חידושי רמב"ן על חולין נ״ו

1 הא דא"ר יוחנן אף במסמר. משמ' וכ"ש ביד. וקשה היכי אוקימ' בפלוגתא הא אמר לו מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל נבלות אלא קסבר לה כוותיה ופליג עליה והא דדייקי' הא שחוטות נינהו בלישנא בעלמא קפדינן אבל שמעינן ליה לר' יהודה דאמר טרפה ששחטה מטמאה כדאיתא בזבחים פ' חטאת העוף סט,ב.

2 הא דתנן נפלה לאור ונחמרו בני מעיה. י"א בעוף נשנית ובעוף היא אבל בבהמה עורה מגין עליה ואינה טרפה בין אדומין בין ירוקין כענין שאמרו לקמן הואיל ורוב צלעות מגינות עליה ואין זה מכלל מה שאמרו חכמים כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן העוף וכו' שאין זו בבהמה כגון בעוף שזה יש לו עור וזה אין לו עור, וכן דעת הרמב"ם ז"ל. ואין הדבר כן, אלא אף בבהמה דינה כן, ולפי' נשנית בעוף שאפי' בעוף שחיותו קל אדומין כשרים וכן דרסה וטרפה בכותל ורצצתה בהמה חוששין לריסוק כמו שחוששין בנפולה אלא אורחא דמי לתא קתני נפולה בבהמה ולא בעוף שאין דרכן של עופות הנופלי' להיות מרוסקין בכך אלא מיד הן עומדין ומהלכין ושוב אין לחוש להם ומיהו היכא דאיכא למיחש כגון דבקה בעוף נמי טרפה ואורחא דמלתא דתנן וכן אין דרכן של בהמות לירסק בטרפות כותל ודריסת חברתה ומאי דשכיח לה קתני ובתוספת' תני לה בבהמה בעוף נפלה מן הגג ונתפרקו אבריה אם שהתה מעת לעת וכו'. וכן נמי הא דלא קתני במתני' אם שהתה בבהמה רבותא קתני דלא שהתה אפי' בבהמה דנפיש חיותא טרפה וששהתה אפי' בעוף דזוטר חיות' כשרה ועוף ובהמה שוין הן במשנה זו בא זה ולימד על זה לפיכך לא הוצרך תנא לחזור בעוף נקובת הלב והריאה והמרה ונטולת הכבד וזו שהחזיר נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת לפי שנשתנה עוף מבהמה בסי' שדיו בסי' אחד לפיכך הוצרך לפ' בטרפות שאין מטרפת עד שתפסק רוב הגרגרת וושט סרכא נקט וקרום של מוח ודקין לצורך חזר ושנאן, הכל כמו שפירש"י ז"ל. וסדר משנה זו כולה מלמדת רישא לסיפא וסיפא לריש' שהרי ברישא שנו בלב וריאה וקיבה ומרה ודקין וכרס המסס ובית הכוסות שנפסלין בנקב ולא הזכירו בהן נטולין וחסרין בתחלת ברייתן ושנו בסיפא בכבד ובטחול וכליות ולחי התחתון ואם נטלו כשרין ולא הזכירו בהן נקובין אלא מכלל' נלמוד שכל שפסול בנקב כ"ש נטול וחסר וכל שכשר בנטול כ"ש נקוב וחסר ורישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל תדע שאלו היו שנוין ברישא כשרין בנטילה היה לתנא לשנות בסיפא ניטל הטחול ניטל הלב ניטלה הקיבה והמרה והדקין והכרס והמסס ובית הכוסות ועוד שיש מהן מי שהבהמה מתנבלת בנטילתן מיד כגון הלב ותנן נמי ניקב הזפק ר' אומר אפילו ניטל ש"מ ניטל חמור מניקב וכן נתפרש בגמ' במקצתן שהריאה שחסרה