני במה שמצינו בתוספתא וכמה קשקשים יהיו לו א' תחת זנבו וא' תחת לחייו וא' תחת סנפיר שלו ר"י אומר וכו' ומתוך הדוחק יש לי ללמד דאו או קתני ומה שפי' מקומו' הללו מפני שבמקומות אחרים יש לחוש שמא עם דגים טהורים נתערב ונשרה קשקשת מהן ונדבק בזה אבל באותן מקומות אז ידוע הוא דשלו הוא. ושמעתי שיש מינין שאין להם קשקש' אלא אחת בזנבו.

3 לא ס"ד דכתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת. קשיא לן, ואיפוך אנא ונימא בימים ובנחלים הוא דלית ליה לא תיכול הא אית ליה תיכול אפי' בימי' אבל בכלי' אע"ג דאית ליה לא תיכול ואי מקרא קמא לא ממעטי אלא כלים לאיסורא מכלל ופרט וכלל ואתא האי קרא אחרינא דאין לו למעוטי' בורו' שיחי' ומערו' והשתא קאי מיעוטא בקרא דאין לו אדיוקא דקרא וביש לו כפשטיה דקרא דלדידך נמי בחד קאי אדיוקא ובחד כפשטיה דקרא. א"ל בשלמא להתירא איכא למדר' משום דקרא דיש לו לאסור שאין לו בא לומר שיש לו לאו הבא מכלל עשה כדארורינן לעבור עליו בעשה ול"ת וכדכתיב אותם תאכלו ולא אחרים הלכך אפשר לומר בו מיעוטא להתירא לומר שכל שבכלים שאינו בכלל איסור עשה זה ואפשטיה דקרא קאי מיעוטא דכלים אבל אי אפשר האמור דאין לו לאיסורא שלא בא הכתוב להתיר את שיש לו שימעט ויאמר הא בכלים אעפ"י שיש לו לא תאכל ועוד דעיקרא דדינא מהאי קרא דאין לו הוא משום דהוא לאו ומניה ודאי דרשי' להתירא דאי לאיסורא בדידיה הו"ל לרבויינהו לכלים למיסר אע"פ שיש לו בלאו כמו שאמר שאסר כשאין לו במים ומה נשתנו אלו מאלו הואיל וכולן אסורים שלא אסרן כולן בלאו אלא ש"מ מיעוטי להתירא נינהו.