ממנה כלום הוי טרפה אלמא נקובה הוי לפסול וכ"ש חסרה ובכליות הכשירו נקב וחסרון אלמא ניטלו דקתני להכשיר כ"ש ניקבו וחסרו וכן בנקבה הכבד הכשירו בנטולה מקצת נקובה הוא וכדאמרינן בהדיא לעיל אלו אינקוב כבד להדי מרה מאי טרפה א"כ ליתני נקובת הכבד וכו' והיינו נמי התליעה וכדאמרי' בהוריקה לא יהא אלא ניטלה ואעפ"י שהוריקה הרי הוא כנקב וחידוש גדול חדשו בגמרא בטחול כשפסלו נקב וניטל כשר ואעפ"כ לא ניקב פוסל בו אלא קרוב למפולש כדאיתמר בגמרא. וכלשון הזה כתב הרמב"ם ז"ל בכל אבר שאמרו חכמים ניקב טרפה כ"ש ניטל או חסר וכל שאמרו בו ניטל כשר כ"ש חסר וכל שאמרו ניטל כשר כ"ש חסר וכל שאמרו ניטל טרפה אבל חסר כשרה לפי' כבד שחסר כולו כשרה והכרעת הרב ז"ל בזה שאם לא תאמר כן נמצאת הנטולה והחסרה אחת. ומיהו ק"ל, שהרי חסר ברגל טרפה כמו שניטל וי"ל שאין בהמה שנחתכו רגליה בכלל נטולה אלא בכלל חסרה וכן פירש"י ז"ל הלכך לפי הענין הזה ניטל הכבד וגלודה ושף מדוכתה דנטולי נינהו אם נבראו חסרין בתחילתן ברייתן כשרות ואין זה מתוקן בדברי הרמב"ם ז"ל ולמדת שהמרה שניטלה או שחסרה טרפה. אבל בה"ג מצינו כך, ניקבה המרה טרפה ניטלה קרעינן בדוכתה וטעמינן אי מריר כשרה ואי לא טרפה כדמנקיב מררתא וסתמה לה כבדא ולא משתפכא כשרה ניטלה מרה לגמרי הוה מעשה וקרעוה לכבד ואישתכח דבלעוה בגווה ואכשרוה אבל ודאי ניטלה המרה ואיתיה לתלייה אמרי' מחסר חסר וטרפה ליתיה לתלייה ואיהי אשתקלה לה כשרה כד משתכחן תרתי מרירתא או תרתי סניא דיביה ולא שפכן להדדי טרפה. ואלו דברי נביאות הן וסבור לומר דהיכא דבליעא בכבד מרה שניקבה וכבד סותמת' הוות ולא מחוור ולא דייק כלל. ומצאתי כתוב ניטלה המרה כשרה שהרי יונים אין להם מרה וזו אינה תורה אלא לעוף שי"ל כיון שאינן בכלל העופות אינו בכלל כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ודמי לשני בני מעיים דבבהמה טרפה ובעוף כשרה לקמן וזה קרוב לדין הזפק לדעת ר' שאמר אפי' ניטל והטעם שהרי במינין הרבה אין להם זפק מ"מ מדלא קתני ניטלה המרה או ניקבה באלו כשרות בעוף כדקתני בזפק ש"מ בין בעוף בין בבהמה טרפה כמ"ש הרב הנז' ז"ל ואין לתרץ א שהרי קורקבן שניטל טרפה שאפי' ניקב טרפ' והרבה עופות שאין להם קורקבן וכן אמרו שיש בבהמות שאין להם מרה כגון האיל אלא שאין למדין מן המינין שאין להם למינים שיש להם. ובספרא שמיני פרק ג' קתני ניקבה הקיבה ניקבו הדקין ר' יוסי בר' יהודה אומר אם ניטלה המרה פסולה ולפי דעתי שהוא ט"ס דהיינו ברייתא דמייתי בגמרא ונקובה קתני שא"ת נטולה הכשר' בנקובה כמו שפירשתי לעיל ור' יוסי בר' יהודה נמי הוא פוסל בנקוב כדתנן במתני' ושוב מצאתי בה"ג דמייתי מתניתא דספרא וגריס נוקבה המרה כדר' יוסי בר' יהודה.

3 הוריקה כבד כנגד בני מעים. פירוש כשנפלה לאור והוריקה כבד ולא הוריקו בני מעים וקמיבעי ליה אם חוששין שמא נחמרו אם לאו ופשט ליה טרפה ומתמה תלמוד' ולא יהא אלא ניטלה דקס"ד משום דכבד עצמה שהוריקה נטרפה ופריק רבא לא אמרו אלא מפני בני מעים שכיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעים וטרפה כלומר בידוע ששלט בה האור שנפלה בו אבל כשלא ראינוה שנפלה לאור אפילו הוריקה כבד כנגד בני מעים עצמן כשרה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ובני מעים וכבד בלא אור נמי מוריקין הם אבל יש נוסחי שכתוב בהם כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה וכך היא גרסתו של רבינו הגדול ז"ל ולפ"ז כל זמן שהוריקו בני מעים או הוריקו כבד כנגדן חוששין שמא נפלה לאור אעפ"י שלא ראינוה שנפלה ואף לזו הגרס' י"ל בידוע שנפלה לאו דוקא אלא בידוע שמחמת אותה נפילה שנפלה לאור נחמרו בני מעיה ותדע דהא בנפלה ודאי איירי אם הוריקה כבד ולא בני מעים ועלה בלחוד מתרץ ומ"מ אין להחמיר אלא כשהוריקו מעצמן אבל שלקן והוריקו כיון שלא ראינוה שנפלה אין לנו לומר בזה בידוע שנפלה לאור ותולין בשלק דאחזוקי איסורא לא מחזקי' כנ"ל ודא"ר אשי לא ליכול אלא בשלקא לעוף שראינוה שנפלה לאור קאמר דהיאך יעלה על הדעת בכל עוף והלא אף בדיקה כלל אינו צריך בבני מעים אם הן ירוקין אם לאו אלא בעוף שנפל לאור בפנינו קאמר ואעפ"כ אמרו דאחזוקי איסורא לא מחזקי' כן פירש"י ז"ל. אלא שמצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב בחבורו ולא עוד אלא בני מעים שלא נמצא בהם שינוי וכשנשלקו נשתנו והוריקו בידוע שנפל לאור והלא כבר עשוי הוא תדיר להיות ירוק מחמת מכה וכמה חלאים המצויין בהם בין באדם בין בבהמה ועוף ואפי' בני מעים ופניו של אדם וכל גופו מוריקין בכך ומחמת דם נמי כר' נתן ועוד ריאה ירוקה כשרה מדר' נתן לימא נפלה לאור הוא ולפי דרכם זו שיעור ירוק גם דכבד במשהו כשיעור נקובתם דמעים שכנגדו ורוב כבדים יש בהם יורק משהו ככל הבריות אלא כולה שמעתא בשנפלה לאור היא שנויה.

4 ה"ג בעובדא קמא: ירוקין הוו ואכשרה והא אנן תנן ירוקין פסולה א"ל לא אמרו ירוקין פסולה אלא בלב וקרקבן וכבד תנ"ה ההיא תרנגולתא דאדומין הוו וטרפה והא אנן תנן אדומין כשרה אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו. וזו היא גרסתו של רבינו הגדול ז"ל, ופירושא דכי קתני מתני' ירוקין פסולה באדומין שהוריקו דהיינו לב קורקבן וכבד וה"ה לירוקין שהאדימו אלא חדא מינייהו נקט ואפשר דשכיח טפי א"נ רבותא קמ"ל וכ"ש ירוקין שהאדימו ששלטה בהם האור שכל שאור שולט בו נשרף ונעשה אדום. ויש שגורסי' בעובדא קמא אדומין הוו וטרפה ולא אמרו אדומין כשרה אלא בלב ובקורקבן וכבד. תניא נמי הכי ובבתרייתא גרסי ירוקין הוו ואכשרה והתנן ירוקין פסולה אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו והכל עולה לטעם אחד אלא שי"מ לזו הגי' דמתני' בא לפרש וקאמר דהכי קתני ירוקין שהיו אדומין מתחלה כשרה ופליגא אלישנא קמא ואין פירו' זה כלום. והא דר' מני ודרב נחמן ה"ג לה בה'. רבינו ז"ל ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו טרפה ויש שגורסין בהפך ונקיטי' לחומרא שכל שחוזר למראה טרפה בשלק טרפה ושחזר למראה כשר מספקא לן אי פליגי נוסחאי אהדדי או נאמר שכולן לא נתכוונו אלא להכשיר כל שחזר למראה כשר בשלק וצריך תלמוד ומצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב בכולן והוא שיעמדו באותו מראה אחר ששולקים אותם וכן עיקר.